שו"ת בנין עולם/מב/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת בנין עולם מב א

תשובה מב

לידידי הרב הגדול החריף ומפורסם ירא ה' כבוד מוהר"ר יעקב משה נ"י מסלאנימא נכד הגאון האמיתי רשכבה"ג מוהר"א מווילנא זצוק"ל:

בדבר השאלה שהציע מעכ"ת לפני בדין אשה שבדקה עצמה פע"א בתוך הז"נ אחר שכבר טבלה ופקפק מעכ"ת להחמיר ממה שפסק המחבר (סי' קצו סעיף ד) דאין להקל לסמוך על בדיק' אחת תוך ז"נ ומעכ"ת צידד בדבר להקל מצד שהאשה הי' לה ספק שמא בדקה ג"כ בתחיל' כדין וגם ע"ז פקפק כ"ת שמא מתוך ריבוי החקירות והדרישות הוליד לה ספק ואין זה ספק גמור לענ"ד יפה דן מעכ"ת דאין להחמיר בדבר מכמה טעמים והוא דבאמת נראה עיקר לדינא כדיעה ראשונ' דפסק כרב דדי בתחילתם או בסופם לבד כדעת רוב הפוסקים והם הרמב"ם והרא"ש דגם הסמ"ג וסה"ת והג"מ שכתבו להחמיר לא כתבו בהחלט רק שכתבו שכיון דלא אתבריר הלכה אי כרב אי כר' חנינא לכך ראוי להחמיר והב"י כתב שכיון שכל הני רבוותא מספקא להו אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת עכ"ל ודברי ב"י אלו צריכים ביאור דנראה מלשונו דס"ל דהבדיק' של ז"נ צריך מדאורייתא וכ"כ בס' סדרי טהר' דלשיטה זו הוא מן התורה שאין ספירה בלא בדיקה ולענ"ד הדבר צ"ע היכא רמיזא מן התור' שצריכ' בדיק' ומנין לנו דאין ספירה בלא בדיק' ועוד דאם נאמר כן ליבעי בדיק' מן התורה בכל יום כמו שצריך ספיר' ז' ימים ולא סגי אם כיונה ביום א' לספירת ז"נ וביום ז' דהא בעינן סיפורים לפנינו וכוונה שכל הז' יעלו לה לנקיים וכמ"ש הפוסקים ועוד יותר תימא דהא מדאוריית' אין האשה טמא' אא"כ הרגיש' וכל שלא הרגיש' אפי' רואה בודאי טהור' היא מגזירת הכ' א"כ בדיק' זו מה טיבה מן התורה דכל שלא הרגיש' בכל הז' ימים היא בחזקת טהרה ואפי' ראתה בודאי דאין לומר אולי ארגשה ולא אדעת' א"כ בדיק' מאי אהני לה וע"כ כל שהפסיק' בטהר' קודם התחלת ז"נ כבר היא בחזקת מסולקת דמים ואף שמצינו שכתב הרשב"א במשמרת הבית וז"ל אין למ' סיפורים לפנינו כו' אלא שתספור ז' מוחזקים בטהר' כו' ואם בדק' בראשון לבד אין כאן בדיקת ז' סיפורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ושאר הימים הראשונים לא בדק' אין הראשונים סיפורים אלא מדין חזקה כו' הרי שכ' בפי' דלדידן דלא קיי"ל כר"ע ור"י דס"ל דבעינן סיפורים לפנינו אלא כר"א דס"ל דסגי בתחיל' או בסופם הטעם משום דבעינן שיהא לה חזקת טהר' והיינו שכיון שכבר הפסיק' בטהר' קודם התחלת ז"נ הוחזק' בטהר' ושוב מהני בדיק' קמייתא או בתרייתא או אמצעית שבז"נ משום חזקה דמעיקרא או דהשתא דבכ"מ אזלינן בתרייהו כל שאין חזקה אחרת סותרת אותה ועוד תמיה לי דברי הגאון הנ"ל שכתב דבעינן בדיק' מדאוריית' מצד דבלא בדיק' לא מקרי ספיר' דבש"ס לא משמע כן בפ' תינוקות (סח ב) דקאמר שם תניא אמר לו ר"א לר"י כו' א"ל ר"י ואתה אי אתה מודה בזב שרא' קרי כו' ור"א בשלמא התם לטמאה בה קאמר כו' אבל הכא אי חיישינן דילמא חזאי בספק אתא לחלופי בודאי הרי מבואר דאפי' ר"י דס"ל דבעינן בדיק' בכל הז' ימים אין הטעם משום דבלא"ה לא הוי ספיר' אלא הטעם הוא משום ספק דילמא חזאי וכיון שכן היאך אפשר לומר דהוא מן התור' כיון דבלא הרגש' אפי' ראתה טהור' וטעמא דר"י מבואר התם דגם הוא ס"ל דהטעם משום דילמא חזאי כמ"ש רש"י שם ד"ה נראין דברי ר"א כו' וז"ל וכיון דחייש ר"י לשמא ראת' בינתיים כו' וא"כ כ"ש לדידן דקיי"ל כר"א דעיקר הבדיק' הוא רק משום דילמא חזאי והיינו מטעם דבעינן שתתחזק בטהר' ומן התור' כיון דיודעת שלא הרגיש' ודאי דטהור' היא וא"ל דבאמת הבדיק' היא מן התור' שמא תראה חדא כיון דבכתוב לא נזכר חיוב הבדיק' כלל מנלן לומר כן מעצמינו והיכא רמיז' ועוד דאי חיישת לשמא חזאי א"כ יש לחוש שמא ראתה באמצע היום וכי ידיה בין עיני' בכל עת והלא לכ"ע אין חיוב הבדיק' אלא פעם אחת ביום:

