עץ הדר/לט
|
< הקודם · הבא > |
ומה שנראה מדברי הגאון בית אפרים שאין ההרכבה פועלת על היחור לשנותו לבד מה שכתבנו להוכיח לעיל (אות י') שהדבר מוכרח שנעשה שינוי גדול ע"י ההרכבה בפירות שביחור ועל שינוי זה לא נדע כלל אם זה הוא ענין מין של המצוה וכדכ' מדברי הרשב"ם דבב"ת, הנה עוד הדבר מפורש בירושלמי כלאים דאיתא (בפ"א סוף הלכה ד'): "תני אין מרכיבים זיתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן, רבי יודן בעי ולית הדא פליגא על רבי לוי אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך מה זיתים אין בהם הרכבה אף בניך לא יהי' בהן פסולת, הא מכלל שיש בהן פסולת, שנייא היא הכא שהוא עתיד למתקה כהדא דר' שמעון בר' הוה משקה פרסקיה יין מבושל בשביל למתקה". ופירוש הירושלמי הזה הוא פשוט. אמנם למדנו ממנו הלכתא רבתא שעצם איסור כלאים בהרכבה אע"פ שאסרה תורה את מעשה ההרכבה עצמה מ"מ אין זה איסור כ"א מצד היניקה שיש ע"י ההרכבה ואם היה איזה אילן ברור לנו שאינו מקבל יניקתו מאילן אחר שמרכיבין אותו עליו היה מותר להרכיב אותו, ע"כ פריך למה אסור להרכיב זיתים ברכב של תמרה היינו כשהתחתון יהי' של תמרה כמו ארכובה שבגפן (פ"ז דמכילתין משנה א') הרי זיתים אינם מקבלין הרכבה ואינם יונקים מאומה משום אילן אחר, שכן אמר שזיתים אינם מקבלים הרכבה, ע"כ הם דמיון לבנים כשרים שאין בהם פסולת, וכיון שאין יניקה לזיתים מאילן אחר מותר להרכיבם ע"ז משני נהי שאינם יונקים כ"כ עד שתשתנה צורתם עי"ז מ"מ הם יונקים בשביל למתקן ולתן בהם טעם אלא שאין פועל עליהם כ"כ כמו שפועל על פירות אחרים ששם נעשה ע"י ההרכבה שינוי עצמו בתכונת הפרי וכאן הוא דומה כמו שמשקה יין לפירות שאינו כ"א נותן בהם טעם ולא משנה את תכונתם. ע"כ למדנו שכל שארי הרכבות חוץ מזיתים אינם מסתפקים רק בקבל טעם לבד, כ"א הם משנים ג"כ את תכונתם, ובודאי בכה"ג לא מקרי שמו עליו לענין מצוה וכמש"כ.
ולפ"ד ירוש' הנ"ל דא"א לזיתים שיקבלו הרכבה של שינוי צריך לבאר מה שאמר בירושלמי לעיל (סוף הלכה ד'). "הזיתין והרימון מה נפיק מביניהון שיזפין" היינו כשמרכיב את הרימון ע"ג הזית דאי להיפך הא א"א שיצא שום דבר משונה מזיתים עצמם שאין הזיתים מקבלים הרכבה לשנות צורתם אבל נותנים הם את כח הרכבתם לשנות התכונה באילנות אחרים, ולזה העירני אחי הרב השנון מר שאול חנה הכהן שליט"א. ומדויק ביותר מה שדייק בירושלמי דידן ברכב של תמרה מה שלא מצינו דמיון זה בשאר דוכתא, דהנהוג הוא לומר הרכיב זה ע"ג זה בסתם, אלא שרוצה להשמיענו רבותא שאפילו זיתים שאינם מקבלים הרכבה כשהם למעלה אסור ברכב של תמרה שהיא למטה, אבל אם תני סתם ה"א דהכונה הרכבה של תמרה על הזית אסורה ולא הייתי מדייק כ"כ הלשון משום דהייתי טועה לומר שבזיתים לא שייך הרכבה, ע"כ אכפל ותני רכב של תמרה שיפורש שהתמרה היא הנרכבת מכלל שהזית הוא הרוכב למעלה ומ"מ חשוב כלאים משום יניקה, ובכלל מה דנקיט זית ותמרה נראה משום שהם קרובים זה לזה בתואר תבניתם ה"א דלא יהיה כלאים זה בזה קמ"ל.
והנה בירושלמי דכלאים הנ"ל גבי נכרי שהרכיב אגוז ע"ג פרסק איתא נמי עכו"ם שהרכיב תריד ע"ג דרכון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו זרע והולך וזורע במקום אחר, י"ל שאותן שני המינים ג"כ יש להם שיווי קצת אבל לא שיווי גמור כ"כ באופן שיספיק להתיר לישראל. אך באמה א"צ לזה דהלשון משמע דהני מינים מיני זרעים הם א"כ ירושלמי לטעמיה דאע"ג דבחולין (ס' א' ד"ה הרכיב) כתבו תוס' דאיבעיא דרבינא הרכיב שני דשאים זה ע"ג זה לר"ח בר פפא מהו בחד תירוצא, דהיינו שב"נ דאסורין בהרכבת אילן אם אסורים ג"כ בהרכבת דשאים. והנה אם הרמב"ם מפרש ג"כ כד' התוס' יונח ביותר מה שפסק דב"נ אסורין בהרכבת אילן, בין לפי המובן הפשוט דר"א וחכמים פליגי אפי' באיסור, בין לפי מה שכתבתי מד' מראה הפנים. וחזקנו דבריו בע"ה דכו"ע מודו באיסור, ואחד מחיזוקי הדברים הוא מה שפירשנו הברייתא דסנהדרין דסיפא דמותרין ב"נ ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואינם אסורים אלא בהרבעת בהמה והרכבת אילן בלבד, דקאי אליבא דכו"ע ולא דוקא לר"א, ואסורין הוא דוקא, והיינו משום דאיבעיא דרבינא, דהוא בתרא מורה כן שפשיטא לי' דהרכבת אילן אסור לב"נ, ולא קא מיבעיא לי' אלא אם גם דשאים ג"כ בכלל האיסור. ומה שלא הביא הרמב"ם להחמיר בהרכבת דשאים לב"נ נראה דס"ל דאצל ב"נ ספק אפי' בשל תורה הוא לקולא, ומסתבר כן לטעמי' ביחוד דס"ל דכל הספיקות מה"ת מותרין, א"כ ראוי לומר שאין ב"נ מוזהרין אמידי דרבן, וכן מסתבר לכאורה דהא אנן ג"כ אי לאו לא תסור לא הוה ידעינן חיובא דמידי דרבנן, ביותר לטעמי' של הרמב"ם דס"ל (ספר המצות שורש א') דהאי לא תסור הוא דרשא גמורה ולא אסמכתא וקאי על כל עניני דרבנן, אפי' מה שחדשו לתקן להוסיף ע"ד תורה, ולאו דוקא לקבל מהם מה שקבלו או מה שדרשו בפירוש הפסוקים, א"כ מנ"ל לב"נ חיובא דרבנן, דודאי אינם מוזהרים על לא תסור, דא"כ נפישי להו משבע מצות ב"נ. וליכא למימר דהוי קום ועשה, דהיינו לקיים דברי חכמים, כדמשני שם (סנהדרין נ"ח ב') על קושית הש"ס על נכרי ששבת, שהרי פריך שם כה"ג נמי אדינים, ומשני (שם נ"ט א') קום ועשה ושוא"ת ננהו, א"כ כל שיש בדבר שני הצדדים בין קו"ע בין שוא"ת חשיב להו, וגבי לא תסור הלא איכא תרתי קו"ע במצות דדבריהם שציוו לעשות, ושוא"ת בל"ת דידהו, והי' לי' למיחשבה, ועי' תוס' (שם נ"ט ב' ד"ה והא) דאפי' אם פרט אחד נמצא במצוה שיהי' בה שוא"ת ג"כ שייך למיחשבה, וק"ו בכללות דרבנן דאיכא טובא שוא"ת, אלא ודאי דאין ב"נ מוזהרין ע"ז, א"כ י"ל דמשו"ה פסק לקולא באיבעיא דדשאים. אך באמת כפי מה דקי"ל בכללי הוראה דמה שמיבעיא בבבלי ופשיט בירושלמי נקטי' כפשיטותא דירושלמי, אתי שפיר בפשיטות מה שלא אסר הרמב"ם הרכבת דשאים בב"נ, שהרי לקמן (הלכה ז') כדמייתי הך דר"א דב"נ אסורין בהרכבת אילן מפני שכתב בהן "למיניהו", פריך בפשיטות, והרי דשאים כתיב בהם למיניהו, ומשני אין כתיב בציווי אלא בהוצאה, א"כ פשיטא לירושלמי שהרכבת דשאים אינה אסורה לב"נ, ונפשטה ספיקא דרבינא לקולא. עכ"פ משו"ה ניחא בתריד ע"ג דרכון ששניהם מיני זרעים הם [ולא כדטעה בזה המתרגם לאשכנזית בערוך ערך דרכון שתרגם דראכע-שלאנגע, דהיינו מין נחש, ונתחלף לו דרכון זה בדרקון בקו"ף שהביאו הערוך ג"כ לקמן בערכו, ולא ראה בפנים הירושלמי שמסיים שישראל ניטל ממנו זרע וזורע במק"א, הרי דבכלאי זרעים עסקי' ולא בהרבעת בע"ח,] ובזרעים מותר ב"נ להרכיב ע"כ בפשיטות אמר אע"פ שישראל אסור לעשות כן הא ב"נ שרי, וה"ה לעיל נמי ב"נ שרי. וכיון שביארנו דסתימות הירושלמי ס"ל בודאי דאיסורא דהרכבת אילן לב"נ ליכא למאן דפליג כ"א אחיובא פליגי, מבוססים המה דברינו שכתבנו בע"ה, שכל כי האי לישנא נכרי שהרכיב אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, בהיתירא דב"נ קא מיירי, והיינו מפני השינוי של פרטי ההרכבות שאסורים לישראל ומותרים לב"נ.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |