מראה הפנים/בבא בתרא/ח/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־19:01, 5 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
גליוני הש"ס




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשיו. וכן אם עומדין להתלש כדכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' זכייה ומתנה הל' י"ג היו תלושין או שהגיעו להבצר הרי הן של יורשין דכל העומד ליבצר כבצור דמי ויתבאר מחלוקי דינים בענין זה במקומו פרק ו' דשבועות בס"ד:

האומר שדה פלונית נתתי לפלוני וכו' לא אמר כלום. ובתוספתא גריס האומר נתתי שדה פלונית לפלוני נתתיה לו נתונה לו תהא שלו והרי היא שלו הרי היא שלו יטול פלוני נכסי ויקנה פלוני ויחלוק פלוני בנכסי ויזכה פלוני בנכסי הרי זו במתנה תנתן לו רבי אמר זכה וכו'. לפי גי' זו אם במתנת שכ"מ מיירי שפיר הוא דבשכ"מ מהני בין בלשון עבר בין בלשון להבא וכדאמר רב ששת התם בפ' דלקמן דף קמ"ח ע"ב ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מזכייה הל' ג'. ובפ' השולח בבבלי דף מ' ע"ב לא גריס אלא רישא דברייתא האומר נתתי שדה לפלוני וכו' הרי היא שלו ומשמע דוקא בלשון עבר משום דהתם במתנת בריא איירי וזהו כדעת הרמב"ם דמחלק בין בריא לשכ"מ בזה דבבריא לא מהני שום לשון להבא וכמו שהעתיק הוא ז"ל ברייתא דגיטין בפ"ד מזכייה הל' י"א. ומ"מ צ"ל דעירבוב הגי' איכא הכא או דחסר כאן ואחר לשונות העבר גרסי' הרי היא שלו תהא שלו יטול פלוני ינחל וכו' לא אמר כלום משום דלשון להבא הן ובמתנת בריא איירי הרישא וכ"נ לכאורה מדסיים וכופין את היורשין וכו' דמשמע דה"ק ואם שכ"מ הוא כופין וכו'. והרמב"ם לא העתיק הא דכופין וכו' כ"א בדין דשטר שחרור בעבד דגריס בתוספתא ג"כ וכופין את היורשין וכו' כתב הוא ז"ל כן בפ"ו מהל' עבדים סוף הל' ד' צוה ואמר שחררוה כופין את היורשין לשחרר אותה והן דברי התוספתא ופשוט הוא דגם במתנה הדין כן:

חזרתי על כל בעלי לשונות לידע מהו דיאתימון. לפי פשטה דהתוספתא מתפרשת דהכותב צוואה בלעז מהני דבכל לשון שציוה ה"ז כמתנה והמלה דיאתימון בלע"ז דיסטימינט"א והיא צוואה וקיום הדבר וכן נמצא דוגמתו לקמן בפ' כל הנשבעין משלחין דיאטיגמתן אלא דנראה דריב"ל היה מתמה על ששינה הלשון ממה ששנוי בתוספתא לעיל דכל הדינים בלשון דייתיקי שניים שם ואם כוונת רשב"ג על איזה ענין אחר הוא ועל זה חזרתי על כל בעלי לשונות ולא אמרו לי דבר:

האומר יינתנו נכסי לפלוני וכו'. באחריך מיתוקמא וכדפירשה רבי יהושעיה אבי המשנה בפ' הכותב והבאתי שם דמכאן תירץ הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות לקושית בעל המאור ז"ל מהתוספתא. ודברי רשב"ג דהתוספתא כאידך ברייתא דהתם בפרקין דף קל"ז ע"א דמיתוקמא בלכתחילה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף