גליוני הש"ס/קידושין/לח/ב

גליוני הש"ס קידושין לח ב

שם ב' הילכתא מדינה, נ"ב ל' משנה ב"מ צ"ג א' שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה וע' ירושלמי כלאים פ"ז ה"ו תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ע"ש בפני משה דפי' דהנזרע בו חייב במעשרות רק מד"ס ע"ש וצ"ל ג"כ דהא דקרי לי' הלכה הכוונה הלכות מדינה וע"ע בירושלמי הובא ברי"ף סנהדרין פרק ד' (דף רס"ח ע"ב מדפי הרי"ף] כאן להלכה כאן לדברי תורה ע"ש דגם שם קורא הירושלמי לדרבנן הלכה ובגוף הך דכאן ע' ל' הרשב"א בתשובה ח"ד סי' רצ"ב וז"ל עוד שאלת מבריך שאמרו שיש בו משום ערלה משעה שנפסק מן האב האיך יעשה מי שהבריך עשר גפנים מפטרות בין אלף גפנים למנות בהם שני ערלה כו', תשובה בארץ ישראל בוודאי כך הדין כו' ומי שהבריך ומפסיקו מן האב יחוש לעצמו ויציין כדי שלא תתערב לו נטיעה של איסור בתוך נטיעות של היתיר כו' זהו הדין בא"י שערלה אסורה שם דבר תורה אבל בח"ל אין הערלה אלא מהלכות מדינה כלומר מדברי סופרים דתנן התם החדש אסור מה"ת בכ"מ הערלה הלכה והכלאים מד"ס ואמרי' עלה מאי הלכה אר"י אמר שמואל הלכות מדינה עולא א"ר יוחנן הלל"מ ואפי' למ"ד הלל"מ מודה הוא דכך נאמרה הלכה ספיקה מותר כו' עכ"ל ומשמע שטחיות לשונו בתשובה זו דפוסק ז"ל להלכה כשמואל דערלות ח"ל אסורה רק מהלכות מדינה וצ"ע דהא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואולי טעמו מפאת דמר ברי' דרבנא ס"ל ג"כ כשמואל ואפי' יעשה זה רק ספק מ"מ אחרי דגם לר' יוחנן כך נאמרה הלכה ספיקה מותר א"כ מעתה שיש לפנינו ספק בגוף הערלה מפאת פלוגתיהו דשמואל ומר ברי' דרבנא עם ר' יוחנן לכן ניתרת הערלה מפאת זה גם לפי ההלכה אפי' אם היא באמת הלכה כיון דאצלינו הוא ספק ודו"ק היטיב מאוד וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכ"ה שאלת אילן שנעקר עם שרשיו ובעפר שסביבותיו ונטעוהו במקום אחר מה הוא בח"ל שי"ל שאינו חייב בערלה לפי ששנינו במס' ערלה אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור כו' ואעפ"י שאין אנו יודעין יכול לחיות עד איזה זמן קאמר מ"מ הוי לי' ספיקא דרבנן בספק ערלה בח"ל מותר או נאמר שאין זה ספק לפי שבא מחמת מיעוט ידיעה ע"ש ברשב"א שדן בתשובתו בעניין שיעור שיכול לחיות ואולם במ"ש השואל דס' ערלה בח"ל הוא סד"ר לא תפש עליו כלום בזה ואילו דרכו של הרשב"א ז"ל לתפוש בכל כה"ג על ל' השואל אף אם אינו שייך לעיקר תשובתו כנודע לבקי בתשובותיו ובלאה"נ דוודאי הי' לו לתפוס ע"ז ע' כתובות ס"ט א' ומש"ש בגליון וא"כ משמע גם מתשובה זאת דגם הרשב"א כך שיטתו דערלת ח"ל רק דרבנן ואולם בשו"ת הרשב"א שם ח"ג סי' רל"א כ' בפשיטות דערלת ח"ל הוא הלל"מ ע"ש וצ"ע:

שם הלמ"מ, נ"ב בשאלתות פ' קדושים וערלה נהגא בח"ל דא"ר אסי א"ר יוחנן ערלה בח"ל הלמ"מ אלא מאי וכי תבואו דכתי' גבי ערלה זמן ביאה עכ"ל וי"ל דהכוונה ביאה ממש ובא"י החיוב מפורש משא"כ בח"ל איננו מפורש רק נמסרה עליו הלכה ולא בא כי תבואו למעט ח"ל מחיוב ערלה בפועל רק למעטו מחיובו המפורש ודו"ק ונ"מ לספק כדלקמן ומלבד זה יש עוד נפקותי בין מפורש להלמ"מ לעניין מאכילין הקל הקל ע' ירושלמי ריש ג' מינין ולעניין אם יהי' מותר בכתיבה דדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב ולהיפוך דברים שבכתב כו' ואכ"מ להאריך:

שם תוד"ה והוא הדין כ' דלא דמי לחדש שהרי איסורו בא מאיליו ולא ע"י מעשה אדם אבל טבל ותרומה איסורן בא ע"י מירוח שהוא מעשה אדם כו', נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת ל"ב ב' אהא דאמר בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר כו' וז"ל פי' שהאדם מונע מלתת מתנותיו שנתן לו השי"ת וזה אינו כמו חלה שהיא מצוה שבאה ע"י גלגול העיסה שדבר זה הוא מעשה ידיו של אדם אבל תרומה ומעשרות אינם רק שהשי"ת נתן זה ולכך מה שהשי"ת נותן לוקח מהם כו' עכ"ל עש"ה וצ"ע דתרומות ומעשרות נמי מצותם ע"י מירוח שהיא מעשה האדם כגלגול בעיסה ולפי דבריו הקדומים שם ד"ה אין ברכה במכונס והבאתים בגליון ע"ז נ"ו א' יש ליישב קצת וע"ע נדרים נ"ט א' מעשר דיגון הוא דקגרם לה ע"ש בפי' הר"ן והרא"ש דמעשר חשוב חיובו בא ע"י מעשה אדם עש"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף