בבלי/שבת/קמז/א
המנער טליתו בשבת חייב חטאת ולא
אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה
ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי
לית לן בה והוא דקפיד עלייהו עולא איקלע
לפומבדיתא חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו
אמר קמחללין רבנן שבתא אמר להו רב
יהודה נפוצי ליה באפיה אנן לא קפדינן מידי
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף א"ל הב לי
כומתאי [חזא דאיכא] טלא עליה הוה קמחסם
למיתבה ליה א"ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי
אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן היוצא בטלית
מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב
חטאת תנ"ה סוחרי כסות היוצאים בטליתות
מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין
חטאת ולא סוחרי כסות בלבד אמרו אלא
כל אדם אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך
וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב
חטאת ולא חנוני בלבד אמרו אלא כל אדם
אלא שדרכו של חנוני לצאת כך והרטנין
יוצאין בסודרין שעל כתיפן ולא רטנין
בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של
רטנין לצאת בכך א"ר יהודה מעשה בהורקנוס
בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא
בסודר שעל כתיפו בשבת אלא שנימא
כרוכה לו באצבעו וכשבא הדבר לפני
חכמים אמרו אפילו אין נימא כרוכה לו
באצבעו דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה
דרב חסדא הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה
לו באצבעותיו עולא איקלע לבי אסי בר
היני בעו מיניה מהו לעשות מרזב בשבת
אמר להו הכי אמר רבי אלעי אסור לעשות
מרזב בשבת מאי מרזב אמר ר' זירא כיסי
בבלייתא ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא
א"ל הכי מאי א"ל אסור והכי מאי א"ל אסור
אמר רב פפא נקוט האי כללא בידך כל
אדעתא דלכנופי אסור כל דלהתנאות שרי כי
הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו
הוה כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא
רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על
כתיפו אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו
של רבי מאיר בזו לא חייב ר' מאיר חטאת
אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן שלשל רבי טליתו כי אתא רבין אמר
לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה חתנו של ר' עקיבא אמר
בזו לא חייב ר' עקיבא חטאת אמר לו דקדק ר"ע עד כאן שלשל רבי טליתו
כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר נשאל איתמר: מתני' הרוחץ
במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו
אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם
ומביאין אותן בידן סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררין
אין יורדין לקורדימא ואין עושין אפיקטויזין ואין מעצבין את הקטן ואין
מחזירין את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ
הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא: גמ' קתני מי מערה דומיא דמי טבריא
מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל