ערך/השבת אבידה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־00:31, 27 בספטמבר 2024 מאת 208.87.239.201 (שיחה) (הפניה למיזם חדש על ה(מ)דף)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png השבת אבידה

חקירות שונות[עריכה]

חצי פרוטה[עריכה]

יש לחקור בדין השבת אבדה בפחות משווה פרוטה, אם הוא רק כשלא חל חיוב השבה אך בעלות הממון עדיין של בעל האבדה, או שמאחר ואין חיוב השבה מיד - זכה המוצא. ונפ"מ אם מצא לאחר זמן מה עוד פחות משווה פרוטה, וכעת בידיו שווה פרוטה, אם צריך להחזיר או זכה בקמא קמא דמטי לידי'. (שיעורי הגרי"מ שורקין, הובא בס' חקירות שמואל (רולניק), ירושלים תש"ע, עמ' א).

בעיקר החידוש דהשבת אבדה[עריכה]

יש לחקור בעיקר החידוש של מצות השבת אבדה, איך היה הדין בלא מצות השבת אבדה, אם עדיין היה אסור ליטול לעצמו אלא שלא נתחייב לטפל ולהעסק בה, או שבלא חיוב השבת אבדה, היה מותר לכתחילה לקחת לעצמו מאחר שאבודה מן הבעלים ואינה ברשותו. (ס' חקירות שמואל (רולניק), ירושלים תש"ע, עמ' א).

לא תוכל להתעלם[עריכה]

יש לחקור בלאו של לא תוכל להתעלם שעובר בו כשאינו משיב אבדה, אם עובר בכל רגע על איסור שמתעלם, אלא שכשישיב לבסוף מנתק כל הני לאוי. או שאינו רק איסור אחד על שאינו משיב. (הגר"ח בלאו. הובא בס' חקירות שמואל (רולניק), ירושלים תש"ע, עמ' א).

ברכה על השבת אבידה[עריכה]

בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א אות טז ד"ה ועל השבת אבדה) מביא בשם שו"ת שם אריה (או"ח סי' א ד"ה אך) שפעם אחת החזיר אחד אבידה לחבירו ובירך אקב"ו על השבת אבידה, והוטב בעיני קצת מהשומעים, ואמר להם [בעל שם אריה] כי יצא שכרו בהפסדו והוי ברכה לבטלה כמבואר בשו"ת הרשב"א (סי' יח) שאין לברך על השבת אבידה. וכתב על זה בשדי חמד (שם) שלדעתו אינו פשוט לומר כן (דהוי ברכה לבטלה), וצריך להתיישב.

טעם שאין מברכים[עריכה]

על מה שאין מברכים על השבת אבידה נאמרו שני טעמים:

  1. שאין מברכים על מצות עשה שיש עמה גם לא תעשה, ובהשבת אבידה כתיב (דברים כב א) לא תראה את שור אחיך וגו' השב תשיבם (אנציקלופדיה תלמודית ערך ברכת המצות עמ' תקכד-תקכה בשם יש מפרשים בתמים דעים סי' קעט).
  2. שאין מברכים על מצוות שכליות (אנציקלופדיה תלמודית שם בשם שו"ת שם אריה שם).

בהקדש[עריכה]

בקהלות יעקב (פסחים סי' ה סוף ד"ה ועיקר) כתב שלכאורה ליכא דין השבת אבידה בהקדש, דהא כתיב אבידת אחיך, אלא שלא מצא ד"ז מפורש, ולכן הניחו בצ"ע.[1]

השבה לפנים משורת הדין[עריכה]

כתב השו"ע (חו"מ סימן רנט ס"ה) שאף המוצא אבידה באופן שמדינא הרי הוא שלו, מכל מקום טוב וישר לפנים משורת הדין להחזירה לישראל שנתן בה סימן.

אם צריכים המאבד והמוצא להפריש מעשר כספים באופן זה, ראה להלן פרק 'מעשר'.

מעשר[עריכה]

המוצא אבידה ואינו חייב בהשבתה, צריך להפריש מעשר כספים.

ובמקום שאינו מחוייב בהשבתה על פי דין ומ"מ השיבה לפנים משורת הדין, כתב הגר"ח קניבסקי זצ"ל (מתנ"ע פ"ז ה"ה ביאוהה"ל עמ' קכג; טעמא דקרא בראשית יד) שצריך ליתן מעשר כספים קודם לכן, וראיה לכך מאברהם אבינו שהחזיר למלך סדום את הרכוש ואעפ"כ נתן למלכי צדק מעשר מכל.

אמנם בספר משפט האבדה (סימן רנט שעה"צ ס"ק קכד) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהמוצא אבידה ומשיבה לפנים משורת הדין אינו צריך ליתן מזה מעשר כספים. ואמנם אם תחילה נתכוון לזכות באבידה ואח"כ נמלך להשיבה בכה"ג כיון שכבר זכה בה צריך ליתן מעשר קודם שמשיב, וגם הבעלים המקבלים מסתבר שצריכים לעשר כיון שנתייאשו מהאבדה ויצא מרשותם לרשות המוצא.

מצא מציאה בחצר בית הכנסת[עריכה]

עי' חדש על ה(מ)דף (בבא בתרא עט).



שולי הגליון


  1. ועי' פניני רבנו הקהלות יעקב על סדר הש"ס (סי' ה) שג"א רצה להביא ראיה מגמ' (חולין קלח:): "שילוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין, אמאי לא, דאמר קרא שלח תשלח את האם, במי שאתה מצווה לשלחו, יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו, אלא להביאו לידי גזבר". ומשמע שהמוצא קן של הקדש מצווה להביאו לידי גזבר ולקיים השבת אבידה.
    אבל בתוס' שם (ד"ה יצא) כתבו: "פ"ה דטעמא [שצריך להביאו לידי גזבר] משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה". ולא מפני מצות השבת אבידה. וכתב על זה בחידושי חת"ס שם: "אלא להביאו לגזבר, עיין פי' הקונטרס שבתוס', וכן נראה לכאורה, דהיכן מצינו שמי שלא נדר, רק מוצא הקדש בשדה, שמחוייב להביאו לגזבר, כל אבידת אחיך ולא הקדש. אלא שמחוייב להציל מתקלת רבים אחרים, שיבואו אחריו ולא יכירו שהוא הקדש, ויבואו ליהנות ממנו, על כן מצוה להביאו לגזבר משום תקלה, ואין זה כמו שלח לתקלה בעלמא, שהתקלה באה ע"י המשלח, אלא הכא הוא לסלק התקלה". וא"כ אדרבה מוכח מהתוס' בשם פירוש הקונטרס שאין חיוב השבת אבידה בהקדש, ולכן הוצרכו לטעם מפני התקלה, וכמו שביאר החת"ס. וכשהראו הדברים הללו למראה עיני רבנו בעל קהלות יעקב זצוק"ל, נהנה טובא, ואמר שאכתי צריך ראיות לזה.
מעבר לתחילת הדף