רד"ק/יואל/א

רד"ק ‏ יואל א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

א

דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל. זה הנביא נתנבא תחלה על הארבה שיביא האל יתברך בארץ ישראל על עונותיהם, ואחר כך נתנבא נבואה עתידה לימות המשיח. ויש אומרים בי בימי יהורם בן אחאב ניבא זה הנביא שיהיה רעב בארץ, כמו שאמר (מלכים ב, ח א) כי קרא ה' אל הרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, הד' שנים היו ד' מיני ארבה, והג' שנים היו הגשמים נעצרים. ובסדר עולם אמר כי בימי מנשה ניבא. ואמר יואל נחום חבקוק נתנבאו בימי מנשה. ולפי שלא היה מנשה כשר, לא נקראו על שמו:

ב

שמעו זאת הזקנים. כי הם ראו יותר במה שעבר בימיהם, כמו שאמר (דברים לב ז) זקניך ויאמרו לך:

ההיתה זאת בימיהם. אם היתה זאת. הה"א ה"א השאלה:

ואם בימי אבותיכם. כי הארבה שהיה במצרים לא היה אלא מין אחד. ואף על פי שאמר בספר תהלים (תהילים עח) ויתן לחסיל יבולם ואמר וילק אין מספר, הארבה היה עיקר ושני המינים באו עמו. לפיכך לא נזכר בתורה אלא הארבה ולא היה אלא עת אחת, וזה היה ד' מינים גזם ארבה ילק חסיל, ובאו בד' שנים זה אחר זה, כמו שאמר יתר הגזם וגו', וזאת הרעה לא היתה עד אותו הזמן:

ג

עליה. על הגזרה הזאת:

לדור אחר. בניהם הבאים אחריהם. כלומר לזמן רחוק תוכלו לספר זאת הגזרה:

ד

יתר הגזם. מה שהותיר הגזם בשנה ראשונה אכל הארבה וגו׳, כי לא באו ארבעת המינים בשנה אחת אלא זה אחר זה בארבע שנים, וכן אמר (ב כה) ושלמתי לכם השנים אשר אכל הארבה וגו׳. ויש אומרים כי נקרא גזם על שם שגוזז התבואה, וארבה לפי שהוא הרב שבמינים, וילק לפי שהוא לוקק ולוחך העשב, וחסיל לפי שהוא כורת הכל, מן יחסלנו הארבה (דברים כח לח). ותרגם יונתן: מותר זחלא אכל גובא ומותר גובא אכל פרחא ומותר פרחא אכל שמוטא:

ה

הקיצו שכורים. אותם הרגילים להשתכר ביין, עתה הקיצו משנתכם ובכו יומם ולילה כי לא תמצאו יין, כי הארבה יאכל הענבים:

עסיס. נקרא היין עסיס, וכן כל משקה שיצא על ידי כתישה ודריכה נקרא כן מן (מלאכי ג כא) ועסותם (את) רשעים. ויונתן תרגם עסיס חמר מרית:

ו

כי גוי. כל קבוץ מן החי יקרא גוי, לפיכך אמר על הארבה גוי, וכן אמר על הנמלים (משלי ל) עם לא עז, ועל השפנים עם לא עצום:

שניו שני אריה. כאלו לו שנים כשני אריה:

ומתלעות לביא לו. מתלעות הם השינים הגסות. והלביא גדול מן האריה. ויונתן תרגם: שינוהי שיני אריא וניבוהי כבר אריון. והנה אמר (איוב ד יא) ובני לביא יתפרדו, נראה כי לא יקרא הקטן לביא:

ז

שם גפני לשמה. עבר במקום עתיד. או פירושו יאמר יושב הארץ בבואו, שם גפני לשמה. וכן כי גוי עלה על ארצי שזכר:

ותאנתי לקצפה כל הכנויים הם דברי יושב הארץ, או הם דברי הנביא. וכן תרגם יונתן שוי פרי גופני עמי לצדו. ופירוש לקצפה לקצף לזעם ולמארה, ותרגם יונתן למפחת נפש. ויש מפרשים לקצפה לקליפה, וכן מפרשים כקצף על פני מים (הושע י ז). ר״ל שיסיר הארבה הקליפה שיאכלנה:

חשוף חשפה. הכנוי לתאנה גם לגפן, וכן הלבינו שריגיה. ופירוש חשפה גלה אותה, כלומר שהסיר קליפתה, וכן תרגם יונתן מקלף קלף ורמא, ופירושו השליך הקליפה לארץ באכלו הלחות שבין הקליפה לעץ. או פירש חשפה והשליך שאכל העלים, והסמדר השליך לארץ והנה היא מגולה:

הלבינו. כי אחר שימיץ הארבה הלחות, נשארו השריגים יבשים ולבנים. הלבינו פעל עומד, וכן (ישעיהו א יח) כשלג ילבינו:

ח

אלי. אומר כנגד כנסת ישראל, קונני על זאת הרעה ועשי אבל גדול, כמו הבתולה שנישאה לבחור ומת בעודה נערה, כי אז היא רוב שמחתם זה בזה, וכשמת מתאבלת אבל כבד, והיא חוגרת שק תחת עדיה וחליתה. אלי פירוש קונני, ויונתן תרגם ויקונן המלך (שמואל ב, ג לג), ואלא מלכא:

חגורת שק. הפועל הזה נשתמשו בו בפועל ובפעול כאחד, יאמר חוגר ויאמר חגור וכן לובש ולבוש:

ט

הכרת מנחה ונסך. אמר הכרת לשון זכר ואמר מנחה שהיא לשון נקבה, לשון זכר נופל על העניין כלומר קרבן המנחה והנסך, וכן המנחה אשר יעשה מאלה (ויקרא ב ח) יעשה מלאכה (שמות לא טו). הכרת בנין הופעל, כי הארבה הכריתו. ואם פסק מהן הדגן והתירוש ממה יביאו מנחה ונסך לבית המקדש, והם אין להם מה יאכלו ומה ישתו:

אבלו הכהנים. שהיו אוכלים משלחן ה' ואין:

י

שודד שדה אבלה. נשחתה ושממה. כי אין בה פירות. וכן (ישעיהו כד ז) אבל תירוש:

הוביש תירוש. כמו יבש, והוא פעל עומד, וכן תרגם יונתן יבישו גופניא. או יהיה מענין בשת, ויאמר זה על דרך משל כאלו יש לו בשת כשנפסק:

אומלל. ענין כריתה. וזכר דגן תירוש ויצהר, כי אלה השלשה הם רוב חיי האדם:

יא

הובישו. צווי, וכן הילילו. ואמר הובישו, ראוי לכם שתבושי כי מעשיכם וטרחכם בשדה הוא לריק:

אכרים הם עובדי השדות:

כורמים. עובדי הכרמים. וטעם אכרים על חטה ושעורה, וטעם כורמים על הגפן:

יב

הגפן הובישה. יבשה, וכן תרגם יונתן יבישו גופניא. או עניין בשת, כמו שפירשנו הוביש תירוש:

כי הוביש ששון. יבש, כלומר נפסק. כי התבואות והפירות הם ששון בני אדם, וכן תרגם יונתן ארי פסקא חדותא. או יהיה עניין בשת על דרך משל:

יג

חגרו. ר״ל חגרו שק, ופירש אחר כך לינו בשקים. ופירוש בואו, באו בית ה' ושם ספדו. ואמר לינו, כי אפילו בלילה לא תסירו השקים מעליכם, אולי ירחם ה' עליכם. ואמר משרתי מזבח, ואמר משרתי אלהי, שהשירות הוא כמזבח לאלהים. וסמך השירות למזבח, כמו (במדבר ד ט) אשר ישרתו לה בהם:

יד

קדשו צום. הזמינו העם לתענית. ותרגם יונתן גזרו תענית:

קראו עצרה. שיהיו נעצרים העם ממלאכתם ויאספו לתפלה ובקשה:

וזעקו אל ה'. – אולי ישמע זעקתכם, ויסיר מעליכם המכה הזאת. וכל זה אומר הנביא שיעשו בבוא הארבה עליהם, או שישובו בתשובה טרם בואו והאל ברחמיו יבטל הגזרה:

טו

אהה ליום. אמרו אהה ואוי ליום שיבוא:

וכשוד משדי יבוא. וכמו שוד שיבא פתאום, כן יבוא זה היום משדי. והנגיד פירש משדי מחזק, וכן כקול מים רבים כקול שדי (יחזקאל א כד). שודד חזק ותקיף שאין דרך להמלט ממנו:

טז

הלא נגד עינינו אכל נכרת. נראה התבואה המבושלת ויבוא הארבה לעינינו ויכרתנו. וכיון שנכרת האכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל, כי היו מביאים קרבנות בחג הקציר ושמחים שם כי שמחה גדולה היה הקציר כמו שאמר כשמחת הקציר:

יז

עבשו פרדות. כמו עפשו, עניין עפוש, כי הבי״ת והפ״א ממוצא אחד, וכן במשנה (פאה ו א) הבקר לעניים, כמו הפקר:

פרדות. הם גרגרי הזרע שהם תחת הארץ. ואמר כי מארה אחרת תהיה, כי הזרע יהיה נשחת ומעופש תחת הארץ ולא יצמח, ואשר יצמח יאכלנו הארבה. או יתעפשו גרגרי הזרע מפני הגשמים שלא ירדו עליהם, כי עצירה גדולה תהיה ג״כ בשנים האלה:

מגרפותיהם. בסגול המ״ם, והם חתיכות העפר, וכן באבן או באגרוף (שמות כא יח) לדעת קצת המפרשים. ויונתן תרגם: איתמסיאו גרבי חמר תחות מגופתהון. תרגם מגרופותיהם כמו מגופת החבית (שבת קכד ב):

נשמו אוצרות אוצרות התבואה נשמו, כי אין דבר להכניס בהם, והנה הם שוממים:

נהרסו ממגורות. בשורוק. וכפל העניין במלות שונות, כי ממגורות כמו אוצרות, וכן (חגי ב יט) העוד הזרע במגורה. ופירוש נהרסו, כאלו נהרסות, כי לא יכניסו בהם דבר. או נהרסו כי אין חושש להם לתקנם כמנהג משנה לשנה, ונופלים ונשחתים. והמ״ם הראשונה במלת ממגורות נוספת ג״כ מאותיות אמתי״ן, ובאו שתי אותיות נוספות כאחת במלה, וכן (מלאכי א יג) מתלאה. ואדוני אבי ז״ל כתב כי המ״ם הראשונה לשמוש, כאלו היתה בחירק ממגורות. ופירושו מקצתם מהמגורות נהרסו, וכמו מ״ם השמוש בפתח כי למבראשונה (דברי הימים א, טו יג), לא התקדשו למדי (דברי הימים ב, ל ג):

וכי הוביש דגן. פירשנוהו (פסוק יא):

יח

מה נאנחה בהמה. אמר דרך כלל ואחר כך דרך פרט.

נבוכו. עניין בלבול, כאדם מבולבל בדעתו ולא ידע מה יעשה, וכן (שמות יד ג) נבוכים הם בארץ :

גם עדרי הצאן. אמר גם כי עדרי הצאן ימצאו פעמים מרעה שלא ימצאוהו הבקר, לפי שהם עולים בהרים ובגבעות מה שלא יעשו הבקר ברוב:

נאשמו. האל״ף בשוא לבדו. ועניינו עניין שממה, וכן (הושע יד א) תאשם שומרון, כמו שפירשנו:

·

מעבר לתחילת הדף