מראה הפנים/שבועות/ח/ג

מראה הפנים שבועות ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר לאחד בשוק וכו' משביעך אני וכו'. עיין לקמן ד"ה תיפתר בששחטו אחר במ"ש מזה:

טענו טענת אבד וכו'. כבר בארתי מזה בריש פ' מרובה בענין דאמרינן התם דממעטינן טענת אבד מכפל מקראי והיוצא מזה לתנאי דפליגי בפירושא דקראי כדאיתא בסוגיא דהתם ועיין מ"ש שם בס"ד:

בין עד שלא באו עדים בין משבאו העדים. וכן פסק הרמב"ם ז"ל דלעולם מביא קרבן על הודאתו ואפי' הודה אחר שבאו העדים שכך כתב בפ"ו מהל' גזילה הל' ח' אין הנשבע על כפירת ממון משלם חומש עד שיודה מעצמו אבל אם באו עדים והוא עומד בכפירתו משלם הקרן בלבד על פי העדים ואינו משלם את החומש שהחומש עם הקרבן לכפרה הם באים ואינו מביאים אלא על עצמו. הרי שכתב והוא עומד בכפירתו אבל אם הודה אפי' לאחר שבאו עדים מביא קרבן וחומש שהעיקר בדין הזה דהודאת עצמו בעינן לעולם בין בטענת אבד בין בטענת כפל וכדכתב בריש פ"ד דגניבה דאינו מביא אשם על פי עדים על שבועתו. אלא דבטענת אבד דאין כאן כפל אם הודה כל היכא שהודה ואפי' לאחר שבאו עדים מביא הוא קרבן וחומש וכדברי התוספתא ותלמוד ערוך דהכא וכדקאמר בהדיא ג"כ לקמן בברייתא דר' זירא וכך הם דבריו ז"ל בפי' המשנה בטענת אבד. כשהודה מאליו. אבל אם העידו עליו בזה והוא כופר אינו חייב חומש ולא אשם ובטענת גנב כתב ואם הודה מאליו משלם קרן וחומש ואשם דהתם הוא דבעינן שיודה מאליו בלי עדים ומשום חומש הוא ולאשמעינן דכל היכא דמשלם כפל אינו חייב בחומש כדלקמו ומש"ה יש לתמוה על מה שכתב רש"י ז"ל במתני' בטענת אבד ואם הודה מעצמו שלא באו עדים וכו' וכן נמשך הר"ב אחריו והבאתי דבריו בפי' המשנה וזהו שלא כדברי התוספתא וש"ס ערוך דהכא. ועיין מה שכתבתי בריש פרק שבועת הפקדון:

טענו טענת גנב וכו'. סיפא זו דהתוספתא מייתי לה בבבלי פ' מרובה דף ס"ה ע"א דמייתי לה התם לסיועי לרב דאמר קרן כעין שגנב וכפל כשעת העמדה בדין מדברי ר' יעקב ומשום דלא סלקא אדעתין לפרש דבריו דהכפל עולה לו אם אינן שוין הכפל עם החומש ודחי לה רבא התם לסייעתא דרב אלא דמשכחת לה שנשבע וחזר ונשבע וכו' והכל על הקרן דהשתא שוין הן הכפל וחומש. ומשמע מסוגיא דהתם דבענין אחר לא מצינן לפרש דברי ר' יעקב דעכ"פ בעינן שיהא החומש והכפל שוין זה עם זה ואם אינם שוין בהא לא קאמר ר' יעקב והלכך דחיק רבא לפרושי בכה"ג ולא בגוונא אחריתא. וע"פ זה פירשתי להא דהכא בפנים כעין דרבא דהתם. מיהו דברי ר' יעקב דהכא דקאמר הרי מצינו חומש בלא אשם מתפרשין בדוחק לפי פי' זה. והיה נראה לפרש הא דהכא בענין אחר דאמרו לו איכן מצינו אשם בלא חומש דלדבריך אין זה מביא חומש ואע"פ כן מביא הוא אשם והתורה הקפידה שיביא חומש עם האשם אמר להן והרי הנשבע וחוזר ונשבע וכו' כלומר שנשבע על החומש וחזר ונשבע עליו וכדתנן בפ' הגוזל קמא דנותן חומש על חומש עד שיתמעט פחות משוה פרוטה והשתא הרי מצינו אשם בלא חומש דהא אם נתמעט פחות משוה פרוטה שוב אינו מוסיף חומש על זה דאינו ממון ונהי דמדינא גם אשם אינו מביא על שבועה אחרונה זו דהא ודאי על פחות מפרוטה אינו מביא לא אשם ולא חומש כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' גזילה וכן כתב בהדיא לענין אשם בסוף פ"ז מהל' שבועות מ"מ מצינו למימר לר' יעקב הכי דהא אשם כבר נתחייב הוא משבועות הראשונות קודם שנתמעט מפרוטה ובאלו ודאי מביא גם חומש עמהן אלא דשבועה האחרונה היא בלתי חומש וקסבר רבי יעקב דמ"מ נתחייב אשם בכפירתו מכיון שנראה מחמת כפירת ממון כ"א חומש הוא דלא שייך בה. ולא נאריך להביא ראיות לזה הואיל ואינם לדינא. דהא הלכה כחכמים דהתם דלעולם אינו משלם חומש כשמתחייב בכפל בין שוין הן ובין אינן שוין וכדבר אחר דהכא. ומיהו למאי דמוכרח מהאי פירושא דדבר אחר דס"ל כחכמים דתוספתא כמו שהבאתי בפנים ומוכרח מדר' זירא דלקמן וזהו כר"ש בן יוחאי דהתם דמוסיף דאף אשם אינו מביא כשמשלם כפל והיינו חכמים דתוספתא ובהא לאו דהלכתא היא אלא כחכמים דהתם. אלא דלמדנו מהאי ברייתא דר' זירא דס"ל ג"כ כהאי ברייתא דבטענת אבד הודאה דלאחר שבאו עדים הוי הודאה לענין קרבן כמבואר בדיבור דלעיל:

תיפתר בששחטו אחר. האי תלמודא לשיטתיה אזיל אליבא דר' יוחנן כדגרסינן בפ' ד' מיתות הלכה י' דפליגי חזקיה ור' יוחנן דר' יוחנן ס"ל טובח ע"י אחר פטור כדפרישית התם ומכאן מוכרח האי פירושא בהדיא וע"ש ד"ה טבח ולא מכר ומשום זה לא רציתי לפרש דהאי אחר דקאמר שותפו הוא ושחטו שלא מדעתו דבכה"ג פטור מתשלומי ד' וה' כדאמרי' התם במה שהבאתי לקמן דבהדיא אמר בסנהדרין שם לר' יוחנן הכי. אבל בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ו ע"ב דפריך נמי על מילתיה דר' יוחנן בטענת גנב ממתני' דהכא ומשני התם שינויי אחריני דבטובח ע"י אחר לא מצי לשנויי דהא ר' יוחנן דהתם קאמר בהדיא בפ' מרובה דף ע"א דבטובח ע"י אחר מיחייב כדקי"ל דבטביחה אמרינן שליח לדבר עבירה. וזה א' מחליפין של הש"ס בסברת אמוראי. והתם משנה לה בחד משינויי בשעמד בדין וכדרבא צא תן לו וכו' והכא לא שייך האי שינוייא למאי דמדייק הש"ס מסיפא דמתני' דבגנב עצמו מיירי ודינא דרבא גם בגנב עצמו הוא כדאמר במרובה. ומיהו לא שייכא להך דיוקא ושינויא דהכא ולמאי דבארתי בפנים מיתוקמא שפיר המסקנא דכר' יוחנן קי"ל וכן בהא דנשבע ואח"כ אכלו ולא קי"ל בהא כרב הונא דפ' כל הנשבעין כמ"ש שם ומתבאר הכל לפי המסקנא כמבואר בפנים ואף דמתוך הסוגיא דפ' הגוזל בהא דרב הונא אמר רב מתבאר דלא אמר רב התם אלא בטענת אבד אבל בשבועת דמחייב כפל לא קני בהאי שבועה מ"מ פירשתי הסוגיא דהכא במה דקאמר דאיכא למיטעי גם בזה כמבואר. ומתוך הביאור הסוגיא נתבאר ג"כ טעמא דהאי ש"ס דגריס במתני' גבי אחד מן השוק משביעך וכו'. והתוס' קיימו להגי' במתני' מההיא דהגוזל דף ק"ח ע"א ע"ש דגרסי נמי הודה מעצמו וכו' ומשום סיפא הוא דנקט לה. ומיהו למאי דנתבאר בפנים אף דלא גריס האי ש"ס במתני' בסיפא הודה וכו' מ"מ שפיר נמי מתפרשא דקמ"ל דהכא אף שנשבע אינו מתחייב אלא בכפל ופטור הוא מן החומש אפי' אם יודה אח"כ כמו שנתבאר לעיל:

אינו חייב אלא לאחר שבועה. וזה מבואר בריש פ' מרובה. ובהיוצא מזה נתבאר במה שכתבתי שם:

טענו טענת אבד ונשבע לו ואח"כ טענו טענת גנב וכו'. דברי ר' יוחנן מבואר בבבלי בפ' הגוזל קמא דף ק"ז ע"ב והמסקנא דטעמא הואיל ויצא ידי הבעלים בשבועה הראשונה וכדמסיק ג"כ ר' לא הכא לקמן וכדפרישית לפי הגירסא אין תימר אפילו בעומדת מחלפה שיטתיה דר' יוחנן וכו' וזה מוכרח הוא וכדמשמע נמי מסוגיא דהתם דבעי למיפשט בעיא דר' זירא דבעי כדהכא מההיא דטענו טענת אבד וכו' דר' יוחנן דוקא עומדת על אבוסו קאמר אבל שלח בו יד קנאו ופטור מכפל ודחי לה דמהא ליכא למישמע מינה דשאני התם הואיל ויצא ידי הבעלים וכו' וכדדחי ר' לא הכא שהוא כיוצא וידוייו בשבועה וא"כ בשלח בו יד איכא למימר דמחייב בכפל אבל לפי האמת בשלח יד פטור מכפל כדאמר רב ששת התם לקמן וקמה למסקנא ומטעמא דבהדיא אמרינן בפ' המפקיד דף מ"א דבשלח בו יד קמה ליה ברשותיה להתחייב באונסה וכמה שהבאתי מזה לעיל סוף הלכה א' גבי רועה וכו' וא"כ לא שייך להתחייב בכפל משום גניבה דכשלו היא וכן פסק הרמב"ם ז"ל לשניהם בפ"ד מהל' גניבה לההיא דרב ששת בהל' ב' ולההיא דר' יוחנן בהל' ה' וע"ש ומה דפרישית בפנים בענין שבועת ביטוי דאינו מתחייב בה אלא היכא דליכא חיובא משום שבועת הפקדון אע"ג דהאי דרשה דלאחת בענין שבועת העדות אתמר התם בדף כ"ה ע"ב וכן הרמב"ם ז"ל הביא לזה בפרק ט' מהל' שבועות הלכה י"ד גבי שבועת עדות מ"מ האי דינא גם בשבועת הפקדון איתא כמו שתמצא בדבריו בפ"ז ובפ"ח מדיני שבועת הפקדון דלעולם ליכא חיובא דשבועת ביטוי היכא דאיכא חיובא משום שבועת הפקדון והכי מוכחא מהתם בסוף מכלתין ע"ש:

אינו חייב עד שיכפור בבית דין וכו'. מהכא משמע דאם נתחייב שבועה בב"ד ונשבע חוץ לב"ד מחייבת שבועה זו בכפל דלא ממעט אלא בקופץ ונשבע בתחלה חוץ לב"ד אבל לא משמע הכי מסוגית הבבלי שם דף ק"ו ע"א גבי הא דרב הונא אמר רב שהובא לעיל דשקיל וטרי אליביה וקאמר התם בפשיטות גבי לצדדין קתני וכו' כדפי' רש"י ז"ל דנתחייב שבועה בב"ד ונשבע חוץ לב"ד לא קנייה הך שבועה ובקפץ ונשבע משמע מהתם דאפי' בב"ד לא מהניא למיקני וכל זה לרב הוא לענין קנייה בטענת אבד ויש ללמוד אם הוי שבועה לחייבו בכפל בטענת נגנב אלא דלמאי דדחי לה רבא התם הא דקאמר לצדדין קתני איכא למימר דתו לא איתברר לן הך דינא בפשיטות דאם חייבוהו ב"ד לישבע ונשבע חוץ לב"ד דלא מחייב כפילא וכן לא איתברר לן השתא מסוגיא דהתם דבקפץ ונשבע לא מהני אפי' בב"ד לענין לחייבו בכפל. ועיין במה שדקדק הה"מ שם בהל' ו' במה שלא זכר הרמב"ם ז"ל מדין קפץ ונשבע בב"ד. ובגיטין דף ל"ה ע"א אמרינן מודה רב בקופצת ולשי' רש"י ז"ל התם מהני שבועה זו והכי משמע מהאי תלמודא בפ"ד דגיטין הלכה ג' אם נשבעה נשבעה וכבר כתבתי שם דאין דעת ר"ת ז"ל כן הביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו שם ומביא ראיה מההיא דהגוזל וכל זה אליבא דרב גופיה הוא:

תיפתר בשנשבע לו ואח"כ טבחו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בריש פ"ד מהלכות גניבה ואם טבח ומכר אחר שנשבע וכו' משום דלא משכחת לה בטוען טענת גנב בענין אחר דאם קודם שנשבע פטור נמי מכפל כיון ששלח בו יד למאי דפסק כרב ששת ונתבאר לעיל בד"ה טענו טענת אבד וכ"כ התוס' בדף ק"ז ע"ב ד"ה ושלח בו יד פטור דצ"ל שאכלו לאחר שבועה וכמבואר הכא בהדיא ושינוייא דתלמידוי דר"ח שינויא דחיקא לא הביא הוא ז"ל לזה:

כסומכוס דאמר אע"פ שאין גניבה יש טביחה ומכירה. דברי סומכוס בברייתא הובאה בבבלי פ' מרובה דף ע"ה ע"ב דקאמר התם גבי היו שנים מעידין שגנב ושנים מעידין שטבח ומכר והוזמו עדי גניבה הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל ומפרש לה האי ש"ס דאהאי בבא קאי דברי סומכוס אלמא דאית ליה יש טביחה ומכירה בלא גניבה. והתם דחי לה בפשיטות דלא מצינן לפרש דברי סומכוס ארישא דכי לית ליה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון דאין גניבה אין טביחה ומפרש לה שם בגוונא אחרינא. ולמאי דקאמר שמואל הכא וכדפרישית דלא צריכין לאוקמי המתני' כסומכוס איכא למימר דסומכוס נמי בהא מודי להו לרבנן דאם אין גניבה אין טביחה כדקאמר התם בפשיטות. ודברי שמואל דהכא היינו כדאמר התם לעיל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. ודברי ר"ל דהכא לס"א דפרישית בפנים היינו כר' יוחנן דהתם וכדקי"ל דהיכא דבהודאתו יש בה ממש שנתחייב עצמו בקרן אפי' אח"כ באו עדים פטור מן הקנס ומזה נלמד לדיני' דר' זירא בעידי אונסין וכדפרישית אליבא דרבנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף