ספר האגור/הלכות ברכות (ב)
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות ברכות
(שב) אמר רב כל ברכה שאין בו הזכרת השם אינו ברכה. ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בו הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ר"י נסתפק אם הלכה כר' יוחנן ונפקא מינה אם דילג מלכות והזכיר השם שלא יחזור ויברך דשמא הלכה כרב אבל רב האי גאון והרמב"ם פסקו כרבי יוחנן וכן ר"י א"ז וכן שבה"ל:
(שג) תניא אחר הכל עונין אמן חוץ מאחר תינוקות של בית רבן והני מילי בעידנא דגמרי אבל בעידנא דמפטרי נפשייהו עונין י"א דמפטרי נפשייהו עונין אחרי שלמדו אומרים קדיש והראב"ד פירש בשעה שאכלו מברכין לפטור עצמן ורש"י פי' בעידנא שאומרי' הפטר' ומברכין בתורה ובנביאים:
(שד) המור י"א שהוא זיעת חיה והנכון שהוא דם שמתקבץ ומתיבש בחטוטר' של חיה בצואר' ונעשה ממנו המור והרמב"ם היה אוסר לאוכלו משום חשש דם. והרב ר' יונה מצדד להיתר דפירשא בעלמא הוא והרא"ש כתב על דבריו. ובאתרוג של מצוה כתב ראבי"ה המריח בו מברך והרב שמחה כתב שאין מברך והדבר נכון:
(שה) על מושקט"א המריח כתב מהר"ם מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות וכ"כ על ריח קנה וקנמון וכיוצא בהן מברך בורא עצי בשמים והרא"ש כתב ברוך שנתן ריח טוב בפירות לה"ט. והר"ר מקוצי היה אומר בורא מיני בשמים. מרדכי. ואני המחבר אומר מאחר שהם חולקין בלשון הברכה נר' לפסוק כדברי הרב ר' משה מקוצי שהכל נכלל במיני בשמים:
(שו) כתב הראב"ד ורדים מברך עליהם ברוך נתן ריח טוב בפירות וכן דעתי נוטה לפי שנאכלים במרקחות מתשובת הרשב"א:
(שז) כשיתא פי' בערוך כשיתא עיקרו שמן זית ומערבי' בו כמה מיני בשמים ואם סננו אתו ואין בו כלום מן הבשמים יש אומרים שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב וי"א שאין מברכין עליו כלל דהוי כריח שאין לו עיקר והרא"ש כתב על כולם בורא עצי בשמים ולא חלק:
(שח) רב עמרם כתב היו לפניו שלש מיני בשמים ועצי בשמים ועשבי בשמים צריך לברך על כל אחת ברכה בפני עצמו. ויראה שאם היו לפניו אלו ג' מינין כיון שברך בורא מיני בשמים פוטר הכל שכולן מיני בשמים הן. אבל אם עצי בשמים ועשבי בשמים לפניו אז צריך לברך על כל אחד וכן יראה מדעת הרמב"ם לה"ט:
(שט) הביאו לפניו בסוף הסעודה שמן כבוש דלעיל לסוך בו ידיו להעביר זוהמת האוכלין והדס להריח בו מברך על השמן וחוזר ומברך על ההדס. ור"ת כתב דמברך על ההדס. ופוטר את השמן מספר א"ז:
(שי) כתב הרמב"ם המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך לפי שאינו עיקר אלא להריח ואין נראה:
(שיא) הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל וכו' כל הברכות האלו צריכות שם ומלכות. וכ"כ הר"ר ישעיה וכן השר מקוצי לאפוקי מהראב"ד שכתב שא"צ שם ומלכות וכתב הראב"ד שאין חובה לברך על הנס אלא בפעם הראשונה ומכאן ואילך רשות והרא"ש כתב דמל' לל' יום ואז חובה בפעם הראשונה ומסיקנא אניסא דיחיד איהו לבדו בעי לברוכי. ורב אלפס גורס אניסא דיחיד איהו ובריה ובר בריה צריך לברוכי. וכן גורס רב האי ויש מפרשים לפי גירסתן לאו דוקא בנו ובן בנו אלא הוא הדין ליוצאי יריכו:
(שיב) ארבעה צריכין להודות וצריך לאודויי בפני עשרה. והתוס' כתבו שצריך עשרה ותרי רבנן מלבד העשרה:
(שיג) נוהגים באשכנז שלא לברך הגומל כשהולכי' מעיר לעיר אלא בהולכי מדברות ומנהג צרפת וגם איטליא לברך כשהולכין מעיר לעיר וראייתם מן הירושלמי דאומר כל הדרכים בחזקת מסוכנים הם אמנם מורי אבי מהר"י לנדא ז"ל נהג שלא לברך. וכן לענין חולה כתב הר"ר יוסף והראב"ד דוקא חולה שנפל למשכב אבל חש בראשו או במעיו א"צ לברך וכ"כ המרדכי וכן הרשב"א בתשובותיו. אבל הרמב"ן כתב דבכל דרך ובכל חולי צריך להודות וכ"כ הערוך דאפי' חש בראשו צריך לברך וכן נוהגין בספרד:
(שיד) זמן תפלת הדרך עד פרסה אבל מכי עבר פרסה לא שנא במים לא שנא ביבשה הוה מעוות לא יוכל לתקן. ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהיה צריך להתפלל עד פרסה אבל פחות לא יתפלל. מרדכי פרק תפלת השחר:
(שטו) המתענה בשבת כתב בה"ג שיאמר עננו באלהי נצור וכן נהג מורי:
(שטז) כתבו התוס' על מי שקנה כלים חדשים שמברך שהחיינו דוקא בכלים חדשים וחשובים אבל חלוק או מנעלים או אנפליאות אינו מברך והרא"ש כתב הכל לפי הקנה יש עני שמח בחלוקו יותר מעשיר בבגדים:
(שיז) אין מכבדים בדרכים דוקא שפגעו זה בזה בדרכים אבל מתחלה כשיוצאין יחד בדרך מכבדם בדרכים כדמשמע פ' בהמה קדמיה חמריה דרב. וראבי"ה פי' דבדרך סכנה אין מכבדין מרדכי פ"ק דברכות:
(שיח) נשאל גדול הדור מהרר"י מולן על מי שמברך שהחיינו על הענבים אם חוזר ומברך על יין חדש והשיב דרפיא בידיה פירוש מסופק מאחר דשמעי' דרבא אומר בפ' בתרא דעובדי כוכבים חמרא חדתא בענבים בתר שמא אזלי'. וא"כ יהא חייב לברך שהרי יש להם ב' שמות או דלמא לענין ברכת זמן בתר טעמא אזלי' ומאחר ששמח מתחלה על הענבים אינו שמח יותר על היין חדש עכ"ל ולי המחבר נראה שאין לברך מספק. עוד כתב הרב הנזכר אע"ג דבעל סמ"ק כתב שאם לא ברך זמן על פרי חדש בפעם הראשונה ששוב לא יברך אין נראה לו כמו מאן דנפק ביומי דניסן ורואה אילנות מלבלבי' דאפילו אם לא ברך בראשונה מברך בשניה ה"נ ל"ש עכ"ל:
(שיט) הרואה פרי חדש ונהנה מראייתו מברך שהחיינו ואם אינו נהנה עד אכילתו ממתין עד אכילתו וכן מכל דבר שמתחדש משנה לשנה כמו גדולי קרקע אבל דבר שאינו מתחדש אפי' יש ימים רבים שלא אכל אינו מברך כ"כ רב שרירא גאון וברכ' הגשם אינו נוהג עתה עכ"ל סמ"ק. ובהג"הה סמ"ק וכן משמע קצת בערובין דקאמר רב יהודא אנא אקרא חדתי בריכי' שהחיינו פירוש אראייתן מיהו התם משמע דהוה רשות ולא חובה דומיא דאכילתן ע"כ:
(שכ) כתב הרמב"ם על הים הגדול מל' יום לל' יום מברך בא"י העושה ים הגדול ואיני יודע למה פוסק כיחיד שר"י הוא שאומר שקובע ברכה לעצמו ורבנן פליגי עליה: