עץ הדר/ט
|
< הקודם · הבא > |
והנה ע"פ מה שכתבתי, (אות ג') לדמות ענין ההרכבה לזה יכול וזה א"י י"ל דיש חילוק אם הורכב למעלה מן הקרקע, דאז אם ניטול את השורש לא יוכל הענף לישא פירות, א"כ ודאי צריך למיזל בתר העיקר. משא"כ אם הורכב למטה מן הקרקע, דאז כשיוקח השורש התחתון י"ל שגם החלק שלמעלה יכול הוא להשתרש ולהכות שרשים לבדו, א"כ הוי אז: זה יכול וזה יכול. אך דמ"מ זה יועיל רק שלא נאמר שאין בו שום צד אתרוג, אבל מידי ספיקא דשני כחות המעורבים בו לא נפיק. ואף שי"ל עוד שאם ההרכבה מן השרשים, כיון דחזינן בסוגיא דסוטה (מ"ג א') דמדמי' ענין ערלה, לכללות הענין של אי אזלי' בתר השורש או בתר היחור שלמעלה, א"כ כיון דבשלהי ב"מ לענין הפלוגתא אי ניזל בתר שרשו או בתר נופו, אמרי' ותנן נמי גבי ערלה כה"ג, ושם היוצא מן השרשים חייב בערלה, וכ"פ הרמב"ם כגי' א' עי' בכ"מ במקומו, א"כ חזינן שיוצא מן השרשים חשיב נטיעה חדשה, א"כ י"ל דה"נ המורכב מן השורש חשיב כנטע חדש שאין לו צד שייכות להעיקר שתחת הקרקע, שאינו רואה פני החמה, שזהו גדר השורש, ומצד זה אין צורך לשער כמה עמוק תהי' ההרכבה בפנים הקרקע ואם יוכל לחיות מצדה ולהכות שרשים בפ"ע. אמנם זה אינו שייך כ"א מצד הטעם של מין אחר, אבל לפ"ד הלבוש שהטעם הוא מצד כל מה שתיעבתי ועשיית האיסור, י"ל דלהפוסקים שחשש להם הש"ך (ססי' רצ"ה) גם בשורש אסור להרכיב וגם תחת הקרקע יש דין כלאים, אלא שיש דעת הרא"ש שיש לסמוך עליה בשעה"ד כד' הש"ך הנ"ל שתחת לקרקע אינו בכלל הרכבה, ועפ"ז יש לדון בצירוף מה שכתבתי (אות א' וב') שעל טעם של הלבוש מצד האיסור יש באמת לדון הרבה בין מטעם שכתבו הגאונים שדברו בזה בין מטעמא דידי לע"ד, ונשאר עיקר הטעם מה שיש לדון על המין, ובזה יש להביא ראי' מדברי רבי יהודה ב"מ שם}}. אלא שבאמת לענ"ד כל עיקר היסוד לדמות ענין דידן בענין חשיבות לענין ערלה אם נחשב נטיעה חדשה או שתבטל לגבי הנטיעה הישנה להכריע מזה ג"כ לענין קריאת שם המין, דגבי אתרוג אין הדבר מוכרע כ"כ, די"ל דאע"ג שאינה נטיעה חדשה, משום שכל הכח נותן השורש, ומ"מ נהפך אח"כ לטבע היחור, וחשיב כיחור, אלא מפני שהכל בא רק ע"י השורש הישן ע"כ לא חשוב נטיעה חדשה. וה"ה להיפוך אפי' אם נחשוב לנטיעה חדשה מן השרשים, מ"מ י"ל דזהו רק לענין ערלה, דלא חשיב למקרי עץ כ"א כשיוצא מן הקרקע ורואה פני החמה, א"כ ל"ה עליו בתחילה שם עץ, ועכשיו נעשה עץ, ע"כ חייב בערלה. אבל מ"מ הטבע י"ל שהיא דוקא של השורש הטמון ואפי' אם הוא טמון כ"כ עד שהי' יכול להשתרש בפ"ע ג"כ, ג"כ לא פלטי' מספק של תערובות מינים, וכה"ג דכוי, וכמשכ"ל (אות ח'). ובאמת אם נלך בדרכן של רבותינו האחרונים בעלי התשובות בזה לדמות לענין ערלה להוכיח מזה על אתרוג של הרכבה, הרי יש לנו ראי פשוטה, שהרי כבר הבאתי לעיל (אות ג') מה שפשוט שבענין יניקה אליבא דכו"ע קי"ל דאזלי' בתר השורש וכהא דעקרו בארץ ונופו בחו"ל וכסוגיא דגיטין (כ"ב) דבדאשרוש כו"ע לא פליגי, והרי בענין ערלה גופא קי"ל בירושלמי פ"ק דערלה ה"ג בבריכה אזלי' בתר עיקר יניקה ע"פ סימן העלין: דמאן דאכיל דחבריה בהית לאסתכולי באפיה, הרינו רואים שחושבים אנו גבי ערלה העיקר המקום שהיניקה הולכת ממנו. וכיון שאנו מדמין ענין ערלה לאתרוג בשאלת ההרכבה, וזה הוא פשוט שהיניקה הוא לעולם מן השורש, כדמוכח מההלכה וכמש"כ (שם), וכמבואר ג"כ בחוש, א"כ אין ספק דאזלי' בתר עיקר לענין אתרוג י"כ והיכא שהעיקר הוא לימון א"ח אתרוג כלל וכלשון מג"א (סי' תרמ"ט סקכ"ג), שכתב שאינו אתרוג כלל. — אלא שעיקר היסוד לדמות ענין ההרכבה לערלה אינו מיוסד כ"כ, ולדינא אין צורך בזה, דהטעמים הפשוטים מספיקים די והותר וכמו שבארנו בע"ה.
והקושיא היותר גדולה הנראית בענין זה שהיא מכוונת ממש לענין שם המין היא קושית החת"ס (או"ח סי' קפ"ג), דהא דאמרי' דלראב"י מבריך ומרכיב מיירי בהברכת איסור, ומשו"ה קאמר פרט למו"מ, וראב"י ס"ל דכרם דוקא, וכיון שמבריך באיסור הרי השורש התחתון אינו גפן ואם נאמר דאזלי' בתר השורש אינו כרם כלל ול"ל למיעוטי שהרי אינו חייב ברבעי כלל ואין בו חילול. אמנם אם נאמר דיש בו ג"כ כח של עליון מספיק שיהי' פסול לגבי אתרוג, ומ"מ יהי' חייב בחילול דנקרא ג"כ כרם מצד כח היחור. ואם נאמר דבהרכבה למטה מן הקרקע יש איסור, וכד' הפוסקים שהביא הש"ך (סי' רצ"ה הנ"ל), י"ל דמיירי במרכיב למטה מן הקרקע וכשיכול לחיות ולהוציא שרשים ג"כ בפ"ע, ובכה"ג אזלי' בתר נופו. ולפי מה שכתבתי לעיל (אות ז') דבהרכבה שע"ג אילן סרק כיון שאין לו משל עצמו, ודאי של"ש לומר שהפרי שלו יהי' אזיל בתר עקרו, וע"פ מה דקי"ל דאילן מאכל באילן סרק הוי הרכבת איסור א"ש דמשכחת לה בהרכיב הגפן ע"ג אילן סרק, וכדכ' ג"כ הרמב"ן (בחי' לר"ה), וכד' הירושלמי המובא בר"ש (פ"א דכלאים מ"ז).
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |