חובת התלמידים/שלשה מאמרים/ב
|
< הקודם · הבא > |
תורה, תפלה ושירה לד'
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
דוד המלך צוה את שלמה בנו לאמור, דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפצה וכו' (דברי הימים א' כ"ח), גם מעט הידיעה מידיעת ד' ית' אשר יוכל האיש לזכות לה, לא בחקירות ולא בשכלו האנושי בכלל, רק ע"י העבודה שעובדים אותו ית' יזכה לה. אף התורה שאנו לומדים בידיעת המצות בפשטותן, גם בידיעות יותר עילאות והחסידות, שכל כונתנו לדעת אותו ית' המסתתר בה, כמו שאמר הזוה"ק כהאי ברא שמחפש בגנזי דמלכא, ידועות הן רק מפני שהן עבודה, שכן צונו אלהינו שנעבדהו בעשותנו את המצות באברי גופנו, ונעבדהו גם במוחנו ודעתנו בלמוד התורה ופשטי המצות.
והנה כבר דברנו במאמר הקודם שאין ידיעת המוח בתורה ועבודה שכל כשאר שכליים ח"ו, רק השתלשלות והמשכת הנשמה במוחו היא. אבל שם דברנו בעיקר מפעולה העילאה מן ההשתלשלות ממרום, איך האור מתצמצם ומשתלשל ממרום ביחידה חי' וכו'. ועתה רצוננו לדבר יותר מהפעולה אשר באדם, מה נעשה בו, איך הוא ממשיך את האור ואיך הוא מתקשר בו ומגלה אותו. כי אף שדברנו שנפש הקדושה שבישראל נמשכת להכבד, אף לכל גופו וגם גוף הישראל מובדל בקדושת חיותו מן האינו ישראל, מכל מקום רואים שכאשר מתגשם האיש הישראל, נעלמת חית קדושתו ממנו ונשאר רק כאדם לבדו, וגם אם אינו מתגשם כ"כ והישראלות נמצאה בו, לא כ"א שוה בדבר, הצדיקים הגדולים כל גופם הי' קודש גם חושיהם גם חיותם, גם בעיני הבשר ראו אורות נשמות ומלאכים וגם באזניהם שמעו קול ד' ממרום, והאנשים שאינם צדיקים כמוהם, הישראלות שבהם מעטה, והבחי' אדם שבהם יתרה עליהם, ואף שגם בהם חיות כל גופם מנפש הישראלית היא, ואף נפש הבהמיות שלהם שהיא נפש המחי' אותם ג"כ לא כבכל מדבר הוא, רק תחתית הנשמה ורוח הישראלית שלו היא, מ"מ הבחי' אדם שבו נראה יותר מפני שסוף כל סוף בני אדם אנחנו ובעוה"ז אנו נמצאים. והרי זה דומה לשושנה שריחה ערב, אף שריחה אינו חלוק מן כל עצמה וחיותה, ולא נוכל להוציאה מכלל הצומח ולומר, שיש בה ב' דברים, חיות הצמיחה לבד וגם ריח ערב לבד, כי רק דבר אחד, חיות זו שריחה ערב נמצא בה, וצמח היא בצמחים רק שצמיחתו אשר בה ריחה ערב. כעין זה היא בחינת ישראל, גם חיות גופו קודש היא ומ"מ בן אדם הוא, וכמו שטבע גופו לא נשתנה מטבע גופי שאר בני אדם וגם הוא כמוהם אוכל שותה וכו', רק שאכילתו שתיתו וכל מהותו יותר זך הוא, כמו כן לא נוכל לומר גם בשכלו של הישראל שהוא מנשמתו שאינו תלוי במאורעות הגוף, ואם יחלש מוחו ח"ו גם אז בנשמתו יבין וילמד, כיון שסוף כל סוף נשמתו על גופו שוכנת ותלוי' בו, ובחולשת המוח אף שלנשמתו לא יאונה כל רע, מכל מקום התקשרות מוחו בנשמתו נתקלקלה, וזאת היא הבחי' אדם אשר באיש הישראלי. לכן אם רוצים אנו להעלות את האדם הישראלי ולקדשו, לא די לנו מה שדברנו בענין ההשתלשלות הישראלית העילאה לבד, רק צריכים לדבר גם בפעילות האדם אשר בו ובאופני השגתו, למען ידע איך לקחת את רסן הממשלה גם עליהם ולהפעילם בפעולות קדושות וידריכם ויכריחם לקבל את האורות של נפש רוח נשמה חי' יחידה אצילות בריאה יצירה עשי' אשר משתלשלות אל קרבו.
את הדברים היותר עילאים שאין חושי הגוף משיגם ולא מודיעים את האדם, יש מהם שמשיג בשכלו. אבל כד תדקדק בדבר תראה, ששכל האדם בתור אדם לא משיג שום דבר רוחני ולא יראהו, רק משער אותם. ולא רוחנים שלמעלה מן העולם לבד רק גם הרוחנים שנתלבשו בעולם הזה לא יראה אף לא ידע מה המה רק משער אותם, אף הכחות אשר בעולם לא יוכל רק לשער את מציאותם, איך להשתמש בהם ולא יותר.
כי האם ידע האדם מהו כח האלקטרי, אף שמשמש עמו כרצונו. כח הוא אשר ברא ד' ששיער האדם ומצאו שישנו ולא יותר. ומכש"כ בענין הנפשות אף שבעולם, שכ"א יודע שישנה נפש הצומחת שצמצם ועשה ד' והיא מתגלה באלפי מיני הצמח בעולם, וכל מין ברבבות אין מספר אישי צמחים, ונפש החי במיני החי' ובהמה צפור כל כנף וכו', והאם רואה האיש ויודע בשכלו מה היא נפש זו או זו, אף שיודע בעליל שישנן, בראותו שמן אז ברא ד' את העולם, רק בסיגים ומינים אלו בראם ונמצאים בעולם, וכל איש פרטי מהם שומר את מינו שיתקיים בעולם, ואף הרמש וכל שרץ בסוף הקיץ קודם שימות מטיל את ביציו במקום משומר בארץ או בסדק איזה ענף, למען יתקיים בחורף ובקיץ הבא, וכאשר ממנו אף גרגיר אבק לא ישאר, שוב רמשים ושרצים חדשים יברא מהם. לא ידע ולא יתבונן הרמש והשרץ מכל אשר עושה, אבל נפש מין השרץ והרמש אשר ברא ד' ואשר מתגלה במינים ואישים אלו, היא העושה על ידיהם והדוחה אותם למעשיהם בלי ידיעתם. והאם רואה אדם או יודע מהי הנפש הזאת, רק משער הוא את מציאותה, בראותו את כל המעשים האלה, ואם את הכחות והנפשות אשר בעולם לא תוכשר דעתו להשיג ולראות, איך ידע בדברים רוחנים היותר עליונים ולמעלה מן העולם. וכמה טפשאי הני אינשי, הרוצים בשכלם לחקור ולדעת דברים רוחנים, רק בדעות כוזבות אף אפיקורסות ואל השאול תחתית ח"ו יפול ולא יותר. אבל ישנה עוד ידיעה באדם יותר עילאה מעט, הבאה לו בהרגשה בהתרוממות ומעט התגלות נפשו.
הנה אנו בנמיכיותינו ובדורנו הנמוך, אין לנו רשות לדבר אף לחשוב בעניני הנבואה, אשר למעלה הרבה הרבה מהשגתנו, אבל הלא כבר דברנו שפשט הגמרא ישראל בני נביאים הן, שעצמותנו וחיות הקדושה אשר בנו ניצוץ נביאיות היא, ובניצוץ הנביאיות הזה הרשות לנו לדבר. הגמרא אומרת חכם עדיף מנביא (ב"ב י"ב ע"א), ובתיקוני זוהר הק' (תיקון ל') איתא שמדרגת יניקת החכם למעלה ממדרגת יניקת הנביא היא, וזהו רק בענין מדרגת היניקה במרום, בהצדיקים אשר לפנים, שהחכמה שלהם נשתלשלה מספירת החכמה הבינה והדעת, מאצילות בריאה שבמרום, אבל אנחנו שיכול להיות שאף החכמה אשר בנו מבחי' העשי' וספירה התחתונה מלכות של מרום היא, כמו שדברנו במאמר הא', במשל שמשפך צלוחית הקטנה צד הרחב שבו שממעל לה, צד הקצר של משפך הגדול של נוד היא, א"א לנו לדעת בשכלנו וחכמת מוחנו גם מה שמשיגים אנו בעצמנו לפעמים ברוח הלב והתרוממות הנפש שלנו.
כלומר, הצדיקים אשר מלפנים, שקדושתם ואורם ששרה עליהם ובהם, הי' הרבה קדושה והרבה אור, עד שחלק האדם והאנכיות שלהם נתמעט אף נתבטל, לכן גם דעתם לא דעת אנכיות של האדם הי', רק השראה ממרום חכמה של בחי' נבואה, כמו שנראה שם בגמרא, שמביאה ראי' על שגם אחר החורבן לא נטלה הנבואה מן החכמים, מזה דאמר גברא רבא מילתא ומתאמר משמי' דגברא רבה אחרינא כוותי', או ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותי', שנראה שלא על חכמה פשוטה של שכל אנושי, רק על חכמה שהיא מין נבואה אמרו, שהנבואה לא בטלה מהם ועדיף מנביא[א], והיו משיגים בדעתם דברים עליונים ע"י השראת יחידה חי' ונשמה שלהם, וגם דברי השכל שלהם קדושים, וחכמה שברוח הקודש הם, וכשלומדים אנו את דברי קדשם, ובפרט בהענינים שלמעלה מעוה"ז, לא בדברי שכל אנו הוגים ולא דברי חכמה
- ↑ ואגב נבין בזה, שהתדע שאומרת הגמרא שם, דאמר גברא רבה מילתא וכו' היא רק ראי' שגם בחכמים ישנה נבואה כזו, ומה הסברה בשכל שעוד עדיף מנביא, אבל לפי דברינו אלו, כיון שהביאה ראי' שחכמת החכמים לא שכל אנושי הי' רק מין השראה נביאית ממרום א"כ כבר גדולה היא במדרגתה ממדרגת הנביא כדברי זוה"ק שמדרגת יניקת החכמים מחכמה עילאה, ושל הנביאים מנצח והוד.