קרן אורה/שבת/קמג/ב

קרן אורה שבת קמג ב

דף קמ"ג ע"ב ובעז"ה נתחיל לפרש פרק חבית
סוגיא דמשקין שזבו

במתני' פליגי רבנן ור' יהודא בהכניסן לאוכלין ויצאו משקין רבנן סברי דגזרינן נמי בהו משום שמא יסחוט אף דלא ניחא לי' בזה ור' יהודא סובר כיון דהכניסן לאוכלין לא גזרינן שמא יסחוט כיון דלא ניחא ליה בהכי ופליגי אמוראי בגמרא במאי פליגי ר"י ורבנן שמואל אמר דר"י מודה בזיתים וענבים כיון דלסחיטה נינהו יהיב דעתו וניחא לי' בהכי וגזרינן שמא יסחוט ורב אמר דר"י פליג נמי בזיתים וענבים ולא גזר כלל בהכניסן לאוכלין. ויש לדקדק בזה מ"ט דר"י דלא גזר אי משום דכיון דהכניסן לאוכלין לא גזרינן בזה שמא יסחוט כיון דלא בעי לה לסחיטה או דילמא משום דלאו משקה היא כלל והוי אוכלא דאפרת. והיה נראה דלשמואל דאמר דר"י מודה בזיתים וענבים אלמא דטעמא משום דלא גזרינן וא"כ בזיתים וענבים איכא למיגזר דיהיב דעתיה ולרב דאמר חלוק היה ר"י אף בזיתים כו' טעמיה דר"י משום דהוי אוכלא דאפרת ואפי' בזיתי' וענבים לאו משקה הוא היכא דלא ניחא ליה ונ"מ לענין ביצה אי נימא דטעמא משום גזירה א"כ דווקא בהכניסן לאוכלין לא גזר ר"י כיון דלא ניחא ביציאה זו אבל ביצה דניחא לי' ביציאתה שפיר הוי דומיא דמשקין שזבו אבל למ"ד דר"י חולק אפילו בזיתים וענבים כיון דאוכלא הוא אין זה בכלל משקין שזבו א"כ ה"ה בביצה ליכא למיגזר ור' יוחנן אמר דר"י פליג אף בזיתים וענבים אלא דאין הלכה כמותו בזיתים וענבים ולכאורה מנ"ל לר' יוחנן הא ולפמש"כ ניחא דסתמא דמתניתין דביצה מוכח דגזרינן אפילו באוכלא דאפרת וע"כ בזיתים וענבים אין הלכה כמותו ומש"ה פריך ר' יוחנן דר"י אדר"י בריש ביצה דהוא לטעמיה דר"י חולק אפילו בזיתים וענבים משום דלאו משקה היא וא"כ ה"ה בביצה לא גזרינן אבל למ"ד דמודה ר"י בזיתים וענבים אלא דגזרינן אפילו באוכל שפיר גזרינן נמי בביצה כיון דניחא ליה ביציאתה כמו משקין שזבו ורבה אמר רב יהודא דמודה ר"י לחכמים בזיתים וענבים ומודים חכמים לר"י בשאר פירות כי פליגי בתותים ורמונים דתניא זיתים שמשך מהן שמן כו' וכתבו התוס' דר' יוחנן מתרץ לה דווקא במשך מהן תחילה מודה ר"י משמע מדברי התוס' דאפילו לר' יוחנן טעמא דר' יהודא משום דליכא למגזר שמא יסחוט אבל משך מהן שמן גזרינן אף דאוכלא הוא וא"כ מאי פריך ר' יוחנן דר"י אדר"י דילמא דוקא בהכניסן לאוכלים הוא דמתיר ר' יהודא דלא ניחא ליה בהא דמשקין יוצאין אבל ביצה דניחא ליה ביציאתה שפיר הוי דומיא דמשקין שזבו. והנה בהא דאמר ר' יוחנן הלכה כר"י בשאר פירות נראה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל דקאי אתותים ורמונים אבל שאר פירות ס"ל כהאי ברייתא דסוחטין לכתחלה ולענ"ד יש לדון בדבר דא"כ דלא גזרו בשאר פירות אפילו אם הכניסן למשקין א"כ פשיטא דלא גזרינן בביצה דהוי אוכל גמור אלא נראה דלר"י פליגי בכל הפירות ורבנן ס"ל דאפילו שאר פירות אסורין משום גזירה דזיתים וענבים ולר"י בכל גוונא מותר אם הכניסן לאוכלין דלא גזרי אלא על משקין שזבו והכניסן לאוכלין לאו משקה הוא ע"כ פריך שפיר דר"י אדר"י ומברייתא דתותים דמשמע דמודה ר"י בזיתים וענבים לא תיקשי דהא ר"י בלא"ה אמר בביצה דמוחלפת השיטה ואם נפרש דר' יהודה החליף שיטתו בהא דאסר ביצה א"כ א"ש דהך ברייתא נמי אזלי בהאי שיטה ומודה ר"י בזיתים וענבים והאי ברייתא דמתיר לכתחילה לסחוט בשאר פירות הם דברי ר' יהודא דמתניתין דמתיר אפילו בזיתים וענבים אם הכניסן לאוכלין וע"כ הרי"ף ז"ל דפסק כר' יהודא בתותים ורמונים מהא דאמר ר' יוחנן הלכה כר"י בשאר פירות לא ס"ל כפירש"י ז"ל בהא דמוחלפת השיטה דמיפך דברי ר"י לחכמים דאי כפירש"י ז"ל דילמא מש"ה פסיק הלכה כר"י משום דבלשון חכמים מתני לה ובמש"כ לעיל דלר"י מאן דמתיר בכל גוונא בהכניסן לאוכלין לשון הש"ס דביצה מסייע לי דאמרינן התם אלמא כל לאוכלין אוכלא דאפרת הוא אבל משיטת התוס' לא נראה כן ורב יהודא אמר שמואל אמר דלא פליגי אלא בתותים ורמונים מברייתא דזיתים שמשך מהם שמן. והיה אפשר לומר דהא דתניא שמשך מהן שמן הוא לרבותא דאף שכבר משך מהן יין ושמן אפ"ה אסור המשקה היוצא מהן ובתוספתא פ"ד איתא עביט של זיתים וענבים שמשכו מהם יין ושמן ע"ש עכ"פ מוכח מהאי ברייתא דר"י מודה בזיתים וענבים ופליגי בתותים ורמונים שדרכן קצת לסחוט ע"כ פליגי ר"י וחכמים בהכניסן לאוכלין אי גזרינן בהו כמו בזיתים וענבים אבל סתם מודה ר"י דהוי כהכניסן למשקין ופריך הש"ס עלה מהא דסלי זיתים וענבים שאינן מטמאין אלא לרצון אבל סתמא הוי שלא לרצון. ולכאורה קשה מאי פריך דילמא הכא טעמא משום גזירה כי היכא דגזר בזיתים וענבים אם הכניסן לאוכלין וצ"ל דאי סתם דעתו לאוכלין הוי כהכניסן בפירוש לאוכלין ולא גזרינן אלא ש"מ דסתמא ניחא לי' למשקין והשתא פריך ומה זיתים וענבים בעינן גילוי דעת בפירוש דניחא ליה אבל סתמא הוי שלא לרצון תותים ורמונים לכש"כ ולפי מסקנת הש"ס הכא סתם הוי כמפרש למשקין ולא ראיתי דבר זה מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל אבל העיקר נראה בדעת הרמב"ם ז"ל דסתמא הוי לאוכלין וכמסקנת הש"ס בכריתות וכן נראה מפסקיו בה' טומאת אוכלין ואי תיקשי מהא דתניא הכא דסתם אסור כמו למשקין הא לא קשיא דע"כ לא דייקינן הכי אלא לשמואל דלא ס"ל לחלק בין משך ממנו יין או לא וברייתא בכל גוונא איירי אבל לר' יוחנן דצ"ל אליבי' דהכא דווקא מודה ר"י משום דמשך מהם יין א"כ אין ראיה ג"כ מסתם דמש"ה אסור כיון דמעיקרא ניחא לי' והכניסן בסתם מסתמא על דעתו הראשונה הכניסן ולא הוצרך הרמב"ם ז"ל לבאר זאת דמילתא דפשיטא היא אלא דצ"ע בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' טומאת אוכלין שכתב להא דאשה שנטף חלב מדדי' התנור טמא בלא הכשר והוא דלא כר"י דאמר דאיתכשר בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד ועיין בתוס' בכריתות שם והדברים ארוכים בזה ואין כאן מקומו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף