שיירי קרבן/כתובות/יא/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־03:18, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png יא TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תיפתר שהוקיר המקח. וכן הא דתנן בסיפא או שוה מאתים במנה צריכין לפרש בשהוזל המקח וכ"כ תוס' בפרקין. וא"ת מ"מ תחזור לגבי הלקוחות שהרי המכר לא היה כלום ותחזור הקרקע ליתומים וי"ל דהואיל ובשעה שקבלה הקרקע היה שוה ר' מיד רצתה להוציא הקרקע מרשות היתומים ולהכניסה לרשות הלוקח והרי היא כמי שנתכוונה לקנות הקרקע וכתובתה באותה שעה ע"כ. ול"נ כיון שאלו מכרה ברשות ב"ד לא היו מפסידים כלום לכן חייבת לשלם ליתומים כל מה שהיתה הקרקע שוה בעת שמכרה:

אר"י אם היה המקח מופלג וכו'. כתב הרי"ף פ' הזהב איכא מ"ד הא דאר"י ביטול מקח יש להו היינו עד פלגא ומביא ראיה מסעיין דאר"י אם היה מופלג יש לו אונאה וליתא דאין אונאה לקרקעות אפי' שוה מנה במאתים כדאמרי' פרק המקבל זבין שוה מנה במאתים אין אונאה לקרקעות והרא"ש שם חולק וכתב הא דהמקבל לאו דוקא מאתן אלא מעט פחות או מעט יותר ממאה ע"ש. ותימא לפמ"ש בקונט' דרשב"ל מוקי למתני' אפי' בשלא הוקיר המקח וה"ה לר"י דמוקי למתני' בשהוקר המקח סובר דאין אונאה לקרקעות היינו עד שתות אבל ביתר משתות דהיינו ביטול מקח יש להן וקשיא ליה מתני' דהכא אבל ר"י דאמר שצריך שיהיה מופלג היינו ביתר מפלג ול"ק כלל מתני' דהכא ומעתה אין פלוגתא בין הירושלמי והבבלי. והא דאמר בסמוך פדה שוה מנה במאתים הא ודאי לאו דוקא. ובתי"ט משנה ה' כתב בד"ה שוה מנה וכו' דדעת תוס' והרמב"ן דאף לר"י בפלגא אין אונאה וקשיא ליה מאי פריך הש"ס ואין סופו לחוור וכו' הא ליכא חזרה בפלגא ותירץ דמתני' לאו דוקא אבל סיפא שם עשו איגרת וכו' בדוקא איתניי' ע"ש וקשה מאי דוחקיה דש"ס לאוקמי מתני' לאו דוקא וקשיא ליה תיקום למתני' בדוקא ולא קשיא. ולפמ"ש לק"מ דסתמא דש"ס דפריך ואין סופו לחזור וכו' סובר דאפי' ביטול מקח יש להן לקרקעות והש"ך כ' בח"מ סי' רכ"ז סעיף כ"ט דאפשר דהרא"ש לאו דוקא קאמר וכו' וה"ה דהמ"ל דהך דירושלמי לאו דוקא ע"כ. וא"נ דנראה מדברי הרי"ף והרא"ש דסברי הא דמשני הש"ס בשהוקיר המקח היינו לר' יוחנן וא"כ צ"ל דמתני' לאו דוקא והא ודאי ליתא. וכן מפורש בתוס' בפרקין דף צ"ח:

מתניתא פליגא על ר"י אמר טלית זה וכו'. וקשה למה לא פריך ממתני' פ"ה דתמורה הרי זו תחת זו וכו' אין זו תמורה ואם היה הקדש בעל מום יוצא לחולין וצריך לעשות דמים וע"ק מאי פריך לר"י דלמא ה"ק יצא לחולין כשיעשהו דמים וכ"כ תוס' שם בתמורה. וכל הסוגיא התם מהופכת מסוגיא דהכא ואיכא מאן דקאמר התם איפוך ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף