הר המוריה/עבודת יום הכיפורים/ה

הר המוריה ‏ עבודת יום הכיפורים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בבגדי לבן וכו'. יומא ל"ט א' מ' א' ס' א' זבחים מ' א' תוספתא פ"ג דיומא ירושלמי פ"ה דיומא ה"ו ופסק כר' יהודה מטעם שכתב מרן יעו"ש ודע כי בירושלמי נזכר דברי ר' נחמיה בשם חכמים יעו"ש ומה דאיתא שם וחכ"א אף בבגדי זהב בחוץ פסול הוא ט"ס כמש"כ הקרבן העדה דצ"ל בבגדי לבן בחוץ יעו"ש ועיין מש"כ לקמן הלכה ד' בשם רמב"ן.

בפנים בהיכל וכו'. עיין לח"מ מש"כ בזה בשם רש"י ז"ל דדוקא בבגדי לבן של לפני ולפנים מעכב יעו"ש ועיין ביומא שם מ' א' דאיתא שם לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י היא דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי עכ"ל ומבואר מכאן כדברי רש"י ז"ל וכ"מ נמי בזבחים מ' א' וכמש"כ הלח"מ, ומש"כ הלח"מ דט"ס הוא ברבינו יעו"ש לא ידעתי מה יענה על דברי הרע"ב שם בפ"ה שכתב בהדיא דבהיכל נמי פסלה יעוין שם ועיי"ש בתוס' יו"ט יעו"ש היטב וראיתי בספר שיח יצחק שהביא בשם המאירי דדעת רבינו היא ממוצעת בין ר"י ובין ר' נחמיה יעו"ש היטב והשיח יצחק כתב באמת כי רבינו פוסק כר' נחמיה יעו"ש ויש ראיה מהירושלמי שרמזתי לעיל ס"ק א' דהביא דברי ר"נ בלשון חכמים יעו"ש היטב ועוד אי"ה יבואר לפנינו ועיין לקמן הלכה ד' מה שהבאתי דברי רמב"ן יעו"ש היטב וע"ע לקמן הלכה י'.

ב

לא עשה וכו'. יומא מ"ט א' ס' ב'

לא עשה וכו'. שם ס"א א' ועיין ירושלמי פ"ד דיומא ה"א יעו"ש היטב דאיתא שם שחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר יעו"ש היטב.

דמו נכנס וכו'. בש"ס שם ליתא לטעם זה ובאמת יש להתיישב בזה דלכאורה א"צ לזה דבשלמא ברישא בקטרת שחפנה קודם שחיטת הפר דהתם תרווייהו הוי עבודת חוץ דבין חפינה ובין שחיטה הוו בעזרה לכן בעינן טעמא דצורך פנים כפנים דמי משא"כ הכא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר אע"ג דנימא דמה ששחט שעיר בלא זמנו לא נפסל דהוי עבודת חוץ מ"מ הא דם הפר ניתן שלא בזמנו ובפנים הסדר מעכב שפיר וה"ז דומה למאי דאיתא שם מ' א' אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו אילימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מיקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו יעו"ש אלמא אע"ג דאין הסדר של הפר מעכב דהוי עבודת חוץ מ"מ פסול מטעם השעיר שלא נעשה בזמנו וה"נ הרי דם הפר נעשה אחר שחיטת השעיר שלא בזמנו ועיין רש"י שם ס' א' ד"ה בבגדי לבן וכו' שם כתב ג"כ הטעם דשחיטה היא צורך פנים יעו"ש וי"ל דהיינו דווקא לענין דלמעלה שחפן הקטורת קודם שחיטת הפר, וגם בזה צ"ע קצת ל"ל הטעם בשחיטה דצורך פנים כפנים דמי תיפוק ליה כיון דחפינה צורך פנים היא הרי היא כעבודת פנים וא"כ אף דשחיטה היא לאו צורך פנים מ"מ עבד החפינה דהיא כעבודת פנים שלא בזמנה והוי כההיא דיומא מ' א' שהבאתי למעלה.

שוב ראיתי בתוס' ישנים ס' א' בד"ה אבל בדברים שכתבו וז"ל ועוד תימה קצת שהרי עושה עבודת פנים שלא כסדר שעושה הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם ובפרקין דלעיל אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל קודם מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב ביה והכא נמי הקדים עבודת פנים שלא כדין וי"ל דהקדמת עבודת פנים אין לחוש כמו מתנות דפר דעבדינהו קודם הגרלה דלא מעכב הסדר אע"ג דגוף הגרלה מעכב עכ"ל. והנה תירוצים לא שייך הכא כיון דמאחר מתנות דם הפר אחר שחיטת השעיר והבן. והנה לסברת התוס' ישנים דלא קפדינן רק על איחור דברים שבפנים ולא על הקדמתם א"כ הא דקאמר הטעם גבי קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום משום דצורך פנים כפנים דמי לא קאי על החפינה דהא אף שחפן מקודם מ"מ הא על ההקדמה לא איכפת לן וצ"ל דה"ק דהשחיטה היא צורך פנים והרי איחרה שלא כדינה אבל מדברי רבינו לא משמע כן מדכתב שם הטעם משום דחפינה צורך פנים היא, ועוד למה כתב כאן הטעם משום דדמו נכנס לפנים הא בלא"ה ניחא כיון דמאחר מתן דם פר שהוא בפנים וע"ע בתוס' ישנים ל"ט ב' ד"ה הנחה וכו' יעו"ש היטב. שוב ראיתי שם מ' א' בד"ה נהי דבסידרא וכו' שכתב התוס' ישנים וז"ל והשתא הדר ביה ממאי דס"ד מעיקרא דאי אקדים מתנות דפר מקמי דשעיר בפנים חוקה כתיבא ביה דבזה פשיטא ליה לעיל דאע"פ דדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבי לר' יהודה וכ"ש סדרן דלא מעכבי מ"מ כיון שמאחר סדר פנים ומפסיק בו מעכב דכתב ביה חוקה השתא מיהא לית ליה הך סברא דאי אית ליה ה"נ כתיבה חוקה שעושה מתנות שבפנים מקמי הגרלה עכ"ל וכן י"ל שהיה סברת רבינו ורש"י ולכן בעי שיהיה הכל עבודת פנים ולכן לעיל שחפן קודם שחיטת הפר הרי תרווייהו צורך פנים נינהו וכן בשחט שעיר החטאת קודם כפרת הפר ודוק היטב (וע"ע בס' שיח יצחק ס"א א' מש"כ ג"כ להוכיח דבשחיטה ג"כ אמרינן צורך פנים כפנים דמי) וע"ע בתוס' ישנים שם שהביאו הא דעולא והוכיחו דמטעם ששחיטה צורך פנים הוא יעו"ש.

ועוד י"ל דמשו"ה כתב רבינו ושינה בלשונו דגבי חפינה כתב צורך פנים בעבודת פנים הוא וגבי שחיטה כתב אע"פ שהשחיטה בעזרה הרי דמו נכנס לפנים ולא כתב דצורך פנים היא לכן נ"ל כי מש"כ דמו נכנס לפנים ר"ל דמו של פר הוא בפנים והרי הוא ממש כהסוגיא דשם מ' א' אך לפ"ז הלשון נכנס לפנים דחוק והו"ל לומר הרי דמו בפנים והבן.

ועיין בשיירי קרבן בירושלמי יומא פ"ד ה"א וז"ל (בד"ה שחט את וכו') בבבלי גרסינן אמר ר"ח קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה כלום ואף על גב דלא כתב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן שבפנים כיון דשחיטה צורך פנים כפנים דמי וקשה למה לא קאמר דאם שחט הפר קודם הגרלה לא עשה כלום ושניהם קודם לקטורת ושניהם צורך פנים הם ונעשים בבגדי לבן וי"ל דסובר הבבלי כיון דשניהם אינן אלא לצורך פנים ואינן באין לפנים אין מעכבין זה את זה עכ"ל ויש לעיין דא"כ חפינה ושחיטה ג"כ לצורך פנים הם ומ"מ לא עשה כלום וצ"ל דהתם מ"מ תרווייהו נכנסין אח"כ לפנים הקטורת והדם משא"כ הכא ההגרלה נעשית ג"כ בשביל השעיר המשתלח והוא לא נכנס בפנים ועיין סברא זו בתוס' ישנים ל"ט ב' ד"ה הנחה וכו' ובדף מ' א' ד"ה נהי וכו' וצ"ע למה לא הזכירם ועיי"ש מ' א' דמסקינן בהדיא דאם שחט קודם הגרלה לא מעכבא יעו"ש היטב.

ועיין בירושלמי שם פ"ה ה"ו שהגיה שם הקרבן העדה וז"ל א"ר לעזר שחט את השעיר ואח"כ נתן מדם הפר על בין הבדים הנעשה בתחלה כשר א"ר יוסי אילו נשפך מדם הפר ודם השעיר מונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר מה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן אילו אמר ונתן יאות עכ"ל ועיי"ש בקרבן העדה ולפ"ז מבואר דפליג על הא דעולא והנה סברת הירושלמי שמדמה אם שחט משנתן ואם שחט עד שלא נתן עיין בתוס' ישנים ס"א א' ד"ה בקטרת וכו' שאין דעתם כן יעו"ש היטב והיינו שהם כתבו לסברת ש"ס דידן אבל הירושלמי חולק בזה והבן אמנם שם פ"ד ה"ג (והבאתיו לקמן הלכה כ"ז) משמע כסברת תוס' ישנים יעו"ש.

אמנם גירסתינו בירושלמי היא כך א"ר לעזר ונתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרוכת ואח"כ שחט את השעיר הנעשה בתחלה כשר א"ר יוסה אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר מה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן אילו אמר ונתן יאות עכ"ל ויש לפרש דר' לעזר ס"ל כמש"כ בשם תוס' ישנים דלמסקנא אם נתן מתנות דפר בהיכל מקמי דנתן מתנות דשעיר דכשר ולכן כ"ש דאם נתן מתנות דפר בהיכל קודם שחיטת השעיר דכשר דלא הוי השינוי בעבודת פנים רק הוי שינוי בעבודת חוץ וע"ז מביא ר' יוסה ראיה דאין עבודות חוץ מעכבות דאילו אם נשפך דם הפר והשעיר אחר מתנות דם שבפנים אינו מביא פר אחר ואע"ג דאז שוחט שניהם ביחד ואנן בעינן דהפר יהא נשחט קודם השעיר אלא ודאי דבעבודות חוץ לית לן בה וה"נ עבודות חוץ היא ואולי י"ל שצ"ל כמו שגורס הק"ע שנשפך דם הפר ודם השעיר מונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר אלמא אע"פ שבעינן שהפר יהא נשחט מקודם מ"מ כיון שכבר נגמר עבודת דם הפנים של פר שוב לית לן בעבודות חוץ ואע"פ שעדיין לא נתן מתנות פנים דשעיר מ"מ אנן לא קפדינן רק ששתי עבודות יהיו של פנים אז קפדינן אסדרן וה"נ להיפך אם שחט השעיר אחר עבודת חוץ דפר נמי כשר וזה שסיים מה בין שחט עד שנתן לשחט עד שלא נתן ור"ל כמו אם שחט הפר עד שלא נתן מתנות דשעיר דכשר ולא חיישינן על סדרן ה"נ אם שחט השעיר אחר שנתן מתנות הפרוכת דפר נמי כשר. ועוד י"ל כי מאמר ר' יוסה הוא דין בפ"ע וקמ"ל כמש"כ התוס' ישנים ס"א א' ד"ה בקטורת וכו' וכמש"כ לעיל אך סוף דברי הירושלמי שמסיק אילו אמר ונתן יאות לא ידעתי להולמו לפ"ז והוא קשה המובן.

ג

אינן כלום. לפי מש"כ לעיל ה"ב ד"ה דמו נכנס בשם התוס' ישנים דאם עשה עבודת חוץ קודם עבודת פנים לא פסל כמש"כ שם מ' א' יעו"ש א"כ יש לעיין אמאי פסול כאן הא איל ושעיר המוספין נעשים בבגדי זהב ואצלם אין הסדר פוסל וא"כ אמאי פסול כאן. ומזה מוכח לכאורה דרבינו ס"ל דלא הדר הש"ס שם מ' א' ממאי דאמר דאם עשה זריקת הפר בהיכל מקמי מתנות השעיר בפנים דפסול וא"כ ה"נ דכוותיה ועיין בירושלמי פרק ד' דיומא ה"א שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תנייא תני חייב ואית תנייא תני פטור אר"ח מ"ד חייב בשלא קרב שעיר הנעשה בחוץ מ"ד פטור בשקרב שעיר הנעשה בחוץ (כ"ה לפי גי' הקרבן העדה) יעו"ש א"כ מוכח מזה אם הקריב שעיר הנעשה בחוץ קודם עבודת היום כשר ועיי"ש בשיירי קרבן. ובזה י"ל דרבינו לא ס"ל כהירושלמי דביומא ס"ב ב' איתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם למאי חזו אר"ח הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ש לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום קסבר ר"ח אין מחוסר זמן לבו ביום עכ"ל ומכאן מבואר דאם עשה קודם עבודת היום פסול דאל"כ מאי קאמר והא מחוסר עבודת היום ואף דמסיק וקאמר אין מחוסר זמן לבו ביום לא לענין הכשר קאמר רק לענין שחוטי חוץ שאני וכמש"כ התוס' במנחות ה' א' בד"ה אלא אמר וכו' יעו"ש היטב ויש לפרש הא דאיתא בירושלמי בשקרב שעיר הנעשה בחוץ לאו בשקרב ממש רק בשקידש שעיר הנעשה בחוץ (ואולי יש להגיה כן בירושלמי) והוא על פי מש"כ התוס' ישנים ביומא ס"ב ב' בד"ה עד שלא הגריל יעו"ש היטב ויש עוד לעיין בזה ועיין לקמן בסעיף ד' מש"כ מזה (ועיין בגליון הש"ס שם בירושלמי מש"כ בזה).

ד

לדם הפר וכו'. יומא ס' א' ס"א א'.

קודם שיגמור וכו'. ר"ל לאו דוקא שהקדים קודם שהתחיל ליתן מהפר אלא אפי' התחיל ליתן מדם הפר ולא גמר עבודתו והתחיל ליתן מדם השעיר אזי נפסל דבעינן שיקדים כל מתנות הפר לשחיטת השעיר.

בהיכל על וכו'. שם ס"א א' אוקימנא כן ומכאן משמע דרבינו ס"ל דהסדר מעכב ג"כ בהיכל ועיין בלח"מ לעיל הלכה א' דכתב דשאני הכא כיון דיש דם ויכול לחזור ולהזות לא מיקרי זה בדיעבד יעו"ש היטב ויש להקשות לכאורה מאי מקשה במנחות ה' א' ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום אמאי יחזור ויתן מאי דעבד עבד יעו"ש הא כיון דיש לו תקנה בכך א"כ לאו דיעבד הוא ואין לומר דהתם יש איסור עוד בזה משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו וכיון שהוזה כבר ממנו ובדיעבד עלתה לו הזאה אסור עוד להזות ממנו כמש"כ רש"י בזבחים ע"ו ב' יעו"ש היטב דא"כ גם הכא בדם י"ל כן כיון שהוזה ממנו על הפרוכת שוב אסור להזות עוד על הפרוכת והא דנתערב מתן אחת במתן ארבע דס"ל לר' אליעזר דינתנו במתן ארבע התם היינו טעמא כמש"כ התוס' התם דסופו לינתן מתן שירים על המזבח משא"כ הכא ועיי"ש בתוס' דהשיגו על רש"י ז"ל יעו"ש היטב א"כ הדרא קושיא לדוכתיה אלא ודאי מכאן מוכח דגם בהיכל מעכב לרבינו וכמש"כ בלעיל ה"א ד"ה בפנים יעו"ש.

ועיין עוד בתוספתא פ"ג דיומא וז"ל הקדים מתן שבע למתן ארבע (ר"ל במזבח הזהב) יחזור ויתן מדם מתן שבע אחר מתן ארבע עכ"ל (כ"ה בהגהות הגר"א) ומוכח ג"כ מכאן דסדר שבהיכל מעכב. ועיין ביומא מ' א' דאיתא שם ברייתא דפר מעכב את השעיר והשעיר אינו מעכב את הפר יעו"ש היטב מה דשקיל וטרי תלמודא בהא ומאי דמסיק עלה. ובירושלמי פ"ד דיומא ה"א איתא וז"ל ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נשמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר מעכב את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימא פטור ניתני אין השעיר מעכב את הפר (עיין קרבן העדה שמפרש דחייב ופטור לענין שחוטי חוץ קאמר ועל כרחך צ"ל דלא ס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום אבל לפי פירושו צ"ל איפכא הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל פטור אין תימר חייב ניתני אין השעיר מעכב את הפר וצ"ע שלא הרגיש בה הקרבן העדה שוב ראיתי ג"כ בספר שיח יצחק שהעתיק הירושלמי ולא שם לבו לזאת. הן אמת דלפי מש"כ דצ"ל בברייתא אין השעיר מעכב את הפר יעו"ש א"כ אתי שפיר הנוסחא דידן וכצ"ל ניתני השעיר מעכב את הפר יעו"ש היטב וכן משמע לכאורה שם פ"ה ה"ו וז"ל ר' הושיעה בשם ר' פס במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר עכ"ל והיינו כמימרא דר' שמואל בר אבדימי הכא ואמאי קאי ר' פס ע"כ אברייתא דאין שעיר מעכב את הפר והבן) א"ר שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכב את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן על בין הבדים עכ"ל.

והנה בין לגירסת הקרבן העדה ובין לגירסת השיח יצחק מבואר דהירושלמי ס"ל דשחט את הפר קודם הגרלה אינו מעכב (ומהשיח יצחק משמע דלגירסת הק"ע מבואר דמעכב יעו"ש ולא ידעתי האיך דהא ר' שמואל בר אבדימי קאמר להיפך דאינו מעכב יעו"ש) וגם מבואר כאן דאם נתן על הפרוכת דם הפר קודם שיתן דם השעיר בבין הבדים ג"כ מעכב וכמש"כ שכ"ה דעת רבינו לעיל סעיף ג' והא דאיתא שם פ"ה ה"ו לגירסת קרבן העדה ק"ע דאם שחט את השעיר ואח"כ נתן מדם הפר על בין הבדים דכשר יעו"ש. שם י"ל משום הטעם דאיתא שם מה בין שחט משנתן לשחט עד שלא נתן אמנם שאר עבודות פסול דאל"כ איך יסתור הירושלמי את עצמו תוך כדי דיבור דמתחלה הביא דעת ר' פס דאם נתן דם הפר על הפרוכת מקודם שנתן דם השעיר בבין הבדים דפסולה ותיכף מייתי בשם ר' לעזר דאם שחט השעיר קודם מתן דמו של פר כשר יעו"ש ודוחק לומר דרבי פס ור' לעזר פליגי (ואם נימא דפליגי א"כ ר' פס קאים בשיטת עולא דשמעתין יומא ס"א א' וכסוגייא דשם מ' א') וא"כ כל שיש בזה עבודה שבפנים פסול שלא כסדרן (ועיין בפ"ו דתוספתא דמנחות דאיתא שם פר אין מעכב את השעיר ואין שעיר מעכב את הפר והובא בספר שיח יצחק יעו"ש שהגיה דצ"ל כמו שהוא בש"ס או דמיירי במתנות שבהיכל ואליבא דר"י יעו"ש היטב אמנם ראיתי להמפרש להתוספתא שפי' דקאי על פר העולה ושעיר חטאת דעכו"ם יעו"ש היטב ונכונים דבריו יעו"ש היטב).

וראיתי לרש"י ז"ל ביומא ס' א' בד"ה בבגדי זהב וכו' שכתב וז"ל כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול עכ"ל וצ"ע לכאורה דהא עשה הוצאת כף ומחתה שלא כסדרן אמנם לרש"י אתי שפיר דס"ל כהתוס' ישנים שהבאתי לעיל ה"ב ד"ה דמו נכנס דהש"ס בדף מ' א' הדר ביה וס"ל דאם הקדים מתן דם הפר בפרוכת קודם מתן דם השעיר שבין הבדים כשר והא דאיתא שם ס"א א' הקדים שחיטת שעיר למתן דמו של פר לא עשה כלום היינו מטעם דשחיטה צורך פנים הוא וכמש"כ לעיל ס"ק ה' בזה ועיי"ש בתוס' ישנים מש"כ בזה יעו"ש היטב.

וראיתי להרמב"ן שעל מועד שכתב שם וז"ל ומצאתי עוד בתוספתא כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום חוץ מהוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אמר רבי יהודה אימתי וכו' ואפשר דמשו"ה לא קפיד ההוא תנא לפרושא דאי נמי מפסיק לה בין אילו ואיל העם לכוליה תמיד שפיר דמי וכו' ולא כדברי רש"י ז"ל שפי' בפרקין דלעיל דברים הנעשין בבגדי זהב בחוץ כגון אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול ולא היא דאפי' לת"ק דאמר בין בבגדי זהב בין בבגדי לבן כולן מעכבין (צ"ע היכא מצינו כן לשום מ"ד וצ"ל דהוא מפרש דת"ק ס"ל דבכל ענין מעכב ור"י פליג עליו וס"ל דדווקא בבגדי לבן בפנים ור"נ מוסיף גם בגדי לבן מבחוץ ולפ"ז י"ל דלכן פסק רבינו לעיל סעיף א' כר' נחמיה כיון שבבגדי לבן מבחוץ גם ת"ק הכי ס"ל אבל בבגדי זהב לא פסק כת"ק כיון דר"י ור"נ פליגי עליו אך לפ"ז יש לעיין א"כ גם בבגדי לבן בעזרה הו"ל למיפסק כר"נ ולמה כתב הטעם בסעיף ב' לפי שחפינה צורך פנים היא ויש לעיין בזה. אמנם יותר נ"ל כי הרמב"ן ז"ל גורס בירושלמי פ"ה ה"ו כגירסא שלנו עיין לעיל ה"א) הני מילי בעבודות אבל בהוצאת כף ומחתה אין בה משום מוקדם ומאוחר אלא שהקדים איל העם לאילו או שהקדים ואיחר שעיר הנעשה בחוץ עם אילו ואיל העם עכ"ל (העתקתיו לפי שאינו מצוי ביד כל אדם) והנה מש"כ הרמב"ן להשיג מהתוספתא על רש"י ז"ל י"ל דרש"י מפרש לה דהתוספתא מיתנייא אליבא דר"נ וקמ"ל התוספתא דאינו מעכב משום דאילו ואיל העם הוא בבגדי זהב לכן לא מעכבא עליו מה שהקדים הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם וה"ה שאר אינך הנעשים בבגדי זהב ורק תפס לרבותא אף דבהוצאת כף ומחתה יש בו מעשה כלי לבן בפנים מ"מ אין סדרן מעכב אם הקדימם לאילו ואיל העם ורש"י ז"ל לישנא דתוספתא נקטיה. אבל לענ"ד נראה. מפשט לשון התוספתא משמע דאפי' אם הקדים הוצאת כף ומחתה לדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים כמו אם הוציא כף ומחתה קודם מתן דם הפר או השעיר בפנים ג"כ אינו מעכב וא"כ לפי זה יהיה יפה וחזקה תפיסת הרמב"ן עליו וראיתי בס' שיח יצחק שהביא מהתוספתא סיוע לרש"י ז"ל ואשתמיטתיה מש"כ הרמב"ן בזה והנראה לענ"ד כתבתי.

ה

יביא דם וכו'. יומא ס' א' ס"א א' ושם בירושלמי ה"ו ובתוספתא פ"ג ועיין בת"כ פרשת אחרי פרשה ד' יעו"ש.

ו

במתנות שבהיכל וכו'. יומא סא ע"א וירושלמי פ"ה ה"ו ותוספתא פ"ג.

ז

מזבח הזהב וכו'. יומא סא ע"א וירושלמי פ"ה ה"ו ותוספתא פ"ג.

ח

אינה מעכבת וכו'. יומא סא ע"א וירושלמי פ"ה ה"ו וירושלמי פ"ג. וע"ע זבחים ל"ט א' ושם מ' א' נ"ב א' ב' קי"א א' קי"ב א' ועיין תו"כ צו פ"ה ועיין לעיל בהל' מעשה הקרבנות פ"ח ה"ז ופי"ט ה"ד יעו"ש היטב ועיין בתוספתא דיומא פ"ג מבואר דאף ר' יהודה ס"ל דאין השירים מעכב יעו"ש ועיין זבחים מ' א' תוס' ד"ה אביי וכו'.

מביא פר וכו'. שם ביומא ס"א א'.

ויחפון קטורת וכו'. עיין מרן שכתב שצ"ל אחר שחיטת הפר יעו"ש ודווקא אם נשפך קודם גמר המתנות בפנים אבל לאחר שגמר מתנות פנים נשפך דם הפר אזי יביא פר אחר וא"צ לחפון פעם שניה וכמש"כ התוספות ישנים יעו"ש היטב והבאתיו לעיל ה"ג ד"ה אינן כלום.

ט

הזה האחרון וכו'. יומא ס"א ב' ובתוספתא פ"ג ובירושלמי פ"ה ה"ו ובתו"כ צו פ"ה.

י

בדם השעיר וכו'. שם ביומא נ"ז א' ועיין ר"י קורקוס שהקשה דהא א"כ נשחט השעיר קודם מתן דמו של פר שנתבאר לעיל סעיף ב' דפסול ותירץ דמיירי שנתערב אחר שנתן בפנים יעו"ש ומש"כ רבינו נותן אחת למעלה ושבע למטה קאי על פרוכת וכ"כ התוס' שם ב' בד"ה נותן וחוזר ונותן יעו"ש והובא בלח"מ (ומכאן סיוע לרבינו שכתב לעיל הלכה א' דמה שנעשה בבגדי לבן בהיכל מעכב אבל באמת אין מכאן ראיה כ"כ די"ל דפריך לענין לכתחלה ועיי"ש בתוס' ישנים בד"ה והתורה וכו' יעו"ש היטב) וכ"כ התוס' ישנים שם בהדיא בד"ה נתערבו וכו' דמים בדמים וכו' יעו"ש היטב ודו"ק ועיין בספר שיח יצחק מש"כ על רש"י שם.

במתנה אחרונה וכו'. שם ושם איתא נתערבו במתנות האחרונות יעו"ש ועיין מרן ובס' שיח יצחק ראיתי דלרבותא כ"כ רבינו.

יא

ולא ידע וכו'. מה שיש להקשות האיך אפשר להתערב הא איתא ביומא נ"ו ב' דהאי נפיש והאי זוטר האי חיור והאי סומק. עיין בהגהות הב"ח מש"כ בזה ועיין בחוות יאיר סי' ל' מש"כ בזה ועיין בספר שיח יצחק מה שכתב בזה ועיין בכנסת יחזקאל סימן ק"ה יעו"ש.

וחוזר ונותן מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה. כצ"ל וכ"ה שם ע"ב ועיין ברדב"ז ח"ה סימן רכ"א.

יב

מזה כל וכו'. יומא נ"ו.

ישפכו לאמה וכו'. שם וכדרב פפא.

יג

קונה אותו וכו'. יומא ג' ב' נ"א ב' חולין כ"ב א' ועיין לעיל פ"א ה"א.

הפקיר ממונו וכו'. יומא נ"א ב'.

של ראשון וכו'. שם ביומא נ' א' מסקינן דחטאת השותפין הוא ואין חטאת השותפים מתה יעו"ש היטב.

בדם זה וכו'. שם מ"ט ב' נ' א' ועיין ירושלמי פ"ד ה"ג וז"ל שחט ומת אחר מהו שיכנס בדמו רשב"ל אמר בפר אבל לא בדם ר' חנינא ור' יונתן תרוויהון אמרין אפילו בדם ר' יהושע בן לוי שאל חפן ומת מהו שיכנס בחפניו מה צריכא ליה בחפניו דכתיב ומלא חפניו ברם הכא לית כתיב בדמו פשיטא ליה אפילו בדם עכ"ל אלמא דאפילו בדמו של פר נכנס וע"ע לקמן סעיף כ"ח יעו"ש היטב ועיין מש"כ הלח"מ ופשוט הוא ולא ידעתי מאי קשיא ליה דשאני שה דיש בו גז"ש דלא קרוי שה רק כשהוא חי ולא כשהוא שחוט.

יד

מצותן שיהיו וכו'. שם ס"ב א' ב' וירושלמי שם פ"ו ה"א ובתו"כ אחרי פ"א פרשה ב' יעו"ש ועיין שבועות י"ג ב'.

טו

עד שלא וכו'. שם ס"ב א' ודלא כר"ש דסבירא ליה שם מ' א' ס"ג ב' כריתות כ"ח א' תמורה ו' ב' דהגרלה אינה מעכבת ואנן ס"ל דהגרלה מעכב כדלעיל סימן פ"ה סעיף ג' יעו"ש היטב.

של שם וכו'. שם ס"ב א' תו"כ אחרי פ"ב.

והשני מן וכו'. יומא ס"ד א' תמורה כ"ג א' כ"ד א' ופסק כרב ובירושלמי יומא פ"ו ה"א איפכא איתמר פלוגתייהו ופסק כר' יוחנן עיין מש"כ לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד ובפ"ג מהל' פסולי המוקדשין הל' כ"ג וכ"ד יעו"ש היטב ועיי"ש מש"כ שם מזה ועיין לקמן פ"ד מהל' קרבן פסח ה"ט (ועל דברי מרן כאן עי' בספר שער המלך שם ה"ו).

חטאת הצבור וכו'. עיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"ב יעו"ש וע"ע בהלכה שאחר זו.

טז

שאבדו והפריש וכו'. עיין לעיל פ"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"ב יעוין שם היטב.

יקרבו הראשונים. יומא ס"ב א' ס"ד א' תמורה כ"ד א' ירושלמי פ"ו דיומא ה"א ועיין ירושלמי פסחים פ"ט ה"ו ובתוספתא דפסחים פ"ט ויש לעיין למה לא הביא רבינו דאם היה השני מובחר ממנו יביא השני כדאיתא התם לר' יוסי ומכאן משמע לכאורה דרבינו לא ס"ל כר' יוסי רק דפוסק כרב כאן אבל דינא דר' יוסי לא ס"ל ולכן בסימן צ"ט סעיף ו' לא הביא רק דברי ת"ק עיין בלח"מ והבן ועיין תוס' יומא ס"ד ב' ד"ה ואם היה וכו'.

יז

פוסל בשעיר וכו'. יומא ס"ג ב' תמורה ו' ב' תו"כ אמור פ"ז ומיירי אפילו בנפל בו מום אח"כ אבל אם היה בו מום מעיקרו א"כ בלא"ה פסול מטעם דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם כדאי' התם.

מום עובר וכו'. דומיא דשאר קדשים המבואר בפ"א מהל' איסורי מזבח יעו"ש ועוד הא עביד צריכותא ביומא שם ס"ג ב' ממחוסר זמן על בעל מום יעו"ש והו"ל למיעבד צריכותא דשאני בע"מ דלאו עובר הוא משא"כ מחוסר זמן דהא יעבור ממנו אלא ודאי דגם בע"מ עובר דינו כמו בע"מ קבוע.

מחוסר זמן וכו'. שם ס"ג ב' ובתו"כ אמור פרשה ח'.

שנשחטה אמו וכו'. תירוצא דרבא שם ס"ד א' ותירוץ דשם ס"ג ב' דאתי כר"ש דאמר מייתי שלא בהגרלה לא הביא כיון דלית הלכתא כוותיה כדלעיל הלכה ט"ו גם תירוץ דרבינא דהומם וחיללו על אחר לא ניחא לרבינו דכיון דלא אפשר לאשכוחי מחוסר זמן רק בכה"ג אם כן ל"ל קרא דבע"מ פסול בשעיר המשתלח הא ממילא ידעינן כיון דפסול מחוסר זמן ולא מצי לאשכוחי מחוסר זמן רק בכה"ג לכן מייתי רבינו תירוץ דרבא והבן.

יח

פסול שנאמר וכו'. לפי' המל"מ מיירי שנטרף אחר ההגרלה יעו"ש אבל צ"ע מנ"ל לרבינו להוציא זה מהפסוק הזה דין חדש ואולי משום דפשטיה דקרא כיון שטרפה אינה חיה א"כ פשטיה דקרא מיירי בזה וכדאיתא בע"א ו' א' נ"א א' זבחים קי"ג א' אע"ג דאיצטריך תיבת חי למאי דאיתא בתו"כ אחרי פ"ב דבצוק היה מיתתו וכ"ה בירושלמי פ"ו הלכה ב' מ"מ י"ל דרבינו מפיק ג"כ הך דרשה מכאן וצ"ע (ועיין ברש"י שם מ' ב') ועיין בירושלמי שבועות פרק ג' ה"ז (וצ"ל שם ממעט שעתיד למות).

יט

מרכיבו על וכו'. שם ס"ו ב' ובירושלמי שם ה"ג ובתו"כ אחרי פרשה ד'.

כ

ה"ז משלחו וכו'. שם ס"ו ב' ובירושלמי שם ה"ג ובתוספתא פ"ג.

כא

אפילו נטמא. שם ובירושלמי ובתו"כ שם.

כב

בכל דבר וכו'. שם ובירושלמי שם ובתוספתא שם.

מותרין בהנייה. שם ס"ז ב' וכ"מ בירושלמי שם שהסרקיין היו אוכלין אותו יעו"ש.

כג

לא היה וכו'. זבחים מ' א'.

כד

לא יזה וכו'. תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פרשה ג' ועיין לעיל סימן נ"ו סעיף א'.

כה

אחד מסממניה וכו'. עיין לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ח שם כתבתי מזה ומה שהקשה הלח"מ אהא דמייתי רבינו קרא כי בענן אראה וגו' על הא דאם חסר מעלה עשן חייב מיתה יעו"ש י"ל דרבינו ס"ל כפשטא דתלמודא דמייתי מפסוק כי בענן על מעלה עשן והא דכסה ענן הקטורת דאתי גם כן למעלה עשן הרבה תירוצים נאמרו בזה בש"ס יעו"ש היטב.

כו

כזית בהיכל וכו'. לדעתי הכוונה שנתן כצדוקים שנותנין הקטורת על האש כשהוא עדיין בהיכל כדאיתא לעיל פ"א ה"ז ולכן הוא חייב מיתה דכתיב ולא ימות ומש"כ בכזית עיין לעיל פ"ח מהל' ביאת מקדש ה"ד ופי"ט מהל' מעשה הקרבנות שהארכתי קצת מזה יעו"ש היטב.

כז

והמחשבה פוסלת וכו'. יומא מ"ח א' ושם ב' תוס' ד"ה חישב וכו' ועיין בזבחים ל"ה ב' ובתוס' שם ושם ק"ד ב' ובתוס' שם.

נפסלת במחשבה וכו'. שם בעייא דלא איפשיטא ועיין מרן מש"כ בזה. ובאמת התוס' שם נתקשו דלמה לא פשיט מהא דלעיל התם כיון דלינה פסלה לה ה"נ מחשבה פסלה יעו"ש היטב אבל הוא דוחק לומר דמשו"ה פסק לה רבינו נגד הש"ס משום הך קושייא. גם אין לומר שמפרש לה כפי' קמא דרש"י דהספק הוא אם חשב בחתיית גחלים אם נפסל הקטורת אבל הגחלים וודאי דנפסל ומשו"ה כתב רבינו בפשיטות לפסול הגחלים אכתי יקשה דלמה כתב דבר שאינו בש"ס והשמיט בעייא דש"ס לכן נ"ל לומר כי סמך על הירושלמי פ"ד ה"ג דאיתא שם וז"ל חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ונכנס בדמו עד שלא הקטיר נשפך הדם חתייה פסולה היא והוא צריך לחתות בתחלה עכ"ל מבואר מזה שגם החתייה דינה כגוף הקרבן גם י"ל משום דפסק לעיל בסימן פ"א סעיף כ"ד דעצים אין חייבין עליהן כרת משום פיגול יעו"ש דמשמע הא מיפסל מיהת פסול וא"כ ה"ה בגחלים דגם עצים מכשירי קרבן הם ואכתי צ"ע בזה.

כח

בראשי אצבעותיו וכו' זו לזו וכו'. כל אלו איבעיות דלא נפשטו ביומא מ"ז ב' ובמנחות י"א א' ועיין לעיל פי"ג מהל' מעשה הקרבנות הי"ג.

שנתפזרה קטורת וכו'. שם מ"ח א'.

שחפן חבירו וכו'. שם מ"ט א' וע"ע ירושלמי יומא פ"ה ה"א יעו"ש ולקמן יבואר עוד אי"ה.

ונכנס שני וכו'. שם מ"ט א' ופסק התם כר' הונא בר יהושע דס"ל דאי חופן וחוזר וחופן מיבעיא ליה עיין בלח"מ יעו"ש היטב ועיי"ש עוד שהקשה למה לא פסק כר"ה בריה דרב יהושע לעיל הלכה י"ב יעו"ש שנשאר בקושיא ואולי י"ל דמספקא ליה כמאן הלכה ולכן לעיל פסק דמספק יתן באמה ולא על היסוד דהא שירים אין מעכבין וכאן כיון דמסתפקא ליה כמאן הלכה ולכן בכל גווני איסתפיק ליה והבן. ובירושלמי פ"ה ה"א וז"ל חפניים מהו שיעשה כלי שרת לקדש אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו מהו שיעשה מדה לחפניו בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו ר' יהושע בן לוי שאל חפן ומת אחר מהו שיכנס בחפניו אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש הדא אמרה חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו ואין עושין מדה לחפניו ואין משערין בכל חפניים אין תימר חפניים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אחר נכנס בחפניו אחר חופן ונותן לתוך חפניו ועושין מדה לחפניו ומשערין בכל חפנים עכ"ל לפי הגהת הקרבן העדה ועי' שם בשיירי קרבן שלפירוש זה אם נתפזר מן החפנים לארץ ואספן ושוב מת הכה"ג ממה נפשך אין אחר נכנס בחפניו של המת דאם נעשו כלי שרת לקדש א"כ אין אחר נכנס בחפניו ואם לא נעשו כלי שרת לקודש ומותר אחר ליכנס בחפניו א"כ פסול מטעם שנעשה כנשפך מצואר בהמה לארץ יעו"ש היטב.

ודע דיש להעיר למה לא הביא רבינו בעיא דאם מותר לעשות מדה לחפניו או לא (עיין יומא מ"ז א' מ"ט א') גם לא הביא הבעיא דבין הביניים של מלא חפניו שם מ"ז ב' גם יש לעיין אמאי לא הביא דין דאם נשפך דם השעיר אחר מתנות פנים וכן אחר מתנות הפרוכת ונשארו השעירים של עזאזל איזה מהם משלח עיי"ש ס"א ב' (ובירושלמי פ"ה ה"ד ובפ"ו ה"א יעו"ש היטב) ויש לעיין בכל זה.

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.