ריטב"א/קידושין/עז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
האי תנא איסור חל על איסור בכל אנפא לית ליה אבל איסור מוסף אית ליה. פי' איסור מוסף כל שנוסף בחתיכה זו תוספות חומרא באיסור האחרון יותר על הראשון הן לנאסר ראשון כגון שנוסף בו איסור הנאה או חומרא אחרינא או שנוסף בו איסור לאחרים שלא היו נאסרין באיסור ראשון כהני דפריש תלמודא הכא. ויש איסור כולל והוא שלא נוסף באיסור אחרון שום חומרא בחתיכה זו לשום אדם יותר על האיסור הראשון אלא שחל איסור דרך כלל על חתיכה זו עם שאר חתיכות דהיתר ומיגו דחייל אהיתיר' חייל אאיסיר' כגון נבלה שנתנבלה מערב יום הכיפורים דכי אתי יוה"כ וחייל איסור אכילה בחתיכה של היתר חייל נמי בנבלה ויש איסור בת אחת והוא כל שחלין בחתיכה א' שני איסורין כאחת שלא קדם א' לחברו ובאיסור בת א' מודו כ"ע אבל באיסור מוסיף ואיסור כולל איכא פלוגתא ומאן דמידו באיסור כולל מודה נמי באיסור מוסיף ואיכא דמודה באיסור מוסף ולא מודה בכולל ואיכא דלא מודה בחד מינייהו כדאיתא במסכת שבועות בהדיא:
הואיל ושם זנות פוסל בישראל דאשת ישראל שזינתה אסורה לבעלה אפילו ישראל חשיב בכל דוכתא איסור מוסיף:
תני תנא קמי' דרב ששת כו'. עד פרט לאחותו של כ"ג אלמנה דלא אתי איסור אלמנה וחייל אאיסור אחות ואיני חייב עליה אלא משום אחותו אמר ליה דאמר לך מני ר"ש היא דסבר אין איסור חל על איסור דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור פירש"י ז"ל פטור מיוה"כ לעולם ולא מבעיא בשנתנבלה מערב יום הכיפורים דלא אתי איסור יום הכיפורים וחייל אאיסור נבלה דקדים אלא אפילו נתנבלה ביום הכיפורים דאיסור יום הכיפורים קדים אפילו בהא פטור מכרת דאפילו בעודה בחיים לא חל עליה איסור יום הכיפורים משום דקדים ליה איסור אבר מן החי. ולא נהירא דאם כן שנתנבלה ביום הכיפורים ופקע מיניה איסור אבר מן החי אמאי לא חיילו עליה כי הדדי איסור נבלה ויום הכיפורים דהא איסור בת אחת דכוותה היא דמודה בה רבי שמעון דהא דכותה אמר ביבמות פרק ד' אחין גבי זר שאוכל מליקה שחייב שתים אפילו לר"ש משום דהוה איסור בת אחת ופירש"י ז"ל התם שכל זמן שלא נמלקה יש בה משום מעילה ואפילו לאחר מליקה נמי כל זמן שלא הזה דמה שלא נראית לכהנים וכדתנן במסכ' מעילה חטאת העוף מועלין בה משהקדישה נמלקה הוכשר' ליפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה הזה דמה חייבין עליה משום פגול נותר וטמא ואין בה מעילה דאלמא אפילו לאחר מליקה יש בה מעילה עד שמזה דמה ונראית לכהנים וכל זמן שיש בה איסור מעילה לא חיילי עליה איסור נבילה ולא איסור זרות איסור נבלה דמליקה לא חייל דהא קדים ליה איסור מעילה מחיים ואין איסור חל על איסור ואיסור זרות נמי לא חייל דאף על גב דקדשא אין איסור זרות חל עלייהו לא מחיים ולא במליקת' עד שהזה דמה ונראית לכהנים וכדתניא בהדיא בפ' אלו הלוקין זר שאכל בשר חטאת ואשם קודם זריקת דמים פטור דכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם וזר לא יאכל. הלכך כל זמן שלא הזה דמה יש בה מעילה ולא חיילי בה איסור נבילה ואיסור זרות נבילה ומכיון שהזה דמה פקע איסור מעילה וחיילי עלה איסור נבילה ואיסור זרות כאחד וכ"פ ר"ח ז"ל:
ויש שפירשו דמשום הכי פטור מיוה"פ ולא חייל אחתיכה זו שנתנבלה ביום הכיפורים באיסור בת א' משום דאיסור נבילה קודם בה לאיסור יוה"כ ולא הוי איסור בת א' דנביל' שיעורה בכזית ויוה"כ שיעורו בככותבות ול"נ דאנן לאו לחיוביה לאוכל אתינן אלא לדון באיסורין האיך חלין וחתיכה שיש בה כותבות הרי קדים וחייל ביה איסור יוה"כ כשם שחל איסור נבילה על כזית שבו ואין א' מהם קודם לחברו וזה פשוט מאוד. והראב"ד ז"ל פירש דלעולם קדים איסור נבלה לאיסור יוה"כ. שאון דנין בענין זה בחתיכה זו עצמה אלא בחתיכה כיוצא בה והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוה"כ נתחייב באיסור נבלה דאף על גב דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכא כמה נבלות בעלמא דמתסר בהו ולא חל עליו איסור יוה"כ עד עכשיו שהרי לא היה שם יוה"כ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו וכדאמרינן התם ביבמות בזר ששמש בשבת שחייב ב' באיסור בת אחת כגון דאייתי שתי שערות ונעשה גדול בשבת דהאי שעתא חייל עליה חיוב מצות. ואשתכח דחייל עליה איסור שבת ואיסור זרות כאחד הלכך אע"פ שחל שבת קודם שיבא איסור זרות לעולם אנן בתר זמן דחיילי עליה איסורו אזלינן וכ"פ הוא ז"ל בהא דאמרינן לעיל דזר שאכל מליקה חייב בב' באיסור א' משום דכבר נעשה גדול קודם לכן וחלו עליו כאחת איסור זרות ונבילה מאותה שעה ואע"ג שלא נמלק עוף זה עדיין הא כמה נבלות וכמה קדשים דמתסר בהו. ואין זה נכון כלל דלעולם בכל איסורין שעל ידי מעשה אין הולכין ואין דנין בענין חלות איסורין אחר איסורין דעלמא כיוצא בחתיכה זו לומר תתחייב בזו משעה שנעשה גדול אלא א' חתיכה זו שנתקל ביה דנין מאימתי חל עליה האיסור דאלת"ה מצינו דאיסור דוחה איסור ואנן לא אמרינן בשום דוכתא שיהא איסור דוחה איסור אלא שאין איסור חל על איסור וראיה לדבר מדאמרינן התם בההוא פירקא חמותו ונעשית אשת איש נדון בחמותו בשריפה ואינו נדון באשת איש בחנק משום דאיסור חמותה קדים באשה זו לאיסור אשת איש ואם איתא דאזלינן בתר נשים דעלמא הוה לן למימר שיהא נדון בא"א דהא גברא משעה שנעשה גדול חייל עליה איסור אשת איש גבי נשים נשואות דעלמא ואיסור חמות לא חייל עליה עד שנעשית חמותו אלא ודאי דלא אמרינן הכי שאם אתה אומר כן נמצא איסור דוחה איסור דהאי גברא כיון שנעשית אשה זו חמותו קם עליה באיסור חמות ואלו בא עליה היה חייב שריפה ואם אתה אומר דהשתא נעשית א"א יהא נדון בחנק נמצא איסור דוחה איסור והא לא אפשר דאיסור שבו להיכן הלך וכדאמרינן בפרק גיד הנשה פשיטא משום דאיקדשה פקע מיניה איסור גיד הנשה וראיה לדבר נמי מדאמר בפ' גיד הנשה דתנן דגיד הנשה נוהג במוקדשין דשקלינן וטרינן ופרישנא דמתני' בוולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן קדושים וקסבר דגיד הנשה נוהג בשליל דאיסור גיד הנשה ואיסור מוקדשים בהדי הדדי קא אתו ולדברי מר"ן ז"ל למה ליה למימר דקסבר ממעי אמן קדושין ונוהג בשליל יבלאו הכי טמא דאף על גב דאיסור גיד הגשה קדם בזה לאיסור מוקדשין מכלמקום דכיון שנעשה גדול חיילי עליה איסור גיד הנשה ואיסור מוקדשין כאחת דהא איכא בעלמא כמה גידין וכמה מוקדשין וכמו שפירש הוא ז"ל בזר שאכל מליקה אלא דהא ודאי ליתא ולעולם בחתיכה זו דנין כמו שאמרנו והיינו ההוא דזר ששמש בשבת ונעשה גדול בו ביום שחייב שתים מפני שבמלאכה זו בעצמה חלו עליו איסור שבת ואיסור זרות כי הדדי ולא נתחייב בשום איסור עד עכשיו שנעשה גדול וחלו עליה איסור זרות ושבת כאחת אבל אידך דקדמי איסורי אהדדי אחר שנעשה גדול ליכא למימר הכי מטעמא דאמרן תדע דלמאן דאמר איסור חל ע"א כאחת שבת והוא יוה"כ חייב שתים ואמאי נימא דאיסור שבת קדים בשבתות דעלמא קודם י"ה זה ולחייב משום שבת לחוד אלא ודאי דהא ליתא לפי' יש לחוש האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור שהוא פטור מן האחרון שאם נתנבלה מערב יום הכיפורים פטור מיוה"כ וחייב משום נבלה דקדים דאין איסור חל על איסור קודם ואם נתנבלה ביוה"כ מעיקרא חייל עליה איסור יום הכיפורים ולא חייל עליה השתא איסור נבלה ולפיכך מחייב משום יוה"כ ופטור משום נבלה ורבנן מודו בנתנבלה ביוה"כ ופליגי עלה בנתנבלה מעי"ה דקא סברי דאתי איסור יוה"כ וחייל אאיסור נבלה באיסור כולל במגו דאתכלל איסורא די"ה בחתיכות דהיתירא חייל נמי בנבילה דאיסור חמור חייל על איסור קל בכולל. ובמקצת נוסחאות אשכחן במסכת חולין ר"ש אומר האוכל נבלה ביוה"כ אינו חייב אלא א' פירוש ולא מסיימ' דפעמים חייב משום נבלה ופעמים חייב. משום יוה"כ ודאמרי' בנתנבלה ביוה"כ דחייל עלה איסור יוה"כ ולא מידחו משום אבר מן החי אפילו לר"ש משכחת לה בנולדה בהמה זו ביוה"כ עצמה דחייל עלה איסור יוה"כ ואיסור אבר מן החי כי הדדי וכשמתה פקע איסור אבר מן החי ואשתאר איסור יוה"כ ולא חייל עלה איסור נבלה מיהו לרבנן משכחת לה אפילו נולדה מעי"ה דאף על גב דאסיר' משום אבר מן החי חייל עלה איסור יוה"כ בכולל כנ"ל:
אפילו תימא רבנן כי אמר רבנן איסור חל על איסור ה"מ איסור חמור על איסור קל כגון יום הכיפורים על נבלה אבל איסור קל על איסור חמור כי הכא דאיסור אלמנה קיל מאיסור אחות לא חייל עליה וה"נ אמרינן דאין איסור נבלה חל על איסור יוה"כ כדכתיבנא לעיל. ואיכא דק"ל אמאי לא קאמר דכי אמר רבנן איסור חל על איסור ה"מ באיסור כולל כההוא דנבלה שנתנבלה מעי"ה דחייל עלה איסור יוה"כ בכולל אבל הכא באלמנה ואחותו דליכא באלמנה איסור כולל לא ולאו קושיא היא דבהא נמי נהי דאיסור כולל ליכא איסור מוסיף איכא דמעיקרא קודם אלמנותה לא הוה אסורה אלא לכ"ג זה שהוא אחיה נתאלמנה איתסרא לכ"ג דעלמא דאע"ג דליכא שני כהנים גדולים בדור איכא כהן משיח וכהן שעבר שאסורין באלמנה כדאיתא בסוף מסכת הוריות אי נמי דלמחר תהא אסורה לכ"ג שיתמנה אחריו של לה וכיון דאיתוסף בה איסורא לעלמא איתוסף נמי להאי וקי"ל דמאן דלית ליה איסור כולל מודה באיסור מוסיף הלכך לרבנן דינא הוא דחייל איסור אלמנה על איסור חמותו באיסור מוסיף אלא דאין איסור קל חל על איסור חמור. ואיכא למידק מעיקרא היכי אוקימנ' לההיא כר"ש אי משום דאוכל נבלה ביוה"כ לא דמי דההיא איסור כולל והא דהכא איסור מוסיף ואע"ג דלית ליה איסור כולל אפשר דמודה באיסור מוסיף דהא אמר במסכת שבועות דאפילו מאן דלית ליה איסור כולל זימנין דמודה באיסור מוסיף וכ"ת דקים ליה לתלמודא דלא מודה ר"ש לא באיסור כולל ולא באיסור מוסיף אלא באיסור בת א' כדאיתא בפ"ד אחין מ"מ ה"ל לפרושי הכי הכא ולא למנקטיה סתמיה ממתנית' דהאוכל נבילה דההיא לאו הכריחא היא כדאמר. ואיכא למימר דאלו אתא תלמודא הכא לאכרוחי דהא ר"ש הוא הכי נמי דה"ל לאתויי ההיא דפ"ד אחין לאכרוחי דלית ליה לר"ש אלא איסור בת א' אבל לא אתא תלמודא הכא אלא דהא לאו רבנן היא דקא מודו באיסור כולל וכ"ש במוסיף ואם איתא אפשר דאתיא כר"ש דלא מודה בכולל וה"ה באיסור מוסיף מכל מקום ואפילו לא אתיא נמי כר"ש משום דמודה דאיסור מוסיף קים לן דלא אתיא כרבנן ודכותא דהא טובא בתלמודא. והא דאמרינן אין איסור קל חל על איסור חמור היינו בשאר אסורי אבל בקדשים חייל כדאיתא בכריתות פ' דם שחיטה:
והא דאמרינן בפ"ד אחין דאפילו לרבי יוסי דאית ליה הבערה ללאו יצאת זר ששמש בשבת חייב שתים בהקטרה חדא משום זרות וחדא משום הבערה בשבת ואע"ג דהבערה איסור קל והוה לאו בעלמא חייל אאיסור זרות דחיוב מיתה והא לא קשיא למאן דמפרש התם דהא אוקימנא לרבי יוסי איסורו בלחוד חשוב לקוברו בין רשעים גמורים אבל התם איכא נוסחי דייקא דרבי יוסי לאוי נמי קתני כדכתיבנא התם ואיכא למימר דאע"ג דליכא בהבערה אלא לאו כיון דאיסורא משום שבת שם שבת א' הוא והוה איסור חמור דהוה בסקילה ולפיכך חייל אכל מידי וכי האי דאמרינן לעיל הואיל ושם זנות פוסל בישראל וכדאמרינן נמי בסמוך מ"ד איסור כהונה שאני דמשום איסור כהונה להוה חמורין כל לאוין דאיתב הקמ"ל דלא חשיב איסור כהונה לגביה איסור עריות איסור חמור אלא איסור קל אבל שבת פשיטא מילתא דאיסור חמור הוא וחייל אכל מילי:
לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מק"ו לא צריך ק"ו ממש שהרי כבר נאסר בה כשהיה הדיוט ומשום דנתמנה כ"ג לא ירד מקדושתיה אלא נקטיה לרבותא אפילו נתמנה מיד שהגדיל שלא היה הדיוט מעולם:
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט. פי' שחייב על גרושה לחודה אף על פי שאינה זונה וחללה דהא פלגא קרא ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמד שילקה עליה בפני עצמה וה"ה על חללה לחודה או על זונה לחודה כי בא זו ללמד על אלו הא לאו הכי ה"א שאינו חייב עד שיהו כולן בה. כך חלוקה אלמנה בכהן גדול סלקא דעתך אמינא כיון דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה לא לחייב על אלמנה לחוד קא משמע לן דילמוד מגרושה דהדיוט דכהן גדול לא צריך קרא בפני עצמו דהא מגרושה (יליף) אלא ללמד על אלמנה אתא שיהא חייב עליה ולוקה עליה ובהא נמי חשיב לאו שבכללות שהרי לכך יצתה גרושה וכי הויא גרושה וחללה זונה לקי אכולהו למאן דאית ליה איסור חל על איסור כיון דהוה איסור מוסיף ולמאן דלית ליה איסור חע"א נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים אבל ליכא לפרושי כדפי' רש"י ז"ל דקרא אתא לחלקן ולחייבו על כולן דא"כ תפשוט מהכא דאיסור חע"א באיסור מוסיף מיהא תקשי לכלהו תנאי דפליגי בהא ונימא להו קרא למאי אתא אלא ודאי דליתא אלא כדפירש"י כנ"ל:
הא דאמרינן אין חללה אלא מאיסור כהונה. פי' דכולה יתירא הויא דלא לכתוב חללה וזונה דכ"ג דתיתי מכהן הדיוט אלא מיותר היא לדרשה שאין חללה באה אלא מאלמנה וגרושה שהם פסולי כהונה ובדין הוא דליכתבה בתר זונה שהיא גם כן מפסולי כהונה וכדאמר בסמוך אלא משום דאיכא זונה פוסלת בישראל כשזנתה תחת בעלה והייתי סבור אפילו מאיסורין דלאו כהונה הוה חללה להכי כתביה בתר אלמנה וגרושה ואמר כי זונה מיותר לג"ש נאמר כאן זונה וגו':
אמר רב אשי הלכך. פי' כיון דאין חללה אלא מאיסור כהונה כהן הבא על אחותו זונה משויא לה דכל נבעלה לפסול לה הויא זונה לכהן חללה לא לה דכשבא עליה לא הוה בה פסול כהונה אלא פסול עריות השוה לכל. וכ"ת ואמאי והא בהעראה בעלמא נעשית זונה כדאית' ביבמות וכיון דכן כי גמר ביאתו הויא כפסולי כהונה ונעשית חללה. הא לא קשיא לפום מאי דכתיבנא בפ"ק דכי אמרי' דהעראה שמה ביאה ומחייב כשפירש ולא גמר ביאתו אבל כשגמר ביאתו דעתו על גמר ביאה הלכך בגמר ביאה הויא זונה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |