גליוני הש"ס/ראש השנה/ח/ב

גליוני הש"ס ראש השנה ח ב

דף ח' ע"ב

יובלות בי' בתשרי הוא כו'. נ"ב ע' חידושי הר"ן כאן דהקשה דהא ביו"ד בתשרי הוא רק שילוח עבדים וזה בלא"ה לא שייך בי' ל' ר"ה כיון דאינו דבר הנמשך שנה ויום זה ראשיתו רק יום הא' מוציא מיד העבדים לחירות ונעשה הכל ביום זה כלולב בא' דסכות ומצה בא' דפסח עש"ה ונלענ"ד בזה דאין העניין דיום א' דיובל מוציא העבדים לחירות ומחזיר השדות לבעליהן רק העניין דשנת היובל כולה היא שנת חירות היינו דיש אל שנה זאת עניין זה שנותנת חירות למשועבדים וכל רגע ורגע שבה פועלת זה וע"כ העבד שמשועבד לזולת הנה בשנה הזאת נותנת לו חירות ומפקעת שיעבודו ונעשה אז של עצמו לא שמקנתו לעצמו אלעולם ורק כל שנתה היא שפועלת זה שנותנת חירות בשעתה והוי העבד אז מכח זה של עצמו בלתי של הזולת משועבד לו וכיון דהוא אז של עצמו ממילא נשאר גם אחר היובל של עצמו כסברת הריטב"א שלהי גיטין דהאומר שדי זו שלך היום נשארת של המקבל לעולם דכיון דפסקה פסקה דומי' דהיום אי את אשתי כו' עש"ה וכן בשדות כיון דחלוקת א"י היתה בקלפי ואורים ותומים הנה כל מה שנפל בגורל לאחד עניינו ששדה זו שייכית לו בעצם כי ברירת שמים איננו דבר מקריי חלילה רק וודאי נברר לכל אחד את השייך לו בעצם כפי עניינו [וזהו ג"כ מה שמצינו הכרזה בשמים ע"ז שדה פלונית לפלוני] וע"כ אם מוכר שדהו לאחר הוא שיעבוד אל השדה מה שהיא של הזולת איש אשר בלתי שייכה לו וע"כ ג"כ שנת היובל שהזמן נותן חירות לכן נותן ג"כ חירות אל השדה ונעשית השדה אז של בעלי' אשר לו היא שייכה ואינו שיעבוד לה מה שהיא שלו וממילא נשארת גם אחר היובל שלו מטעמא דכיון דפסקה כו' ודו"ק היטיב מאוד וא"כ הא שייך שפיר ל' ר"ה כיון דכל השנה לה דבר זה שכל רגע ורגע שבה נותן חירות ויום הראשון שפיר הראש שבו התחלת נתינת החירות ואף דרגע הראשונה שנתנה החירות לעבדים כו' ונעשו ברגע ההיא של עצמן שוב גם אח"ז נשארים ממילא של עצמן מטעמא דכיון דפסקה כו' ואין צריכים לפעולת היובל עוד אין מזה קושי' דזהו רק שאין צריכים ואין שם מי שיקבל הפעולה אבל היובל מצד עצמו הרי יש לו זה כל השנה שכל השנה פועל החירות אלא שאין שם משועבד עוד שיקבל הפעולה [ואם מתחדש שיעבוד היינו המוכר שדהו בשנת היובל או המוכר עצמו לעבד ביובל היא פועלת בפועל לבל להניח חלות מכיר' זאת או להפקיעו מצד היותה פועלת החירות ואין נפקותא בזה דאפי' לא הי' עוד כלל מציאות משועבד שיקבל הפעולה מ"מ אין חילוק בזה בעצם היובל כי היובל מצד עצמו פועל בשוה כל שנתו עניין החירות אלא שאין שם מקבל ויום הראשון שפיר ראש לעניין השנה הזה דו"ק מאוד כי עמוק] ואולם הר"ן לא הוי מצי למיחת לזה דאיהו ז"ל ס"ל בנדרים סוגי' דבר פדא דלא אמרי' בממון כיון דפסקה כו' וקניין לזמן בכלות הזמן חוזר הדבר לבעליו וא"כ ע"כ בהתחלת היובל מקנה העבד לעצמו אלעולם וכן בשדות וע"כ שפיר קשיא לי' דא"כ הא אין כאן עניין ראש לשנה שהרי אין הדבר נמשך בשנה ומשא"כ לריטב"א גיטין הנ"ל שפיר י"ל כן וכנ"ל ודו"ק כי הדברים עמוקים מאוד וע' ציונים לתורה כלל ל"ט:

הא מני ר' ישמעאל כו'. נ"ב קצ"ע דסוף סוף גם לר' ישמעאל כו' איך אפשר לקרוא לר"ה של יובל ר"ה והרי המקרא קורא ליוה"כ שלו ר"ה וכמ"ש ביחזקאל מ' בראש השנה בעשור לחודש ובערכין י"ב א' איזהו שנה שר"ה בעשור לחודש הוי אומר זה יובל וע"כ צ"ל דמה דכתי' וקדשתם וגו' גזה"כ הוא דמתקדש עוד י' ימים קודם ר"ה שלו והוא עניין תוספת וא"כ הא אין שייך למיקריי' ר"ה בשביל זה דאל"כ איך תני באחד בתשרי ר"ה לשמיטין הרי גם לשביעית יש תוספת שלשים יום והול"ל באחד באלול ר"ה לשמיטין ולומר דהיובל יש לו ב' ראשים ר"ה ויוה"כ או דל' דברי קבלה לחוד ול' חכמים לחוד כ"ז דוחק וע' תוס' נדרים דכ"ג ד"ה רבא אמר דכתבו דאע"ג דתנן שם עומד אדם בר"ה ומתנה כו' מ"מ נהגינן שפיר לומר כל נדרי ביוה"כ משום דאשכחן יוה"כ דאיקרי ר"ה כדכתי' ביחזקאל בר"ה בעשור לחודש כו' ע"ש ומשמע דמפאת מקרא זה הוי יוה"כ ר"ה גם בל':

מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים כו'. נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רמ"ה:

תוד"ה שהחודש כו' כ' והר"ר משולם מפרש כו'. נ"ב ע' ירושלמי שבועות פ"א ה"ד דס"ל שם לחד מ"ד באמת כן דאין שעיר ר"ח קרב בר"ה ע"ש דאמר אלא זה וזה מחמת ר"ה כצ"ל ע"ש בפני משה) וקושית הר"ת מן התוספתא היא ג"כ בירושלמי שם ע"ש כולה סוגיא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף