מראי מקומות/שבת/קמג/ב

מראי מקומות שבת קמג ב

פרק חבית

מזון ג' סעודות

ולא יותר, ונתבאר בגמרא (לעיל קיז:) טעם הדבר שמא יעביר כלים דרך רה"ר. והרמ"א (סי' שלה ס"א) כתב טעם חדש, וע"ע שפ"א. ולפי זה כתב לחלק בין חבית שנשברה לחבית שאין בה אלא חור. ועיין מגן אברהם שם בטעם שלא נקט הרמ"א את הטעם המובא בגמרא.

מזון ג' סעודות

עיין משנה ברורה (סימן שלה סק"ב) דהיינו דוקא כשנשברה קודם סעודת הלילה, אבל אם אכל סעודת הלילה מציל מזון ב' סעודות.

ובלבד שלא יספוג

רש"י פירש טעם האיסור שמא יסחט, ולפ"ז היינו דוקא כשאין לספוג בית אחיזה. וכ"כ בשלטי הגבורים. אבל החתם סופר כתב שאף בכה"ג אסור, עיין שם. והתוספות כתבו שטעם האיסור משום עובדין דחול, ולכך אסור אפילו בדאית ליה בית אחיזה. והרמב"ם (פכ"ב הט"ז) כתב שחיישינן שלא יעשה כדרך שעושה בחול שמא יבוא לסחוט. והבית יוסף כתב שטעמו שווה לטעם התוספות, אלא דס"ל שטעמא דעובדין דחול אינו שייך אלא בדאיכא חשש איסור תורה. ועיין שלטי גבורים שלמד אחרת בדעת הרמב"ם. והפרישה כתב שלדברי הרמב"ם יש לפרש שאף רש"י מודה לתוספות, עי"ש.

ואם יצאו מעצמן אסורין ור"י אומר וכו'

טעם האיסור פה משום שמא יסחוט או משום נולד? עי' רש"י כאן ועי' ריטב"א ועי' חולין יד:.

נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל

אי צריך לאכול מיד עי' תוס', רי"ף ושלטי גיבורים, אבל לא לתוך הסל או לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ועי' רמב"ם כא' יא' שכתב הטעם משום מעמר, ע"ש מגיד משנה ואגלי טל מעמר ב'

ורבי יוחנן אמר וכו'

אם לשיטתו אסרי חכמים בכל הפירות גם אלו שאין דרך כלל לסוחטן? עי' רמב"ן ורשב"א ועי' לקמן קמד: ועי' חזו"א סימן נה'.

חלב בהמה אינו מטמא אלא אם כן יצא לרצון

קשה מאי שנא חלב דבעי שייצא לרצון ולגבי מי גשמים לא בעינא אלא שבשעה שנפלו על הפירות שיהיה לרצון? עי' רשב"א בשם התוס'.

יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור

מה שבאמת מטמא לרצון? עי' רש"י כאן ר"ש במשנה במכשירין, תוס' קמד. ד"ה מחמיר, ורשב"א בשם הר"ש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף