אמרי בינה/דיני פסח/ט
|
< הקודם · הבא > |
הגם דהמ"א (סי' תמ"ב) פשיטא לו דבמב"מ מותר לקיימו מה"ת ובפשיטות נראה דאף שנתערב בו כזית בכא"פ ג"כ מותר דהלמ"ס דכזית בכא"פ אוסר הוא דוקא במין באינו מינו וכן נראה מדברי הראשונים ובפרט בדברי התוס' פסחים (דף מ"ג) ותוס' חולין (דף צ"ח) ועיין ח"ד (סי' צ"ח) אולם מצינו חולקים ע"ז ודעת רבינו שמשון מס' טבול יום (פ"ב) דאף במין במינו יבש ביבש אמרינן כזית בכא"פ ורק בלח בלח או ביבש בליכא כזית בכא"פ בטיל וסובר דהללמ"ס היה אף במב"מ ביש בו בכא"פ דלא נתבטל. וכן נראה נמי מדברי או"ח המובא ב"י (סי' תמ"ב) שכתב דאם יש באיסור כבכא"פ אסור לקיימן וקאי על חטין שנפל עליו דלף דמבואר דלא נתבטל ביש כזית בכדי א"פ ולדבריהם הוא דוקא בקמח בקמח דהוי כלח בלח ולא ביבש ביבש אולם דעת רוב ראשונים לא נראה כן:
ואם יש כבכא"פ במבא"מ ואינו בנו"ט דהאריכו הפ"ח ומקו"ח להוכיח מכותח הבבלי דלדעת הטור א"ב טעם ואפ"ה מבואר דאי כבכא"פ דאורייתא חייב האריך אאמ"ו ז"ל בספרו שם (סי' י"ג) דכותח הבבלי ושכר דגוף הדבר אינו נעשה זולת החמץ והוא מכשיר המאכל חשיב כאילו הכל חמץ והוכיח שם בראיות ברורות דבא"נ טעם אינו אסור לדעת הטור מדאוריית' וגם אני בעניי הארכתי שם בזה עיי"ש וראיתי במקו"ח שכתב לתרץ קושית תוס' נזיר) (דף ל"ו) בהא דשום ושמן של תרומה ולא משני דזר לוקה עליהן משום טעם כעיקר וכתב דע"כ איירי בליכ' טעם בהמקפה היה לפסול את כולה דהא בטבול יום פליגי בעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה אי פסול כולה וכ"כ אי טע"כ דאורייתא והיתר נהפך לאיסור היה לו לפסול את כולה א"ו דא"ב טעם ולא נתהפך מש"ה אינו פוסל אלא מקום מגעו. ולענ"ד דבריו מוקשין חדא איך אפשר שיתערב בו כזית בכא"פ משום ושמן ולא יהי' בו טעם זה נגד המוחש ועוד הא מבואר בר"ש מס' טבול יום הנז' להדיא על קושי' זו דלפסול כולה מצד טעם כעיקר וכתב דלענין טומאה לא אמרינן טע"כ ומשום דעיקר' חולין הוא ובחולין פוגע ולענין איסור אכילה דוקא הוא דהוי כעיקר עי"ש וע"כ דא"ד לעיסה שנגעה או שנתחמצה בשאור של תרומה דר"י ור"ש פוסלין דשם הוא מין אחד וכמו שהביא שם הר"ש. וכן מבואר תוס' בכורות (דף כ"ב) בהא דלקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור אי ציר רובא מעוטא דמיא בטלו להו ברובא דהטעם דלא אתמר טע"כ לענין טומאה וכן נבילה בטילי בשחוטה לענין טומאה אפי' חזר ונתבטל הכל ביחד וקצת יש להבין מאי ראי' מנבילה דבטילי בשחיטה חדא שם נתבטל קודם לכן וכיון דרשאי לאכול כל א בפני עצמו דנתבטל ברוב הוי כהיתר ולכך אף חזר ונתבטל ביחד הכל מותר ועימ"ש הח"ד (סי' ק"ט) ומ"ש עליו בהגהותי בד"ח שם (סי' י"ג). ועוד הא בנבילה בשחוטה לא נרגש הטעם של זה בזה דלענין הטעם הוי כמב"מ ואינו ניכר ולכך נתבטל אבל במים בציר מנ"ל דל"א בהו טע"כ הא כמו דלענין אכילה אף דמד"ת ברובא בטיל מ"מ ביש בו טעם אמרינן טעמא זה הכירו דחיך אוכל יטעום והוי כניכר האיסור וכמו שכתב הרשב"א דף צ"ח) דלמא כמו כן לענין טומאה כיון דכל חשיבת האוכל בטעמו דכתיב וחיך אוכל יטעם אזלינן גם לענין טומאה טעכ"ד וא"כ מקום להאריך בזה ואי"ה יבואר במ"א:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |