ספר האגור/הלכות ברכת המזון
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות ברכת המזון
(רלו) כוס פגום פי' רשב"ם לכתחלה לא יברך עליו אבל מי שאין לו אלא כוס פגום יכול לקדש עליו ורבינו יואל כתב אפי' בדיעבד שאין לו אחר אינו מברך. ומהר"ם היה נוהג לברך עליו בשעת הדחק וכן ר"י א"ז. ועוד כתב מהר"ם שאין מחזיר יין של כוס פגום לתוך הקנקן שאין לחוש כלל מלברך עליו משום דקמא קמא בטל ויש נוהגים להוסיף על כוס פגום מעט יין ולתקנו בכך וכן יש בירושלמי וכן מנהג אשכנז אבל הצרפתים נוהגים שכל כוס ששתה ממנו מחזיקין אותו בפגום אם לא יערה אותו לחוץ כל מה שבתוכו וימזוג יין אחר לקידוש וכן לברכת המזון. מרדכי פ"ט דברכות. וי"א שאפי' ע"י מים שמוסיפין בו מתקנו ויש שנותנין בו מעט פירורין של פת ואומרין שמתקנין אותו בכך ומנהג שטות הוא ואין לו סמוך וראי':
(רלז) חד עבד בשוגג כו' ר"י פי' דוקא בפת צריך לחזור למקומו ורשב"ם פי' בערבי פסחים דבכל ז' המינין צריך לחזור למקומו ולברך:
(רלח) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה. חי פי' חי ממש בלי מזיגה. ופירש ר"ת חי מזוג ולא מזוג שמזגו קצת וכשמגיע לברכת הארץ מזגו כראוי על חד תלת מים ויין שלנו א"צ מזיגה ורב אלפס פי' שמניחו חי עד ברכת הארץ ורש"י פי' חי שנותנו בכוס של ברכה חי ואח"כ מוזגו לאפוקי שלא ימזגנו בכלי אחר ויתננו בכוס של ברכה אי נמי מוציאו מן החבית לשם ברכה פריס"קו בלע"ז. ויש מפרשים על הכלי שיהא שלם וטוב לצאת כל הפירושים לה"ט:
(רלט) כתבו הגאונים הא דא"ר יוחנן אנו אין לנו אלא ארבע ולא מצריך עיטוף ליתא אלא כרב פפא ורב ששת דבתראי נינהו ועבדי עובדא והרמב"ם ז"ל לא הזכיר ד' של ר' יוחנן והתוס' כתבו מנינא לר"י לא אתא למעוטי אלא עטור ועטוף אבל בנתינ' לימין מודה דהא אמר ר"י ראשונים שאלו מהו שמאל שתסייע לימין ומסתמ' גם במגביהו טפח מדדריש ממקרא שאו ידיכם קודש וכן נותן עיניו בו מסתברא כדי שלא יסיח דעתו וכן רב נחמן הי' רגיל לשלחו לאשתו ובכל הנך רגילין האידנא ובפריסת סודר שלא יברך בגלוי הראש ואין חסר אלא עיטור:
(רמ) נשים חייבות בברכת זימון פירש הראב"ד שחייבים מן התורה ולדבריו מוציאין אחרים אפי' אם אכל שיעור דאוריית'. אבל התוס' כתבו הך בעיא דנשים מברכת דאוריית' לא אפשוט הלכך מוציאין אחרים וההיא דאשה מברכת לבעלה מיירי באוכל שיעור דרבנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שהוא ספק אם חייבות מן התורה. נראה לר"י דנשים יוצאות בזמון שלנו אע"פ שאין מבינין לשון הקודש וכן סובר ר"ת ויש לדחות ראיית' ובנות הר"ר אברהם מאורלי"נש חמיו של ר"י היו מזמנות לעצמן על פי אביהם ומיהו לא נהגו העול' כן. ורבי' שמחה עשה הלכה למעשה לצרף אשה לעשרה מרדכי פ"ח דברכו'. ואני המחבר לא ראיתי מעולם נוהגים כך ולא שמעתי מקום שנוהגין כן:
(רמא) כתב רש"י אע"פ שמי שאכל כזית דגן אינו חייב אלא מדרבנן מוצא אפי' מי שחייב מן התור' וכן פי' הר"ר ישעיה ז"ל וכל מי שמשנה ממטבע שטבעו חכמים או שלא הזכיר מה שהזכירו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו. כתב אחי הר"ר יחיאל מסופק אני' בהא דאמרי' לא יצא ידי חובתו אם לעכוב' קאמר או למצוה קאמר ע"כ. ולא נהירא כיון דברכת המזון דאוריית' לעכוב' קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש ראיתי בסמ"ק שכתב בשם ר"י מי שלא אכל יכול להוציא מי שאכל ולא נהירא דאמרי' ולהוציא חבירו עד שיאכל כזית ובירו' מסמיך אקראי ולהוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן אומר ר"ת וכן ה"ג ומיימוני דכזית וכביצה הם מדרבנן. ולכן פירש ב"י דיכול להוציא אפי' מי שלא אכל כלל דכל ישראל נעשו ערבים זה לזה. והא דבעי' הכא כזית משום דבעינן למימר שאכלנו משלו ורא"ם בספר יראים כתב דכזית וכביצה דאורייתא במרדכי פ"ז דברכות:
(רמב) ואכילה בכזית אומר ר"י דהלכה כר"מ דאמר בכזית ואינו מוציא ידי רבים עד שיאכל כזית דגן וכ"פ ר"ח ושאלתות וה"ג כתב רא"ם בספר יראים כיון דקיי"ל כר"מ דאמר ושבעת זה שתייה א"כ לא מחויב מדאוריית' אלא א"כ שתה והלכך מי שאכל ולא שתה לא מוציא מי שאכל ושתה דלא אתי דרבנן ומפיק דאוריית' משבולי הלקט:
(רמג) ומפרש אחד מצאתי אפי' אם הזהיר מפת של אינם יהודים היה כהן והיה אוכל חלות או תרומות ושאינו נזהר היה אוכל פת של עובדי כוכבים שאין א' יכול לאכול פת עם חבירו אפ"ה מצטרפין לזמון לפי שאם יזדמן להם בסעודתן פת חולין של ישראל שניהם יכולין לאכול יחד שבולי הלקט:
(רמד) אכל טבל אין מזמנין עליו. כתב הרמב"ם שאין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף וכן על כל דבר של אסור. והראב"ד השיג עליו וכתב כי שלא אמר אין מזמנין עליו אלא לומר שאין לו קביעות כיון שאוכלין דבר של אסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזמון אבל למה לא יברכו עליו לבסוף מאח' שנהנה. וכ"כ הרא"ש לה"ט:
(רמה) ולענין שעור לברך ברכה אחרונה ורבי' יצחק היה מסופק אם הוא בכזית או בכביצ' או ברביעית. והר"ר אביגדור כהן כתב שאם שתה פחות מרביעית אין מברכין אחריו מעין שלש אלא בורא נפשות רבות וכ"כ רב אלפס קיימ' לן כל לאחריו ולא כלום מברך בור' נפשות רבות:
(רמו) יש מפרשי' דברכה מעין שלש טעונה כוס וא"כ אין לדבר סוף כי אחרי ששת' צריך לברך וא"כ צריך ג"כ כוס ומפרשים דלא ישתה מכוס של ברכה אלא פחות מרביעית דאז א"צ לברך אחריו מעין שלשוהר"ר אביגדור כהן השיב עליהן ור' יצחק צרפתי כתב נראה שיש להחמיר ולברך אחריו אפי' שתה פחות ממלא לוגמא והוא ששתה ד' חומשי ביצה כדאמרינן בערבי פסחים והוא דשתה רובא דכסא. משבה"ל:
(רמז) אמר רב יודא בר שילת אמר רב תשעה שאכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרף. כתב רב האי גאון ור"ת ורא"ם ור' ישעיה דוקא לעשרה אבל לשלשה לא. משבה"ל. וכ"כ רב אלפס דוקא לאצטרופי לעשרה אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכלו כזית דגן. והר"ר יונה והרא"ש סברי דמצטרפין אבל לא שנים לאחד ע"י דגן. כתב בה"ג אכל כזית דגן אינו מוציא אלא אותם שאכלו שיעור דרבנן אבל לא אותה שאכלו כדי שביע' והר"ר יונה כתב שמוציא את כולם. וכ"כ ר"י א"ז:
(רמח) ששה אוכלין וארבעה מצרפין אפי' בירק וכן לשלשה מספר א"ז. כתב מהר"ם שנים שאכלו דגן ואחד ירק מצטרף וכ"פ ר"י והשר מקוצי ורא"ם בספר יראים ובספר המצות והרמב"ם כתבו ההפך קטן שאכל כדי שביע' ואחרי' שעור דרבנן מוציאין ידי חובתן מספר א"ז. ר"ח לא הניח לגר לברך ברכת המזון ר"ל להוציא אחרים מפני שאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו וכן בה"ג. והר"ר יונה כתב שיכול להוציא שהרי כתיב אב המון גוים נתתיך:
(רמט) ת"ר נשים מזמנות לעצמן פירש"י אם רוצים אבל חיובא ליכא. והרא"ש כתב שחייבות ובאשכנז לא נהגו כן וכן בשאר מקומות והרב ר' יהודה הכהן עשה מעשה להלכה להצטרף אשה לזמון לה"ט. וכן רבינו שמחה בין לעשרה בין לג'. מרדכי ומהר"ם השיב לדבריו וכתב שאין מצטרפות והרמב"ם כתב דאין מצטרפות אבל מזמנות לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם:
(רנ) אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנים עליו פי' ר"ח דמיירי שנכנס בשנת י"ג דוקא וכ"כ רב אחא משבחא ורב יודאי גאון וכן מרינו ריב"ק פסקו שאין מצטרפין רוקח ורב אלפס והרמב"ם כתבו אפי' בן ט' מזמנין עליו אם יודע למי מברכין ולדעת הרמב"ם מצטרף אף לג' ואף לעשרה לה"ט. וכן כתב רבינו ישעיה ז"ל ורב האי גאון כתב דמצטרף לעשרה ולא לג' וכ"כ הר"ר יצחק מדינפירש וכ"כ הר"ר אביגדור וכן משמע סבר' רש"י וכן רא"ם משה"ל. ויש נוהגין לצרף ע"י חומש שנותנין חומש בידו ואין מנהג והרא"ש הביא מן הירו' שאין מברכין עליו עד שיביא שתי שערו' וכן הלכה המחוור שבכולם אין עושין קטן סניף לעשרה לבה"מ ולתפלה ולג' עד שיביא שתי שערות וכ"כ ר"י א"ז. וכן הרוקח:
(רנא) קטן פורח ר"ת פסק דקטן לבה"כ כשר בעשרה וכן לתפלה ודוקא לעשרה דברכת הזימון וכ"פ רשב"ם אבל לא לג' לזמן. ולא כמו שכתוב בב"ר דכל שכן לשלשה דתלמודא דידן עיקר. וכ"כ רב האי גאון דקטן עולה למנין ז' ואפי' מוטל בעריסה. ור"ח חולק עליו ולא מכח ההלכ' אלא לחומרא שלא להוציא שם ואפי' לדברי ר"ת המחמיר בזימון הוא דמחמיר אבל בסניף לעשרה לא פליג אדר"י בן לוי ורבינו יצחק כתב ראיתי ר"ת שלא רצה לעשות מעשה דקטן ואפי' חומש בידו להצרף לי' לברכת המזון ולתפלה אע"פ שבתשובתיו התיר להר"ר שלמה וגם אמר שלא מצא בשום מקום לעשות קטן סניף לעשרה ע"י חומש בידו רק בפרקי דר"א לענין עיבור השנה מזכיר ס"ת והכי איתא התם. מעברין בשלשה ר"א אומר בשבעה ואם נתמעטו מביאים ס"ת ואין מזכיר שם כלל שיהא קטן אוחז ס"ת בידו להצטרף אלא משמע לענין מילת' דהתם דמועיל ס"ת בלי קטן: ור"י הוכיח מן הירושלמי דאין עושין קטן סניף לא לעשרה ולא לג' ולא לתפלה עד שיביא שתי שערות. וכן השיב הערוך בתשובותיו. וכ"כ ראבי"ה כיון שנחלקו בדבר גאוני עולם ראוי להחמיר בכולן מרדכי פ"ח דברכות ור"י בר' יהודה ז"ל עשה מעשה לצרף קטן לעשרה עם חומש להתפלל בעשרה. וכן בשאלות החלום ששאל החסיד הר"ר יעקב אם מותר לעשות סניף קטן שהגיע לחנוך כמו בן ט' וי' וי"א והשיב לו הקטנים עם הגדולים יוסף ה' עליכם ובב"ר אומר קטן וס"ת עושי' אותם סניף לעשרה. לא מיירי בקטן וס"ת בידו אלא קטן בפני עצמו ואפשר דוקא לענין בה"מ אבל לא לענין תפל' כמו שהוא בפי' אחר כן בב"ר. וכן במסכת סופרים אין קטן עולה לתפלה ולס"ת עד י"ג. וכן סובר ר"י ורבינו ישעיה ורב נטרונאי ז"ל. משה"ל:
(רנב) נשאל גדול הדור מהרר"י מולין ז"ל עשרה שהיו בב"הכ וישן א' מהן אם יכולי' להתפלל אע"ג שהוא ישן והשיב הא ר"ת צרף אפי' עם תנוק המוטל בעריסה: ונהי דכתב הרא"ש דצריכה עשרה דצייתי. מ"מ חזינא דנהוג עלמא לצרף אף ע"פ שמשיחין שיחת חולין אע"ג דלבי מגמג' דשמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו עכ"ל:
(רנג) כתב רש"י שיכול להתחיל בשבת בבה"מ רחם וא"צ לשנות בפתיחה וגם בחתימה א"צ וכ"כ ר"י. ורב אלפס כתב וכן הרב יוסף וכן ר"י א"ז שיתחיל בנחמינו ומסיים בנחמינו שאומר והעלינו בתוכה ונחמינו בה כי אתה בעל הנחמות בא"י מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים והר"ר יונה מפרש שיסיים מנחם ציון בבנין ירושלים. והרא"ש כתב בפתיחה כרב אלפס ובחתימה כמו הר"ר יונה:
(רנד) טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בבה"מ בי"ט אומר בא"י אשר נתן י"ט לעמו ישראל לששון ולשמחה בא"י מקדש ישראל והזמנים וכתב הראב"ד צ"ל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה. וכתב עוד שאין בה לא שם ולא מלכות לפי שאינה קבוע' ודומה לברכת הזימון שאע"פ שהוא מן התורה אין בה לא שם ולא מלכות לפי שאינה קבוע'. והר"י כתב שצריכין שם ומלכות והכי מסתברא והא דסגי בהאי ברכה ה"מ דלא פתח בהטוב והמטיב. אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. י"א כיון שלא סיים ברכת הט"והמ א"צ לחזור לראש בה"מ אלא חוזר לתחלה בונה ירושלים ולא מסתברא אלא חוזר לתחלת בה"מ וכ"כ הר'. ואם טעה ולא הזכיר ראש חודש בברכת המזון אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל זיכרון. ונסתפקו בגמ' אי חותם אי לא חותם. ורב אלפס כתב שאין לחתום. ור"י והרא"ש פסקו שיש לחתום:
(רנה) ואם חל ר"ח בשבת והזכיר של שבת ולא של ראש חדש היה אומר הר' יוסף שאין מחזירין אם פתח בהטוב והמטיב ואף ע"ג דהשתא לא סגי דלא אכל וכתב אחי הר"י צריך עיון בסעודה ג' אם לא הזכיר של שבת אם מחזירין אותו. לדעת ר"ת שאומר שיוצא במיני תרגימה בלי פת ודאי אין מחזירין אותו. ולדברי המפרשים שצריך פת דילפינן מדכתיב ג' פעמים היום גבי מן שהוא במקום פת לדידהו מחזירין אותו ע"כ:
(רנו) רב יהודאי גאון כתב ורב האי גאון שלאחר אכילת פירות וכיוצא בו צריך לענות אמן אחר ברכתו האחרונה מאחר שהוא סוף ברכה. והרמב"ם כתב שאין לענות אמן אחר סוף ברכה אלא כשהוא מברך שתי ברכות או יותר זו אחר זו:
(רנז) והוא דעונה אמן בבונה ירושלם כתב בה"ג וכן פירש ר"ח ורש"י דהוא הדין אחר סיום כל הברכות כמו בסוף י"ח וסוף ישתבח וסוף ברכות דק"ש שחרית וערבית וסוף ברכות די"ח וסוף יהללוך דהלל. אבל מ"מ לא נהגו העולם לומר אמן אלא אחר בונה ירושלי' דברכת המזון כמו שמפורש בתלמוד מרדכי פ"ח דברכות:
(רנח) בעל ה"ג כתב שאין לומר בברכת אבלים בברכ' המזון ולוקח נפשות במשפט משום דאיתא פ"ק דשבת דיש מיתה בלא חטא. והרא"ש כתב שאין למוחקו וכן עמא דבר:
(רנט) להיכן הוא חוזר פי' רב אלפס דמלתא באפיה נפשיה היא ופי' להיכן הוא חוזר לאותו שמברך שאכלנו משלו והם משיבים ברוך שאכלנו וכו' להיכן חוזר רב זביד אומר חוזר לראש ואומר נברך שאכלנו משלו פעם אחרת. ורבנן אמרי למקום שפסק שאומר ברוך שאכלנו משלו וכו'. וכן הלכת' וכ"כ ה"ג וכן ראבי"ה וכן הגאונים. ור"י פי' דקאי על מי שמפסיק לשנים. ואומר עד היכן ברכת הזימון שאומר עמהם רב נחמן אומר עד נברך עד ועד בכלל אבל ברכה הזן לא יגמור ורב ששת אמר עד הזן ועד בכלל ואחר סעודתו עד היכן חוזר. ופסק הלכתא למקום שפסק דהיינו ברכת הארץ לדברי ה"ג. ור"י פסק כרב ששת שמפסיקין עד ברכת הזן ולאחר גמר סעודתו מתחיל בברכת הארץ דהיינו למקום שפסק וא"צ זימון אבל רש"י פי' בריש שמעתין עד היכן ברכת הזימון שצריכין להיות ג' וכשהם שנים לא יאמרוהו ובסוף שמעתין פירש עד היכן הוא חוזר מי שנצטרף לזימון דאמרי' לעיל אליבא דרב ששת בברכת הזימון עד הזן להיכן חוזר לאחר גמר סעודתו והוצרך זה להפסיק אכילתו עד שגמר זה שמברך ברכת הזן וחוזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו וקאמר חוזר לראש. לתחל' הזן שהרי נתחייב בזימון שהרי מתחילה הוקב' לג' ורבנן אמרי למקום שפסק לברכ' הארץ כשאר יחיד ומשמע מתוך פירושו שהיחיד אין לומר בשום פנים ברכת הזן ופי' דחוק הוא והוקשה עליו מהא דקיימא לן דג' ברכות דאורייתא ומעשים בכל יום דלא עבדינן הכי. מרדכי פ"ג שאכלו. ור' ישעיה כתב הא דאמרינן שחוזר למקום שפסק הוא שלא אכל פת אלא מיני פרפרת. אבל ודאי אם אכל פת צריך לברך על הפת שחזר ואכל. משבה"ל ומדברי הרא"ש למדנו לענין ג' שמפסיקין לשבעה שאין מפסיקין אלא עד שיאמר נברך וכו':
(רס) המפסיק לשנים יפסיק עד שיגמר מברך הזן וכשיגמור סעודתו יתחיל בא"י הזן. מספר א"ז:
(רסא) ויברך אחר ברכת הכוס בורא פרי הגפן ברכה אחת מעין ג'. לאפוקי מה"ג שכתבו שאין לברך אחר כוס של ברכת המזון וכ"כ המרדכי:
(רסב) כתב ה"ר יונה הא דאמרינן שלשה שאכלו אין רשאין לחלק דוקא כשקבעו עצמן ביחד בתחלת הברכה מהמוציא. והרא"ש כתב אע"פ שלא קבעו עצמו בתחלה. ורב אלפס גורס ג' שישבו לאכול אע"פ שכל אחד אוכל מככרו אין רשאין לחלק לה"ט:
(רסג) שנים שאכלו מצוה לחלק ולברך כל אחד ואחד בפני עצמו. פירש"י בין ברכת המזון בין ברכת המוציא וכן רבינו שמחה אבל ר"י פי' דוקא בברכת המזון אבל בברכה הראשונה כל אחד מוציא חברו. הר"ר יוסף פי' בשם רשב"ם דיוצא כל אחד בברכת חברו מרדכי:
(רסד) אכל טבל אין מזמנין עליו. כתב הרמב"ם שאין מברכים עליו לא בתחלה ולא בסוף וכן על כל דבר של איסור. והראב"ד השיג עליו וכתב שלא אמרו אין מזמנים עליו אלא לומר שאין לו קביעות כיון שאוכלין דבר של איסור והוא כענין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל למה לא יברכו עליו לבסוף מאחר שנהנה. מהר"ם היה אומר נודך ולא נודה לך ה' אלהינו ולא נהגו כן דכתיב נודה לך ונספר תהלתך ונהגו לומר על שהנחלת לאבותינו ברית תורת חיים ומזון. והרא"ש לא אמרו. וכן ר"י:
(רסה) גרסינן בירושלמי א"ר יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני. ור' יהושע לוי היה ונראה לכאורה שיש דין קדימה ללוי לברך לפני ישראל במקום שאין כהן. ומהר"ם כתב שאין לו דין קדימה: