רש"י/מנחות/מד/א

רש"י מנחות מד א

זיל טפי. אפ"ה מזולזל העבד יותר מן האשה. ל"א זיל טפי כלומר זיל והוסיף ובירך שלא עשאני עבד כדי להשלים:

גופו. מראה גופו תבנית דיוקנו:

ועולה. מן הארץ:

לפיכך. שאינו עולה אלא אחת לע' שנה דמיו יקרין:

ציצית. מצוה קלה עשה בעלמא:

גפה של רומי. נשבעה בחיי המלך שהוא שרה של רומי ל"א ע"ז:

בפסוק אחרון של פרשה (במדבר טו) כתי' ב' פעמים אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו:

שליש למלכות. שיניחנה להתגייר:

אותן מצעות. לא מכרה והביאתן והוא היה מתן שכרו בעה"ז:

הוציאה כתב מידה. וספרה לו כל המאורע שלשם שמים היא מתגיירת לפי ששמעה נס גדול של חומר מצות שטפחו לו ד' ציציות על פניו:

פונדק. שלנים בו עוברים ושבים:

והשוכר בית כו'. פטור שמא יחזור בו:

משום יישוב א"י. דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי' יוצא ממנו כדאמר בפ' השואל בב"מ (דף קב.) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת:

אלא שיש לו שתיהן. ואם אינו מניח אלא אחת אותה מצו' מיהא קיים:

חדא מצוה נמי לא ליעביד. בתמיה:

ומעיקרא. דאמר מעכבת:

מאי סבר שמא יפשע. אי אמרי' דאינה מעכבת יפשע ולא יקנה האחרת:

בשמונה עשה. ד' פרשיות יש בהן ואכל חדא קיימי תרי עשה וקשרתם לאות והיו לטוטפו' (דברים יא) ל"א בוהיה כי יביאך (שמות יג) כתיב והיה כי יביאך לאות וגו' ושמרת את החוקה וגו' ובסוף הפרשה כתיב והיה לאות וגו' הרי ג' ובק"ש (דברים ו) וקשרתם לאות והיו לטוטפות וכן בוהיה אם שמוע (שם יא) תרי הרי ז' ושמתם את דברי אלה דדרשינן בפר' הקומץ [רבה] (לעיל דף לז:) דבתפילין קמישתעי שתהא שימה כנגד הלב הרי ח':

בציצית ה'. ועשו ונתנו והיה וראיתם גדילים תעשה לך:

ה'

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף