אדמת קדש/ד
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
בתוך ארץ ישראל המערבית (בגבולים שכבש יהושע בן נון) ובפנים עבר הירדן המזרחי אין נהר מצוין בגדלו ואין ים אחד אפילו קטן שבקטנים.
הימים המיוחסים לארץ ישראל שטוחים אצל גבול הארץ או על הגבול בין החלקים שלה. וכן הנהרות הגדולים אשר ברוב מימיהם יש להם שם בארץ, נמשכים והולכים אצל גבול הארץ או על הגבול שבין חלקיה. וזה שדייק ר' יוחנן באמרו: אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את ארץ ישראל (בבא בתרא עד:).
א: ים הגדול
א). ים הגדול(א)78. - לפי תחומי ארץ ישראל שבכתובים, הים הגדול מגביל את ארצנו לפאת מערב ממקום שפך נהר מצרים (עַרִיש מַצַר) הַיָמָה עד מקום נפילת נהר בֶּעירוּתּ אל מפרץ הים שבקפלוריא. וכל אורך שפת הים מנהר מצרים עד נהר בעירותּ שלש מאות חמשים וחמשה קילומיטר. אולם מזמן יהושע בן נון עד סוף ימי חזקיהו מלך יהודה(ב)78 כל אורך חוף הים שהספיקו לכבוש בירושה וישיבה נמשך רק מאשקלון עד חומות עכו (היינו עד כיפתא דעכו) מרחק 156 קילומיטר שהוא 0.44 מאורך חוף ים הגדול הקבוע בגבול ארץ ישראל על פי התורה. והנביאים האחרונים בעלותם עם הגולה ג"כ החזיקו בחוף הים רק מאשקלון עד עכו.
מן הערים היושבות בחוף הים הגדול ובקרבתו, ראוי להזכיר המצוינות שבהן: עיר עזה היא הקיצונה על שפת הים בצד דרום ומקומה לא אצל מי הים, הרחק מעט, כשלשה קילומיטר ממי הים. בכבוש ראשון מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל לא נכבשה עזה בכבוש גמור(ג)78, בשביל זה גם עולי בבל לא החזיקו בה(ד)78.
צפונה לעזה ½18 קילומיטר על שפת הים יושבת עיר אשקלון אשר גם היום נקראת Askalan, ובימי רבי נודע הדבר שהמלך חזקיהו כבש אותה כיבוש גמור בירושה וישיבה, לכן רבי ובית דינו הוציאוה מכלל ארץ העמים וטהרו אותה. גם נודע לרבי כי עולי בבל לא החזיקו בה בשביל תקנת עניים בשביעית(א)מ.
צפונה לאשקלון 900 מיטר יושבת עיר גוב אשר לפלשתים והערביים קורין לה דזשוּרא שהוראתו בערבי גוב או בור(ב)מ. השטח הקטן אשר מחומת אשקלון צפונה על שפת הים עד גוב כלו משקה וגנים עליו נטועים והם גנייא דאשקלון הנזכרים בתחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל.
ואצל חומת אשקלון במרחק 100 מיטר מקיר החומה מזרחה יש מקום אחד מוגבל, 120 מיטר ארכו ותשעים מיטר רחבו. בתוך המקום הזה עומד אילן גדול עתיק. הערביים קורין להמקום הזה וֻולי Wuli שהוראתו קבר של אחד קדוש, ואני אומר כי זה מקום קבורת שמונה עשר אלף יהודים שנפלו במלחמה (שנים אחדות לפני חורבן בית שני) בהצותם על אשקלון עם שרי הצבאות ניגיר הגלעדי, סילאס הבבלי ויוחנן הנזיר. שם מקום קבורתם שחכמי המשנה קראו לו קבר גדול(ג)מ.
למזרחית צפונית מאשקלון ½3 קילומיטר - הכפר ביצידיל שהזכירו יוסיפוס והיום נקרא מֶדשדֶיל, בו היה מגדל מבצר ואליו נמלטו היהודים בהלחמם (אצל חומת אשקלון) עם הרומים שהציתו את המגדל ונשרפו היהודים שנחבאו בתוכו, ורק ניגיר הגלעדי נמלט באורח פלא, כמסופר במלחמות היהודים שחבר יוסיפוס.
צפונית מזרחית לאשקלון 15 קילומיטר יושבת העיר אשדוד הנקראת היום אֶישדוּד (Eschdud) והיא יושבת בין החולות שעל שפת הים, אבל מימי הים היא רחוקה ½4 קילומיטר.
צפונית מזרחית לאשדור ½14 קילומיטר אצל הדרך ההולכת ליפו יושבת העיר יבנה מקום הסנהדרין אחר חורבן הבית השני בעת שישב בה הנשיא רבן גמליאל דיבנה. שם היתה הישיבה הגדולה, לשָם הלכו אבות העולם התנאים הראשונים ומשם יצאה אורה לכל ישראל להיושבים על אדמת הקודש ולהנדחים בקצוי ארץ: בבבל בעסיא(א)80 רומא גליא ואספמיא. העיר יבנה יושבת אצל החול שעל שפת הים והיא למזרח ממי הים 6 קילומיטר (א)מא.
צפונה ליבנה ½4 קילומיטר - (מהלך שעה קלה) סמוך להדרך ההולכת מיבנה ללוד יושבת העיר פקיעין מקום ישיבת רבי יהושע בן חנניה והיום היא נקראת אֶל קוּבֶּיבֶּי (el Kubebe)(ב)מא והיא למזרח ממי הים 7 קילומיטר.
צפונה לפקיעין 7 קילומיטר - המקום שהערביים קוראין לו עַיון־קארא הוא עין הקורא שבו נושע בן מנוח והמקום הזה נמצא למערבית צפונית (במרחק 9 קילומיטר) מעיר רמלה היא רמת לחי לפנים. ובימינו בשנת התרמ״ב בעין הקורא נוסדה המושבה ראשון לציון ת"ו. מן המושבה הזאת לשפת הים ½5 קילומיטר. צפונה להמושבה ראשון לציון (7 קילומיטר), הכפר זגדור (הנזכר במסכת עבודה זרה ל"א ע"ב)(ג)מא. הכפר הזה נקרא היום ייאזור. ואצל כפר ייאזור למערבו נוסדה מושבה ע"י אנשי חברת אלליאנס הפאריזי שבנו שם בית ספר ללמד לנערי ישראל עבודת אדמה, חשבון ולשונות צרפתית וערבית, ולהמושבה הזו קראו בשם מקוה ישראל. מהמושבה הזאת עד חוף הים 4 קילומיטר.
מערבית צפונית ½5 קילומיטר לכפר זגדור (ייאזור) על שפת ים הגדול יושבת העיר יפו, ואניות קיטור ואניות תֹרן אליה ממרחק יבואו, כי מסחרה רב; מספר יושביה 46 אלפים נפש ובתוכם יהודים כחמשת אלפים איש. קורות העיר הזאת בימי ישובה ובימי חורבנותיה ידועים לכל.
צפונה ליפו 20 קילומיטר יש המקום אשר לפנים הי' נקרא פיטרוס (שוק של פיטרוס) הנזכר בתוספתא דמאי פ"א, והערביים קוראין לו טַבְּסוּר Tabsur, כי הערביים אינם יכולים לבטא אות פ' דגושה וממירים אותה באות בּ. והכפר הזה הוא למזרח משפת הים ⅔6 קילומיטר. ובמרחק שני קילומיטר למזרח משוק של פיטרוס, יש המקום שהי' נקרא לפנים כיפת היישוב (הנזכר שם בתוספתא יחד עם שוק של פיטרוס) והיום הוא חרב והערביים קורין לו חורבת סַאבִּיֶיא. ולפי שר' יהודה הזכירם יחד עם כיפת אנטיפרס הידוע שזה כפר סבא. והמקומות כיפת היישוב ושוק של פיטרוס כבר נשכחו, לכן לא למותר יהי' אם נצייין אותם בציון גיאוגראפי נאמן, להודיע כי שלשת המקומות האלה נמצאים על קו ישר המתוח מכפר סבא-אנטיפרס לצפונית מערבית (Nw : 75° 45°) עד שוק של פיטרוס (טַבְּסוּר). מן כפר סבא עד כיפת היישוב (חורבת סַאבִּיֶיא) ⅓3 קילומיטר ומכיפת היישוב עד שוק של פיטרוס 2 קילומיטר כנ"ל.
צפונה ליפו 32 קילומיטר (וצפונה משוק של פיטרוס 15 קילומיטר) על שפת הים יש מעין אחד הנקרא היום עין־טובה Ain Tube ואצלו במרחק חצי תחום שבת (היינו 750 מיטר) ממנו, יש עיר שהיום נקיאת מוחַאלֶיט Muchalet.
נִכָּרִין הדברים שהיא עיר עין־טב שביהודה אשר שם היו מקדשין לירחא ועברו השנים (א)82 ולפנים העיר מוחאליט הגיעה עד שפת הים עד העין ובשביל העין היתה נקראת עין־טב. ואח"כ כאשר נחרב רובה של העיר מצד מערב ונשאר ממנה החלק המזרחי קראו לו הערביים בשם מוחַאלֶיט, כלומר המדור או החלק המיושב של עיר עין טב, כי שאר חלקי העיר כבר נחרבו.
צפונה לעין־טב 18 קילומיטר, מהלך 4 שעות, על שפת הים יושבת העיר קיסרין שהיונים קראו לה סְטרַטוֹן, ואצל חכמי המשנה (בספרי סוף פ' עקב ובתוספתא שביעית פ"ד) נקראה בשם מגדל שרשן. ויכול להיות שכך היתה נקראת גם בימי הבית הראשון בעת שהיתה בחלקו של מנשה. עולי בבל החזיקו רק בחומת קיסרין ולא בקיסרין עצמה בשביל זה תקן ר"י הנשיא שתהי' לענין תו"מ ושביעית כמו הערים אשר מכזיב ולהלן (א)מב. ובפרק שיבוא אודות תחום א"י שהחזיקו עולי בבל עוד ידֻבר אודות קיסרין.
כמעט באמצע המרחק שבין עין טב ובין קיסרין במרחק ½2 קילומיטר למערבה של החורבה הנקראת תל דרור היא עיר דאר שבחלק מנשה (ב)מב נוסדה (בשנת התרנ"א) מושבה של יהודים שקראו לה חֶידֶירָה ואולם גדרה שמה לראשונה כי המושבה הזאת נבנתה במקום אשר לפנים היתה עיר גדרה של קיסרין הנזכרת בתוספתא שביעית פ"ז: ושאר כל ארצות אוכלין עד שיכלו מבית אל ומגדרה של קיסרין.
בזמננו מהמושבה גדרה ת"ו עד קיסרין המצערה והחרבה יש מרחק ½9 קילומיטר. אולם בימי חכמי התלמוד בעת אשר עיר קיסרין היתה ד' מילין (ירושלמי חלה פ"ב) ובלא ספק בארבע רוחותיה והעיר גדרה היתה גדולה אז המרחק בין שני המקומות האלה היה עוד מצער מזה.
בגדרה של קיסרין יושבים כעת ארבעים בעלי בתים ולהם שדות וכרמים ובתים טובים. כל שטח אדמתם עולה בערך שלשים אלף דולאם.
צפונה לקיסרין, אחד עשר קילומיטר, על גבעה גבוהה 163 מיטר בשנת התרמ"ג נוסדה המושבה זכרון יעקב ע"ש הבארון יעקב נ"ע אבי הבארון אֶיְדמונד די רוטהשילד נ"י. הוא הבארון אדמונד שפזר ממון רב למטעי כרמים ולבנין בתים טובים במושבה זאת. וזה שלשים שנה שמכלכל כל משפחות אכרי זכרון יעקב כמו אב רחמן המפרנס את בניו שכבר הגדילו. עיקר עבודת האיכרים בכרמי ענבים כי כרמים רבים להם. וזה שנים אחדות שהבארון אדמונד, ברצונו שיהיו להם גם שדי תבואות, קנה את כל השדות של כפר אחד הסמוך לזכרון־יעקב, היינו השדות שהיו לכפר מארא ולחורבת בורדש. מן המושבה הזאת עד שפת הים חמשה קילומיטר.
צפונה לזכרון־יעקב תחום שבת אחד (½1 קילומיטר) בפקודת הבארון אדמונד נוסדה מושבה קטנה בשם שֶפֶיַיה הסמוכה לעיר שֶפֶיַיה Schefeja, בימי חכמי המשנה במקום הזה בשפייה היו אילני זית מצוינים במינם. ובכל מקום שנמצא עץ זית מהמין ההוא היו קורין לו שפכוני על שם עיר שפייה(א)84.
המושבה הגדולה זכרון יעקב יושבת למערבו של כפר סאבּארין אשר בימי קדם נקרא אבי העזרי ע"ש אביעזר בן מנשה. ולקמן בפרק שביעי יבואר אודות כפר עֶפְרֶין Kefren, שמקומו 9 קילומיטר למזרחו של כפר סאבּארין, שזאת עָפְרָה עיר של גדעון ושם קבורתו.
צפונה לקיסרין 12 קילומיטר וצפונית מערבית לזכרון־יעקב ½5 קילומיטר, על רצועת היבשה הנכנסת לים כמראה הַשֵן יושבת העיר נָפַת דאר. חכמי המשנה קראו לה שינא דדור, והיונים והרומים קראו לה דוּרא אשר בפיניקיא. והערביים קורין לה טאן־טורא (א)מג. ומאד יכול להיות אשר גם היונים לשינא דדוֹר קראו טַאן דוּרא נמו שקראו לשרשן - סטְרַטוֹן.
צפונה לשינא דרור 7 קילומיטר יושבת עיר גבע שהזכירה יוסיפוס באמרו כי הורדוס בנה אותה עבור חיל הרכב שהושיב בה. העיר הזאת שהערביים קורין לה דזשיבּא יושבת למזרחו של הים במרחק 3 קילומיטר.
צפונה לגבע 3 קילומיטר וצפונה לשינא דדור (טאנטורא) 10 קילומיטר יש מפרץ הים הנכנס לתוך היבשה, ובצד המפרץ, רצועת יבשה (כחצי אי) חוסמת אותו מצפון, תבניתו ומצבו של המקום הזה, בימי קדם, נתנו לו תכונת מבצר חזק, ועד היום הזה, נשאר לו השם אַתּלִיט שהוראתו (בלשון יוני) גבור־ענק. הרומים קראו לו Castellium peregnorum והיהודים קראו לו קסטרא (ב)מג שהוראתו (בלשון רומי) מבצר או מצודה. וכן פירשו חז"ל (במדרש רבה): ומצודתי־קצטרא דידי. וזה קרוב לעשרים שנה אשר הבארון אדמונד די רוטהשילד קנה את חוף אתּליט־קסטרא עם 820 היקטאר שדה תבואות שאצלו.
צפונה לקסטרא־אתּליט 13 קילומיטר, במקום אשר קרן צפונית מערבית של הר הכרמל שופע ויורד הימה שם על שפת הים יש מקום חרב שהערביים קורין לו תל־סֶיטאק. פה היתה עיר שהיונים והרומים קראו לה סיקאמינום-Sycaminum, ובמשנתנו נקראת שקמונה והרימין שגדלו אצלה היו מצוינים במינם (דמאי פ"א מ"א). תלמי לאטהורס מלך אי קיפרוס בבואו עם אניותיו לאדמת ישראל העלה את חילו בנמל שקמונה (ג)מג. מזרחה לשקמונה וסמוך לה על שפת הים הנכנס מעט לתוך הארץ פנימה, יושבת העיר חיפה אשר לפני זמן חבור המשנה לא בא זכרונה. בימי ממשלת הרומים מה מך ערכה לעומת צוד וקיסרין. ועתה כאשר צור מֻצעָרה מאד וקיסרין חרבה, העיר חיפה מתרחבת ומתגדלת, ובפרט משנת התרס"ה מעת שנגמר בנין מסה"ב ההולכת מחיפה דרך בית שאן לאדרעי ומשם תפנה צפונה עד דמשק ונגבה עד מֶיכּכֶּי אשר בקצה ארץ תֵּימָא (ד)מד. בזמן הזה בעיר חיפה יש קהלות נכבדות מאחב"י ספרדים ואשכנזים.
צפונה לחיפה ½14 קילומיטר על שפת הים הגדול יושבת עיר עכו הבצורה העתיקה, ובגלל החוף המהולל שלה היתה רוכלת העמים מימי קדם עד המאה האחרונה כי מעת שחרבה צור, כל אניות סוחר שבאו ממצרים, עסיא, איטליה, יון גליא ואספמיא, היו נכנסות ללמינה של עכו, בשביל זה בכל פעם אשר עמים עריצים רבו ע"ד השלטון בא"י היתה עכו לסלע המחלוקת כידוע לכל מי שקרא בספרי המלחמות שבא"י, אולם במאה האחרונה, מעת אשר מסחר הים פנה לביירותּ (Beirut) מספר האניות הבאות לעכו מצער הוא, ובכל זאת אליה יבואו אניות לקחת חטים וקטניות ושמן זית מא"י להובילם לחו"ל, ואניות יבואו מחו"ל ומביאות לעכו נפט, עצים וקרשים לבנין. עכו מצוינת בציד דגים רבים, בכל ערי החוף שבא"י וסוריא ציד דגים מן הים מזער מאד, ברם בעכו צדים הרבה, ובדבר הזה היתד, מצוינת גם בימי חכמי התלמוד (א)86. עולי מצרים היינו בני אשר שעכו היתה בחלקם כבשו רק החלק הדרומי מהעיר הזאת היא העיר התחתונה, אולם העיר העליונה אשר בתלמוד נזכרת בשם כיפתא, הוא החלק הצפוני מעכו, בני אשר לא כבשו, בשביל זה מכיפתא ולעיל לארץ העמים תחשב; ומכיפתא זאת צפונה אצל שפת הים נמשכת רצועה טמאה מארץ העמים עד שתגיע לתחום צור שכֻּלו לא נכבש וזה שאמר אביי רצועה נפקא, היינו מכיפתא דעכו שלא נכבשה יוצאת צפונה רצועה טמאה שלא נכבשה וכמו שיבואר לקמן.
צפונה לעכו ½13 קילומיטר על שפת הים יושבת העיר כזיב שמקומה בקצה הגבול הצפוני (ב)86 של כיבוש עולי בבל. ובימי חכמי המשנה הישוב של יהודים אצל הדרך אשר מן עכו לכזיב היה מצער ורוב העוברים בדרך ההיא היו נכרים (ג)86. בימים ההם היתה כזיב אחת מערי החוף ותבואות הגליל היו נשלחות לחו"ל גם דרך העיר הזאת (ד)86, היונים והרומים קראו לה אֶיכּדִיבַא או אֶיכּדִיפַּא. נכָּרין הדברים שהיונים לקחו את השם הזה מן הארמים שבטאו את אות ז' כמו אות ד' כזיב-כדיב. והערביים קוראין לה זיבּ.
מדברי חכמי התלמוד למדנו אשר מכזיב עד סולמא דצור ג' מילין וזה אנו רואים בחוש ע"י מדידה בשפלה קרוב לשפת הים לאורך הדרך שבין כזיב ובין סולמא דצור (א)מד, ארכה של הדרך הזאת 4560 מיטר שהם ג' מילין (ב)מד.
השטח אשר למזרחה של הדרך ההיא, במרחק ½11 קילומיטר משפת הים קדמה. השטח הזה, בשביל קרבתו לארץ צור, יקרא בשם תחום צור, ואלמלא לא בא זכרונו בתוספתא לא היינו יודעים מה היו שמות הערים החרבות הנשמות אשר בשטח הזה.
הערה (א)78 מסדרי התלמוד הירושלמי בכלאים (פ"ט ה"ה) ובכתובות (פי"ב ה"ג) סדרו אותם כך: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמלחא, ימא דחילתא, ימא דשליית, ימא דאפמיא. ובבבלי (ב"ב ע"ד ע"ב) מסודרים באופן אחר.
הערה (ב)78 רק עוזיהו וחזקיהו מלכי יהודה כבשו רובה של ארץ פלשתים בירושה וישיבה. בעוזיהו כתיב (דבה"י ב' כ"ו) ויצא וילחם בפלשתים וכו' ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. ובחזקיה כתיב (מלכים ב' י"ח) הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ולהלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה ידובר אודות כיבוש ארץ פלשתים.
הערה (ג)78 ולהלן בענין כיבוש עולי מצרים יבואר כי עזה מעולם לא נכבשה בכיבוש גמור, וכל המקומות מא"י שלא נכבשו בכבוש גמור מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל דינם כסוריא.
הערה (ד)78 כי בדרום א"י החזיקו עולי בבל מה שהחזיקו עולי מצרים כדאיתא בתוספתא שביעית (פ"ד מ"ד) סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות הן או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד. ותמהני על אחדים מגאוני ישראל אריותא דאורייתא שאמרו כי עזה מכיבוש עולי מצרים ולא מכיבוש עולי בבל איך יפרשו דברי התוספתא. ומבלעדי התוספתא הזאת אי אפשר להבין דברי חז"ל בירושלמי שביעית (פ"ו ה"?]]) בחשבם תחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל, ובבואם למסקנא כי אשקלון עצמה כלחוץ, אמרו ר' אבהו ור' סימון הוון יתיבון אמרי הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה - ליתי עזה, את אשקלון ואת גבולה - ליתי אשקלון וכו'. ולכאורה הקושיא של ר' סימון ור' אבהו בלתי מובנת כלל, כי מאי פריך הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון. הלא גם תינוק של בית רבו יודע כי האי קרא משתעי בכיבוש עולי מצרים, ותנא דידן קאי בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל, א"כ נוכל לומר כי עולי מצרים כבשו את אשקלון ועולי בבל לא כבשו אותה, בשביל זה אשקלון כלחוץ. אולם ר' סימון ור' אבהו ידעו מן התוספתא אשר בדרום ארץ ישראל עולי בבל החזיקו בכל מה שכבשו עולי מצרים ולא הניחו מאומה, א"כ שפיר הקשו הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה את אשקלון ואת גבולה ובודאי החזיקו בהן גם עולי בבל, ואיך אמרת אשקלון עצמה כלחוץ. וכונת תירוצם ליתי עזה ליתי אשקלון יבואר להלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה אחר עלותם מבבל.
הערה (א)מ ודינה כמו בית שאן, קיסרין, בית גוברין וסיסית שהן לענין תרומות ומעשרות ושביעית כמו הארץ אשר מכזיב ולהלן, כמו שיבואר במקומן.
הערה (ב)מ וגרסת הגר"א בתוספתא (אהלות פי"ח) עד גוב ועד יגור ועד תרעין היא גרסא אמתית.
הערה (ג)מ וזה הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד גוב ועד יגור ועד תרעין וכו'.
הערה (א)80 בכולא תלמודא בשם עסיא או אסיא תכונה ארץ אַנַאטוֹלִיָא המשתרעת מיַם של איזמיר וקוֹנסטַאנטִינוֹפּוֹל למזרח עד מדינת אַרְמֶיניעֶן וקורדיסטאן, ומים השחור אשר מצפון לה עד ים התיכון הוא ים הגדול המגביל אותה לארכה מצד דרום; וקבלה היתה בידם של חז"ל כי בני אשכנז בן גֹמֶר בן יפת ראשונה התישבו בארץ הזאת, לכן את השמות אשכנז וריפת ותוגרמה פירשו אסייא והדייף וגרמניא או גירמניקייא (ב"ר פל"ז).
מדברי יוסיפוס (קדמוניות ספר ד' פ"י) אנו יודעים אשר בימי מלכי החשמונאים כבר בארץ ההיא ישבו יהודים רבים והיונים שביניהם הציקו להם עבור חזקתם במעוז תורתם. ומדברי חז"ל נראה אשר בימי רבן גמליאל דיבנה היהודים בני עסיא שקדו על דלתות התורה ובאניות דרך רוחב ים הגדול היו עולים ליבנה לשאול הלכות. ושלשה רגלים עלו בני עסיא לשאול הדין אם התליעה הכבד שלה. ועוד עלו על דבר שאיבת המים בשביל מי חטאת. (הליכה מחו"ל לארץ ישראל ובפרט דרך הים תקרא עליה).
כמעט בטבור ארץ עסיא ההיא אצל אמצע הדרך ההולכת מן Konia אל Kaisarie היינו 24 קילומיטר למערבית צפונית מעיר אַקּסֶירַאיי יש יאור של מים מלוחים ובצדו המערבי משתרעת בצה מלחית. היאור ההוא יקרא אצל הטורקים טוז-טשילי Tuz Tschölü ושטחו גדול משטח של ים המלח, בו רוחצים משום רפואה וגם להתקרר. היאור המלחי הזה נקרא בדחז"ל (שבת ק"ט ע"א) בשם מי עסיא שמותר לרחוץ בהם בשבת.
להִסָתר בתוך עדת ישראל שבעסיא ערק ר"י ב"ר חלפתא (כנזכר בב"מ דף פ"ד ע"א). בימי השמד הלך ר' מאיר לעבר שנה בעסיא. כמאה וארבעים שנה אחרי כן (מפני עקת המלכות הרשעה) הלכו ר' חייא ב"ר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק לעבר שנה בעסיא.
ור' מאיר אידמיך בעסיא, ולפני מותו צוה אשר עד שיבואו בני א"י לשאת אותו לא"י יתנו את מטתו על חוף ים הגדול; ונראה לי כי המקום הזה במחוז קיליקיה Cilicie על שפת ים הגדול נכַח ראש-קאַפ קוֹרמַאחִיטִי C. Kormachiti (אשר באי קפריסין). והעיר שאצל מקום קבורתו הראשונה, עד היום נקראת מַאמורִיָא על שמו. ואצל עיר מאמוריא יש ראש של הר הנכנס לים ונקרא קאפ אַנַאמִיר Cap Anamir ג"כ על שם אדוננו מאיר אשר זמן פטירתו היה בימי הקיסר אנטונינוס החסיד אוהבו של רבי ובשביל זה נתן הרשיון לקרוא את חוף הים במקום ההוא על שם ר' מאיר.