המאיר לעולם/א/ז
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
סימן ז'
בענין מבטל איסור דרבנן
קי"ל ביו"ד סי קצ"ו דזבה פלא בדקה בימים שבין ראשון לשביעי בדיעבד טהורה והוא ממשנה דנדה ס"ח ע"ב ונסתפקתי בזבה שלא בדקה במזיד באותן הימים מה הוא דינה דאולי לא טהרו חז"ל רק בשגגה ולא בדקה אבל בהזידה ולא בדקה אפשר דדמי למגטל במזיד איסור דרבנן דקי"ל דאסור למבטל עצמו ולמי שנתבטל בשבילו כמבואר גיו"ד ם' צ"ט סעיף ה'. ולענין בדיקת הריאה כתוב בתב"ש בס' ל"ט דאם אבד הריאה במזיד אסור כמו המבטל במזיד איסור דרבנן ועיין בס"ט בס' ק"צ ס"ק ע"ג שכתב בשב תשובת ח"צ דיכולה לתלות בתוך ג' ימים ראשונים בעצמה היינו במצאה על חלוקה ואותה החלוק לבשה בימי נדתה אם יודעת שאותה החלוק היה נכחם מנדות. ודוקא בשגגה ולא לבשה לבנים אבל בפשעה ולא לבשה לבנים ראוי לקונסה ומשמע דמבטל איסור דרבנן במזיד נגע בה לכן יש להסתפק כנ"ל:
ובתר דאיבעיא לי כדר פשטינא דמוחרת לבעלה ואין בזה משום מבטל איסור דרבנן במזיד וראיה לזה ממשנה דנדה ל"ט ע"א. לכן צריכין אנו לחלק בין זה ובין כני דלעיל שהבאתי. והנה בין נידון דידן ובין בדיקת הריאה ודאי דיש לחלק דשאני התם בעשה מעשה ואבד בידים וכן כל מבטל איסור דרבנן במזיד עושה מעשה באיסור. וכן המעשר בשבת או מטביל כליו בשבת עושה איסור בידים לכן קנסו חז"ל לאסור משא"כ בנידון דידן שלא עשתה מעשה אפשר דמשו"ה לא קנסו. אמנם בכך דתשובת ח"צ שהבאתי לעיל ג"כ לא עשתה שום מעשה רק שלא לבשה לבנים ומ"מ כתב דראוי לקונסם ואולי דלאו מדינא קאמר, ומחמן שעבר עליו הפסח אין ראי' כלל אע"ג דלא עשה מעשה באיסור רק ישב ולא ביער חמצו דהא בע"כ נידון דשם ממיר משאר איסורים דרבנן דהא אפילו בשוגג ואונם קנסו כמבואר באו"ח ם' תע"ח:
אמנם העיקר נ"ל דנידון דידן לא דמי לשאר מבטל איסור דרבנן דלא מצינו שקנסו חז"ל שמבטל במזיד איסור שיהא אסור רק לענין שלא יועילו מעשיו ועשו חז"ל כאלו לא נתבטל ואז אסור ממילא כגון כמעשר בשבת במזיד שאם לא עישר היה אסור לו לאכול כפירות בשביל שלא עישר וכן מטביל כליו וכן בשארי דוכתי דהא אם לא ביטל האיסור היה אסור מצד עצמו בלא קנס וכן בלא עישר כפירות ולא הטביל כליו לכן כשקנסו חז"ל שלא יכנו מעשיו א"כ דינו כאלו לא נתבטל ולא עישר ולא הטביל ואז ממילא אסור, מםא"כ בנידון דידן שאע"פ שתקנו חז"ל שהזבה תבדוק עצמה בכל יום אבל אין זה רק לכתחלה אבל לענין דיעבד לא מצינו שיהא זה עיכוכ מצד עצמה לולא כקנס שנקנום אותה משום שפשעה. אך אם נקנוס אותה נצטרך להטיל עליה איסור חדש וזה לא מציגו דהא לא מצינו שים על כזבה איסור לשמש עם• בעלה בשביל חסרון הבדיקות דהא תוך שבעת ימי כספירה שאסורה לשמש אין זה בשביל חסרון הבדיקות דהא אף אם תבדוק ותמלא טהורה אסורה לשמם ואף אם יבוא אליהו ויאמר ששוב לא תראה מ"מ אסורה לשמש כל שבעה וחייבין עליו כרת כמש"כ בב"ק כ"ד ע"א ולאחר שבעת ימי הספירה לא מצינו שיהא עליו איסור לשמש בשביל חסרון כבדיקות לולא מטעם קנס כנ"ל. והואיל ולא מצינו שיהא עליו איסור מצר עצמה לשמש בשביל חסרון הבדיקות בלא הקנס מנין לנו להטיל עליה איסור חדש דלא מצינו רק שלא יועילו מעשיו וממילא אינו נתבטל ונשאר האיסור על כל התערובות ודינו כדין כל דברים שאינם מהבטנים כמו בריה ודבר חשוב וכל צדדי כקולות שמבואר ביו"ד סי' ק"י לענין דברים שאינם מתבטלים יהיה נוהג נס במבטל איסור במזיד דהא לא מצינו ע"ז שהטילו חז"ל איסור חדש רק שלא יועילו מעשיו ונשאר ממילא באיסורו א"כ לא יהיה חמיר משחרי דברים כמתנטליס כן נראה לי. וכן לענין ריאה שהאביד בידים במזיד שכתב כתב"ש שאסור ג"כ כנ"ל דהא כל זמן שהריאה לפנינו ודאי דיש איסור לאכול מהבהמה כל זמן שלא נבדקה הריאה וכוא תקנת חז"ל כמש"כ הר"ן בפ"ק דחולין וכן כתבו כל כפוסקים וזה האיסור הוא מצד עצמו בלא קנס לכן המאבד הריאה במזיד קוים הבדיקה קנסוהו סז"ל שלא יומילו מעשיו ויהיה דינו כאילו הריאה פוד לפנינו ולא האבידה ולא נבדקה ואז הלא יש ס"ז איסור מצד פצמו לאכול מהבהמה. וכן אם פשסה ולא לבשה לבנים רק החליק שלבשה בימי נמסה ומצאה עלי" כחמים שאם לבשה לגנים ומצאה פליה כסמים לא היתה יכולה לסלוה סון ג' ימים כראשונים מצד עצמה גם בלא קנם. לכן כשפשפה ולא לבשה לבנים קנסוה סז"ל שלא יועילו מעשיה ויהא דינה כאלו לבשה לבנים ומצאה פליהם כתמים שאז אינה יכולה לחלות ככתמים בנדוהה פ"פ כדין גם בלא קנס: