אומר מיהודא/ביצה

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מסכה ביצה

ב. אמר רב נחמן מאן דאית ליה מוקצה וכו' עיי"ש ואיתא לקמן בסוף ח ר אלו הן מדבריות וכו' ופריך הגמ' מי אית ליה ליה מוקצה וכו' ע"ש, וקשה לי מאי פריך הגמר' דלמא הא דאמר רבי התם לר"ש אין מוקצה לר"ש היינו בשבת דחמיר דר'ך דיני דפצעילי תמרה איירי בשבת אבל הכא איז משתין איירי בי"ט וי"ט חיל איייי' לר"ש מוקצה במר יימחל' הגט' דקיל כהס לי כר"י וכו' ואח דרשוי פי'הבא 5^1* ףמרי איירי בי"ט מכל מקום קשה מנ"ל למקשן להקשות, ונראה לי לתרץ רהד חילוק בין שבת ליו"ט הרא ייקאלד-ב . דאלייי' היה קשה מי אמר יב נהיזן הבי וכו', וצ"ל אמר לו ר'ב וכי' רק שד אליבי מ"ש בשבת סתם צי־"ש ומ"ש גבי י"ט כריי וצריך לחלק בין יו"ט לשבת י"ט דקיל כיי אבל אליבייהו דשאר אמוראי לא צריך לחלק בין י"ט לשבת ולא קשה אליכם קושיית הגמ' מ"ש גבי שבת וכו' די"ח אליבם כקושיית תוס' ד"ה ינכי שבת מהתם ני' דהוי התם ואח"ב מד^גקמך דיהא פליר. ר יהודה במתני' ואמר אם לא נתנבלה בע"ש אםרר,יא;ן הלכה כסהכז וכ' ונמצא נוכל לימר דהן פתטא דשבת לאי סתמא היא ולא צריכיריוא לחילוק זה בין יו"ט לשבת י"ט דלילוכו וקרוב לזה בהק הראי שהית מה' ע"ש ובזה יובן די"ל דכאי פל המסכתא פריד הגמרא אליבא דשאר אמוראי דלעיל דהיינו ר' יוחנן ור' יוסף וריו אליבם לא צריכנא לחלק בין שבת ליו"ט כנזכר לעיל ושפיר פריך הגמ' ימ , איי ליי לר' מוקצה וכוי וק"ל: ולפ"ז מהורי במי עוד שני,קושיי, דהנה השה ל• על ר"נ לעיל למה לי לר"נ לומר מאן דאית ליה מוקצה וכו' וא"כ קשה על ר"נ קושיית הגמ' לפלגי בתרווייהו, לתרץ ר"נ דבנולד לבד פליגי וטעמייהו דב"ה משום נולד אבל מוקצה לית להו, לנ"ד וכמש ליי לד,ו אפי' נולד וא"כ לא ידי' י־שה לפלגי בתרווייהו דתרנגולת לא קאמר הגמרא כולהו כר"נ לא אמרי כי קושיי לפלוג בתרווייהו, וקשה נמי כנ"ל אמאי לא תירצו הגמ' אמוראי דטעמא דמהני' הוא משום נולד כנ"ל ולא יהיה קשה לפלגי בתרווייהו, וטל והנה הרא"ש סוף מסכת' מביא ראיי' דהלכה כר' יהודא כי"ט דמוקצה אסור כהך סתמא דהו' מסכתא אין משקין רבו' מעורם מוקצה וכמו שמפרש הברייתא דרי פליל אין הלכה ברי אלא בהתסמתבי'וברייתא דהלכה כר' מחט* ^טךביריו עיי"ש.

ולפי דברינו הקשה הגמרא אליביה דר"נ {{י' ליי לרבי מוקצה דאליביה נוכל בין י"ט לשבת כנ"ל, ונמצא 'לומך אליבי' דר"נ לגבי י"ט דקיל אית לי' לר' מוקצה, ולפי זה מתורץ קושייתנו דאי הוי אמר ר' נחמן לעיל דפליגי בנולד וטעמא דב"ה הוא משום נולד אבל מוקצה מותר לב"ה היה קשה הלכתא אהלכתא דכאן הלכה כב"ה דמוקצה מותר ובשרי מסכתא ההמא ס"ל מוקצה אסור והלכתא כסתמא, ומשום כן הוכרח ר"נ לתרץ דבמוקצה נמי פליגי רשייל לב"ה מוקצה אסור, ולפי"ז מתורץ נמי קושי' שנייה דהנן אמוראי רייי יר' יצח' ור' יוחנן לא אמרי כר"נ כי קושיין, ואי קשה כנ"ל לוקמי טעמא דמהני משום נולד זה אינו וכנ"ל דהא לפי דברינו הנ"ל מקשה הגמר' דמי אית ליה לר מוקצה ,אליבי ד-הגר אמוראי '.אליבם תי' דגמ' לדבריו דר"ש קאמר וליה לא ס"ל, אלא רבי כבר מוקצה אשרי רלאיז־ד תירוצם דגמרא נ*כ הלכה כסתם מתניתין דאין שוחטין ומשקין מן ןורם מויוצק כהבי־'ת הרא"ש הנ"ל והיה קשה הילכתא אהלכתא ומשום כן לא אמרי דפליגי כנילי בלבד כנ"ל ודוק היטב:

ולפי זה מתורץ נמי הרמב"ם דפסק בשבת כר"ש מוקצה קותרובייט כר"י ומקשי' עליו מנ"ל לחלק דהא ל^ינו אמו' ^"צ לחלק ולדבריו י"ל דך דפסק בשבת כר"ש הוא כר' יוחנן כמי שבת ר' קטן דקאמר הגמר' ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח כ"ש אומר וכן מגביהין וכו' ואמר ר"י א?ר אין לבר אלא ב"ה כר"ש ע"ש, והילכתא כרבי יוחנן ושפיר פסק בשבת כר"ש והא דפסק בי"ט כר"י נמי שפיר דדהי' קשה להרמב"ם קושיתינו הנ"ל אמאי לא מתרצים הנך אמוראים דלעיל דפליגי בנולד לבד י וצריך לומר נתירוצינר הנ"ל דאיב היי השה הילכתא אהילכא כנזכר לעיל דהא כאן סוף מסכת משמע דהילכתא דמוקצה אסור ביו"ט בריי רבמצא ממילא מוכח דכולהו אמוראי סברי ביו"ט מוקצה אסור ומשום כן פסק בי"ט כר"י ודו"ק.

דף כ"א ע"א אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וכו' עיי"ש ער סרה הסיטי. ומקמי המהרש"א מ*ל מאי פריך הגמ' והא חזי' לכלבים, ויל"ד דהאי דקס"ד למימר דלי"ל מאן דאוסר לכלבים והאיכא משנה שלימה שבריה' במס' חלה דמייתינן בסמוך עיסת כלבי' בזמן שהרועים אוכלים ממנה אופין בי"ט, ובסיפא בנוסחאות שלפנינו קתני בה בהדי אכל אין רועי' אוכלי' ממנה אין אופין אותה בי"ט והניח בקושי' וע"ש, ונ"ר דהא עוד יל"ד אמאי, צריך הגת' להארי* ולהביא מה ראית לרבות את הכלבים וכי הרי לי' לדגמי לתרץ בקיצור תנאי היא וסבר כהן תנא לכם ולא לכלבים• . אלא וודאי ביל דהמקשן הי סכרדמלב, לא ניכל לרבות, אלא אר לכם ולא לכלבים או לכם ולא לנכרי' ראי ממעטינן מלכם בלבל מותר לבשל בעד נכרי' ואי ממעטינן מיבם נכרי' מותר לבשל לפני כלבים רלפי"ז מקשה ממייב יהא חזי לכלבים ואין לומר דאסור לכלבים 1 כהן משנה דעיסת כלבי' בזמן שהרועים אוכלי' כקושי' מהרש"א קשה, להמקשין דאם ממעטינן מלכם ולא לכלבי' ממילא נותר לבשל לנכרי' וקשה אמאי אמיי תמה אני אס לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים הא לנכרי מותר וקשה ממ"נ כנ"ל ועל זה משני הגמ' תנאי היא וכי' ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הנכרי, מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את הגויים שאין מזונותן עליך וא"פ למ"ד דלכם ממעט כלבים אעפי' שמזונתן עליו מבייש שממועד 3 כ ?מי נמיבברייל 2זו1תז^?י'ומכל%ל? כהד י01* ד^כם ולא אני רכל ' ינכרי' ישפ?* י,א^ל" דהמקשן שפיר ומתיר' קושי' םד'ר^;כאתיכ'לני' 5ני' ריי ידע מהד ס^נ\'^דהמקשן לא ידע דמקשה מס"ב"ן עליד ולא יכיל מלכת םברא^ז?רת כ?ני' או נכרי' כנ"ל דהתרצן השיב יי ן עלין ואי ממעט י.ןםניא ג^י־"'רעע ננריס נב־י כיב ם מ ודו"ק היטב: בדף הלל " מסדא עיסה חציה של נכרי אמי ר?,<םלא יזרחה בי"ט וכו' עי"מ ^"?ם* ד'ה עיסה וכו' ר,א יעיל י?£מ פת נאפה יפה וכו' עיין מר. £תירצו ותירוצם רחוק כמו שהקשה המהר"ם שיף ד6*י סיריצם לא מקשה דיל מירי' מעיסת כלבים דלמא היינו טעמא דמותר לאפות ביו"ט משום דרסת ־ נאפה יפה אבל בחציה של נכרי לא שייך האי טעמא כמי שכתב חדש' ונ"ל קושי' תוס' דהנה לעיל כתב הרא"ש דמשום הכי אמר רשב"א ממלא אשה ולא קאמר ממלא נחתום דכהאי קמיירי דת"ק אלא דוק' באשה שייך נאפה יפה לפי שהתנור קטן ונתמעט החיכ£ אבל בנחתום לא שייך נאפה יפה, עיין בקאי'ש שכתב באריכות דלפי"ז מתורץ קושיית תרש' דרשב"א מיירי באשה שייך נאפה יפה אבל ר' חשדא מי ירי בנחתום ובנחתום לא שייך נאפה יפה וק"ל :

(נדפס אחרי חידושי בבא מציעא) ביצה דף כ"א אך אשר יאכל לכל נפש וגו' ממשמע שנא'... דברי ר"י הגלילי ו־יי"א אפי' נקש בדמה כמשמע רמה ת"ל לכם לכם ולא לנכרי לכי' ע"ש ופסק הרי"ף כרי"ג שאסור לבשל לצורך בהמה כיי• ט * ומקשי עליי הא נקטינין האי כ ללא הלכה כר"ע מוזבירר ילמד, פהק כיי■"ג הים שתוה' הירצ'י הואיל ואשכחן סתמי דייתכי' כריתי והיא במסי הלה רמי"תינך לעיל עיסת כלבים כומו שהרועים אוכלי' ממכר גאלת כיי ט משמע דוקא אי הרועים אוכלין ממנה הא לא"ה לא והכי איי בספרי בהריי עייש מ"מ הקשה הריו הירי מהא דתנן מחתכין את הנבלה לפני הכלבי' ואפי' בשבת יצריי היי' וערף מן הביברין ביו"ט ונותנין לפניהם מזונות ומודד אדם קב או קביים ונתנו לפני בהמתו ואינו חושש ומתירין פקיעי עמיר ועוד משביית טרבא דלא כריה"ג והאיך אפשר לדהות כל אלר מפני יחידאי דעיסת כלבים שנשנית כריה"ג אצב גדרא רעידרב ושיתיר וברכה ודמי וחלה-ומצר, ועיין בראיימו רב"ל לתרץ דהנה המגיד משנה כתב בהלכות י"ט רלמד, לא כתב אך אשר יאכל לכל נפש בשאר יו"ט איא כפסח ותי' משום דבשאר יו"ט נתיב ,בל מלאכת עבודה לא תעשה א"כ ממילא משמע דרק אמלאכת עבודה אביאי כל נפש מותר לאו עבודה היא אבל בפסח כתיב כל מלאכה לא יעשה בה וה"א אפי' אןכל נפש לכך הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש וכו', והקשה הלח"מ הוי לי למימר גם בפסה כל מלאכת עבודה ויהיה משמע דוקא עבודה אקל אוכל נפש מותר ול"ל אך אשר יאכל לכל נפש, ונ"ל קושיית הלח"מ דאיתא במסכת כתובות דף ח לדידן האמרת מתוך וכל א"ב מרבמז' לישתרי משום מתוך א"ל עליך אמר קרא לכל נפש דבר לכל נפש עיין שם, ולפ"ז אי לא הוי כתיב לכל נפש ה"א דמוגמר מותר ראי* בינםחי' ש"מ מדר"ע תלת וכו' ש"נו דלא אמרינן מתוך "א"ב לר"ע ממילא מוגמר

דכל נפש אתי להורות דאפי' נפש בהמה במשמע אבל אליבא דב"ה דסברי האחרינין מתוך צריך לכל נפש להדרו' המוגמר אסור הלאו דבר השוה לכל נפש הוא ולא אתי להורות דאפילו נפש בהמה במשמע וממילא אמרינן לכם ולא לכלבים ולפ"ז ריה"ג סבר כב"ה דאמרינן מתוך ואתי נפש להורות דמוגמר אסיר ומשום כך סבר לכם ולא לכלבים איל ר"ע הבר לא אמרינן מהרד כנ"ל רלא צריך נפש למימר וצריו נפש דאפי' נפש בהמה במשמע ומשום כן סבר ר"ע אפי' נפש בהמה במשמע דלפי"ז מוכח דגם ב"ה סבר כריה"ג וכן איתא בהדי' לעיל רב"ד סבר לכם ולא לכלבים והלכה בכיה ושפיר פסק הרי"ף כהילכתא ודו"ק.

"'הרמב"ם"' פסק דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות, וראייתו הוא יאל' ב קשה קושי' תוס' דף י"ב. ד"ה הגי רש"י רבו' דאמרינן [פסחים מו:] בפסחים האופה מי"ט לחול לוקה ולא אמרינן מתוך במלאכת אפייה, דתי' של תוס' לא נהירא ליה להרמב"ם ומקש' עליך מחא דתני' השוחט עולת נדבה בי"ט לוקה ומוקי לה כב"ש דס"ל הלא אמרינן מתוך ואי כדעת הרמב"ם קשה הא כב"ה נמי אתי' רבן קשה מהא דאמרינן, בדי י"ב אהא דמבשל גיד חנשה בחלב ביו"ט וכו'ע"ש ולפי• דעת הרמב'"ם דבבישול ב"ה מרדרדל"א מתוך קשה הא ככ"ה נמי מצי אתי• " הך ברייתא דהמבשל ג"ה וכר' ובראת לי דוודאי פלוגת' דב"ש וב"ה הוא בכל המלאכות דב"ה ס"ל דבכל המלאכה אמרינן מתוך רק דם'יל לחרמב"ם זי ' דהנהו שני ברייתות דסתמו בהשוחט עולת נדבה רבהמבשל ג"ה בי"ט דלא אמרינו מתוך בכל המלאכות • הילכת' נינהו וקיימ"ל נדר תייהר ומשום כך פסק בשאר : לאכות כב"ש דל"א מתוך אבל גבי הוצאה והבערה דמלאכות גרועות הן דגבי הוצאה כתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת משמע דרקא בשבת אסור הוצאה ולא כיו"ט ' וגבי הבערה נמי כתיב לא תבערו אש ביום השבת משמע דוקא בשבת אסור אבל לא כי"ט ואט כן משמע בהדי' דאמריבין גבי הרצאה והבערה מתוך ולא מצינו דסתמו כב"ש משום הכי פסק כהוצאה והבערה מתוך רא"ק א"ה מנא ליה להש"ס למימר דהשוחט ע"ב והמבשל ג"ה כב"ש דלמא ב"ה נמי מודד' בשא דאבו קיי"ל הכי וגם לא מצינן דפליגי ב"ה בשאר מלאכות רי^ בהוצאה י"ל דבשלמא השתא אליבי דאמת אמרינן דבייר אי' להר מתון אפי' בשאר מלאכה הא דלא בקיט מתניתין רק חדא מינייהו דהיינו הוצאה אין מוציאין את הקטן וכר דאטר תנא כי-ררבל! ליחשי־כ... לאוסרו על בעליו דאין אדם אוהד דבר שאינו שלו רלפ"ז שפיר כתב רש"י מהא דעומד אדם על המוקצה מוכח דר"א אית ליה מוקצה דהא החכם איירי בשביעית דהרי הבל הפקר ־ לאו דירי הוא ואין רשות בעלים עליו וא"כ אין כה ביד הבעלים לדחות בידים ולאוסרו לכלאדכז שהרי רשות כל אדם עליו ובמוקצה ,כזה דוקא לד* יהרדאאסרד אבל לא לר"ע כיון דל" דחי' בידים ואפייה סכר ר אליעזר דבשי הכנה ע"כ מוכח דבבר ר'א כר"י רפריר ועמי שפיר פשיטא דהיא ואמה אסירה.

דף ד' ע"א

מביא אחרים אומרים ביצה תאכל היא ואמה וכו' מקשה הגמ' במאי עסקינן אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכו' ופי' רש"י חייל דשמעינן דאיתליד. מוקצה דתני בפי המביא רא"א עומד אדם על המוקצה וכו' אלמא בעי הכנה והקשה מהר"ם לובלין הא דש"יפי הת' דסתם ליח שדב כל המלאכות שנחלקו כסש וב"ה משא"כ אי לא הרי כליני רק י בהוצאה והבערה ישר. הוי ליה לתנא למנקט נמי הבערה בהדי הוצאה כיון דלא נחלקו אלא בהבן שתים: אייו דהאמת כן חדא דפליגי בכל המלאכות ומתני' חדא מנייהו נקיט וא"כ שפיר קאמר ה?מ / ההנה רברייחיי כב"ש דאי ב"ה הא סכרי מהרן בכל המלאכות אן על זה קשה כירן דהכרעת הנהר בריית, ילכהא ניכהר אמאי פהק הרמב"ם גני ,הבערה מתי־ן והא בהן ברייתא קהמבשל גיד קתני במי הבערה דחייב עליה ולא אמרינן מתוך, ונ"ל דהא איתא בהדיא בפסחים על הך ברייתא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ושפיר פסיק הרמב"ם רדוק יייייציי נרי?רת .יצ?י??6 וג^ר1ריצ• כגררגר• יצבציקי אי לי גייייצ כזה אפיי ר"ש מרדה אמאי פי פשיטא דהיא ואמה אסירה ע"ש יב דרש"י כתב 'בסר' פרקין בד"ה אין מוקל אלא בגרוגרות וצימוקים רז־יל שהם מתחילה ראויין לאכול רהרא דחה אותן בידים להעלות[ ליבשן ישרב איבן ראריין עד שיבשר ע".עו רלפ"ן הסבר4 ביתנת מידי דלאר דידי' לא מצי למדתי כידי' כדי