ולכן נלפענ"ד דגם למ"ד דבעינן בדיקה בכל יום אלא מדרבנן לבד והיינו דמאן דס"ל דבעינן בכל יום ס"ל דהשוו חכמים תקנתם בבדיקה כמו בספירה שצריכה בכל יום כוונה לספירה בפ"ע כמו כן צריך בדיקה בכל יום שתתחזק בו בטהרה כמו דתקנו חכמים בדיקה לטהרות בכל יום כדאי' בפ"ק כמו כן תקנו לבעל' בז"נ ומ"ד תחי' וסופם צריכה שתהא מוחזקת בטהר' ע"י בדיק' בתחילת המספר ובסופו ומ"ד פע"א די בבדיק' אחת כיון שכבר הפסיק' בטהר' וא"כ בדרבנן ודאי דהולכים אחר המיקל ועוד דלא שבקינן פשיטותי' דהרמב"ם וראב"ד ורא"ש נגד ספיקו של סה"ת והסמ"ג דאין ספק מוציא מידי ודאי ואף שהב"י כתב דאין להקל היינו לכתחי' כיון שהוא ענין כרת ר"ל שבחומר איסור כרת יש להחמיר בדרבנן ג"כ כמאן דמחמיר לכתחי' אבל בדיעבד ושעת הדחק שכבר טבל' לענ"ד גם הב"י יודה שאין להחמיר וכן נראה דעתו בש"ע שכ' דיעה ראשונ' בסתם ודעת הסמ"ג בשם י"א וכידוע דרכו של הב"י שכ"מ שסתם כדיעה ראשונ' וכ' אח"כ דיעה שני' בשם י"א דעתו להלכ' כדיעה ראשונ' עיין ש"ך (סי' רמב) בכללי הורא' וכ"ש בנ"ד שכבר טבלה ולנת' עם בעלה ודאי דאין להחמיר וכעין זה כ' בתשו' מור"מ מלובלין בדין אשה ששכחה לחתוך ציפורן דהדבר מכוער להחמיר אם לנתה עם בעל' אף שלא נזקקה לו ואף שהש"ך (סי' קצד ס"ק כה) פקפק בדברי מור"מ לובלין היינו משום דחשש לדעת הראב"ד דסובר שהציפורן עצמו חוצץ ולכן אין להקל נגדו אפי' בכה"ג ולסמוך על דברי הש"ד אבל בנ"ד שרוב הפוסקים הראשונים מקילים והמחמירים הוא מצד ספק ואפשר בכה"ג גם המחמירים מודים וכ"ש לפמ"ש שאין זה אלא מדרבנן ומ"ש הב"י דיש להחמיר בחומר איסור כרת לא דווקא הוא אלא משום דשורש האיסור הוא כרת לכן יש להחמיר לכתחי' אפי' במה שהוא מדרבנן וכ"ש לשיטת הרמב"ם דס"ל שכל הספיקות הם מדבריה' היאך אפשר לומר דמן התור' צריכה בדיקה בתחי' ובסופו דהא מבואר בש"ס דהטעם משום ספק דילמא חזאי הוא וכל ספק לקולא הוא מן התורה[*] אם לא לפי הגירסא הנמצא במקצת נוסחאות בדברי הרמב"ם בה' אבות הטומאה שבאיסור כרת כל ספק אסור מן התורה ואכ"מ:

