מראה הפנים/עבודה זרה/ב/ב

מראה הפנים עבודה זרה ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא שמיע כהאי דאמר וכו' אם היה רופא אומן מותר וכו'. משמע מהכא דאפי' ברופא אומן אין סומכין עליו במכה שיש בו סכנה דבהא לא קאמר ר' יוחנן כדקאמר בפשיטות ברם הכא נחמס אסור ולפ"ז יש לומר דאהא סמכו הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא הביאו הא דר' יוחנן דקאמר נמי התם בדף כ"ז ע"א אם היה מומחה לרבים מותר ותמה הב"י בסי' קנ"ה שם דהא ליכא מאן דפליג אדר' יוחנן בהא ולפי הנראה מכאן ל"ק דדברי הרמב"ם ז"ל נראין שנלקחין מהסוגיא שהרי כתב בפ' י"ב מרוצח בהל' ט' ומותר ליקח רפואה מן הנכרי לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמא ורטיה ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו וכו' א"כ במכה שחוץ לגוף ואין בה סכנה הוא דמותר וביש בה סכנה אפילו מרופא אומן אסור כדמפרש הכא לדברי ר' יוחנן והא דמשמע מדלקמן דאפי' בכה"ג מרופא אומן מותר גבי את שמע מינה תלתא וכו' התם בדף כ"ח ע"א אידחי לה לענין שבת דהואיל וסכנה להכי עביד ר' יוחנן בשבת ובהא דסמיך על נכריה קאמר התם משום דאדם חשוב שאני:

רב אמר מאן דבעי מסמיא וכו'. בספר תורת האדם להרמב"ן ז"ל ובב"י שם מביאו הגי' רב לא עביד עינא כחללא ולוי עבד עינא כחללא. ולפ"ז פליגי אם העין כחלל הגוף הוא או לא. ומיהו סכנת אבר נמי סכנה הויא ולפי גי' זו הוי משמע לכאורה דרב מתיר לכחול מארמאי דלאו כמכה של חלל היא ויש לפקפק ע"ז דהא רב התם אמר אפילו ריבדא דכוסילתא לא מיתסינן מינייהו ולא הביא שם לפרש בהא מידי ואפשר דריבדא דכוסילתא במקום הקזה כמכה של חלל דמי כמ"ש שם הרמב"ן ז"ל. ומיהו ע"כ משמע דאם יש חשש סכנת אבר אין מתרפאין מהן שהרי סכנת עין מתרפאין בשבת כדלקמן וכן התם וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שבת הל' ד' ואמרינן בפרקין דף כ"ז ע"ב כל מכה שמחללין עלי' את השבת אין מתרפאין מהן. ובבבלי נדה דף נ"ה ע"ב גרסינן לזה אמר רב האי מאן דבעי דלסתמי לעיניה ליכחול עיניה מארמאי ולוי אמר האי מאן דבעי לימות ליכחול מארמאי ואמר רב חייה בר גוריא מה טעמא דרב דלא אמר האי מאן דבעי דלימות הואיל ויכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה. ומזה הוי משמע כדפרישית בפנים וכפי שהוא כתוב לפנינו כחל לה דרב סבר דיכול לגוררן משום דלא היה בקי בזה כ"כ כמו לוי שהיה בקי בנסיון וקאמר דאף על פי כן איכא חששה דסכנת מות ומיהו תרווייהו לא התירו לכתחילה לכחול מהן ולגי' הרמב"ן ז"ל הכא ה"ק דלאו כחללה דמי מפני שיכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה ולוי סבירא ליה דאפ"ה כמכה של חלל היא מפני שא"א לגוררן הכל. ולא הביא שם הרמב"ן ז"ל לההיא דבבלי כלל:

חברייא בשם ר' בא וכו'. כר' אמי דהתם ואע"ג דלא איפשיטא שם ואיפכא דחי לה הש"ס דהתם פסקו הפוסקים ז"ל לענין שבת להקל בספק נפשות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' שבת הל' ה' דמן השפה ולפנים מחללין את השבת וכל הדינים דלקמן מבואר התם בפרקין ובסוף האורג במפיס מורסא ובפרק שמנה שרצים ביין וברוק תפל ובמכה שעל גב יד ורגל וכו':

בכל מתרפין וכו'. הכי א"ר יוחנן בבבלי פ' כל שעה דף כ"ה ע"א. והתוס' בפרקין שם ד"ה שאני מינות וכו' כתבו דדוקא שאמר לו הבא לי מע"ז אבל אם אמר הבא לי דבר זה סתם מותר להביא אף מע"ז והביאו ראיה מהאי תלמודא דפ' שמנה שרצים וכ"כ הרא"ש ז"ל וגי' אחרת היתה להם ובספרים שלפנינו הגי' התם כמו הכא דהש"ס בעי לה באומר לו הבא לי עלים סתם והביא לו מע"ז ופשיט לה מדר' מנא כדפרישית בפנים ואין לנו הכרע דמיירי שהמביא אומר אותו דבר יועיל ולא אחר כדפירשו שם להא ומדקאמר אילו הוה ידע וכו' משמע דלא ידע כלל. והרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' יסודי התורה הל' ו' סתם וכתב ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מע"ז וג"ע וש"ד שאפי' במקום סכנה אין מתרפאין מהן:

דתני שבת הותרה מכללה וכו'. ברייתא זו נשנית בת"כ פ' ויקרא בפ' נפש כי תחטא וגו' וכשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות נערה המאורסה והמחלל את השבת אלא שיש בנער' המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה נערה המאורסה יש לה היתר והשבת אין לה היתר השבת הותרה מכללה נערה המאורסה לא הותרה מכללה ע"כ כלומר נערה המאורסה יש לה היתר לאחר מיתת בעלה אלא דבשעת איסורה לא הותרה מכללה ושבת הוא לעולם ואין לה היתר ומאיסור' הותרה מכללה לענין קרבנות ולפיקוח נפש ומדייק הש"ס דבנערה המאורסה מה שיש לדמותה לשבת ע"כ לענין רפואה קאמר וקתני לא הותרה מכללה ואפי' לרפואה:

אית דבעי מימר איתא רובה הוות וכו'. ובבבלי סוף פרק בן סורר ומורה גבי ההיא עובדא גופה מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת וכו' דלמ"ד פנויה היתה קאמר רב אחא בריה דרב איקא כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות והיינו כדקאמר הכא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' יסודי התורה הל' ט' שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבאו בדברים אלו לפרוץ בעריות. והתם קאמר ולינסבה לא מייתבא דעתיה כדר' יצחק וכו' והכא מוסיף בטעמא דאיתתא רובה הוות ולא הוות מינסבה ליה ותהיה כהפקר אצלו:

לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני. זהו כסברת רב חסדא בבבלי פ"ב דכתובות דף י"ט ע"א דקאמר קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר אבל רבא דחי לה התם בפשיטות וקאמר השתא אילו אתן לקמן לאימלוכי אמרינן להו זילו וחתומי ולא תתקטלון דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ע"ז וג"ע וש"ד בלבד. ועיין לעיל סוף פ' החובל מה שכתבתי שם מדברי רבא בכתובות וא"כ ה"נ מציל עצמו בממון חבירו מיקרי ונהי דאינו מחויב למסור נפשו בשביל זה מ"מ חייב לשלם לחבירו שהרי עושה מעשה בידים ודמיא להאי עובדא דדוד וע"ש:

מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן. עיין לעיל סוף פ' בן סורר ומורה ושם נתבאר מזה:

ומה הוה ליה למימר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. והתם דף כ"ז ע"ב קאמר ור' ישמעאל ה"מ בצנעא אבל בפהרסיא לא וכו' והתוס' שם הביאו לפסקא דשאלתות דפסק כרבנן דר' ישמעאל דבע"ז אין חילוק בין צנעא לפרהסיא ומה שהקשו שם בהא דרבא והניחו בצ"ע כבר תירצו בעצמם בפרק ר' ישמעאל ומביאו בשם הסמ"ג דמקיים לפסק דשאלתות ומוסכם זה מכל הפוסקים ז"ל דבאלו ג' עבירות אפי' בצנעא יהרג ואל יעבור ואפי' העכו"ם אינו מתכוין אלא להנאת עצמו. ומה שהביאו התוס' שם וכן הרא"ש ז"ל ראיה מההיא דר' בא בר זמינא שאם רוצה להחמיר על עצמו בשאר עבירות רשאי כבר בארתי מזה לעיל בפ' זה בורר דקשיא על דבריהם ואדרבא משם איפכא מוכחא וכפסק הרמב"ם ז"ל ע"ש בהלכה ה' ד"ה אילו הוה ר' בא בר זמינא שמע מליהון דרבנן מיזל הוה מ"ש שם:

התירו לבית רבי שיהו רואין. התוס' בפרקין דף כ"ט ע"א ד"ה המסתפר מנכרי הביאו מכאן ראיה שאסור לאיש לראות במראה משום לא ילבש גבר וכו' וסיימו שם אם משום שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים ודאי מותר ובוחן לבות הוא יודע וכ"כ הסמ"ג ומביאו בהגה"ה סי' קנ"ו וז"ל הסמ"ג בלאוין מ"ה בסופו אמנם יש שמסתכלין במראה להאיר עיניהם שאומרים חכמי הרופאים שהוא טוב לזה ורחמנא לבא בעי כי כל לבבות הוא דורש וכ"כ בהג"א ולסופרים המעמידים מראה בפניהם ומתכוונים להסתכל בה שלא יחשיכו עיניהם שרי:

בגר שחזר לשיאורו היה. והכי קאמר לה בגיטין פרק השולח סוף הלכה ו' וכשחזר מחמת יראה כדקאמר בבבלי שם דף מ"ה ע"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף