חובת התלמידים/יג
|
< הקודם · הבא > |
שלא להחמיץ את עצמו.
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ישנם דברים שאזהרה אף קלה עליהם, די', וישנם שצריכים להזהיר ולכפול ולבאר אותם פעמים יותר[א]. גם הענין הנוכחי שמתחילים אנו לדבר עתה ממנו, לא די באזהרה קלושה, אף רק באיזה דבורים בודדים, אשר נתזו מדברינו עד עתה אודותו, צריכים אנו לבארו ולצוות עליו ביותר.
הגמרא אומרת שאם באה מצוה לידך אל תחמיצנה. אבל אם להחמיץ עשי' אחת של מצוה ענין רע הוא, ועוד יש עליו תשובה, להחמיץ את כל עצמו ואת כל עשיותיו, רע הוא אשר כמעט אין תשובה נגד זאת, ולדאבוננו הרבה בחורים נלקים בדבר הזה. כבר הזהרנו לעיל בפרק ז' שלא תסמוך עצמך על שנותיך אשר תתרבינה ועל גופך אשר יגדל, ולא תקוה שמדותיך הרעות גם מעצמן תסורנה ממך כשתגדל, כי רק השנים מזדקנות ולא האיש, ע"ש. והנה לא בטהרות מדות הרעות בלבד, רק גם בקנית מדות העילאות ודרכי החסידות. ולא לבד מי שסומך עצמו על שנותיו מבלי עבוד לגמרי, רק גם מי שרוצה לעבוד רק מאחר ומחמיץ הוא את עבודתו, מושחת הוא. לכן תלמיד חסיד, אם רוצה אתה להשמר ממחלה, אשר כמעט ח"ו לא תוכל להרפא ממנה, השמר והזהר שלא תאחר שום דבר, ולא תאמר מחר או אחר איזה זמן אעשה זאת. וכי תלמד את דברינו אליך עד עתה לא תשלה, ענינים, הנהגות, וצווים לאמר, דבר הזה לא למעני הוא, נער אנכי, לכשאגדל אבחר בזה, וכשאזדקן גם בזה אעבוד. הזדעזע מדברים כאלה, רתע לאחוריך ממחשבות כאלה, כי דע לך שדברי יצרך הם אשר קם עליך להרגך ולאבדך ח"ו מב' העולמות.
הלא דברנו אליך לאמור, שלא די לך שתעשה מעשים טובים בלבד, רק שגם אתה תהי' טוב, ולא שתתנהג במדות החסידות רק שגם אתה חסיד תהי'. אי לזאת, כל אשר תקדם לעבוד בנערותך אף במדותיך כפי אשר רשמנו לך, יותר טוב תהי' ויותר יקל לך להפוך אף את חוטי בשרך וגרגרי עצמותיך לטוהר וזכות החסידות. וככל אשר תאחר ותחמץ את העבודה, את כל עצמך אתה מחמיץ וקשה שתבא אל התכלית אשר למדנו לך מראש. הלא תדע שהילד כאשר יעקמו אבר מאבריו על איזה זמן, למשל שישיבו ידו אחת ויקשרוה אחור, אז תתעקם אף כשיתירו את קשרה, לא כן אצל הגדול, כי אל מקומה תשיב אחר שיתירנה מפני שהקטן מתגדל ומוסיף בשר על בשרו ועצם על עצמיו, וחלקי הבשר והעצמות אשר מתגדלים בהעת אשר ידו קשורה עקומה בעקמימות מתחדשים ונבראים. לא כן הגדול, שאין בשרו ולא עצמיו מתגדלים ונוספים לו עוד, לא תפעל הפעולה כ"כ מהרה לשנות את עצם בנין וצורת בשרו ועצמו, כפי רוחה ואופנה, רוח ואופן הפעולה. כן אם בנערותך תתחיל להתנהג בדרכי החסידות כ"א כפי שנותיו, אז חוטי מוחך ולבך נושאי רעיונות ורצוניות החסידות והאהבה והיראה וכו', וכל חלקי גופך ועצמותיך, כאשר יתגדלו ויתוספו, בחרכי קשרי ורשמי החסידות יתוספו ויבראו. וכמו שלכל מין בהמה, חי', רמש וצפור כל כנף, נטיתו וטבע רוחו לעצמו, מפני שמבנה מוחיו חוטיו וכל גווני אבריו לעצמו הם ושונים מצורת מין האחר. כן גם מוחך, לבך וכל אבריך אשר בחסידות יגדלו, לטבעם ורוחם תהי' החסידות, להתנהג באחרת ובגסות יקשה להם, וכל עבודתם יותר נקי' תהי', יותר אמיתית ויותר ישרה.
זכור נא תלמיד חסיד, כמה אנשים גדולים וטובים מקנאים בך ובשחרותך לאמור, מי יתנני עתה נער ובחור ואת כל היום לד' הקדשתי ומסרתי. כמה מהם משתוקקים להיות בגוף נקי ובנפש כוספת לד', ובשנותיהם כבר קשה להם. ועתה עוד הכל בידך, והאם תאבד מרגליות זו ותאמר, לכשאגדל אעבוד ולכשאזדקן אתקן.
המשנה אומרת, הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן לדיו כתובה על נייר מחוק. כן הוא בכל הענינים, הן בהלמוד הפשוט והן בחסידות ותקון הנפש. כי הרבה אנשים יודעים מה היא עבודה ותקון הנפש ומשתוקקים אלי' וגם כופים א"ע לעשות, ומ"מ מבלים את כל שנותיהם רק בהכפי' ובההכרח להכריח א"ע, ותמיד פוסחים הם על ב' סעיפים, מכריח איש כזה א"ע לעבודה על רגע, על חצי שעה או על שעה ונופל אחור לכמות שהי', ושוב מכריח עצמו ושוב נופל ושוב מכריח, ובזה מבלה הוא את שנותיו. לא יתקדם, אף פסיעה אחת לא יעלה למעלה ממצבו, כי את מבחר כחותיו ואת מיטב שנותיו על הפסיחה ועל הנפילה הוא מוציא. לא כן אתם בחורי חמד, אם מילדותכם תתחילו ומנעוריכם בזה תעבדו, לבשרכם ודמכם תהי' החסידות. אף אם תפלו, לא תשובו אחור, ואף אם תפסיקו לפעמים לא תשקעו בבצה, ואת כל שנותיכם לא תצטרכו לבלות רק לבלי לנפול ורק להקימכם מעפר וטיט. עיקר עבודתכם רק לעלות תהי', גם נפילתכם גם זמני קטנותכם, רק כאיש העולה בהרים והדורך על במתי העולם יהי', גם הוא לפעמים ייעף אף רגלו לפעמים יפצע, אבל גם אז לא יפול ולא ירד, נח ושוב עולה, חובש הוא את רגלו מעט ושוב דורך, תמיד תעלו ותמיד גדליות מקרבכם תגלו. ובאמת תוכל אתה בחור ישראל, להוציא מקרבך נטיות ותקונים אשר לא שערת להם ובעצמך לא תבינם. יכול אתה למשל לבוא לרצון טוב וחזק, החזק גם ממך, אשר כל עצמך משועבד לרצון טוב הזה ומוכרח אתה למלאותו בעל כרחך בלא שום תרוץ ובלא שום סברות. מרגיש אתה בקרבך כאלו פתאום רוח ד' חזק מפרק הרים ומשבר סלעים פגע בך וישאך על עבודה זו וזו, את כל המניעות יפרק ואת כל העכובים ישבר. ד' הוא האלהים ואתה עבדו ומוכרח אתה לעבדו.
ואף הרבה פרטים מעניני העבודה ותקון הנפש, יכול אתה לתקן א"ע בהם עד שיעשו טבע שלך ולא תצטרך בכל פעם להזכיר עצמך בהם, אם מילדותך תתחיל בהם. למשל יכול אתה להגיע שבשעה שאתה עובר ברחוב, לא תצטרך להעצים את עיניך מראות ברע, רק גם מעצמך לא תראה אותם. העבר עיני מראות שוא, שהעינים בעצמן לא תראינה את השוא. אל תדמה שטועים אנו לחשוב עליך שכ"כ תתקדש מהרה, עד שאף אם עיניך על דבר אסור תבטנה לא תראינה אותו, כמו שבקש דוד המלך. דע לך בן יקיר, לא שאנו טועים רק בני העולם טועים, לחשוב על עוה"ז אשר ד' בראו, כי מין אוצר של תאות מחשבות ונטיות רעות הוא, ומי שרוצה לעבוד את ד' מוכרח לצאת ולהתרחק מן העולם כלו, ובשביל זה כל ימיהם רחוקים הם מעבודה וקדושה ובשטותי
- ↑ וכמו שאומר רש"י ז"ל פרשת צו, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס, משמע שישנם דברים שצריכים להזהיר עליהם יותר משל שאר דברים.