בבלי/שבת/קלב/ב
ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה
שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא
מילה דוחה אותה ומאי או אינו דקאמר הדר
אמר וממאי דצרעת חמורה דילמא שבת
חמורה שכן יש בה עונשין ואזהרות הרבה
(אי נמי) וממאי משום דחמירא צרעת היא
דילמא משום גברא הוא דלא חזי ומה
אני מקיים שמיני ימול חוץ משבת תלמוד
לומר ביום אפילו בשבת: תנו רבנן
מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין
שלא בזמנה יום טוב אינה דוחה אלא
בזמנה בלבד מנהני מילי דתנו רבנן ימול
בשר ערלתו ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ
ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר
מקומות חוץ ממילה או אינו אלא אפילו
מילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן
שאין בה בהרת ת"ל בשר ואע"פ שיש שם
בהרת אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי
ניחא ליה ולבסוף מאי קשיא ליה הכי קאמר
ימול בשר ערלתו ואע"פ שיש בהרת ומה
אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר
מקומות חוץ ממילה אבל מילה דוחה את
הצרעת מ"ט דאתיא מק"ו ומה שבת חמורה
מילה דוחה אותה צרעת לא כ"ש ומאי או
אינו דקאמר הדר קאמר ממאי דשבת
חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את
העבודה ועבודה דוחה את השבת ת"ל
בשר ואע"פ שיש שם בהרת לישנא אחרינא
מילה דוחה את הצרעת מ"ט דאתי עשה
ודחי לא תעשה ומאי או אינו דקאמר הדר
קאמר אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי את
לא תעשה לא תעשה גרידא האי עשה ולא
תעשה הוא ומה אני מקיים ימול בשר
ערלתו בזמן שאין בה בהרת ת"ל בשר
ואע"פ שיש שם בהרת תינח גדול דכתיב
בהו בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני
מנלן אמר אביי אתיא מביניא מגדול לא
אתיא שכן ענוש כרת מקטן לא אתיא שכן
מילה בזמנה הצד השוה שבהן שכן נימולין
ודוחין את הצרעת אף כל שנימולין דוחין
את הצרעת רבא אמר מילה בזמנה דוחה
לא צריכא קרא מק"ו אתיא ומה שבת
דחמירא דוחה צרעת לא כל שכן אמר ליה
רב ספרא לרבא ממאי דשבת חמירא דילמא
צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה ועבודה
דוחה את השבת התם לאו משום דחמירא
צרעת אלא משום דגברא הוא דלא חזי
אמאי ויקוץ בהרתו ויעבוד מחוסר טבילה
הוא תינח נגעים טמאים נגעים טהורים מאי
איכא למימר אלא א"ר אשי היכא אמרינן
דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת א"נ
ציצית וכלאים דבעידנא דמתעקר לאו קא מוקים
עשה הכא בעידנא דמתעקר ללאו לא קא מוקים עשה והא דרבא ורב ספרא