גאון יעקב/עירובין/מח/ב
יאמרו דיורין להחמיר קשיא להו בתוס' הא דהדר והומ"ל רבא כרב יודא ס"ל דאמ' אמרו דיורין להחמיר והא לא מצי לשנויי דרבא הא אליבא דשמואל קאמ' ושמואל כרבנן דר"ש ס"ל כדפרישו בתוס' הכא הא דרב ושמואל ולרב דר"ש איכא למימר אמרו דיורין להחמי' ולא תקשי אמצעית גופה תיתס' כיון דס' שלשתן אסורות ולא מיית עירוב דיורין דחיצונות לאמצעית וכמאן דלא ערבו דמי. ס"ס כיון דלר"ש שמעינן דלא אמרו דיורין להחמי' לרבנן נמי לא אמרו דבהא הא לא אשכחן דפליגי:
יאמרו דיורין להחמי' הא דתהו רבנן דתוס' איכא למיפרק התם כיון דרגל דפנימית בחיצונה מישך שייכי אהדדי ואמרינן דיורין להחמי' א"נ חדא דיורין ואידך דפנימית גופה מיסר אסרי דחיצונה הכא דיורין אדיורין האי חיצונה ואידך חיצונה לא אסרי האמצעות:
זו דברי ר"ש כו'. רבנן דתוס' דחי לדרש"י מהא דא"ר שמעון למה"ד ואי איתא מה ענין זה לזה. ואית לן למימ' ברש"י ולא מטעמי' ומאי משמשות לישנא דשירות רשות אחת משרתת לשתי רשויות שיהא זו וזו מביאות לה להשתמש בחצרה כלים ששבתו בתוך חצרותיהן ואין השתים משרתת לה שהיא אינה יכולה להביא להן כלים ששבתו בחצרה להשתמש בה בחצרותיהן וטעמא מאי דמאי דידה אטו מאני דחברתה לא גזרינן דמאני דאינש מידע ידעי להו ולא מ חלף בדחברי' אבל מאני בדחברי' מיחלף להכי אמצעית אסורה בשתים החיצונות דאי שרית לאפוקי מאני דאמצעית לחיצונות חיצונו' נמי שרו לאפוקי מאני דאמצעית לחצרותי' דמ"ל אמצעית ומ"ל חיצונית הא איסורא משום מאני דשבתו באמצעית הוא ואי אפשר לומר להאי שרי ולהאי אסיר אלא כל דשרי באפוקי ועיולי לכ"ע שרי וכל דאסיר באפוקי ועיולי לכ"ע אסיר ואי תימא הכא לאמצעית שריא ולחיצונות אסירא קמשוית לי' למילתא דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולחיצונות אי שרית להו לעיולי מאני דאמצעית לחצר דידה אתיא לאחלופי מאני דאמצעית במאני דאידך חיצונה וקמעיילא מאני דאידך חיצונה לחצר דידה להכי אסרו מאני דאמצעית לחיצונות וכל חדא מאני דידה הוא דמפקא ומעיילא דידה בדחברתה לא גזרינן אבל החיצונות לאמצעית שרי למיעל כל חדא מאני דידה לאמצעית כיון דלא שרינן להו למהדר לחצרותי' אלא כל חדא מאני דידה תו ליכא למיגזר וכי תימא מאי חזית דשרית לחיצונות ואסרת למאני דאמצעית כי היכי דלא ליתי לאחלופי דאמצעית בבחיצונות איפוך אנא ליתסר דחיצונות לאמצעית וכיון דליכא דחיצונות באמצעית תו ליכא למיגזר אדאמצעית תריץ היינו דקאמר רשות אחת משרתת לשתי רשויות שיהו הן מותרת להשתמש בה בכליהן ואין השתים משרתות לאחת שיהו הן האסורות והיא מותרת. ושמואל אמר אבל חכמים אומרים שלשתן אסורות דגזור בחיצונות מאני דידה אטו דחברתה דאי אתיא למהדר למאני דידה קמיחלפא בדאידך חיצונה ואמצעית אסורה דגזור אי מהדרא למאני דידה אתיא לאיתויי מאני דחיצונה לחיצונה ולרב ר"ש דא"ל לרבנן מכדי למה"ד לא ידע דרבנן לא אסרו אלא אמצעית וסבר אסרי נמי בחיצונו' דגזור דידה אטו דחברת' וקא"ל מ"ש התם דפליגיתו ומ"ש הכא דלא גזירתו דידי' אטו דחברי' ודפרכינן ורבנן לשמואל הוא דפרכינן דלרב רבנן דחברי בדחברי' הוא דגזור הא דידי' אטו דחברי' לא גזור וגבי תחומין דידי' אטו דחברי' דבב' אמות מיכן ליכא אלא דידי' ודחברי' דאידך לא מצי אזיל בהני ב' אמות מיהא כר"ת מסתברא. מדאינך קושי' דר"ת וקושיא דמהר"י איכא למיפרקי' דהתם קילא מדהכא וקנסיב מדהכא דאפי' בהא לא גזור ר"ש ושמואל התם לא גזר הכא גזר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |