תוספות הרי"ד/פסחים/ג/ו

תוספות הרי"ד פסחים ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"א בשם ר"י אתיא דר"א בר"צ כר"ג כמה דר"ג אמר מה שני כו' ע"פ הירושלמי הזה יש להבין שפיר פסקי הרמב"ם ז"ל בהך סוגיא יתבאר שיטת הפוסקים ז"ל בהך ענינא ויתבאר לנו שמעתתא בטוב טעם ודעת. גרסינן במס' פסחים דף יג ע"א ואיבע"א רב דאמר כהאי תנא דתניא י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהורות מזון ב' סעודות כדי לאכול עד ארבעה שעות דברי ר"א ב"י איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע א"ל טהורות לא ישרופו שמא ימצאו להן אוכלין א"ל כבר בקשו ולא מצאו א"ל שמא חוץ לחומה לנו. א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרופו שמא יבוא אליהו ויטהרנה. אמר לו כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערב יום טוב מפני הטורח אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כראב"י איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע וכו' ע"כ ובתוס' ז"ל ד"ה שורפין אפילו אם נאמר דאסור לשרוף טהורות משום משמרת תרומותי כו' הכא שרי כיון דסופה לאיסור ולילך לאיבוד כו' כו' עיין שם וכתב הרב אלפסי ז"ל דהלכה כראב"י איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע ובפ"ג גבי מתניתין י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דר"מ וחכ"א בזמנן ר"א בר"צ אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן וכתב הרב אלפסי ז"ל דהלכה כר"א בר"צ דר' יהושע ס"ל כוותיה והקשה ר"א תלמידו ז"ל הא ר"י פליג עם ר"א בר"צ בחולין ומתרץ הר"נ ז"ל דקבעו הלכה כראב"י איש ברתותא שאמר משום ר"י הוא דווקא לענין תרומה אבל לא לענין חולין עיין שם באריכות:

והרמב"ם ז"ל פסק דגם חולין מבערין קודם השבת כר"י וכר"מ דמתניתין ולא כחכמים ור"א בר"צ וכתב הה"מ ז"ל דפסק כר"י שקבעו הלכה כמותו וכסתם מתניתין משום דגירסתו לא היה דברי ר"י אלא סתם מתניתין וכן כתב הלחם משנה ז"ל עיין שם:

ובעה"מ ז"ל מפרש טעם פלוגתתן דבין ר"מ וחכמים ור"א בר"צ הוא דר"מ ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה וע"כ בשבת אסור לבער ע"כ מבער קודם השבת וחכמי' ס"ל דמפרר וזורה לרוח וע"כ משום מצות תשביתו רשאי אף בשבת כיון דאינה אב מלאכה ור"א בר"צ ס"ל גם כן כחכמים דרשאי בשבת גם כן ע"כ מבער חולין בזמנן אבל תרומה האוכליה מעטין מבער קודם השבת:

ולכאורה צ"ע דכי בשביל שאין ביעור חמץ אלא שריפה ע"כ מבער החולין קודם השבת דלמה לו לבער קודם השבת הא אוכלין מצוין ואי דבשבת לא מצי לשורפו יבטלו. דהא מדאורייתא בביטול סגי ולמה גרע מההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותיו יבער ואם לאו יבטלו בלבו וישרפנו בחוה"מ כמו המוצא חמץ בתוך ביתו ביום טוב בחמץ שבטלו מכפה עליו כלי ובחול המועד ישרוף כדאיתא בדף ו' ע"א ובשו"ע סי' תמ"ו והכי נמי כיון דסוף סוף אינו מקיים מצות שריפה בזמנו למה לו להקדים להפסיד החולין שמצוין לו אוכלין ולשרוף בע"ש מוטב לו לאכול עד שעת ביעור ובשבת יבטלו קודם זמן איסור וישרפנו שלא בזמנו בחול המועד אלא ע"כ דלא נוכל לסמוך על הביטול כמו דגרסינן לעיל בפרק קמא דף י' ע"ב וליבטליה בד' וליבטליה בה' כיון דלאו זמן איסורו הוא ולאו זמן ביעורו הוא דלמא פשע ולא מבטיל ליה וליבטליה בשית כיון דאיסורא וכו' לא מצי מבטל ליה ע"כ הכא נמי לא נוכל לסמוך על הביטול דבשבת דהוא זמן ביעור אינו יכול לבטל דלאו ברשותיה קאי ובד' ובה' דילמא פשע וע"כ כיון דאינו יכול לקיים מצות השבתה בשש בזמנו בשבת ע"כ מבערו בע"ש כדי שלא יבוא לידי ב"י וב"י וכן מפורש בירושלמי בפ' אלו עוברין בהדיא דטעמא דר"מ שלא יבוא לידי ב"י וב"י (כאשר נבוא לקמן בע"ה) וחיישינן שמא יבוא לידי ב"י ובל ימצא ע"כ מבער מלפני השבת כדי שלא יבוא לידי ב"י וכו' ודעת המלחמות להרמב"ן ז"ל דהא דאסור לבער בשבת הוא מטעם אחר דכתב שם. דהא דר"מ דס"ל דמבערין את הכל מלפני השבת כוונתו דישייר מזון ב' סעודות והא דתנינן בתוספתא דאופה לו מצה בע"ש לאו משום דלא משייר מן החמץ ויהיה לו מה לאכול בשבת ע"פ ז"א אלא כונתו על מצה של לילה הראשונה מצת מצוה דלא יאפה במוצ"ש לצורך אותו הלילה דחיישינן שמא יקדים לאפותה בין השמשות ולומר לך דר"מ מזרז בביעור ומזרז באפיה כדי שלא יבוא לידי מלאכה או לידי פשיעה עכ"ל. ואפילו מפרר וזורה לרוח נמי אסור בשבת אליבא דר"מ שמא יפשע מחמת חומרא דשבת ולא יפרר ויזרה לרוח כל הצורך וממילא דחיישינן לפשיעה דביטול כדאיתא בהדיא בגמ' כיון דלאו זמן איסורו דילמא פשע. אבל עכ"פ למ"ד דס"ל דאף חולין מבער קודם השבת הוא משום ב"י וכו':

והא דפירש"י ז"ל בסוגיא דדף יג ע"א אמרו לו טהורות לא ישרפו וכו' וז"ל לא ישרפו כלל וכו' ולא להפסיד תרומה בידים ואם לא ימצא להן אוכלין יאכילנה לבהמת כהנים או יבטל בלבו ע"כ כוונתו דלחכמים דפליגי אר"י ס"ל דלא צריך כלל שריפה דס"ל דאף בנתינת לבהמת כהן שפיר מקיים וגם סבירא ליה דלא חיישינן לב"י דמהני ביטול ולא חיישינן לפשיעה וא"צ זריזות וע"כ לא חיישינן לפשיעה דביטול רק דוקא אכל השנים לא דנו חכמים לקבוע הביטול בלאו זמן איסור וביעור וזה דוקא בקביעות לכל השנים לא רצו חכמים לתקן זמן ביטול אבל במקרה שפיר סמכינן זהו טעם החכמים דפליגי אר' יהושע בברייתא הזה דלא חיישי לפשיעותא. וקמ"ל רש"י ז"ל שיטת חכמים דפליגי אר"מ ור"י אבל עכ"פ טעמא דר"מ וטעמיה דר' יהושע משום דחיישינן לפשיעותא ויבוא לידי ב"י וכו' כדמפירש בהדיא בירושלמי טעמיה דרבי מאיר ועכשיו דביארנו כ"ז יש מקום לתרץ בע"ה מה דלכאורה קשה על שיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתו דפסקו כר"י וכר"מ דמבער הכל מלפני השבת הא ר"א בר"צ מכריע הוא וקי"ל הלכה כדברי המכריע ואם כן קשה הלכתא אהלכתא והא דלא פסקו כרב"ג לענין זמן אכילה אף שהוא מכריע משום דרבן גמליאל לאו מכריע הוא טעמיה דנפשיה קאמר פירש"י ז"ל משום דלא נשנית קודם בדברי ר"מ ור"י בין חולין בין תרומה עיין שם אבל הכא לענין ביעור דר"מ קאמר בלישניה דהכל משמע בין חולין בין תרומה וחכמים אומרים בזמנן משמע גם כן הכל ואם ר"א בר"צ דמכריע בין חולין לתרומה הוי שפיר מכריע ומצאתי בצל"ח דמקשה זאת:

ואין לומר משום דגרסינן בירושלמי אתיא דר"א בר"צ כר"ג כמה דר"ג אמר מה שני בין חולין לתרומה כן ר"א בר"צ אומר מה שני בין חולין לתרומה כמה דתימר הלכה כר"ג ודכוותיה הלכה כר"א בר"צ אם כן משמע דלפי מה דלא קיימא לן כר"ג בש"ס דילן וס"ל דהכרעה שלישית לאו מכריע הוא דר' גמליאל טעמיה דנפשיה קאמר אם כן ממילא אין הלכה כר"א בר"צ משום דקאי בחד שיטה כר"ג וראיתי בש"ק ז"ל דמקשה על הפוסקים ז"ל דפסקו כר"א בר"צ מהאי ירושלמי הנזכר כיון דהירושלמי ס"ל דר"ג ור"א בר"צ קיימי בחד שיטה לחלוק בין חולין לתרומה אם כן כיון דלא קיימא לן כר"ג ממילא אין הלכה כר"א בר"צ וכן כתב במרה"פ אבל באמת ז"א דלכאורה קשה האיך מדמה רבן גמליאל לר"א בר"צ דקיימי בחד שיטה הא סברותיהן חלוקות הא ר"ג סבירא ליה דתרומה נאכלת לאחר חולין משום קדושתה כדאיתא בירושלמי פסחים פרק קמא במסקנא ואילו ר"א בר"צ ס"ל להיפך דתרומה נשרפת קודם חולין ולא חיישינן על קדושתה וכן כתב בהדיא הצל"ח ז"ל דסברותיהן חלוקות וכן כתב המה"פ ז"ל:

אלא האמת יורה דרכו דתיבות מה שני בין חולין לתרומה אין להם פירוש אלו התיבות מה שני. ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ על פי מה דגרסינן לעיל בירושלמי פרק קמא הלכה כר"ג שהוא אומר מעין שניהם עיין שם. פי' דמכריע הוא כהא"מ בבבלי דפריך ולימא הלכה כר"ג דהוא מכריע אמר לי' ר"ג לאו מכריע הוא אלא טעמיה דנפשיה קאמר ואילו הירושלמי סבירא ליה דר"ג מכריע הוא והוא אומר מעין שניהם ע"ז קאמר אתיא דר' אליעזר בר"צ כר"ג כמה דר"ג אומר מה שני בין חולין לתרומה תיבות מה שני הוא קיצור לשון וכאילו אמר מעין שניהן וזהו מה שני דכונתן מעין שניהן בין חולין לתרומה דרבן גמליאל אומר מעין שניהן בין חולין לתרומה ור' אליעזר בר"צ אמר מעין שניהן בין תולין לתרומה כמה דתימר הלכה כר' גמליאל מחמת שאומר מעין שניהן ודכוותיה הלכה כר"א בר"צ דאומר מעין שניהן ואם כן לפי זה אף דבש"ס דילן סבירא ליה דר"ג לאו מכריע הוא דטעמיה דנפשיה קאמר הנ"מ בפלוגתא דר"ג דהתם לא נשנות בדברי ר"מ ור"י תרומה וחולין מה שאין כן במשנה דר"א בר"צ דקאמר ר"מ הכל דהוא תרומה וחולין אם כן ממילא ר"א בר"צ מכריע הוא כדכתב הצל"ח ז"ל כנ"ל:

אבל על פי דברינו לעיל ניחא דלכאורה משמע דהבבלי והירושלמי מחולקין בין טעמא דרב מאיר ובין טעמא דר' יהושע דבברייתא המובא בבבלי דר"א בר"י איש ברתותא אומר משום ר' יהושע גרסינן א"ל טהורות לא ישרופו שמא ימצאו להן אוכלין אמר ליה כבר בקשו ולא מצאו ע"כ משמע מזה דטעמיה דר"י דמתיר לשרוף תרומה טהורה הוא מטעם דאין איסור כלל בשריפתה דכבר בקשו ולא מצאו אוכלין אם כן כיון דסופו לילך לאיבוד מותר לשורפו בידים ]ומשמע מזה דכבר בקשו להן אוכלין ולא מצאו עדיף יותר מחשש שמא יבוא אליהו גבי תלויה דלענין תלוי' ס"ל לר' יהושע דגרמא מותר אבל בידים אסור דהגם דגרמא מותר דס"ל דלא מקרי ראוי לך ור"א ס"ל דמקרי ראוי לך שמא יבוא אליהו ע"כ גם גרמא אסור ור' יהושע ס"ל דגרמא מותר אבל מכל מקום בידים אסור לשרוף מה שאין כן בכבר ביקשו להן אוכלין ולא מצאו ס"ל דנקרא הולך לאיבוד ולא חיישינן כלל שמא חוץ לחומה לנו וע"כ מותר לשרוף בידים[ כדאיתא בתוס' ז"ל דאין כאן שום איסור דמשמרת תרומותי ודמו לחולין דמותר לשורפו וע"כ מחויב לשורפו קודם השבת כדי שלא יבוא לידי ב"י וב"י מחשש דפשיעה אבל אם היה איסור בשריפת תרומה טהורה והיה עלה העשה דמשמרת תרומותי היה אסור לשרוף קודם השבת אף דאיכא חשש שמא יבוא לידי בעל יראה ובעל ימצא. מכל מקום אסור לעבור על איסור קל בידים מן הספק שמא יבוא לידי איסור חמור דהא עשה קיל מל"ת כדאיתא ביבמות דף ח' ע"א אטו עשה דדחי ל"ת לאו ל"ת חמור מיניה וע"כ לא התירו למדביק פת בתנור לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה דוקא בשיבואו לידי ודאי איסור חמור אבל לא בספק איסור חמור לפיכך משיב ר' יהושע כבר בקשו ולא מצאו אם כן אין כאן שום איסור ודמי לחולין ומחויב לשרוף כדי שלא יבא לספק ב"י ובל ימצא:

ואילו בירושלמי בפ' ג' דפסחים גרסינן לבתר המשנה די"ד שחל להיות בשבת אתיא דר"מ כר"א וריבה מן דר"א דר"א אומר שלא יבוא לידי ב"י וב"י ור"מ אומר שלא יבוא לידי ספק בל יראה ובל ימצא ע"כ פי' דגרסינן בירושלמי גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב פלוגתא דר"א ור"י דר"א סבירא ליה דמניח אחת בתנור לשם חלה ונשרפת אמר ליה ר"י ולא נמצאת כשורף קדשים ביום טוב אמר ליה ר"א לדברך הרי הוא עובר בב"י ובל ימצא אמר ליה מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו אמר ר' פנחס אתיין אלין פלוגתא כהדין פלוגתא דתנינן תמן הניתנין למטה וכו' אמר ליה ר"א לדבריך ה"ה עובר על בל תגרע אמר ליה מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפניו וכו' ע"כ נמצא דר"א ס"ל דמותר לעבור על שריפת קדשים ביום טוב מלעבור על ב"י וב"י ע"ז קאמר דאתיא דר"מ כר"א וריבה מן דר"א פי' ויותר מן דר"א דרב אליעזר אומר שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא ודאי ע"כ מתיר שריפת קדשים ביום טוב ורב מאיר ס"ל עוד יותר אפילו מפני ספק ב"י וב"י מותר לעבור על שריפת קדשים בחול ואתיא חכמים כר' יהושע וריבה מר' יהושע דר"י אמר אין שורפין את הקדשים ביום טוב וחכמים אומרים אפילו בחול אין שורפין את הקדשים ע"כ ]והאי אתיא חכמים כר"י מפורש היטב בביאור יפה בחיבורי מגדל דוד עיין שם[ אלמא דשיטת הירושלמי דר' מאיר ס"ל דלעולם איכא איסור בשריפת תרומה טהורה ועכ"ז מתיר מפני ספק בל יראה ובל ימצא ונמצא דברייתא דראב"י איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע דלא מובא זאת הברייתא בירושלמי לא כשיטת הירושלמי דאילו בברייתא המובא בבבלי שם ראב"י איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע הא דשורפין תרומה טהורה משום דאין איסור כלל דמשמרת תרומותי דכבר בקשו ולא מצאו ולא חיישינן לשמא וסופו לילך לאיבוד ואין כאן שום איסור דמשמרת תרומותי כמו שכתבו בתוס' ז"ל ואילו שיטת הירושלמי אליבא דר"מ דלעולם איכא איסור בשריפת תרומה טהורה דמשמרת תרומותי ומכל מקום מותר מפני שלא יבוא לידי ספק בל יראה ובל ימצא ולפי זה מצינן חילוק בין בבלי וירושלמי דלברייתא המובא בבבלי טעמא דמותר לשרוף תרומה טהורה משום דאין כאן איסור דמשמרת תרומותי דכבר בקשו ולא מצאו אוכלין ודמי לחולין דמותר לשורפו ומחויב לשורפו כדי שלא יבוא לידי ספק בל יראה ובל ימצא אבל לשיטת הירושלמי לר"מ דמחויב לשורפו משום שלא יבוא לידי ספק בל יראה ובל ימצא וע"כ מותר לו לעבור על שריפת קדשים טהורין כדי שלא יבוא לידי ספק בל יראה ובל ימצא:

ועכשיו דזכינו לזה מתורץ קושייתנו בטוב טעם דנחזי אנן בהכרעה דר"א בר' צדוק אם נקרא הכרעה או טעמיה דנפשיה קאמר תלי בפלוגתא שבין בבלי וירושלמי דלשיטת הבבלי הוי מכריע ולשיטת הירושלמי אינו מכריע דשיטת רש"י ז"ל במס' פסחים דף כא וכן מובא בתוס ז"ל במס' ב"ק דף קט"ז גבי הכרעת ר"י בר' יוסי אני אכריע בבית תעשה זילוף ובשדה תשפוך הכל דאמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת פי' רש"י ז"ל דלא נקרא הכרעה משום דלא מבואר בתנאים הראשונים דפליגא בתקלה דלמא טעמא אחרינא הוא ולאו משום תקלה ור"י חייש לתקלה ואם כן הוי הכרעה שלישית בשלמא אם היה טעמם של תנאים ראשונים משום תקלה אם יש חשש תקלה או לא ונחלקו בזה ע"כ המכריע דבבית שייך תקלה ובשדה לא שייך תקלה אם כן מכריע פלגא כמר ופלגא כמר אבל מכיון דלא נחלקו תנאים ראשונים כלל בתקלה אלא בטעם אחר ונמצא דר"י בר"י מחדש טעם אחר ולא שייך מכריע פלגא כמר ופלגא כמר כן שיטת רש"י ז"ל ולפי זה לשיטת הירושלמי לא נקרא ר"א בר"צ מכריע רק לשיטת הבבלי דלשיטת הבבלי מחלוקת ר"מ וחכמים בזה דר"מ ס"ל דחיישינן לבל יראה ובל ימצא וחכמים ס"ל דלא חיישינן לפשיעותא ולא חיישינן כלל לבל יראה ובל ימצא וע"כ מבער בזמנן וכן פליגי בתרומה דר' מאיר ס"ל דמותר לבער ולשרוף תרומה טהורה משום דכיון דסופו לילך לאיבוד אין כאן איסור כלל דמשמרת תרומותי ודמי לחולין דכבר בקשו ולא מצאו ורבנן ס"ל דאסור לשרוף תרומה טהורה שמא ימצא להן אוכלין ונקרא ראוי לך וע"ז מכריע ר"א בר"צ פלגא כמר ופלגא כמר דלענין חולין ס"ל כרבנן דאין כאן חשש ספק דב"י וב"י ומבער בזמנן אבל כ"ז בחולין דלמה לו להפסיד חולין שיש להן אוכלין אבל בתרומה דכבר ביקשו ולא מצאו ולא חיישינן כלל לאוכלין למה לו להמתין על שבת ולפררם ולזורם לרוח בשבת הא אין לו בהם שום צורך השתא ולמה לו לחלל את השבת בחנם אפילו במפרר שאינו אב מלאכה כיון שאין לו בהם שום צורך כדפי' הבעה"מ ז"ל ונמצא דפלגא אית ליה כמר ופלגא כמר לענין שאין איסור בשריפת תרומה טהורה ס"ל כר"מ ולענין ספק בל יראה ובל ימצא כחכמים ע"כ הוי שפיר מכריע מה שאין כן לשיטת הירושלמי דאף ר"מ ס"ל דחיישינן שמא ימצא להן אוכלין והוי איסור בשריפתה אך דמותר מפני שלא יבוא לידי ספק בל יראה ובל ימצא וכיון דר"א בר"צ ס"ל כחכמים דלא חיישינן לספק בל יראה ובל ימצא אם כן למה מותר לשרוף תרומה טהורה הוא ע"כ משום דס"ל דאין איסור כלל בשריפתה דכבר בקשו ולא מצאו אם כן לאו מכריע הוא אלא טעמיה דנפשיה קאמר וע"כ לשיטת הירושלמי תלי הכרעה דר"א בר"צ בהכרעה דר"ג כמה דס"ל לירושלמי בר"ג דאמר מעין שניהם וס"ל להירושלמי שם דהכרעה שלישית מכרעת גם כן ואם כן לפי זה מתורץ קושיתינו על הרמב"ם ז"ל דלמה לא פסק כר"א בר"צ המכריע משום דלא פסיקא לן כיון דתלי בפלוגתא שבין בבלי וירושלמי ולא פסיקא לן טעמא דר"מ ולא פסיקא לן דר"מ וחכמים פליגי באם חיישינן לשמא ימצאו להן אוכלין או כבר בקשו ולא מצאו או טעם פלוגתייהו באם חיישינן להפק ב"י וכו"ע ס"ל דחיישינן שמא ימצאו להן אוכלין ונמצא דלפי זה דר"א בר"צ לאו מכריע הוא דלמא פליגי בטעמים אחרים והוי כההיא דבית ושדה דלא פסיקא לן בטעמא של בית שמאי ובית הלל דלמא טעמא אחרינא הוא ולא משום תקלה וכיון דאיכא למימר טעמם הוא משום תקלה ואיכא למימר דטעם אחרינא הוא לא נקרא ר"י בר"י מכריע כלל והכי נמי לא נקרא רבי אלעזר בן רבי צדוק מכריע ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף