רש"י/יואל/א

רש"י ‏ יואל א

א

אל יואל בן פתואל. בן שמואל הנביא שפיתה לאל בתפילתו. יש אומרים שנבואה זו נאמרה באותן שבע שנים שאמר אלישע כי קרא ה' לרעב וגו' (מלכים ב' ח א), ובימי יהורם בן אחאב היו. ובהלכות גדולות נמצא יואל ונחום וחבקוק היו בימי מנשה:

ב

ההיתה זאת. האמורה למטה:

ד

יתר הגזם וגו'. גזם, ארבה, ילק, חסיל, מיני גובאי הם, ונתנבא עליהם שיבואו, ובאו באותן הימים וכילו כל פרי העץ וירק השדה:

ה

עסיס. יין הטוב:

ו

גוי עלה על ארצי. הגובאי הזה כינהו כצבא גויים:

ז

לקצפה. למפח נפש:

חשף חשפה והשליך. קליפות העץ והשליכן, עד הלבינו זמורות הגפן:

ח

אלי. קינה מתרגמינן אליא:

ט

הכרת. כמו נכר. ה"א הנקודה בחטף קמץ עומדת במקום נו"ן, כמו וחית השדה השלמה לך (איוב ה כג):

יא

הובישו. הכלמו:

אכרים. מנהיגי המחרשה:

על חטה ועל שעורה. מוסב על אכרים. ועל הכורמים אמר:

יב

הגפן הובישה והתאנה אומללה. נכרתה, פסק פריה:

הוביש. כמו יבש:

יד

קדשו צום. הזמינו צום:

עצרה. אסיפה:

טו

אהה. לשון גניחת יללה:

וכשוד. וכביזת שודדים:

יבוא. מאת המקום:

טז

נגד עינינו. אנו רואים:

יז

עבשו. העלו חלודה ועיפוש, בלע"ז מויישי"ר:

פרודות. תרגם יונתן גרבי חמרא:

מגרפותיהם. תרגם יונתן מגופתהון, מגופת כיסוי החביות:

נשמו אוצרות. של יין ושל שמן:

ממגורות. מגורות של חטין:

יח

נבוכו. נתערבלו ונסגרו ותעו ביערים ובמדברות:

נאשמו. נתקלקלו באשמתן:

יט

נאות מדבר. לשון נוה:

כ

תערוג. תצעק, כאשר פתר דונש ערג ליעלים, נהם לשחלים, וגעה לעגלים, וצהל לסוסים, ציפצוף לעופות, ונבח לכלבים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף