תוספות הרי"ד/כתובות/ה/ה

תוספות הרי"ד כתובות ה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואין כל מה שיש לאשה משועבד לבעל לאכילת פירות. עיין בפנים וע"פ הירושלמי הזה מובן שיטת הש"ס דילן ושיטת רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ו מה' ערכין דהמקדיש מע"י אשתו הר"ז עושה ואוכלת והמותר חולין א"ל יקדישו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדין לו הרי כל המע"י קודש כו' והק' הר"נ ז"ל דהא בש"ס קאמר רשב"ל מתוך שיכול לכופה למע"י נעשה כאומר לה יקדישו ידיך לעושיהן אבל כשלא יכול לכופה למע"י לא מהני מה שאומר יקדישו ידיך לעושיהן דהא תימר איני ניזונית ואיני עושה ומי מעכב על ידה והראי' לזה דהא בגמ' מביא ראי' לר"ה א"ר דיכולה אשה שתאמר לבעלה אנוא"ע מהמקדיש מע"י אשתו הר"ז עושה ואוכלת מאי לאו בניזונית פי' דאפילו ברוצה לזונה מ"מ אין חל ההקדש משום דרשות בידה לאמר אנוא"ע ומסיק לא בשאינה ניזונית הרי מפורש דלר"ה א"ר דיכולה אשה שתאמר לבעלה אנוא"ע לא חל ההקדש אפילו בניזונית א"כ לדידן דקי"ל כר"ה א"ר א"כ לא חל ההקדש אפילו כשאומר יקדישו ידיך לעושיהן וזהו קושיא עצומה ונראה לפענ"ד דדברי הרמב"ם ז"ל מובנים היטב דהנה יש לדייק בפרש"י ז"ל הנ"ל בד"ה מאי לאו בניזונית שיש לו נכסים ומבקש לזונה ואפ"ה תנן אין מע"י ברשותו להקדישן עכ"ל ז"ל למה נקט אין מע"י ברשותו הול"ל אין מע"י שלו ולמה נקט לשון אינו ברשותו כיון דאומרת אנוא"ע כדאיתא בתוס' ז"ל א"כ הרי אין המע"י שלו ולמה נקט אינו ברשותו ובפרש"י ז"ל בד"ה לא בשאינה ניזונית פי' רש"י ז"ל וז"ל בשאין לו במה לזונה עכ"ל ז"ל ולמה לא נקט כשאינו רוצה לזונה. ע"כ נראה לפענ"ד ע"פ מה דגרסינן בכולא תלמודא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד ויש בזה כמה שיטות מרבוותא ז"ל דשיטת רש"י ותוס' ז"ל דדוקא קדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד אבל לא קדושת דמים ונחלקו בטעמם דשיטת התוס' ז"ל במס' גיטין דף מ' ע"ב דטעמא דרבא משום דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה וע"כ שפיר אקדיש וחל ההקדש אבל הבע"ח בא ומוציא אח"כ מן ההקדש דלא אלים כח הקדש מכח המקדיש וכשם שמוציא מיד המקדיש כן מוציא מיד ההקדש והנ"מ קדושת דמים דיוצא לחולין ע"י פדיון א"כ הוי השיעבוד כמו נתינת דמים של פדיון אבל קדוה"ג דלא יוצא ע"י פדיון לא עדיף שיעבוד מנתינת דמים וכשם שאינו יוצא ע"י דמים כן לא יוצא ע"י שיעבוד עי"ש ושיטת רש"י ז"ל במס' פסחים דהטעם דקדושת דמים אינו מפקיע משום דכיון דממושכנין הן למלוה הרי הם כמו שאינן ברשותו דלוה ואין בידו להקדישם ועל מה יחול ההקדש דאיש כי יקדיש את ביתו וגו' מה ביתו ברשותו כו' עי"ש ומפרש הקצוה"ח ז"ל בסי' קי"ז ומביא כן בשם הריב"ש ז"ל בשיטת רש"י ז"ל דמ"ט חל קדוה"ג משום דכמו דקדוה"ג חל על דבר שלב"ל כן נמי חל על שאינו ברשותו כדאיתא ביור"ד בב"י ז"ל סי' רל"ד ואיש כי יקדיש את ביתו וגו' קאי אקדושת דמים אבל קדוה"ג חל אפילו על שאינו ברשותו והא דקי"ל גבי גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו הנ"מ בקדושת דמים אבל קדוה"ג שפיר יכול הנגזל להקדיש וכתב כן בשם הריב"ש ז"ל והקשה הקצוה"ח ז"ל לשיטת רש"י ז"ל דא"כ דלא חל ההקדש משום שאינו ברשותו א"כ קשה אפילו כשסילקו הלוה להמלוה נמי לא יחול ההקדש דהא הוי דבר שלבל"ע ומתרץ כיון דבידו לסלקו בזוזי לא הוי דבר שלא בא לעולם דהוי כאומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה תיקדוש דקדוש לכו"ע ולא הוי דשלבל"ע דהא בידו לפדותה עכ"ל ז"ל עי"ש ועפ"ז מובן הסוגיא הזאת בע"ה דהנה דבהא דתיקנו רבנן מזונות תחת מע"י באם אינו נותן לה מזונות או שהיא אומרת אנוא"ע ששייך המע"י אצלה אינו שייך המע"י אצלה רק קנין הגוף אבל קנין פירות של המע"י שייך אצלו דלא גרע מכל נכסי מלוג דילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות [כמו שמבואר בירושלמי דלקמן] והא דתקנו רבנן מע"י תחת מזונות היינו שבשביל המזונות הגוף מע"י שייך לבעל אבל באינה ניזונית שייך הגוף מע"י אצלה אבל הפירות שייך לעולם להבעל והנה באינה ניזונית דהוא אינו רוצה לזונה הרי משועבד הקנין פירות של המע"י מהבעל למזונותי' יותר מכל הנכסי מלוג וע"כ אם הקדיש המע"י באומרת אינו ניזונית וא"ע והוא רוצה לזונה דאינו קדוש לר"ה א"ר כדאיתא בגמ' מאי לאו בניזונית משום דבאומרת אנוא"ע הוי המע"י שלה דאף דהקנין פירות שייך להבעל מ"מ עושה ואוכלת משום דמשועבד הקנין פירות שלו למזונותי' דהא מה שתיקנו רבנן מזוני עיקר הוא רק משום שמא לא תספיק כדפרש"י ז"ל ואי בלא התקנה הי' הגוף מע"י שייך להאשה ופירות לבעל דהא כל מה שיש לאשה משועבד לבעל לאכילת פירות ומ"מ הי' מוכרח הבעל להוציא לה למזונות מן הפירות של המע"י כדאיתא בתוספתא פ"ג דערכין המקדיש מע"י אשתו הר"ז מעלה לה פרנסה מתוכן והשאר קודש עי"ש ומובא בירושלמי בסוף הסוגיא ומובא בשטמ"ק ז"ל במתני' אלמא דאף שהוא שלו מ"מ צריך להוציא מתוכן למזונותי' ורבנן תקנו מזונות דהיינו שחל החיוב עליו לזונה מנכסיו ולא שיוציא לה מזונות ממע"י שלה משום שמא לא תספיק והדר תקנו דהגוף מע"י שייך לו ובאמת אם אינה רוצה בתק"ח הרי הוא כמתחלה שהגוף מע"י שלה ופירות להבעל ומשועבד הקנין פירות שלו להוציא מתוכן פרנסה דאם לא יתן מהק"פ שלו למזונותי' מאין תאכל דהא הגוף ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות ואעפ"כ אין הק"פ שייך לה אלא שייך לו ורק משועבד למזונותי' כלשון התוספתא הר"ז מעלה פרנסה מתוכן וכן בש"ס דילן בשאינה ניזונית מאי למימרא כו' אבל ע"ע לא כ"ש אשתו לאו למימרא דאז שייך לה הק"פ של מע"י ז"א אלא אף דשייך לו הק"פ מ"מ מוציאין מתוכן לפרנסה דהקדש דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד וע"כ אתא בע"ח וטריף דלא אלים כח הקדש מכח המקדיש וע"כ אף דהוי קדוש מ"מ עושה ואוכלת דגביא המע"י על אכילה ולשיטת רש"י ז"ל לא חל ההקדש משום דאף דהוי שלו מ"מ כיון שממושכן אצלה הוי אינו ברשותו ולא חל ההקדש לפיכך כתב רש"י ז"ל דהמע"י אינו ברשותו להקדיש ואבל כשמסלק אותה במזונות באופן דהיא נתרצית למחר ליטול מזונות הרי המע"י שייך לו וחל ההקדש כמו בשיסלק להבע"ח דחל ההקדש משום דהוי כשדה שמשכנתי לך כנ"ל וה"נ כשבידו לסלקה מן השיעבוד דקנין פירות של המע"י דיכול לכופה למע"י והוי כמשכנתא דבידו לפדותה אבל לר"ה א"ר דאינו יכול לכופה למע"י ואין בידו לסלקה אז אפילו כשנתרצית לסלק במזונות מ"מ אינו קדוש רק לר"מ דס"ל אדם מקדיש דבר שלבל"ע וחל ההקדש לאחר שבא לרשותו משא"כ למ"ד דאין אדם מקדיש דבר שלבל"ע אז אינו קדוש אפילו כשנתרצית למחר ליטול מזונות ונסתלקה משיעבודא מ"מ אינו קדוש כיון דאין בידו לסלקה בשעת ההקדש ולפיכך מדויק לשון המשנה המקדיש מע"י אשתו הר"ז עושה ואוכלת המותר ר"מ אומר הקדש ר"י הסנדלר אומר חולין ולכאורה קשה דמשמע מלשון המשנה דפליגי ר"מ ור"י הסנדלר רק במותר אבל במע"י לכו"ע חולין ולמה לא נקט המקדיש מע"י אשתו חולין המותר ר"מ אומר הקדש ר"י הסנדלר אומר חולין ולמה נקט ברישא לשון עושה ואוכלת אבל לדברינו ניחא דלשיטת התוס' ז"ל באמת קדוש רק דהיא אתיא וגביא למזונותי' וע"כ נקט עושה ואוכלת כלומר דמפקה מע"י לאכילה וכן לשיטת רש"י ז"ל דאינו חל ההקדש הוא משום דמשועבד למזונותי' דעושה ואוכלת אבל כשמסלקה משיעבודה ע"י המזונות דנתרצה למחר ליתן מזונות שפיר חל ההקדש לרשב"ל משום דיכול לכופה למע"י ובידו לסלקה ולר"ה א"ר ג"כ הוי לר"מ הקדש באמת דאדם מקדיש דשלבל"ע ולר"י הסנדלר הוי באמת חולין דר"י הסנדלר קאי על הרישא ג"כ וכן איתא בשטמ"ק ז"ל לענינו דפליג ר"י הסנדלר גם על הרישא אלא דנטר לר"מ עד דמסיק למילתא והדר פליג עליו עי"ש בשטמ"ק במתני' ד"ה כתב הרא"ש ז"ל אך מקשי לפי דדחי את ר"ה א"ר ומוקי בשאינה ניזונית ובאמת יכול לכופה למע"י א"כ תקשי על ר"י הסנדלר האיך פליג על הרישא וס"ל דחולין הא אם יסלק לה במזונות הוי כשדה שמשכנתי לך ולשיטת רש"י ז"ל דהא דר"י הסנדלר ס"ל חולין במותר לאחר מיתה הוא משום דהוי דבר שלא בא לעולם משום דעדיין לא מתה כדפרש"י ז"ל בדף נ"ט אבל לא משום דגוף המע"י הוי דבר שלבל"ע א"כ קשה אמאי פליג ברישא וכן קשה כזאת לקמן בדף נ"ט דאמר שמואל הלכה כר"י הסנדלר ופריך מי אמר שמואל הכי והתנן קונם שאני עושה לפיך כו' ואמר שמואל הלכה כריב"נ ופרש"י ז"ל דכיון דשמואל ס"ל הלכה כר"י הסנדלר דלא קדוש לאחר מיתה ואע"פ דהשתא דידי' נינהו משום דבשעה שהקדיש עדיין לא מתה והוי דשלבל"ע והאיך קאמר הלכה כריב"נ הא השתא לא גירשה עי"ש ולכאורה קשה דהא בשמוקי התם בסוגיא דמעלה לה מזונות ולא מעלה לה מ"כ לצרכי' ורב ושמואל סברי מזוני תחת מע"י ומ"כ תחת מותר וכיון דלא יהיב מ"כ מותר דידה הוי ע"כ קדיש לאחר מיתה אליבא דר"מ דאדם מקדיש דשלבל"ע ופרש"י ז"ל דלמה מוקי בשמעלה לה מזונות ה"ה דה"מ לאוקמי' בשאין מעלה לה מזונות אלא משום דרב דאמר יכולה האשה שתאמר לבעלה אנוא"ע ומוקי רישא בניזונית כו' עי"ש ולכאורה קשה דלמה מוקים בשאין מעלה לה מ"כ לוקמי' בשמעלה לה מ"כ כמו דמוקי בשמעלה לה מזונות רק דהיא אינה רוצה כמו כן לוקמי' בשמעלה לה מ"כ ואך היא אינה רוצה א"ו דלכו"ע לענין מותר יכול לכופה למותר וכשיטת הר"י מג"ש ז"ל וכ"כ המפרשים ז"ל א"כ קשה כיון דיכול לכופה למותר ובידו לסלקה בזוזי א"כ הוי כשדה שמשכנתי לך דחל ההקדש אליבא דכו"ע ולא הוי דבר שלבל"ע א"כ מאי פריך משמואל אשמואל דהכא קאמר הלכה כריב"נ והכא קאמר הלכה כר"י הסנדלר דלא הוי הקדש משום דהוי דשלבל"ע דעדיין לא מתה וקשה הא אפילו דעדיין לא מתה מ"מ לא הוי דשלבל"ע דהא כיון דמתה ונסתלק שיעבודה השתא ובידו לסלקה מעיקרא ע"י מ"כ צריך להיות קדוש אפילו לר"י הסנדלר ע"כ פרש"י ז"ל בשאינה ניזונית שאין לו במה לזונה וכיון שאין לו במה לזונה ע"כ אינו ברשותו לסלק לה וע"כ כשמתה או שמסלק לה במזונות כשרוצה לזון אותה אצלו אפ"ה הוי לר"י הסנדלר חולין משום דבשעה שהקדיש לא הי' בידו וכדאיתא בירושלמי ספ"ק דמס' פיאה עשיר יש בידו ליקח עני אין בידו ליקח ולא הוי כמשכנתא שבידו לפדותה ולסלקי' כיון שאין לו במה לזונה והא דבמשכנתא אמרינן סתמא בידו לפדותה ס"ל לרש"י ז"ל דווקא כשיש בידו מעות וע"כ הוי בידו משא"כ כשאין לו מעות האיך הוי בידו דל"ל דהוא משום דיש לו כח הפדיון ונשאר בידו כח הפדיון ז"א דבהדיא פי' הר"נ ז"ל דהוא משום דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי עי"ש בר"נ ז"ל במס' נדרים דף פ"ו עיי"ש ולאו משום דלא יצא עדיין מרשותו ונשאר לו כח הפדיון ודכוותי' בשאין מעלה לה מ"כ פירש שאין לו ממה ליתן לה מ"כ וכיון שכן ניחא מאד שיטת הרמב"ם ז"ל דהא בר"פ המדיר דפריך בגמ' וכיון דמשועבד לה כל כמיני' דמפקע לשיעבודה מתרץ באומר לה צאי מע"י במזונותיך וכמה אוקימתות והרמב"ם ז"ל פסק בפשיטות כמתני' דהמדיר והק' הר"נ ז"ל א"כ יקשה כל כמיני' דמפקע שיעבודה ומתרץ דהרמב"ם ז"ל ס"ל כיון דקי"ל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ולא אלמוה רבנן לשיעבודה דאשה רק לשיעבודא דבעל א"כ קושית הגמ' קאי אליבא דת"ק דל"ל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד וע"ז קאי כל הסוגיא אבל לפי מה דקי"ל דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד א"כ לא קשה כלל כל כמיני' דמפקע לשיעבודא עי"ש וא"כ לפ"ז שפיר ניחא שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בסוף הסוגיא דידן מסיק במסקנא אלא אמר רב אשי קונמות קאמרת שאני קונמות וכו' כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד וא"כ בכל הסוגיא לא הי' ס"ל עדיין דהקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד ע"כ שפיר קאמר לר"ה א"ר דאפילו בניזונית כשרוצה לזונה מ"מ כשיכולה שתאמר אנוא"ע לא חל ההקדש משום דהוי דבר שאינו ברשותו או דבע"ח בא וטריף כנ"ל אבל לפי מה דקי"ל דהקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד ושיטת הרמב"ם ז"ל דאפילו קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד א"כ לשיטתו ז"ל דפסק בפ"ז מה' ערכין ובפי"ח מה' מלוה ולוה דהקדש דמים נמי מפקיע מידי שיעבוד א"כ לפי המסקנא אף כשיכולה לומר אנוא"ע מ"מ הרי כל מה שיש לאשה משועבד לבעל לאכילת פירות וע"כ אפילו כשתאמר אנוא"ע מ"מ הקנין פירות שייך להבעל ואפילו שמשועבד הקנין פירות למזונותי' באפותיקי והיא רוצה לגבות מן הקנין פירות דהמע"י מ"מ כיון שהקדיש הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד וכיון דרוצה לזונה שפיר הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד כיון דרוצה לזונה ואין בדעתו שתתפרנס מן הצדקה ותוספתא הנ"ל מיירי שאינו רוצה לזונה ודברי הרמב"ם ז"ל מפורש בירושלמי דמסיק אבל אם הי' מעלה לה מזונות ד"ה קדשו ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות וע"כ אפילו תימר אנוא"ע וכן במותר אף שאינו נותן לה מ"כ ומותר דידה הוי מ"מ משועבד לבעל לאכילת פירות ומה שמשועבד הקנין פירות שלו למזונותי' או למותר הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד כיון דרוצה לזונה ולשון הרמב"ם ז"ל ג"כ כלשון הירושלמי א"ל יקדישו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדין לו הרי כו' ולשון הרי הן משועבדין לו הוא ממש לשון הירושלמי כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות ודוק:

מ"ת הקדש מצודה שאינה מצוי'. עיין בדברינו בפנים וע"כ הירושלמי הזה ניחא קושית המהר"ם מלובלין וצ"ל דהק' על האוקימתא דמוקים לה במעלה לה מזונות ולא מעלה לה מ"כ למה לא מוקמי באמת רב ושמואל למתני' דמעלה לה מ"כ ומזונות ומזונות אינה רוצה ומ"כ נוטלת ע"כ עושה ואוכלת והמותר הוי הקדש באמת מחיים וגם קשה בהא דפריך משמואל אשמואל בהא דפסק שמואל הלכה כר"י הסנדלר דאין מקדיש דשלבל"ע פרש"י ז"ל דדבר שלבל"ע הוא דהא עדיין לא מתה וכי קמשני כי קאמר הלכה כריב"נ להעדפה פרש"י ז"ל וה"ה דה"מ לאקשויי סוף סוף לא בא לעולם אלא דאקשי קושיא אחריתי ולכאורה קשה למה באמת לא מקשי הקושיא הזאת דלכאורה הא עדיפא להקשות קושיא זאת אבל לפי הירושלמי ניחא דלא ניחא כ"כ לרב ושמואל לאוקמי' דמעלה בה מ"כ ולר"מ קדוש מחיים באמת ז"א דא"כ קשה מ"ט דר"י הסנדלר דס"ל דהוי חולין ולא ניחא לרב ושמואל למימר דטעמו משום דהוי דשלבל"ע דהמע"י הוי דבר שלבל"ע ז"א דלא פסיקא להו כ"כ לאוקמי' במצודה שאינה מצוי' ע"כ מוקמי יותר לאחר מיתה א"כ טעמא דר"י הסנדלר הוא משום דבר שלבל"ע דעדיין לא מתה ובזה מתורץ מה דהק' בשט"מ ז"ל על פרש"י ז"ל דלמה לי' לפרש בטעמא דר"י הסנדלר דהוי דשלבל"ע משום דעדיין לא מתה ולמה לא מוקי בפשיטות משום דעדיין לא נעשה המלאכה אבל לפי הנ"ל ניחא דא"כ יקשה באמת מדוע לא מוקמי רב ושמואל להמתני' במותר מחיים וכנ"ל אלא ע"כ דס"ל דזה לא חשוב דשלבל"ע לר"י הסנדלר אם לא לאחר מיתה וע"כ ניחא דלא פריך סוף סוף הא לא בא לעולם דעדיין לא נעשה משום דפריך דעדיפא מיני' דזה לא פסיקא לי' כ"כ אם מעש"י הוי דשלבל"ע דזה פלוגתא דאמוראי בירושלמי ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף