אהל יהושע/ליקוטים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

לקוטים א [ברכות י׳.] הכי חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקביה וכנגד נשמה. מה הקב״ה מלא את כל העולם . אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקב״ה זן את כל העולם אף הנשמה זכה את כל הגוף. מה הקב״ה רואה ואינו נראה. אף הנשמה רואה י ואינה נראית. מה הקב״ה טהור אף הנשמה טהורה. מה הקב״ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים . ונבאר בקצרה ענין חמש חלוקות אלי התוארים. וכי חז״ל הורו לנו שענין התקשרותו ית׳ אל עם קרובו במקום הקודש והמקדש . וכמ״ש יעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וענין התקשרות הנשמה עם הגוף באיש הישראלי הכל אחד . ייאינו בבהמ״ק שנחלקו מקומות קדושתו לחמש מדינות זו למעלה מזו. א) עזרת ישראל. ב) עזית הנהנים מקים העבודה והקרבנות במזבח ^עולה. ג) האולם אשר נפני ההיכל ארכו ממזרח 'מעיב י״א אמה ורחבו שבטים. ד) ההיכל ובו המ%־ה ב ירום והשולחן בצפון ומזבח הקטורת ךמנע. ה) קדשי קרשים . והנה יש להתבונן מערכת אלו החמש מדרגות . אנחנו רואים בכל מקוס הימין מובחר מהשמאל וברכת יעקב את «' יוסף למד גדבר. וא״נ יש לשאול למס בעזרת נהנים ניחר המקים הצפוני לקדשו יותר מסדרומי שהרי קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה. וקדשי קדשים שחיטתן רק בצפון. ובהיכל נהפוך הוא כי שם מקום הדרומי יותר מקודש כי מנורה שהיא הוראה על התורה עימדת בדרום ושולחן שהוא הוראה על העושר עומד בצפון . והרי אמרו ז״ל הרוצה להחכים ידריס להעשיר יצפין וסימנך מנורה בדרום ושולחן בצפון . עוד ראינו מחלוקת התנאים ר״י ורבנן (בריש עירובין ובש״מ) אי היכל ואולם חדא קדושה היא או שתי קדושות. ולפנינו נתבונן בה שאלו ואלו דח״ח . אמנם תוכן הדבר הוא כי מבואר הוא בכתוב (יחזקאל מ״ד) השער הזה (הוא פשפש הדרומי אשר בכותל שבין ההיכל והאולם) סגור יהי׳ ונו׳ כי ד׳ אלהי ישראל בא בו. וענין הפשפש הזה שמיוחד לו ית׳ הוא כי השכינה היא במערב בקודש הקדשים ששם הארון והכרובים וכמ״ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת . וכנסת ישראל באים ונכנסים בבהמ״׳ק מן המזרח ובאים לעזרת ישראל. ולעזרת כהנים. והם שתי מדרגות מחמש מדרניח הנזכרים למעלה ופניהם אל ההיכל. ולעומת זה כבודו ית׳ מאיר ומתפשט ה בכל ההיכל שהס ג״כ שתי מדרגות הפנימיס א מחמש יהלל והס קדשי קדשים והיכל וכביכול אור ב פני קדושתו ית׳ פונה •אלינו, וכמ״ש אני לדודי כ ודודי לי . וכשהדוד ורעיתו קוב״ה וכנסת ישראל נ מתקרבים זה לזה נמצא ימינו של הקב״ה (כפי נ שתיארו הכתובים ימינך ד׳ ימין ד׳ וכמ״ש וביד י הנביאים אדמה) הוא דרוס שהרי מתקרב אלינו ג ממערב למזרח ופניו אלינו. וכמ״ש פנים בפנים י דבר ד׳ עמכם וכשפונה כביכול אצינו למזרח ו נמצא ימינו ית׳ כביכול לדרום. ומצדיני הימין 1 שלנו בצפון כשפנינו למעון קדשו ית׳ למערב . ולדודינו ית״ש שני חדרים. .ולנו שני חדרים . ׳ לדודינו קודש הקדשים וההיכל. ולנו. עזרת ישראל י ועזרת כהנים. ויען כי מצדינו שאצו עומדים ופנינו למערב להתקרב אליו ית׳ הימין הוא בצפון לכן במקום העזרות צפון מקודש לקדשי קדשים לשחיטתן וקבול דמן. ואולם בהיכל שמיוחד לדודינו ית׳ וכמש״ג והוא פונה אלינו וכמ״ש יראה כל זכורך. וכשהוא כביכול פונה למזרח אז ימינו לדרוס . לכן צד הדרומי מעולה לשום בו המנורה ולכן הפשפש הדרומי שבשער ההיכל ה׳ אלהי ישראל בא בו. וצד הצפוני לשולחן. ונתישבה בזה השאלה הראשונה: והנה מצינו מחלוקת אמוראים ר״ה ור״ח. אשכון את דכא ח״א אתי דכא וח״א אני את דכא . ראינו שיש ב׳ בחי׳ בקרבת האדם אל ד׳. או שיתקרב האדם אליו ית׳. או שיתקרב הי״ת אל האדם. ולזאת כשכלל ישראל הס בבחי׳ אתי דכא. ונשאר האולם אשר הוא ממוצע בין שתי חדרי מדרגות השי״ת קדשי קדשים וההיכל. ובין שתי העזרות מדרגות ישראל אז יתקרבו ישראל עד ההיכל מקום המיוחד לו ית׳ הולכין ומתקרבין דרך האולם הממוצע עד ההיכל ואז יתירה קדושת היכל המיוחס לשכינתו ית׳ על קדושת אולס. שבו יתהלכו ישראל להתקרב אליו ית׳. וקדושת היכל וקדושת אולם שתי קדושות הם. והוא הכל ע״פ מדרגת חתי דכא. אכן כשישראל הס במדרגת אני את דכא אז כשזוכים לקרבת אלהים. יתקרב ד׳ הל מקומם דרך האולם עד העזרות שתי המדרגות של ישיאל וכבוד ד׳ ימלא גם את האולם . ואז היכל ואולם חדא קדושה היא [וענין אני אתדכא ואחי דכא. הם תלויסבשתי המדרגות של הפלוגחא שדרגו על חונה ארץ על בלימה שחד אמר על מי שמשים עצמו כמי כאינו וח״א על הטלה פיו בשעת מריבה (חולין סע.) התבאר עניבס בחבורי ח״י על מס׳ איות פ״ד בהערה אין מקומו פה] וידוע כי מעלת אני את דכא גדולה ממעלת אחי דכא. שמעלת אני אח דכא הוא במדרגת האבות הקדושים כמ״ש אשר התהלכו‘ אבותי לפניו . ובאברהם כתיב התהלך לפני וכביכול הקב״ה נמשך והולך אחריהם. ומעלת אתי דכא היא מעלת נח שנאמר בו את האלהים התהלך נח. וכמו שביארו חז״ל במדרש מש: לאחד שהיו לו שני בניס אחד גדול ואחד קטן לגדול אומר כלך לפני ולקטן אומד הלך אתי כך נח שהי׳ כחו רע אמר את האלקיס. אברהם שהי׳ כחו יפה אמר התהלך לפני. ולפי האמור הנה כשישראל הס בבחי׳ אתי דכא אז הכותל והשער של ההיכל הוא המחלק בין שנינח עוזו יח׳ לטס קרובו כנסת ישראל. וכשישראל הס במדרגה הגבוה בבחי׳ אני אח דכא. אז כותל האולם ופתחו המה המגבילים ומחלקים בין הדוד ונין *הרעיה. ואולי לזה טוגו חז״ל(עירובין נג.) לכן של ראשונים (שהיו במדרגת אני את דכא) בפתחו של אולם. ולבן של אחרונים (שירדו למדרגת אתי דכא) כפתחו של היכל והוא מבואר במעט השקפה : ולעומת אלה החמש מדרגות שנמצאו במקדש. z שמיחד את ישראל עם דודם אמר דוד לפי ביאור חז״ל הנך חמשה• ברכי נפשי והשוה להם יחוד הנשמה והגוף של איש הפרטיי. והתחיל ממדרגה הנמוכה עזרת ישראל. ואמר שהשי״ת עיניו בכל משוטטות אף בעזרת ישראל ככוד ד׳ מלא אח כל המקדש (שהוא נגד בנין העולם בכלל כמ״ש הראשונים) וכן הגשמה קדושתה מתפשטת בכל גוף האדם הצדיק. וזהו מה הקב״ה מלא את ! כל העולם וכן במקדש את כל החדרים והחלוקות ! אף עזרת ישראל אף הנשמה וכו׳ וכאמור. ונגר עזרת כהניס מקום העבודה והקרבנות ואכילת 1 המזבח. וכמ״ש את קרבני לחמי (ועי׳ כוזרי באורך) 1 אמר מה הקב״ה זן את העולם אף הנשמה. ונגר האולם שאסור לכל אדה ליכנס בו בשעת הקטרה דהיכל (עי׳ יומא מד:) דבין האולם ולמזבח גזירה . ואולם טפי׳ לחד מ״ד שם הוא דאורייתא מכל אדם לא יהי׳. שלא יראה ענין הסנימיי והקטרת ?קטורת ופרשי כהנים משם שלא הורשו ליאות. וזהו מה הקב״ה רואה ואינו נראה . והוא נגד מדריגה השלישית שבבהמ״ק והיא האילם. ולעומת ההיכל שבו שלשה כלים. המנורה והשולחן והמזבח הזהב. ובשלשת! נאמר לשין טהרה. וחת המנורה הטהורה (שמית לא) השולחן הטהור (שם כד) ויצן* אותו זהב טהור במזבח הזהב (שם לז) ובדחז״ל על טהרו שי מזבח . (ושם) קטורת הסמים טהור. ולזה נגד קי ושת ההיכל וטהרתו אמר מה הקב" ה טהור והוא נגד־ מדריגה הרביעית שבבהמ״ק והוא ההיכל. ונגד קדשי קדשים המדריגה החמישית אמר מה הקב״ה יושב בחדרי חדרים שהוא הפנימי מכולם. כלשון קדשי קדשים אף הנשמה . ודי בזה לביאור זה . ולעומת זה חמשה קדושות בקיבוץ אישי האומה בג׳ אומר נברך. בעשרה אומר נברך אלהינו (דכל בי עשרה שכינתא שריא) במאה אומר ה׳ אלהיט . ה׳ מצירו ית׳ זה שמו לעולם . אלהינו מצידינו. נגד האולם שבו אנחנו מתיחדיס עם דודינו שהיא החדר האמצעי. באלף ה׳ אלהינו אלהי ישראל נגד ההיכל וכמ״ש כי ה׳ אלהי ישראל בא בו ממש אותו התואר . ברביא אומר ה׳ אלהי ישראל יושב הכרובים נגד קדשי הקדשים ששם ,הארון והכרובים. וכלשין חז״ל יוש״ב בחדרי חדרים כן כאן יוש״ב הכרובים. כל מה שנתרבה מספר ישורון נתרבה הקדושה בחמש מדרגותיו : ב (נחמיה ח) וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה׳ ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחדש השביעי. ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכת ככתוב וגו׳ ויעשו כל הקהל וגו׳ כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל ער היום ההוא ע״כ. וכבר התפלאו רבים ע״ז . האחח על שכחת התורה עד כי עזרא וראשי האבות הכהניס והלוים שנאספו ביום השני נוסף על האסיפה של כל הקהל ביום שלפניו בראשון שכולם שכחו ולא ידעו מצות סיכה. עד שמצאוה כחוב בתורה דרך מציאה במקרה. שנית על עדות הכתוב שלא עשו כן בני ישראל מימי יהושע בן נון. וכבר תמהו חז״ל (ערכין לב:) אפשר בא דוד ולא עשו סיכות עד שבא עזרא . שלישית מ״ם ואשר ישמיעוונו׳ והביאועלי זית ועלי עץ שמן ונו׳. ומשמע דקאי על וימצאו כתוב בתורה. וצריך לדעת ה-כן מצאו זה לסכך בעלי זית ועץ שמן כתוב בחירה שיכון.אמרו ואשר ישמיעו לאמר. ואשר יראה בכל זה ע״פ עומק פשוטו. כתיב (מלכים א י״ב) ויעש ,ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עבר יום לחודש כחג אשר ביהודה ונו׳ ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש השמיני בחדש אשד בדא מלבו. .ופירש״י דרש להם הוא חדש האסיף ובו ראוי החג להיות. ולהבין ענין דרשתו אשר בדא מעצמו בלי קבלה אחרי אשר אנחנו יודעים כי ירבעם הי׳ גדול בתורה מאד כמשז״ל בחלק. הנה בר״ה (יג.) רוצה להוכיח שתבואה הולכת אחר שליש מהא דכתיב כסוכות (שמות לד) וחג האסיף ומאי אסיף קציר. והדר •• פריך ד׳ חנינא ומי מצית אמרת דהאי אסיף • קציר הוא והכתיב באספך מגרנך ומיקבך ואמר מר בפסולת ■נורן ויקב הכתוב מדבר. ופירש״י שלמדך הכתוב לעשות סכך של סוכה בפסולת גורן ויקב כגון קשין וזמורות כו׳ והאי חג האסיף נמי כו׳ זהו שס החג על שם שהסוכה מסוככת בפסולת גורן ויקב והוי כמאןדכתיב וחג הסוכות ע״ש והנה חג הסיכות מצינו בתורה שקבע לו זמן בט״ו יום לחדש השביעי בא בשני מקומות והס. א׳ (ויקרא כ״ג) בפרשת אמור כתיב בחמשה עשר יום לחדש השביעי. באספכם את תבואת הארץ. ב' (במדבר כט) בפרשת פנחס ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש.ובחמשה מקומות מצינו שציתה עליו התורה בלי קביעת זמן בחודש רק תלתה אותו בזמן האסיפה של התבואה . והם. א) (שמות כג) וחג האסיף שפשטי׳ דקרא חג הבא בזמן אסיפה וכמ״ש התוס׳ בר״ה שם. ב) באספך את מעשיך (שם). ג) וחג האסיף תקיפת השנה (שם לד). ד) באספכם את תבואת הארץ (ויקרא «) . ה) באספך מגרנך ומיקבך (דברים טו) . וסבר ירבעם ודרש . שעיקר קביעת חג הסוכות הוא בזמן אסיפת התבואות. ואם יתאחר זמן האסיפה יאחרו החג ג״כ . ומה שכתוב ב׳ פעמים בט״ו לחדש השביעי הוא משוס דרוב פעמים הוא כן. ולא דבר הכתוב אלא בהוה. ולכן בעתו שנתאחרה זמן הרביעה. וכמו שיעדה התורה וסרתם ועבדתם וגו׳ ועצר את השמים וגו׳. ונתאחר ג״כ זמן אסיפת התבואה . בדא מלבו לפי דרשתו לעשות החג בט־׳ו לחדש השמיני. קבע יום הט״ו כמו שכתוב בתורה ואיחר חודש אחד להסכים עם זמן כאסיפה . וזהו שכתב רש״י ז״ל בקצור לשונו הטהור דרש להם הוא חדש האסיף ובו ראוי החג להיות . אמנם הי׳ יתכן לו לבדות כן אס יהי׳ הפירוש של באספך בזמן אסיפה אבל אס נדרוש באספך בפסולת גורן ויקב כדדריש לי׳ ר׳ חנינא בר״ה שס ור׳ יוחנן (בסונה יב.) הנה הפירוש של חג האסיף אינו שבא בזמן אסיפה או קציר. רק שהוא כס החג על שס שהסוכה מסוככת בפסולת גורן ויקב. ונמ״ש • בר״ה שם. ואין מקוש לדרשה של דופי של ירבעם: OfOl* מיזישבא קושית התיש׳ בסוכה (לז.) בפלוגתא דר׳ יהודה ורבנן דרבנן סברי סוכה של כל דבר וריי סבר שאינה נוהגת אלא בד׳ מינים שבלולב . וכ׳ התו׳ ותימא דהכא אין הלנה כר״י ודין שתחלחו להחמיר וסופו להקל אינו דין כדקאמרי .רבנן שם . ובפסחים (כז:) פסקיכן כר״י יי)ין ביעור חמז אלא שריפה מק״ו עיי״ש . ולפמ״ש לא קשה כלל. דלאו מטעם אינו דין פסקינן הכא כרבנן רק מטעם דרשת באספך שדריש ר׳ יוחנן (שם יב) בפסולת גורן ויקב. ואינם מד׳ מינים. והנה ידוע דמחלוקת התנאים הוא ברוב פעמים נמשך והולך מקבלת רבותיהם. וים דברים שנסתפקו גס בימי יהושע ל׳ג וכמשז״ל (חמורה טז). וכן נאמר בפלוגתא דר״י ורבנן בסכך אי כשר בכל דבר של גדולי קרקע. אי דוקא ד' מינים שהיא מחלוקת ישנה. ולד״י ודאי לא דרשינן באספך בפסולת גורן ויקב. ובודאי היו קהל גדול מישראל שחשו לדעת ר״י לסכך דוקא בד׳ מינים . וכשלא מצאו היו יושבים כלי סוכה. וכמו שסריך כאמת לר׳ יהודה לא מצא ארבע מינים יהי׳ יושב וכטל. [ועכ״ז דרשת ירכעס הכדויה כזורו ממנה כי אף שסכרי שבאספך קאי על זמן אסיפה מ״מ אין הכרח שיהי׳ תלוי כזה והתורה אמרה מפירש כט״ו לחודש השכיעי. רק שדכר הכתוב כהוה שכרוכ פעמים כא כזמן אסיפה] : אשר על כן כשנתאספו אנשי כנה״ג עזרא וסיעתו ראשי האכות הכהנים והלויס כעלי תריסין. כיום השני להשכיל כלומר להתכונן ולכוון ולהכריע משמעות הפסוקים והדרשות על דברי התורה ככתוב בנחמיה שם . עלה כידס שדרשת באספך בפסולת גורן ויקב הוא דרשה גמורה והכריעו הספק שמימות יהושע ב״נ. והרויחו בזה שגי דברים . האחד שהדרשה של דופי שדרש ירבעם לתלות החג כזמן אסיפה ערו ערו עד היסוד בה אף לפי טעותו. וכמבואר ולעולם זמן חג הסונית בחדש השביעי ככתוב בתורה. שנית שיוצא בכיסוי הסוכה בכל דבר אף שאינו מד׳ מינים. וזהו דבר הכתוב בנחמיה שם. וימצאו כתוב בחורה וגו׳ אשר ישבו בני ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי. כלומר לא כאשר בדא ירבעם לעשות החג בחדש השמיני. כי מ״ש באספך ביאורו בפסולת גורן ויקב . ונשאר הציווי של בחדש השביעי הכתוב ב״פ בתורה על מכונו (וזהו עצם החידוש על קביעת הזמן לא על עשית הסוכה ח״ו שכמו זר נחשב ששכחו אנשי כנה״ג מצותה) . ועוד זאת שנית שנפשט הספק אי סוכה כשרה בכל דבר . לזה אמר ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם . כלומר להכריז על חדוש קביעת ההלכה לאמר צאו ההר והביאו עלי זית‘ועלי עץ שמן ועלי תמרים וגו׳ . ולזה לא נמנע אז אדם מישראל מעשות סוכה מטעם לא י מצא ד׳ מינים יהי׳ יושב ובטל. כ5נו שנהג עד כה מי שסבר כר׳ יהודה. עתה יצאו העם ויביאו מכל המינים הנזכרים . וע״ו העיד הכתוב כי לא עשו מימי יהושע בן • נון כן בני ישראל . והוא מבואר : j ירובלמי (מ״ק פ״ק) רבי מוקיר הוי לבר אלעשה אמר ליה בר קפרא טלי עלמא שיילין לרבי ואת <ית את שאיל ליה. אמר ליה מה כשאול. אמר ניה שאול משמיה נשקפה. הומיה בירכתי ביתה. מפחדת כל כעלי כנפיה. ראוני נעריה ונחבאו וישישים קמו עמדו. הנס יאמר הוי הוי. והנלכד נלכד כעונו. הפך רבי וחמתיה נחיך . אמר רבי חיני מכירך זקן. וידע דלית הוא מחמניא ביומי׳ ע״כ : וכבר עמלו רביה לפהור החידה. ואין פותר אותה. יש פותריה אבל אינה מתישביה טל הלש. ואומר כמה שכיבד רבי את בן אלעשה .חתנו הי׳ מפני עשרו.‘וכמשז״ל (עירובין פו.) רכי מכבד עשירים . ובן אלעשה עשיר גדול הוי (נדריה נ:) ובר קפרא רצה לההביל בעיני רבי את עושר חתנו. כי מה יועיל העושר אם העשיר אינו בעל מעלה עצמיית גס העושר אינו כלום. ואולי אף שמור לרעתו והפליא לעשות בבדיחותו. כי שם דברי חידתו בסי בן אלעשה בעצמו. להראות לרבי כי חתנו העשיר איננו מבין חדות ומזלזל עשרו בפגי הותנו המוקירו. והראה לדעת כי העושר אין בה להתכבד ולהתפאר . מצד ארבעה דבריה. א) שאינה עצמיית אבל קניניית. ותלויה בידי שמיס . ולא לחכמיה ונבוניה לחה ועושר. ב) שאין להעשיר מנוחה בעולמו ושלוה בביתו. וכמש״כ והשבע אינו מניח לעשיר לישון ואמרו מרבה נכסים מרבה דאגה. ג) איננו בעוח מפחד סן יעשה לו העושר כנסים לעוף ממנו. וישאר ריק ונופל משמים ארץ. ד) שהעשיר אימתו מועלת על הבריות . ושמא יעיל אימה יתירה בגאותו שלא לש"ש ויחטא ואשם . ועל כל אלה בנה חידתו ושמה בפי העשיר בן חלעשה בהתחפשו לפניו כאלו הוא חס על כבודו שאיננו מתרשם לפני חותני הנשיא לשאלו מה ככל עמא. והחידה הלזו יסודתה בקודש במקראי קודש אחת לאחת למצוא חשבון הארבעה דברים שזכרנו וכולהו מקראי. והיא : טשמים נשקפה כלומר איננה מעלה עצמיית אבל היא ברכת שמיס וכמ״ש כוידוי מעשר שעל המעשר אמרו ז״ל עשר בשביל שתתעשר ועליו נאמר ובחנוני. נא בזאת אס לא חפתח לכס א*ובות השמים . ונאמר ע״ז בוידוי ־ מעשר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך וט, \ . וזהו משמים •נשקפה ואין לך להתפאר במעלה זו: - הומיה בירכתי הוא הענין השני שבכל זמנו י' י ביתה בעולמו אף בביתו אין לו ’ מנוחה ואך הבל יהמה ונסמך על הל (תהלים לע) אך כבל יהמיון יצבור ולא ידע מי אוספם שמדבר בהבלוהמיית העושר: ■ מפחדת כל בעלי השכילו ענין השלישי בבדיחותא ; כנפים שתחת שיש לו לפחוד שהעושר כתיב בו אל תיגע להעשיר וגו׳ התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפיס כנשר יעוף בשמים. הנה העשיר ידמה כי ביתו שלום מפחד (איוב כא) זה. ואמר דרך מליצה כי נהפוך הוא בעיניו שעשרו מפחיד כל בעלי כנפיס ולא תאונה אליו רעה ולא יירא מפחד פתאום . ויותר פשוט נראה שמוסב על מקרח כתוב ובחדרי משכבך אל. תקלל עשיר וגו׳. ובעל כנפיס יגיד דבר. נמצא שהעושר מפחיד מלקללו מפחיד בעלי כנפיס : ראוני נערים השמיעו הענין הרביעי ונחבאו וישישים שאימת העשיר מוטלת על קמו עמדו כבריותנערוזקן. כמו שהגיד איוב בעת עתקה הצלחתו (איוב כט) ברחוץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן וגו׳ ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו והיתה אימתי מוטלת על הבריות. וקרוב להלכד בעון גדול כזה . ושם בפיו הפסוק כצורתו: הנם יאמר הוי הוי אחר כל ההתבוננות בכבל העושר. שם בפי חידתו שלא לבד שאין ראוי לרדוף אחריו. אבל ראוי להכריז ולהשמיע בקול לנוס מפניו כאשר ינוס הגולה לשוב לארצו. וכסמך על מקרא כתוב (זכרי׳ ב). הוי (ופרש"י לשון הכרזה) ונוסו מארץ צפון: והנלכד נלכד נסמך על הכתוב (תהלים נט) בעונו וילכדו בגאונס . שהעשיר נלכד בגאותו כמ״ש-וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך. ולבסוף עונותיו ילכדונו (משלי ה׳) . כל הדברים והאמת האלה שם ב״ק בפי חידתו ומסרה לבן אלעשה להציגה לפני רבי. לממן תהי לבן אלעשה לכלימה ולרבי למוסר איך מוקיר לדל מבין כזה בעבור עושר הכסף . וכששאלה ב״א מרבי גחיך ב״ק כי שחתן עשה לו בן אלעשה. והקפיד רבי על ב״ק ואמר איני מכירך והוא מבואר : *־י • ד ירושלמי, (סנהדרין פ״ד ה״ז) הכל כשרץ, לדון דיני ממומש ר׳ יהודה אומר אפי׳ ממזיריס ר׳ יהודא אמר אין מדקדקון ביין נסך. וכבר השתדלו הראשוני® ז״ל להשיר חרצובות הירושלמי הזה כי נס^5ךיעי׳ידיין נסך להכא . וכבר נאמרו בו דכח$ הרבה . ויען שלענ״ד טונת הירושלמי פשוטה‘^מבוארת רק ששיבוש וטעוש המדפיס אטעימ4 לרבותינו המפרשים ז״ל. ראישי להציגו פה בילקוטי. והנה על טעוש המדפיס כבר עמד הגאון המנוס מוהר״י אייזיק ז?ל בספרו נועם ירושלמי שהי׳ כתוב אין מדקדקין בי״ג. ונפל טעות בדפוס והחליפו הג׳ בנון והי׳ כשוב בר״ת בי״נ ואח״ז מילא המדפיס את הר״ת וכשב -ביין נסך והוא נטן ומצוי שפתים ישק. אולם אן/שבתיקון. הנוסח קלע למטרה חולם ביאורו ע״ז שם הןןביל החצי ממנה והלאה. שביאר שמוסב על י״ג דמ־יס שבין ד״מ לד״נ. ומחמת זה הוכרח להפך המאמרים ולהחניך השורות שבאו שם בירושלמי בחשטן הי״ג דברים . וכל זה הכריחו למען יבוא על נכון ביאורו בירושלמי שאין מדקדקין בי״ג הוא בי״ג דברים שבין ד״מ לד״נ וכנ״ל. אבל האמת יורה דרט שלא נתכיון הירושלמי לזה כלל. רק כוונת הירושלמי הוא ענין אחר. ויתישב ג״כ לישנא דאין מדקדקין שקשה להולמו לכל הפירושים . והוא : הנה הרמב״ס ז״ל פסק דשנים שדנו אין דיניהם דין. ופסק דמאורייתא חד נמי כשר . ולפי סוגיית הגמרא דריש סנהדרין שני פסקים אלו סותרים זה את זה . וכבר האריכו בזה נו״כ ועי׳ תומים . ועיקר מה שהעלו טלם דמאן דס״ל דמאורייתא בעי ג'. ודאי ס״ל דשנים שדנו אין דיניהם דין .־ ומאן דס״ל דמאורייתא חד נמי כשר יכול להיות שיסבור דשנים דיניהם דין. אבנ י טל לסבור דחף ששלשה הוא מדרבנן מ״מ שנים שדנו אין דיניהם דין. אולם מאין יצא לו להרמב״ם לפסוק כן. לא העירו מקורו מי הכריחו לוה להוציא הא״ב שבגמרא מפשטי׳ . ונלטנ״ד שלמד כן מהירושלמי(פ״ז דברכוח ה״א) אי שנים רשאים לזמן דפליני בה אמוראי ותלי לה התם בפלוגתא דשנים שדנו ׳למאן ז־ס״ל דיניהם דין רשאים לזמן. ומאן דס"ל אין■ דיניהם - דין אינן רשאים לזמן. ועי׳ מליון הש״ס להגאונים דלבוב וכבר קדמום בזה בתשו׳ משכנות יעקב . אולם לענינינו אם נאמר דמאן׳ דש״׳ל דבעינן שלשה דיינים רק מדרבנן . מוכרח ,לפסוק ששנים שדנו דיניהם דין האיך תלוי פלוגתא'דזימון שהיא מדרמן לפלוגתא דשנים שדנו. וה4י ׳למי״ז ל^נג בזי.מון שנים מזמנין רשות, וביותר כי בתלמודין ס״ל לר׳ יוחנן דאין שנים מזמנין רשות. וע״ז אמר בירושלמי שס דמשום .דס"ל שנים שדנו אין דיניהן דין. והרי מפורש דאף שמדאורייתא חד נמי כשר ולא בעי שלשה כ״א׳ מדרבנן. מ״מ אין דיניהן '4ן. וכמו שפסק

׳, הרמב״ם ז״ל

י'

נולד לנו נ״מ חדשה בין דיני ממונות z לד״ג. דבד״מ קטן שהגיע לי״ג שנים ויום אחד וספק אס הביא שתי שערות אי בעי ג׳ רק מדרבנן אזלינן בתר חזקה דרבא (נדה מו) לענין השלישי ובד״נ בעינן כולם גדולים מדאורייתא . ולא מה:י חזקה דרבא . והנה בירושלמי ברכות פ״ז ה״ב מפרש להתוספתא דאין מדקדקין בקטן דהיינו שהוא בן י״ג ואין ידוע אס הביא נ׳ שערות (לא כתנמודין מח •) וכן פירש הירושלמי הזה רש״י ז״ל במדרש רבה פ׳ מקץ וקיימו רבינו הגר״א בש״ע או״ח סי׳ כ״ה ס״ק י״ד עיי״ש והיינו משים דהוא דרבנן אמרינן חזקה דרבא . ואל זה כיון הירושלמי גס בכאן ר״י אומר אין מדקדקין בי״ג כלומר מי שהוא בן י״ג שנים מצערף לג׳ דיינים אף שלא ידעינן אס הביא ב׳ “שערות ממש כלישנא דתוספתא וכמו שפירשה הירושלמי בברכות הליל וזה רק בד״מ אבל לא בד"נ וכמ״ש :