[הג"ה מבן המחבר ולענ"ד אי משום הא לא איריא דהא כאן הוי אתחזק איסור נדה תחילה והיכא דאתחזק איסורא מודה הרמב"ם דספיקו אסור מן התור' כמ"ש הפוסקים ועוד דכיון דעומד להתברר ע"י בדיק' והיכא דעומד להתברר ג"כ מודה הרמב"ם דאסור מה"ת ועמ"ש בזה אאמ"ו הגאון נ"י בספרו בית יצחק בפתיחה לשער הספיקות:]

עוד יש כאן צד להקל ע"פ מ"ש הרז"ה בהשגות על ס' בעה"נ להראב"ד דהוא ס"ל דלדידן אפי' לכתחי' א"צ בדיקה בכל יום הובא דבריו בסד"ט (שם ס"ק י"ט) ונהי דכ' שם דבטלה דעתו נגד כל הני רבוותא מ"מ יש כאן סניף להקל וכ' שם עוד דהא דפסקינן כרב נגד משום דהאידנא נשי דידן נדות הם ומשום חומרא דר"ז משווינן להו ספק זבות מש"ה יש לפסוק כרב דסגי בתחילתן או בסופן ואע"פ שכ' בסד"ט שם דמדברי הב"י לא משמע הכי מד"כ ואין להקל משמע דגם בנשי דידן אין להקל כיון דבזבה גמורה יש להחמיר משום איסור כרת יעו"ש מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והרי כאן כמה ספיקות ספק שמא הלכה כרב וכשיטת הרמב"ם וראב"ד ורא"ש והרבה פוסקים ואת"ל דהלכה כר"ח מ"מ שמא לאו זבה היא וא"כ יש כאן ס"ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן דנהגו להחמיר לדידן גם בנדה ובכה"ג הוי ס"ס גמורה כמ"ש הש"ך (סי' קי בכללי ס"ס) בדין דגים שספק אם נמלחו עם דגים טמאים וכמ"ש בחיבורי באריכות ועי' בתשובות האחרונים בכ"מ שהקילו בס"ס אפי' באיסור ערוה החמורה ומכ"ש לפי דברי מעכ"ת שאמרה האשה שהיה לה ספק שמא בדקה ב' פעמים ויש לזה סניף ג"כ דמסתמא עשתה כהוגן לבדוק כדין ויש לדמות זה למ"ש הט"ז (סי' סט) בדין אשה ששכחה אם מלחה בשר דחזקה שעשתה כהוגן ומה שחשש מעכ"ת שמא הוא הוליד לה הספק שמתוך דבריו למדה כן אין בזה חשש לענ"ד וראי' לזה ממה דאיתא בפ' הרואה כתם (נח ב) מעשה באשה אחת כו' אמר לה שמא מכה הייתה ביך כו' יעו"ש הרי דהוא עצמו העיר לה מקום הספק וסמך ע"ז ואף דשם מיירי בכתמים שהוא מדרבנן מ"מ שפיר יש לסמוך על דבריה שאמרה שספק לה שהתורה נתנה נאמנות לאשה אף באיסורים החמורים כמ"ש וספרה לה לעצמ' כו' עיין תוס' ר"פ האשה רבה (פח א) ועי' בס' נקוה"כ בסי' סט שהשיג על הט"ז בדין אשה ששכחה אם מלחה בשר דהתיר מטעם סירכי' נקט וגם דרוב מולחין כהוגן וכ' דיש להחמיר משום דהוי ספק במקום חזקת איסור יעו"ש וזה לא שייך בנ"ד דכבר הוחזקה בטהרה ובדקה ביום שקודם הז"נ ומכ"ש לפמ"ש שהוא רק איסור דרבנן ויש ג"כ כמה ספיקות ולכן לענ"ד יש מקום להקל אפי' לא טבלה עדיין וכ"ש בנידון שכ' מעכ"ת בודאי כתורה וכשורה הורה בלי שום פקפוק כלל הנלעד"כ ידידו עוז דו"ש באהבה רבה יצחק אייזיק חופהק"ק ראזינאי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף