חובת התלמידים/ז
|
< הקודם · הבא > |
מחלת שפלות המרומה ותרופתה.
תלמיד ישראל, אל תחשב שבדברינו בהקונטרס הזה, רוצים אנו לפטרך כבר מללמוד בגמרא, מדרש, ש"ע ושאר ספרים הקדושים המורים לנו דרך הקודש העולה אל ד', הס מלהזכיר. אדרבה, כונתנו רק להתקן א"ע שתוכל לעיין בהם ולבלוע את דבריהם הקדושים אל נפשך ואל גופך, וכל אבריך ירטיבו מן המעין היוצא מבית ד' ומן היכלי קודש. לכן אין אנו מעתיקים בזה את כל דברי חז"ל הש"ע וספה"ק בעניני הנהגה, כי פתוחים הם וכל מי שחשקה נפשו להיות קרוב אל מי שהוא טהור ולהמצא בין משרתיו צדיקים הטהורים, מתוכם ילמד, ורק את השייך לעניננו נעתיק.
איתא בש"ע או"ח ס' א', ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת, עכלה"ק. אבן גדולה מאבני הנגף היא בושה הזאת, כי איש הזה בכלל אינו בדעתו וברשותו ורק אחר האנשים אנשי חוץ נגרר ונסחב. מאיש המלעיג הזה ירא שלא ילעג עליו, ובשביל זה מבטל עצמו לדעתו, ורק כפי אשר ייטב בעיניו יעשה, ודבר טוב ימנע מלעשות, כי אפשר ישחק עליו שכנו אחר הקרוב אליו, וגם למצא חן בעיני השלישי והרביעי מוכרח להתאים את עצמו. הוי ואבוי לאיש כזה, אשר מסר את נפשו וגופו ברשות ודעת אנשים אחרים נשחתים, כולם מושלים עליו, ורק הוא שאין לו שום שליטה על עצמו ובשרו. מחלה מאוסה היא הבושה מפני המלעיגים עליו, אשר ראשיתה ויסודה ילדות וקטנות, הילד בקטנותו יודע שאין לו דעת לעצמו, ומתרגל הוא למדוד את כל דבריו במנהגי ודעת הגדולים הסובבים אותו, אם זאת אעשה, טוב אהי' בעיניהם, ואם כה אעשה ישחקו ממני וכו' עד שנשארה אצלו דעה זו אף כשיגדל ויזקין, להשגיח יותר על היופי בעיני האדם מאשר על טוב האמיתי.
בחור ישראל, שמע נא את הכלל הזה בענין הזה וכן בכל הענינים, אם לא תתאמץ ותתחזק בכל כחך להרחק ולשרש ממך כל מדה רעה ושטות אשר עוד בך מילדותך, עד עולם תשאר בך ותזיקך. ואם יפתיך יצרך לאמר, למה לך לעבוד ולתקן א"ע, עודך נער, לכן חסרונותיך בך, וכשתגדל בשנותיך, ממילא הם יכלו ודעתך גם מדותיך מעצמן תתחזקנה, רחם עליך ולא תאבה לו, כי רק השנים מזדקנות ולא האיש, ויש גדולים אף זקנים בשנותיהם, ונערים אף ילדים הם בדעותיהם ועצמותיהם. והכל מפני שבעבודתם התרשלו ועל התגדלות שנותיהם בטחו.
נשוב נא עתה אל ענינינו, לעיין איך מחלה זו של בושה מרומה נשארה באיש מילדותו ובמה מתרפאים ממנה. הילד בראשית התפתחות דעתו כיון שאין לו דעת לעצמו, להבדיל בין טוב ובין רע ולא רוח בקרבו אשר ידחפוהו לאמר, כזאת וכזאת עשה ומזה תחדל, מוכרח הוא לקלוט בקרבו דעות מן החוץ, כי מעצמו לא ידע מה לעשות, בלתי אשר ימדוד בדעת אנשים הגדולים מה טוב ומה רע בעיניהם. וכשיגדל אם גם אז לא יקנה דעת לעצמו ולא רוח. אז דעת בני אדם מקרבו לא תמוש ורק היא המושלת היחידה בו תהי', אף לפני שטותיהם יכרע ולפני דעותיהם יתביש שלא ילעגו עליו, וכל מעשיו רק כדי להתיפות בעיני האדם הן. וראו נא פלא הזה שישנם אנשים שבשתי הנגעים ההפכיות הם נלקים. גם בשפלות וחסרון דעת עצמית, וגם בגסות וישות שדברנו בפרק ו', מתגאים הם נגד רבותיהם ומלמדיהם הטובים, וגאותם היא, לאמר יש אני לעצמי ודעת ברורה לי לדעת, שאני צריך לבטל את כל עצמי לדעת העולם הנשחת ולהמשך אחריו כצאן לטבח יובל. שחקו נא אתם בחורים טובים עליהם ועל פיתול דעתם הנשחתה, גאות וישות כזאת לעשות מעצמו סמרטוט להתבטל ולהשחת.
כך היא להם, גאות עם שפלות נשחתה, מפני שגם הגאות לא בקרבם נצמחה, גאות הארורה והמעופשה כזו שיסודה ניצוץ עבודה זרה ר"ל, ופעולתה להרוס ולאבד את עם ד', אשר השאירו נבוזראדן נירון קיסר וטיטוס, א"א שמקרב נפש ישראל תעלה, מחלת העולם היא כעת, וכיון שהוא דעת עצמיות אין לו ורק לפני העולם הוא כורע, גם רקב הזה מתדבק בו וגם הוא מורד נגד רבותיו ואביו.
לכן לא די לו לאדם, הרוצה לגרש את מחלה זו הנשחתה בו עוד מילדותו, לקנות דעת בלבד, רק גם דעת עצמית יקנה וזהו העיקר. כי גם להמתביש מפני המלעיגים עליו ולהכורע לדעותיהם יש דעת, וכבר נתגדלו והיו לאנשים, אבל גם כל דעותיהם לא של עצמם ורוחם היא ורק מן העולם באו. הקטן שרוצה לחקות את הגדולים, לובש כובע ומעיל של גדול ויהי בזה לשחוק בעיני כל, והם כבר התחכמו לדעת יותר איך לחקות את מעשי העולם מבלי אשר ישחקו להם. אבל כמוהו וכמוהם רק דעת הקוף להם שכל חכמתו היא רק איך להתאים את מעשיו למעשי איש. אם יאמרו בני העולם לטוב רע, גם הוא כמוהם, יבזה את התורה ולומדי', ואם ישתגעו ויתפלאו מן משחק הילדים בכדור, גם הוא לפניו יכנע, ולפני מהתליו יכרע. ואנו רוצים בזה לעורר בך דעת מעצמך, הלא עצמותך ישראל הוא ואת רוח הישראלית שבך תגלה מקרבך, רוח האבות אשר אצור בקרבך יציץ ויגדל, היא תדיחך והיא תכריח אותך לאמר כזאת וכזאת עשה, את ד' אלקיך אלקי ישראל עבוד ואת מצותיו שמור, שמע אל קולו אשר בפי אביך ורבך הטובים, לאנשים הרחוקים מן התורה תלעג, בעניני התורה תהי' איתן, עז כנמר לא תחת ולא תבוש מפני כל.
זהו העיקר אשר צריכים להזהירך ביותר, ידענו גם ידענו שנגד המסיתים אשר בפירוש יאמרו להדיחך ח"ו מדרך ד' אל השאול תחתית מקום חושך הסט"א ר"ל, גם מעצמך תדע להזהר. דבריהם יהיו לך כאש צרבת וכמטחוי הקשת מהם ומכל סיעתם תרחק. ורק מן הצבועים צריכים להזהירך ביותר, בפנים תמימים יבאו אליך לאמר, גם אנו את אלקי אבותינו יראים וכמוך כמונו עובדים, רק גם זה הוא רצון ד', עתה, בעת הזאת צריכים לפשר מעט, תורה כבר למדת, למוד עתה מלאכה או מסחר, ועוד יעיזו לשמש בדברי קדושינו לאמר, גם המשנה אומרת טוב תורה עם דרך ארץ. ואף בעניני עבודה יפתוך לפשר ויאמרו, העתים נשתנו ובעת הזאת אין צריכים להזהר ולדקדק בכל מצוה ומנהגי ישראל ובההרחקה מן העבירות כ"כ כמו מלפנים, וכדומה. ואתה לא תריב ולא תתקוטט עמהם, רק בלבך השב אמריך להם, אם כדבריכם כן הוא שהעתים נשתנו הלא רק לרעה נשתנו, מלפנים גם הסוחר גם הבעל מלאכה עבד את ה', ועתה רובם ככולם מבני הנוער כאשר אך יצא יצאו מן הישיבה לסחור ולעבוד מלאכה, אל השאול תחתית ירדו. האם תרצו לרצוח גם אותי, לשרוף את נשמתי הטהורה באש של הגיהנם הזה, ולהשליך את גופי, אפרוח יונה זכה, ביורה של צואה רותחת זו. לא אשמע לכם, בשום אופן לא אובה לכם, אוחז אני בספר התורה אשר אלקי בה נמצא, ובשתי זרועותי חובק אני בה את הכביכול, וכל עוד נשמתי בי, ממנה לא אפרוש.
ואשר לדבריהם שאומרים שצריך אני לדאוג לתכלית פרנסה לכשאגדל, מה יצפצפו ומה יהגו אנשים הללו, האם טח מראות עיניהם ומהשכל לבותיהם. האם לא יראו שכמו עתה בעת הדחוקה כמו מקודם בעת הטובה שהפרנסה היתה נוחה יותר, כלם שוים, הרבה מבעלי המלאכה רעבים, ולהפך הרבה מבעלי התורה עשירים וכבר אמרו חז"ל אין עשירות מן האומנות, ואין העניות מן האומנות. את אשר יחפוץ ד' יענה ואת אשר ייטב בעיניו יעשיר, עוד די לי בזה, עתה אמלא את גופי ונשמתי בתורה וקדושה, וכשאגדל ואצטרך גם בפרנסתי אשתדל, וד' אשר בדרכיו אלך הוא יעזרני יפרנסני והוא יושיעני.
אבל אם ח"ו הי' לך מניעות חזקות כ"כ שלא יכולת עמוד בהן, ולא יכולת להשאר בן תורה בלבד. אם ח"ו נאנסת לעזוב את הישיבה ולצאת לשוק למסחר ומלאכה בעודך בחור[א], גם אז אל תתיאש ח"ו מלהיות יהודי בלב שלם וגם אז את ד' אלקיך ח"ו אל תעזוב. דע נא שנסיונות יותר קשים מאלה שגרשוך מבית אלקינו מן הישיבה, עומדים לפניך. חזק ועמוד בהם, קשור עצמך בד' ואז גם הוא יהי' עמך בכל עניניך. לא יעבור עליך יום בלא תורה. התפלל אליו מעומק לבך. שפוך את נפשך לפניו בכל אופן שתרצה, אם באופן זה שאנו רושמים לך כאן, אם באופן אחר, בין בדבור ובין בהרהור הלב תחשב. אנא ד' בוחן כליות ולב, אתה יודע כי לא במרד ובמעל ח"ו עזבתי את תלמוד תורתך ויצאתי לעסוק בדברי העולם, ולא בזדון יצאתי מעולם האמת אל עולם של הבל. יודע אתה את כל העינוים אשר התעניתי בהם ואת כל התלאות אשר מצאתני עד שנשבר כחי ונדכה רוחי ונאנסתי לצאת ולבקש פרנסה. אבל ד', גם עתה ח"ו אינני עוזב אותך, לא את תורתך ולא את עבודתך הקדושה. גם עתה אני מתפלל אליך ולומד יותר מיכולתי, וכל תכלית מחשבותי רק בך. אנא ד' לבי יפחד ונפשי תתפלץ. כבשה רכה אני ודרך רחוק ואיום לפני. נכנס אני בעולם הזה שמלא משטינים ושוטנים, חיות טורפות וזדים אורבים לגופי ונשמתי, אבל אם אני כשה נדחה, הלא רועה ישראל אתה, וזה כל תקותי, נוהג כצאן אותנו, כבודך, וזה כל חזקי. דרכו של רועה כאשר תתעה שה אחת מן הצאן ביער ופגע בה הארי והדוב להטריפה, ותפחד, ובכל נפשה תצעק, ויקשב הרועה, יהמו רחמיו ויחיש להצילה כל עוד רוח חיים באפה, כן גם אני מקבל עלי שבכל דרכי הרחוקה והמסובכה, אליך אצעק, אנא ד' הצל אותי, ואתה תשמע מן השמים ותחיש לאחזני בציצית ראשי ובמיתרי לבבי[ב] להצילני ולהדריכני אליך ד'.
דברים הללו יהיו לנגדך תמיד. אל תתרחק מן חבריך הראשונים שזכו להשאר בתורה כל היום וכל הלילה, ולנשם אל קרבם אויר ג"ע ורוח היוצא מבין כנפי החיות אופנים ושרפי אל. תתראה עמהם כפעם בפעם ובפרט בשבתות וימים טובים. תקבע לך שיעור קבוע בכל יום לתורה. תאמר תהלים בכל יום. תתפלל בכונה. תזהר להוסיף מחול אל הקודש בשבתות וי"ט. ויהי' השבת והיו"ט שלך כלו קודש. בכל השבוע תחכה לו, זה היום שבו אתה משתחרר מן סאון ורעש הגיהנם ונכנס לג"ע. בכל השבת תלמד ותדבר דברי קודש עם חבריך מאז, כפעם בפעם תעיין בספרי מוסר וחסידות וכו'.
ואתם בחורים מאושרים שזכיתם להשאר בתורה תמיד, אל תרחיקו אותו. רחמו נא על נפש אומללה זו, שנדחה אל תחת זרם ברד מצרים ואש מתלקחת בתוך הברד אשר מכה את כל נפש אשר לא יפלה ד' להצילה. אתם חסים בצל כנפי השכינה קרבו גם אותו, כל עוד שתראו שלבו שלם עם ד' ומתגעגע אל מצבו הקודם שהי' מיסב עמכם יחד בג"ע. ואם תכירו בו איזה סימן של חמוץ, דברו אתו בטוב ובנחת פעם ושתים ושלש דברים היוצאים מלבכם. אבל אם לא תועילו גם אז, רחקו אותו למען לא תכוו ח"ו גם אתם בשרפת נשמתו, כי אף אחר שקרא את דברינו אלו עד כה ואחר שהזהרנוהו וזרזנוהו, צריך הוא נסים ורחמים רבים שישאר יהודי נאמן, כי האם זרזנוהו יותר מאשר מצוים ומזרזים את הנשמה קודם ירידתה לעוה"ז, ומ"מ מה רבו הנדחים והנאבדים, ד' ישמרנו מהם ומהמונם.