מעשה רקח/תפילה/י
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
א
ולא כיון לבו וכו'. מההיא דרבי ינאי פרק אין עומדין דף ל'. ומ"ש ואם כיון לבו וכו' שם דף ל"ד ועיין שם פ"ד הל' ט"ו והרא"ש ז"ל כתב דהוא הדין אם לא כיון באבות וכיון בשאר הברכות דלא יצא עיי"ש.
מי שטעה וכו'. שם דף ל"ד א"ר הונא טעה בג' ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה חונן באחרונות חוזר לעבודה ורב אסי אמר אמצעיות אין להם סדר ופסק כרב אסי ובפירוש אין להם סדר נחלקו רש"י והתוספות ורבינו פסק כדעת התוספות והיא הסכמת הפוסקים ז"ל ועיין מ"ש בזה בפרק א' הל' ד'.
ואם טעה וכו'. עיין מ"ש בזה לקמן הל' ט'.
ב
וכן שליח צבור וכו'. נראה פשוט דכיון דבקול רם אינו אלא להוציא את שאינו בקי א"כ דינו בחזרה כדין היחיד שטעה שהזכיר לעיל ומרן ז"ל כתב דהוציאו מדיוקא דברייתא ס"פ תפילת השחר שאמרו שם שאם טעה ולא הזכיר ראש חדש אין מחזירין אותו ואוקימו לה בש"צ כפי פירוש בעל הלכות גדולות והרי"ף ז"ל משמע דוקא זה אבל טעות אחר חוזר.
אני אומר שאינו חוזר וכו'. ראויים הדברים למי שאמרן וגדולה מזו כתב הרדב"ז והביאו הרב כנסת הגדולה או"ח סי' ק"ח במי שטעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים וכו' וכשהשליח צבור שלמחר מתפלל שתים אין צורך לחזור ולהתפלל עוד שלישית אלא יתפלל למחר שתים אחת בלחש לחובת היום והשניה שבקול רם יכוין בה לתשלומין להוציא את שאינו בקי ע"כ הרי שאפילו לתפילה אחרת מועיל ותפילה זו שויא לתרי אנפי לערבית לשליח צבור ולשחרית למי שאינו בקי ודו"ק.
והוא שלא טעה בשלש ראשונות וכו'. קשה דמשמע דבשלש אחרונות אם טעה אינו חוזר ומנין הוציא דין זה רבינו דהא בכל מקום השלש ראשונות הם שוים לשלש אחרונות ותו דאדרבא איפכא מסתברא דבשלש אחרונות שאין כל כך טורח הוה ליה לחזור ואם נאמר דכוונת רבינו על ברכת אבות שהיא העיקרית לא הו"ל לומר ג' ראשונות וכבר נרגש מזה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע. גם הרב לחם חמודות פ' תפילת השחר סעיף ע"ה נתעורר בזה ולא תירץ כלום עיין עליו גם הרב ב"י סימן קכ"ו פסק כלשון רבינו ותמהתי על המפרשים ז"ל שלא נתעוררו בזה זולת הלבוש ז"ל שכתב דנ"ל דהיינו דוקא בשלא השלים תפילתו שאין כאן טורח צבור כל כך אבל אם השלים תפילתו אינו חוזר ויסמוך על מה שיתפלל בקול רם ע"כ ולדבריו נראה דס"ל דכ"ש בשלש אחרונות.
ג
שליח צבור שטעה וכו'. שם דף ל"ד משנה העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהיה סרבן באותה שעה ושם בגמרא ת"ר העומד לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח כיצד הוא עושה פעם ראשונה יסרב שניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד ע"כ ומשמע דהך ברייתא לא איירי בחלוקא דמתניתין בטעה וכו' דבההוא אין לו לסרב כלל אלא איירי בעובר לפני התיבה מתחילה וכן פסק הרב ב"י או"ח סימן נ"ג יעו"ש. ולישנא דמתניתין הכי דייק ולא יהא סרבן באותה שעה כלומר דאינו עת לסרב משום טורח צבור וביטול כוונת התפילה. אכן רבינו לא הזכיר כי אם דין זה דטעה. והרב מעיל שמואל ז"ל בנימוקיו על רבינו כתב דבמ"ש רבינו ולא יהא סרבן באותה שעה רמזו ז"ל מכלל דבשעה אחרת צריך לסרב ע"כ והוא דוחק דבאותה שעה הוי כלישנא דמתניתין ולמה לא ביאר רבינו דין הברייתא.
לכך נראה לענ"ד דרבינו ס"ל דהך ברייתא הוי פירושא דמתניתין ולכך מייתו לה אמתניתין גופא וזה ממ"ש רבינו בפירושו להמשנה שם וז"ל ופירוש סרבן איש מרי כלומר אין לו להמנע יותר מדאי ע"כ. משמע מדבריו דיש לו לסרב קצת אך לא יותר מדאי דהיינו דין הברייתא עצמו וגם תיבת סרבן דקתני מתניתין הכי מוכחא דאם לא כן הוה ליה למתני ולא ימנע מלירד או ולא יתעכב וכיוצא בלשונות אלו ומדקתני ולא יהא סרבן ותיבת סרבן באמת הוא הממאן בדבר לגמרי וכעין מ"ש רבינו לכך ס"ל ז"ל דהברייתא דקתני צריך לסרב אתא לפרושי מתניתין וכי היכי דלא תקשה דמתניתין קתני דלא יהא סרבן פירשה הברייתא דע"י גבול קאמר דאם מסרב יותר מדאי וכו' ואם אינו מסרב כלל וכו' הא כיצד וכו'.
אבל אם התחיל בה ממתינים לו שעה וכו'. ובגמרא דף כ"ח אמרינן שמואל הקטן השקיף בה ב' וג' שעות ומרן ז"ל כתב דלאו דוקא אלא שעה אחת סגי וכו' ע"כ. וקצת קשה דהא קי"ל שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כדאיתא בפרק מי שמתו דף כ"ג וכמ"ש התוספות שם ד"ה אלא דכו"ע וכו' וא"כ אמאי לא החזירוהו לתחילת התפילה ואם איתא אמאי לא הזכירו רבינו דהא פשיטא דבשיעור שעה אחת הוי כדי לגמור את כולה דאפילו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת בתפילתם. וכן נמי איכא למידק בטעה ולא ידע מהיכן יתחיל וכו' וי"ל דלא אמרו שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש אלא בהסיח דעתו מן התפילה לגמרי מטעם איזה סיבה כגון בראה נחשים ועקרבים או הפסיק מפני היראה וכיוצא אבל הכא ששכח הנוסח והוא משתדל ומחשב להזכירו לא מקרי הסח הדעת כלל והרי זה כמו גביל לתורי וכיוצא דלא מקרי הפסק. ובעיקר דין שהה כדי לגמור את כולה שחוזר לראש איכא למבעי אי חשבינן כדי לגמור את כולה מאותו מקום שפסק או מתחילת התפילה ובמסכת מגילה בעי תלמודא כי הא בדין המגילה ופשיט דפשיטא דחשבינן מתחילה דאם לא כן נתת דבריך לשיעורין וה"ה הכא.
ד
ומהיכן הוא מתחיל וכו'. שם ודבר פשוט הוא דכיון דהחזרה אינה אלא להוציא את שאינו בקי א"כ דינו כיחיד המתפלל שהזכיר ז"ל בראש הפרק.
ה
האומר איני יורד וכו'. משנה במגילה דף כ"ד ובגמרא מאי טעמא חיישינן שמא מינות נזרקה בו וס"ל לרבינו דכיון דאין הטעם אלא משום חשש ואינו ודאי מעתה באותה תפילה הוא דלא יעבור אבל בתפילות אחרות יעבור וכ"כ מרן בשם הריב"ש ז"ל וכדבריו כתב גם כן הר"ן ז"ל שם אמנם הראב"ד ז"ל ס"ל דבשום תפילה לא יעבור ע"כ והרב ב"י סי' נ"ג כתב בשם רבינו יונתן דאע"פ שנותן טעם לדבריו ומראה פנים שלכבוד המקום הוא אומר דרך ענוה הוא אוחז ללבוש לבנים כיון שהצבור מבקשים ממנו כדי שיתפלל להם אין ראוי להיות סרבן ע"כ ובכי הא נראה שגם רבינו יודה לזה ובברכת המינין שהזכיר רבינו לעיל לא ביאר אם דוקא באותה תפילה נפסל או אף בשאר תפילות ומדסתם משמע דבכל התפילות קאמר והכי מסתברא.
ו
מי שנסתפק לו וכו'. פרק מי שמתו דף כ"א אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוחנן אומר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע הברכה וכו' ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללים אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל ע"כ. וכתב רבינו יונה ז"ל ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אינו רוצה לומר שאסור לחזור ולהתפלל דמה טעם יש שאם ירצה אדם להתפלל דרך רשות שלא יתפלל אלא ר"ל אינו חובה עליו לחזור ולהתפלל דייקא נמי מדאמר ר"י ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובודאי דר"י לא אמרו לחובה שלא אמר שיתפלל אדם כל היום כולו לחובה אלא לרשות ומדחזינן דר"י מיירי לרשות שמעינן דר' אלעזר ברשות מיירי ע"כ ולכאורה דברים תמוהים הם דכיון דהכריח דמימרת ר"י אינו חובה אלא רשות ור"א נמי רשות קאמר ולא חובה כלל א"כ במאי פליגי וראיתי להרב ב"ח שעמד גם הוא בלשון זה ולא תירץ כלום עיי"ש.
ולענ"ד לומר עם מה שכתב הרשב"א בתשובה צ"א וז"ל ור"י דאמר חוזר ומתפלל רשאי לחזור ולהתפלל קאמר אפילו הכי ודאי משמע דצריך לחזור ולהתפלל דכיון שהוא רשאי ספיקו כודאו שהרי אפילו ודאי לא התפלל אינו מחוייב מדאורייתא אלא מדרבנן וא"כ כשנסתפק לו אם התפלל הוא רשאי ואין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה למה לא יחזור הא אם אינו חוזר כל שרשאי לחזור הרי הוא כמו שמראה בעצמו שאינו חושש לתפילה לפיכך צריך לחזור ולהתנדב ע"כ ואף דדבריו ז"ל קיימי אמאן דמפרש דר"א אינו רשאי קאמר מכל מקום דון מינה דלר"י דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו כוונתו שצריך לחזור ולהתפלל ולישנא דהלואי הכי דייק מה שאין כן לת"ק דלא אמר דבריו אלא בלשון שלילה ודו"ק וכעין זה כתב הרב לח"מ ז"ל עיי"ש.
והנה הרי"ף ז"ל פסק כר"י וכתב ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסיר וכו' וכתב על זה רבינו יונה ז"ל וז"ל זה הלשון שכתב הרי"ף ז"ל אבל אדעתא דחובה אסור אינו מכוון דכיון דהוא מסופק אם התפלל אם לא התפלל היאך יתפלל אדעתא דחובה ואם בא לשאול היאך יעשה נאמר לו שהרשות בידו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח ואיך אמר אסור ע"כ הלשון מגומגם דכיון שהקשה עליו איך יתפלל אדעתא דחובה משמע דר"ל כיון שהוא מסופק היכי ס"ד לומר דיתפלל אדעתא דחובה הגע עצמך שכבר התפלל הו"ל ברכות לבטלה וממה שכתב שוב ואם בא לשאול וכו' נאמר לו שאם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח משמע דר"ל אם ירצה יתפלל בתורת רשות ואיך אמר אסור והרי"ף ז"ל כתב איסור במתפלל אדעתא דחובה ונמצא פליג מדידיה אדידיה ונגד מ"ש הרי"ף ז"ל ויש ליישב ודו"ק. ולענין פסקו של רבינו נראה דס"ל כהרי"ף ז"ל וס"ל דלא פליג רבי יוחנן אדרב יהודה אמר שמואל וכדכתב מרן ז"ל [בכ"מ] ובב"י או"ח סי' ק"ז. וצ"ל דבספק התפלל ס"ל דלא בעי חידוש כיון דאתינן עליה מספיקא ולכך לא הזכיר כאן חדוש אבל בודאי התפלל כבר ביאר רבינו הדין סוף פ"א מהלכות אלו דבעי חידוש ואף דמרן כסף משנה כתב שם דנפקא ליה לרבינו מהא דר"י דמשמע דר"י בחדוש איירי ובספק נמי פסק כוותיה כיון דרבינו לא הזכיר חדוש בספק צריכים אנו לומר דלעולם ר"י אף בלא חדוש איירי אלא כיון דחזינן לרב יהודה אמר שמואל דבעי חדוש בודאי התפלל. ור"י לא פליג עליה סתמא דמלתא דלר"י נמי יש לחלק בין ספק לודאי וא"כ צ"ל דמרן ז"ל שם קיצר במובן ולעולם דעיקר מימרת ר"י בספק התפלל קיימא ומשום הכי לא בעי חדוש והוא הדין נמי בודאי התפלל דמצי לחזור ולהתפלל רשות אלא דבעי חדוש וכ"כ הפרי חדש שם וכדעת התוספות ז"ל ורבינו לא הביא דין הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים וי"ל דסמך אמ"ש שם פ"א יעו"ש ומסתברא דאין לו לפרוש מן הצבור ולהראות עצמו שאינו רוצה להתפלל עמהם דנראה ככופר חס ושלום ומלתא דפשיטא היא וק"ל.
שאם רצה יחיד וכו'. וכבר נתבאר סוף פרק א' עיי"ש.
ואם היתה תפילת ערבית וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאין כאן נחת רוח ופי' מרן ז"ל דכוונתו משום דהשתא קבעוה חובה ומ"מ אינו מוכרח ע"כ.
ז
מי שטעה וכו'. פרק מי שמתו דף כ"א ומצאתי בכתיבת יד נוסחא אחרינא מי שטעה והתפלל של חול בשבת אם נזכר והוא בתוך התפילה וכו' ונראה שהיא גירסא נכונה על פי דקדוקי מרן ז"ל עיין עליו.
אבל במוסף וכו'. כתב מרן ז"ל דסובר רבינו דכיון דבמוסף לא הוה בדין לצלויי י"ח דהא בראש חדש וחוה"מ לא מצלינן י"ח פוסק אפי' באמצע ברכה. שוב כתב וכן אם השלים וכו' משום יו"ט ור"ח קתני לה דאפילו ביו"ט ור"ח אם לא הזכירם במוסף חוזר ע"כ. ונראה מדקדוק דבריו שאם התפלל י"ח והזכיר ענין מוסף של אותו יום באותה תפילה כגון ונעשה לפניך את חובותינו כקרבן מוסף יצא דאם לא כן לישמועינן חידושא דאפילו בכי הא לא יצא וא"כ איכא לאתמויי דממה שכתב לעיל דרבינו סובר דבמוסף אפילו בר"ח וחוה"מ אינו בדין לצלויי י"ח ואמטו להכי פוסק אפילו באמצע ברכה ע"כ משמע דאינו ענין לה כלל ואיך נאמר דאם התפלל י"ח במקום מוסף והזכיר בה ענין היום דיצא הא הוו להו ברכות לבטלה כיון שאינו מענינה כלל. והרב ב"י או"ח סימן רס"ח הביא משם הרא"ש מחלוקת בדין זה ומוכח מדבריו שם דהא בהא תליא דלמאן דאמר דגומר אותה ברכה ס"ל דתפילת המוספין היא ראויה לי"ח ואם התפלל י"ח ברכות וחדש בה ענין מוסף יצא משום דראויה היתה י"ח להתפלל אותה במוסף של שבת אלא דמשום טירחא היקלו בה תדע דבמוספי ר"ח וחוה"מ היו מתפללים י"ח ברכות כדמוכח מן הירושלמי ומינה לדעת רבינו וסיעת מרחמוהי דס"ל נגד הירושלמי ומה שאין אנו מתפללים י"ח במוסף בשבת אינו משום טירחא אלא משום שאינה ראויה לי"ח כלל ומשום הכי פוסק אפי' באמצע ברכה. ותו קשה לי מי דחקו לרבינו ודעימיה לפרש דברי הש"ס דילן באופן שיחלוק על הירושלמי בדין זה דכיון דבש"ס קאמר סתם מפני כבוד השבת לא הטריחוהו רבנן אמאי לא נימא דגם במוסף קאמר וכדברי הירושלמי.
ולזה אפשר לומר דרבינו ס"ל הכי ע"פ דברי הרב רבינו אלחנן שהביא הרא"ש ז"ל דהכריח שאין להתפלל בשום מוסף י"ח ברכות שאם היה מתפלל י"ח ברכות היה אומר גם ברכת מוסף ואז יהיו י"ט ברכות ואמרינן בפרק תפילת השחר תמני סרי תקון תשסרי לא תקון ואין לומר נכלול תפילת מוסף בעבודה כמו בתפילת שחרית דאם כן בפרק במה מדליקין הוה ליה למתני מוסף בהדי ערבית ושחרית ומנחה שמתפללים י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה יעו"ש ולפי זה כיון דלפי הש"ס דילן אין להתפלל י"ח אפילו במוסף של ר"ח וחוה"מ פוסק באמצע ברכה ולקושיא קמייתא אפשר עם מאי דאיתא בפרק מי שמתו דף כ"א אמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע הברכה. וקשה דאמאי לא סגי ליה בתוספת איזה חדוש וכמ"ש רבינו פ"א ובפירקין כתב דפוסק אפילו באמצע הברכה. ונ"ל דהחילוק הוא מבואר דהתם התחיל אדעתא דחובה ואמטו להכי לא מהני שום חדוש מה שאין כן כשהתחיל מתחילה אדעתא דנדבה דבחדוש סגי ודון מינה ואוקי באתרין דבהתפלל י"ח בטעות ובאיסור שהוא לא היה רוצה להתפלל י"ח אמטו להכי פוסק אפילו באמצע ברכה אבל בהתפלל י"ח אדעתא דמוסף כלומר שהתפלל י"ח אדעתא להזכיר בה ענין מוסף אף שלא היה ראוי לעשות כן לכתחילה מ"מ כוונתו רצויה דהתפלל אותה אדעתא דמוסף ואמטו להכי לא מחמרינן עליה לחזור ולהתפלל ומה גם דבשאר תפלות של שבת בדין היה להתפלל י"ח ואם התפלל אותה והזכיר בה מעין היום פשיטא דיצא נמצא דמישך שייכא הך תפלה בהאי יומא ובכי האי לא מהדרינן ליה נראה לענ"ד. מרן ז"ל בסוף דבריו, ודכוותא אשמועינן. צ"ל ורבותא אשמועינן. באותו דיבור, שלא אמר. נוסח אחר אע"פ שלא אמר.
ח
מי שטעה בימות הגשמים וכו'. מרן ז"ל ביאר הדין והערה את מקורו והרב לח"מ הקשה דלמה לא הזכיר שמשיב הרוח צריך לאומרו לכתחילה ואם לא אמרו אין מחזירין אותו דהכי משמע בגמרא ותירץ דכיון שהזכירו בסדר התפילות אין צורך לומר כאן דצריך לאומרו לכתחילה וגם דאם לא אמר אין מחזירין אותו דממילא הוא דאין מחזירין דחזרה ודאי היה לו לבאר ומה שהזכיר מוריד הטל שאין מחזירין אגב מחזירין דלעיל נקט לה ע"כ. ואיכא למידק דבפרקא קמא דתענית דף ג' תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר וכו' משמע דאף לכתחילה אין חיוב להזכיר משיב הרוח. וי"ל עם מ"ש רש"י ז"ל לעיל דמשיב הרוח לאו משום חיוב אלא חק גשם הוא מזכיר דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה וכו' ע"כ נמצא דאף לכתחילה אינו חיוב גמור אלא משום דטוב וישר הוא יש לנו לאומרו לכתחילה ודו"ק.
ט
מי ששכח וכו'. שם דף כ"ט א"ר תנחום א"ר אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפילה והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס מתיבי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים מחזירין אותו וכו' ומסיק לא קשיא הא דאדכר קודם שומע תפילה הא דאדכר בתר שומע תפילה ע"כ. וכתבו התוספות ז"ל דכל עוד שלא עקר רגליו חוזר לשומע תפילה ושכן משמע מן הירושלמי וכו' ע"כ והם דברי רבינו האיי שהזכיר מרן ז"ל אמנם הרי"ף והלכות גדולות והראב"ד ורבינו ז"ל ס"ל דזה הירושלמי פליג אגמרא דידן מדין ההבדלה וכו' עיין עליהם ויש להבין כי אמרינן שכח שאלה בברכת השנים דאומרה בשומע תפילה אם ר"ל ששכח ודילג כל הברכה כולה או דילמא דאמר הנוסח שתקנו חז"ל אלא ששכח לומר ותן טל ומטר ומסתברא לומר כן דדומיא דהבדלה שאמרו בגמרא דהיינו על כרחך שאמר ברכת אתה חונן אלא ששכח לומר אתה חוננתנו באמצעה הכא נמי אמר הסדר של ברך עלינו וכו'. כל לשון לפי סדרו עם חתימתו אלא ששכח לשאול מטר דהיינו שדילג אותה תיבה ומעתה מ"ש בגמרא דף ל"ד אמצעיות אין להם סדר ופסקה רבינו הל' א' שאם טעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחילת הברכה שטעה בה וכו' ולא סגי ליה לאומרה בשומע תפילה משום דהתם טעה בברכה עצמה שלא אמר אותה כלל ודילגה וכן משמע מפי' רש"י שכתב שם אין להם סדר אם דילג ברכה אחת וכו' ע"כ ולהכי לא סגי בשומע תפילה דאי אפשר משום דאם כן הוה חסר ברכה אחת מהשמונה עשרה ברכות וזה היה נראה לענ"ד פשוט.
אמנם ראיתי להפרי חדש סימן קי"ט שהביא יש מפרשים מאי שנא שאלה בברכת השנים דאומרה בשומע תפילה מדין טעה וכו' וכתב ז"ל ואין לומר דשאני התם שטעה ולא הזכיר המטר גרידא ולהכי אומרה בשומע תפילה אבל ברכה שלימה לא דהא הכא דילג או טעה קתני ולי נראה דלא קשיא מידי דבודאי אפילו דילג ברכה אחת וכו' יכול לאומרה בשומע תפילה דומיא דשאלה וכו' ע"כ. ותמוה לי מלתא טובא דאם כן הרי לא בירך אלא י"ז ברכות ותו לא דהא כשכולל אותה בשומע תפילה על כרחך אינו מברך אלא אחת דהיינו שומע תפילה ותקנו כל השאלות שם מפני שהיא ברכה כוללת לכל צרכי בני אדם אבל החתימה אין ספק שאין לחתום אלא באחת ואם כן בהכרח חסר לו ברכה אחת. ותו דאם איתא למה אמרו בגמ' שכח שאלה בברכת השנים לישמועינן רבותא שדילג כל הברכה כולה ולימא שכח ברכת השנים אי נמי שכח ברכה אחת סתם ואי משום דהרב בית יוסף העתיק טעה או דילג זה אינו כדאי דיש לומר דילג היינו שדילג הברכה לגמרי וטעה היינו שלא אמרה כתיקון חכמים וכן כתב להדיא הרב מגן אברהם ז"ל שם והיינו ששינה הנוסח דהרי זה כאילו לא אמרה כלל וכמ"ש הרב ב"י ורבינו פ"א דברכות. אלא ודאי נראה דאם שינה נוסח הברכה באופן שצריך לחזור או אם דילג גוף הברכה אין לו תיקון לאומרה בשומע תפילה מן הטעמים שהזכרנו דלא התירו זה אלא כשבירך הברכה כתיקונה אלא ששכח להזכיר בה מעין המאורע כגון הבדלה בחונן הדעת ושאלה בברכת השנים וכיוצא שלא נגרע לו מערך הי"ח ברכות ודו"ק.
י
טעה ולא הזכיר יעלה ויבא. שם דף כ"ט מימרא דרבי תנחום א"ר אסי אמר רבי יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה וכו' איכא דאמרי א"ר נחמן בר יצחק הא דאמר כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר ופסק רבינו כאיכא דאמרי וכתבו התוספות שם בשם הלכות גדולות דדוקא ביחיד אבל בצבור אינו חוזר מפני ששומעה משליח צבור וכו' ע"כ. ובשיירי כנסת הגדולה או"ח סימן תכ"ב כתב דהמנהג עכשיו ביחיד שלא הזכיר ר"ח לחזור ולא לסמוך על שמיעת ש"צ מפני שאינן יכולים לכוין בתפילת ש"צ מתחילה עד סוף וכו'.
יא
אבל ערבית של ר"ח וכו'. רבינו לא חילק בין ראש חדש חסר לראש חדש מלא ובגמ' דף ל' הכי משמע דאיתא התם אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשים את החדש אלא ביום אמר אמימר מסתברא מלתיה דרב בחדש מלא אבל בחדש חסר מחזירין אותו א"ל רב אשי לאמימר מכדי רב טעמא קאמר מה לי חסר מה לי מלא אלא לא שנא ע"כ. ומדקאמר אמימר מסתברא מילתיה דרב משמע דר"ל דאף דרב בכל גווני איירי מכל מקום מסתברא לפסוק כמותו בחדש מלא דוקא מפני שיכול לאומרו בלילה שניה וכמ"ש רש"י ז"ל אבל בחדש חסר שאין שם אלא לילה אחת לא ולזה השיב לו רב אשי בעצם כיון דמודית לטעמיה דרב דאין מקדשים את החדש אלא ביום מה לי חסר מה לי מלא אף לדידך נמי דהא על כרחך הך דינא הוא דוקא בר"ח אבל לא בחוה"מ דאף דאיכא לילות אחרות לעולם חוזר ומדקאמר בלשון שלילה דהו"ל לומר אין מקדשין את החדש בלילה שמע מינה דרב מדלא חילק כלל דבין בחדש מלא בין בחדש חסר לעולם אינו חוזר וכן היא דעת התוספות ז"ל ודלא כיש מפרשים ז"ל.
והרב בית יוסף או"ח סימן תכ"ב הביא דעת הרב נתן והריב"ש ז"ל דס"ל כיש מפרשים ותמה עליהם דנראה הפך פשט דברי הגמרא והפרי חדש ז"ל שם הקשה על הרב ב"י ותמה על תמיהתו דמאי דאמרינן בגמרא לא שנא חסר לא שנא מלא היינו בטעות לילה ראשונה אבל לילה שניה לעולם דמחזירין ואדרבה יש להביא סעד לסברת זו מההיא ברייתא דטעה ולא הזכיר ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית וכו' ולמה לי הך טעמא תיפוק לי דאין מקדשין את החדש בלילה והתוספות נדחקו בזה וכו' עיי"ש ע"כ ודברי הרב ז"ל יש להם פנים לפי דרכו. אמנם אחרי המחילה רבה לא היה לו לתמוה כל כך על תמיהתו של הרב ב"י כיון דהוא ז"ל לא גריס הך רישא דברייתא וכמ"ש כאן בשם הרי"ף והרא"ש ודהכי ס"ל לרבינו והיא סברת התוספות שדחה הרב ז"ל וכן נראה מדברי הרב ב"י שם ודו"ק. ובשו"ת שי למורא סימן נ"ג כתב דאם כשחל ר"ח שני ימים לא התפלל מנחה ביום ראשון ובתשלומין בערבית לא הזכיר ר"ח כלל מכל מקום אין מחזירין אותו כיון דאין מקדשין החדש בלילה עיי"ש ועיין להרב כנסת הגדולה ופר"ח או"ח סימן תכ"ב.
יב
כל מקום שהיחיד חוזר וכו'. ברייתא שם וגירסא שלפנינו היא מוטעת וכן צ"ל טעה ולא הזכיר של ראש חדש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שתפילת המוספין לפניו ואמר רבי יוחנן בצבור שנו ומפרש רבינו דהיינו שליח צבור והיא גירסת הרי"ף והרא"ש והרב"י שם וכן נראה שהיא גירסת התוספות ז"ל ואף דסתמא קתני דמשמע בין בלחש בין בקול רם מפרש לה רבינו דדוקא בקול רם מדיהיב טעמא מפני שתפלת המוספין לפניו ואם איירי כשמתפלל בלחש תיפוק לי משום שיכול לצאת בחזרתו להוציא את שאינו בקי ופשוט. ונראה עוד שיש ללמוד מכאן ליחיד שלא הזכיר ר"ח שחרית וגם התפלל מוסף כבר דלא מחייבינן ליה לחזור ולהתפלל שחרית כיון שכבר התפלל מוסף דכי היכי דבצבור בהכרח מי שאינו בקי יוצא בתפילת המוספין דוקא שהרי השליח צבור שהוציאו בתפילת שחרית בחזרה שכח להזכיר יעלה ויבא ואפ"ה אמרינן דיסמוך היחיד שאינו בקי על תפלת המוספין הכי נמי יחיד שהוא בקי תסגי לן לאחמורי עליה בלכתחילה שיחזור להתפלל שחרית דדוקא בצבור הקילו משום טורח צבור אבל בדיעבד שכבר התפלל מוסף נראה פשוט דחזר דינו לדין מי שאינו בקי שאפילו לכתחילה הוא סומך לתפלת המוספין כנזכר. שוב ראיתי להרב כנסת הגדולה סימן תכ"ב שנסתפק מתחלה בזה ושוב הביא מי שחולק והסכים למעשה כמ"ש משום ספק ברכות ולענ"ד החלושה נראה פשוט.
ודע דמרן ז"ל הביא משם הרא"ש וז"ל כתב הרא"ש ז"ל דדוקא שחרית ומוסף שרגילין להתפלל כאחד הוא דסמכינן מתפילה לתפלה אבל לא מתפלת המוסף לתפלת המנחה ומדאשכחן שייחדו תפילת ראש חדש שחרית שאינו חוזר שליח צבור משמע דבשאר תפלות דינו כמו יחיד עכ"ל. ולכאורה הלשון מגומגם במ"ש ומדאשכחן וכו' דאין זה מדברי הרא"ש ז"ל כמבואר במקומו וא"כ מה חידש בדברים אלו כיון שכבר כתב בשמו דדוקא שחרית ומוסף משום דסמיכי אהדדי מכלל דבשאר תפלות דינו לחזור וא"כ מאי קאמר ומדאשכחן וכו' ואין לומר דהוה ס"ד לפי דברי הרא"ש דטעמא הוי משום דסמיכי אהדדי א"כ גם אם טעה במנחה נימא דהרי ערבית לפניו שזמנה קרוב (ומכ"ש לפי מנהג האשכנזים שמתפללים מנחה ומעריב יחד) דאין זה כלום דכיון דבחזרה איירינן דאינה אלא להוציא את שאינו בקי מעתה אין מציאות בערבית שיוציאנו דאין שם חזרה כלל משום דעיקרה אינה אלא רשות גם אין לומר דכוונתו ז"ל דאין צורך לדברי הרא"ש מדאשכחן דייחדו וכו' דמ"מ טעמא בעי אמאי דוקא בשחרית אמרו כן.
ואפשר דכוונת מרן לדברי רבינו שסתם ע"פ דברי הש"ס דעל כרחך לומר כן מדאשכחן וכו' וכן משמע מלשונו בבית יוסף סימן קכ"ו שאחר שהביא דברי הרא"ש כתב וכך הם דברי הרמב"ם וכו' ע"כ ויותר נראה לומר שבא להשמיענו דכיון דהרא"ש ז"ל תלה הטעם משום דרגילים להתפלל שחרית ומוסף כאחד וכו' מעתה אם יארע שיתפללו מוסף ומנחה אחריה תכף וכגון שאיחרו תפילת המוספין עד קרוב לשעת המנחה וטעה השליח צבור בחזרת מוסף והוה אמינא דכיון דתפילת המנחה סמוכה לה דלא יחזור משום טורח צבור דאין לומר שאין זה דרך שיטעה השליח צבור במוסף שלא להזכיר מעין המאורע דהא בברייתא התם לפי נוסחאות שלפנינו איתא בין תפילת המוספין למנחה ופי' רש"י בשם בעל הלכות גדולות דהיינו בשליח צבור כסברת רבינו להכי בא מרן ז"ל לומר דמדאשכחן שייחדו תפלת ראש חדש שחרית וכו' מעתה אין לחלק בשאר תפלות כלל דמלתא דפשיטא דדינו כיחיד ואם נרצה לומר טעם נאמר דלא הלכו אלא אחר הרגיל והווה לא בדבר שיארע באיזה מקרה ועוד דאפשר שיבואו לטעות שלא לחלק וק"ל.
יג
עשרה ימים וכו'. פ"ק דף י"ב ואמר רבא בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ"פ שמתפלל המלך הקדוש המלך המשפט ורבי אלעזר אומר אפילו אמר האל הקדוש יצא שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וקאמר האל הקדוש מאי הוי עלה א"ר יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט והלכתא כרבה ופי' רש"י המלך המשפט כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית כמו ארון הברית וכן המסגרות המכונות שהוא כמו מסגרות המכונות וכן העמק הפגרים כמו עמק הפגרים ע"כ. ומתוך דבריו ז"ל משמע דאם אמר מלך הקדוש מלך המשפט יצא דהיא היא לדידיה ומשמע מהך סוגיא דרב יוסף דקאמר האל הקדוש וכו' היינו דוקא דיעבד מכלל דכי קאמר רבה המלך הקדוש וכו' היינו לומר דאפי' דיעבד לא יצא וצריך הוא לחזור דאין לומר דכוונת רב יוסף דבין אמר האל הקדוש וכו' בין אמר המלך הקדוש כל אפיא שוים דאפילו לכתחילה יצא דיליף לה מקרא דויגבה ה' צבאות במשפט כדברי ר"א חדא דאפילו ר"א גופיה לא קאמר אלא יצא דמשמעותו דיעבד דוקא ועוד דהתינח בהאל הקדוש דיליף לה מקרא דהאל הקדוש נקדש בצדקה אבל במלך אוהב צדקה ומשפט אין לנו שום פסוק וא"כ על כרחך דאין להתיר אפי' לכתחילה ודי לנו שנאמר דבדיעבד אין מחזירין אותו מעתה כי פליג רבה ואמר המלך הקדוש וכו' כוונתו דאפילו דיעבד לא יצא וצריך הוא לחזור וכ"כ התוספות שם וכן דעת הרי"ף והרא"ש והזכירם מרן ז"ל והראב"ד ז"ל הביא יש מי שאומר שאינו חוזר וכו' ע"כ ובאמת שנראה דרך דחוק יעויין עליו וכבר הליץ בעד רבינו מרן והמגדל עוז ז"ל עיין עליו והעיקר נראה כדברי רבינו וסיעת מרחמוהי.
ומבואר ג"כ מדברי רבינו דבין בהמלך הקדוש בין בהמלך המשפט אם טעה באחד מהם לעולם חוזר והרב ב"י או"ח סימן תקפ"ב הביא מחלוקת בזה ודברי רבינו נראין ע"פ הסוגיא שהזכרנו. והפר"ח ז"ל שם נסתפק אם בשאר ימות השנה אמר המלך הקדוש המלך המשפט אם נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות והסכים ז"ל דאם רצה לחזור תבא עליו ברכה וא"צ להוסיף בה דבר דהרי יש בה חידוש ע"כ. ולמה שכתב רבינו טעה וחתם בשתים עשרה ט"ס הוא שכפי המנין אינה אלא אחת עשרה וכמ"ש בסוף פ"ב עיי"ש ועיין עוד להרא"ם סימן ו' ושוב מצאתי להסמ"ג עשין י"ט שכתב גם הוא ברכת שתים עשרה ולא ידענא מאי אידון בה שכפי הנראה בחוש המישוש אין לו הבנה וכמ"ש לעיל עיי"ש.
ואם לא נזכר וכו'. נראה פשוט דעד שהשלים תפילתו שכתב ז"ל לאו דוקא אלא ר"ל עד שיעקור רגליו על פי מ"ש לעיל הל' י' עיי"ש.
יד
טעה ולא הזכיר הבדלה וכו'. קשה דאמאי לא הזכיר רבינו דין טעה בתפילה וטעה גם בכוס דחוזר לתחילת התפלה לא בפרק זה ולא בפרק כ"ט דהלכות שבת שהיא בעיית רב חסדא פרק אין עומדין דף ל"ג ופריק ליה רב ששת דחוזר לראש וכבר נתעורר על זה הרב ב"י או"ח סימן רצ"ד שכתב ולא ראיתי להרמב"ם שהזכיר דין זה ולא ידעתי למה ע"כ. והר"ח אבולעפיה נר"ו הוסיף להקשות ממ"ש מרן הל' ח' שהביא ראיה לברכת השנים מדין זה. ותימה דמאחר שלא פסקה רבינו איך הביא ממנו ראיה וי"ל עם מ"ש מרן גירסא אחרת ויש מי שהורה שאם נזכר קודם שומע תפילה מבדיל בשומע תפילה וכו' ואף דמרן דחאה עיין להרב לח"מ שתקנה דלא הוצרכו לומר שיכול לאומרה בשומע תפילה דבפ"ק דע"ז אמרינן שואל אדם צרכיו בשומע תפילה והש"ס איירי בדלא שאל לא בחונן הדעת ולא בשומע תפילה וכו'. עוד י"ל לפי שאמרו שם המבדיל בתפילה הרי זה משובח מהמבדיל על הכוס משום הכי שאלו טעה בזו ובזו כלומר בחונן הדעת ובשומע תפילה ותירצו חוזר לראש וכל זה קודם דמסקינן דאע"פ שהבדיל בתפילה יבדיל על הכוס לפ"ז אף אם טעה בחונן הדעת ובשומע תפילה הרי הכוס לפניו ואין צריך לחזור ושפיר הביא מרן ראיה מזה הדין דלא נדחה רק מטעם דהרי הכוס לפניו ע"כ תורף דבריו נר"ו. ואחרי המחילה הראויה אף אם נסבול כל זה מה נשיב להסמ"ג והכלבו ז"ל שלא הזכירו גירסא זו של שומע תפילה ואפילו הכי לא ראינו שפסקו דין זה.
וכן מי שלא הזכיר על הנסים וכו'. כתב מרן הקדוש ז"ל בפרק במה מדליקין דף כ"ד תני רב אושעיא ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות אומר מעין המאורע בשומע תפילה ואם לא אמר אין מחזירין אותו וכתב הרי"ף ז"ל דשמעינן מהא נמי דמי שטעה ולא הזכיר על הניסים בתפילה בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו שאין מחזירין אלא לימים שיש בהם קרבן מוסף ותניא בתוספתא בהדיא וכו' ומדברי רבינו שכתב אינו חוזר ומתפלל משמע דדוקא כשנזכר אחר סיום תפלתו הוא דאינו חוזר להתפלל אבל אם נזכר קודם שיסיים תפילתו חוזר לאותה ברכה שהיה לו להזכיר בה וכו' ע"כ. ולולא דברי מרן ז"ל היה נראה בהיפך דאם סיים אותה ברכה גרידא תו לא מצי לחזור מדכתב רבינו תחילה טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת משלים תפילתו ואינו צריך לחזור ומשמעות הלשון שתכף שבירך אינו חייב לחזור אלא משלים תפלתו משם והלאה ועפ"ז נמשך מ"ש אחר זה אינו חוזר ומתפלל אם לא שנפרש כוונת מרן ז"ל שהבין בדברי רבינו דדוקא בהבדלה אינו חייב לחזור אפילו אחר שסיים הברכה משום שהוא עתיד לאומרה על הכוס משא"כ בעל הניסים ועננו שאחר שהתפלל שוב אינו אומר כלום ולכך ס"ל דכל עוד שלא סיים תפלתו חוזר מכל מקום ממ"ש רבינו ואם נזכר קודם שיעקור את רגליו אומר עננו וכו' יהיו לרצון וכו' משמע דדוקא עננו יש לו לאומרו קודם שיעקור רגליו וכן משמע מדברי הרי"ף שציין שם מרן גופיה בפ"ק דתענית שלא הזכיר אלא עננו משמע דהבדלה ועל הניסים אין לו חיוב לאומרם שם משום דעל הניסים לא הוי כי אם הודאה והבדלה נמי כבר הוא עתיד לאומרה על הכוס וכדאמרינן בפ' תפילת השחר דף כ"ו משא"כ עננו שהיא בקשה מהשי"ת וכו' וא"כ כי קאמר רבינו אינו חוזר ומתפלל דמשמע חוזר ומתפלל לא אבל קודם שיעקור רגליו יש לו לאומרה לא קאי הך דיוקא אלא אעננו כפי מה שביאר אחר כך וזה משמע כמ"ש ודו"ק.
טו
שכח ולא התפלל מנחה וכו'. ברכות דף כ"ו ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא ע"כ. וידוע דכי אסיקנא בקשיא אית ליה פירוקא וכתב הרי"ף ז"ל דכיון דלא אבדיל בקמייתא גלי אדעתיה דהא בתרייתא היא חובת שעתיה הילכך בעי למיהדר צלויי אחריתי כדי לאקדומי חובת שעתיה ברישא וכו' ואידך ברייתא פירשה כפשטא עיי"ש וכ"כ הרא"ש בשם רב האי גאון ז"ל נמצא שהשני חלוקות שכתב רבינו הוזכרו בברייתא וחלוקת לא הבדיל באחת מהם הוציאה הרי"ף ז"ל מאידך ברייתא מפני שאומרה על הכוס וחלוקת הבדיל בשתיהם היא מסברא דנפשייהו וראויים הדברים למי שאמרן וראיתי להפרי חדש אורח חיים סימן ק"ח שכתב וז"ל מ"ש ראשונה לא עלתה לו היינו בסתמא אבל אם נתכוון בהדיא להתפלל ראשונה ערבית ושניה תשלומין וטעה והבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה יצא וזה פשוט ע"כ.
גם הרב מגן אברהם כתב שם וז"ל ונ"ל דוקא שעשה במזיד אבל אם שכח מלהבדיל בראשונה יצא שהרי לא גילה דעתו וכו' ע"כ אמנם הרב מגן דוד שם הכריח בהיפך דעל כרחך כוונת הרי"ף ז"ל דאע"ג שהוא אומר שנתכוון בראשונה לשם חובת שעתיה כיון שאנו רואים שעכ"פ בשניה בודאי נתכוון לחובת שעתיה ממילא הוי תרי חובת שעתיה א"כ אין כאן תשלומין ממה נפשך נמצא דהגילוי דעת על השנייה לא על הראשונה וכו' ע"כ והכי מסתברא דהא סתמא דמלתא כשמתפלל הראשונה אחר קריאת שמע וברכותיה דלכתחילה בעי לאסמוכי גאולה לתפילה בודאי שהוא מתכוין לערבית ואפ"ה אמרינן גלי אדעתיה וכו' כלומר שאנו אומדין כן לפי מעשיו ואין להשגיח על מה שנתכוון הוא וכן משמע מדסתמו הפוסקים דמשמע דבכל גווני אמרינן שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. והשלטי גיבורים אשר סביב הרי"ף ז"ל כתב דדוקא טעה ולא התפלל כלל אבל אם התפלל במנחה של שבת י"ח ברכות ולא הזכיר של שבת מחלוקת בין רבינו יונה וחכמי פרווינצ"א וההכרע הוא שיתפלל לערב תפילה אחרת בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר ע"כ וכן הביאו התוספות ז"ל עיין עליהם נראה דלדידן שאין אנו מתפללין נדבה משום דבלאו הכי אין אנו מכוונים כראוי לא יתפלל לערב כי אם אחת כיון דעכ"פ התפלל ותפילת י"ח היא ראויה גם כן לשבת וכ"כ הפר"ח אורח חיים סימן ק"ח בשם הרשב"א ז"ל ושם סעיף ט' כתב דה"ה אם בתשלומין של ליל שבת טעה והתפלל י"ח ודאי דיצא וכו' יעו"ש.
וכל המתפלל וכו'. שם דף ל' כמה ישהא בין תפילה לתפילה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו ופי' רש"י כדי שתתחונן שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו ע"כ ולפי דבריו ז"ל משמע דבעי שהייה ממש כדי שתתיישב דעתו ואנו נוהגים לומר מזמור אשרי יושבי ביתך תהלה לדוד וכו' בין תפלה לתפלה וגם בשחרית של שבת בין תפילת שחרית למוסף אמנם לרבינו ורש"י ז"ל משמע דבעו שהייה ממש והרשב"א ז"ל הביא משם הירושלמי דהיינו כדי הילוך ארבע אמות והרב ב"י ז"ל כתב כמנהגנו ועיי"ש בהגהה.
טז
אסור לו למתפלל וכו'. שם דף כ"ח אמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפילתו לתפילת הצבור א"ר אבא בצבור שנו ופי' רש"י אם הוא בבית הכנסת עם הצבור לא יקדים ויתפלל ע"כ ומשמע דבכל התפילות קאמר וא"כ אותם הנוהגים להתחיל קודם כדי לסיים עם השליח ציבור או כדי לענות הקדיש או הקדושה אחר כך מפני שדרכם להאריך יותר מהשליח צבור כוונתם רצויה אמנם נראה דלאו שפיר עבדי חדא דאסור להקדים כאמור ובתפילת מנחה וערבית הם מפסידין עניית הקדיש שקודם התפילה באיסור גמור וכבר ידוע דעניית אמן יהא שמיה רבא עדיף אפילו מקדושה כמ"ש ז"ל וא"כ יש להם להתחיל התפילה עם הצבור ואם יאריכו אחר כך ויפסידו עניית הקדיש או הקדושה מה בכך כיון שהם אנוסים מכל שכן שיכולים לשתוק ולכוין דשומע כעונה כמ"ש הרב ב"י א"ח סימן ק"ט.
ומצא צבור וכו'. שם דף כ"א ורבינו לא חילק בין תפילת המוספין לשאר תפילות ומכל מקום מסתברא דאין לו להקדים תפלת מוספין לתפלה של שחרית בשעדיין זמנה של שחרית דתפלת שחרית היא כנגד התמיד והתמיד לעולם היה קרב קודם המוספין ואין לו להתפלל עם הצבור תפילת המוספין אם עדיין לא התפלל שחרית. ודינו של רבינו בסתם יתכן או היכא שכבר התפלל שחרית או שכבר עבר זמנה דאז עכ"פ יש לו להתפלל עם הצבור בהכרח דכיון שכבר הגיע זמן מוסף היא קודמת לתשלומין והרב ב"י או"ח סימן ק"ט פסק דאם הוא בתפילת י"ח והחזן חוזר תפילת המוספין אין לו לענות קדושה עמהם שאין הקדושות שוות ומדיהיב ז"ל האי טעמא ולא משום התפילין שאנו נוהגים לחלצן בתפלת מוסף משום קדושת כתר ע"פ ס' אלקנה ז"ל וכמ"ש הרדב"ז סי' פ' משמע דבלאו הכי אין להקפיד ואם הוא במקום שיכול לענות הקדושה פשיטא שיענה ואין לחוש לזה שאינו אלא מנהג כמבואר בשו"ע הלכות ראש חדש.
ועונה קדושה וכו'. וכתב מרן בשם הרבינו יונה ז"ל שכל התיבות של קדושה יאמר עם החזן תיבה בתיבה ושכ"כ התוס' ע"כ וכן פסק בשולחנו הטהור שם.
לא יפסיק. ונחלקו הפוסקים ז"ל אם יש לו לשתוק ולכוין דאיכא מאן דאמר דהוי הפסק והרב ב"י סימן ק"ט פסק דישתוק ויכוין דשומע כעונה וכסברת התוספות שכתבו שכן נהגו עיי"ש.
ואין צריך לומר בשאר ברכות. אפשר דכוונתו כמ"ש מרן ז"ל דאין צריך לומר בג' ראשונות וג' אחרונות דלא יפסיק דכברכה אחת חשיבי ועוד יש לפרש דכיון דבאמצע תפלה אפילו בין ברכה לברכה באמצעיות לא יפסיק כ"ש דלא יפסיק באמצע שום ברכה משאר ברכות הנהנין או ברכת המצות ע"כ והרב לחם משנה ז"ל כתב ואין צריך לומר בשאר הברכות כלומר שלא יפסיק לעניית אמן לשאר ברכה מן הברכות ע"כ ולדבריו היה לו לכתוב לשאר ברכות.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |