מראה הפנים/בבא קמא/ח/ג

מראה הפנים בבא קמא ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבי יצחק תרין שבתין אינון וכו'. וזהו כרבא שם דף פ"ו ע"א דבהכהו על ידו וצמחה וסופה לחזור דבזה אינו נותן לו דמי ידו והילכך בכה"ג לא שיימינן השבת כאלו הוא שומר קישואין אלא צריך שיתן לו דמי שבתו שבכל יום ויום כפי מה שהוא בטל ממלאכתו. ובענין השומא של שבת זו כבר כתב הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דשמין אותו כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה. ובקטע ידו או רגלו שצריך לשלם לו דמי ידו או רגלו בזה אין לו השבת כ"א כאלו שומר קישואין בקטע ידו וכאלו שומר הפתח בקטע רגלו וכדרבא לעיל. וזה הפירוש מוכרח לפי הגי' שלפנינו כאן ובתוספתא ועולה כפי סוגית הבבלי הנזכרת וכפי הסוגיא דשם אשר יתבאר. וכן הדין מוסכם הוא מכל גדולי הפוסקים והמפרשים מלבד מה שנראה מדברי הרמב"ן ז"ל כדלקמן. ובהא דאמר אביי התם בדין צמחה ידו נותנין לו שבת גדולה ושבת קטנה פרש"י ז"ל שבת גדולה דמי ידו ולכאורה קשה דמאי דמי ידו שייך כאן. והרי"ף ז"ל פי' אליבא דאביי לאו דמי ידו לגמרי הוא אלא שמין אותו כמה הוא שוה קודם שצמחה וכמה הוא שוה לאחר שצמחה ידו וסופו לחזור ויהיב ליה ההוא דביני ביני. וטעמו של רש"י ז"ל משום דקאמר התם מילתא דבעיא ליה לרבה פשיטא ליה לאביי וכו' והיינו כדקאמר שבת הפוחתתו בדמים וכדפי' התוס' לעיל דפחתו מדמים אם היה רוצה למכור עצמו שאין בני אדם בקיאין וכו' והלכך פי' דמי ידו ושמעינן עכ"פ כפי הנראה מסוגיא זו וכן מדאמר לעיל דף פ"ד ע"א לר"א דאין שמין אותו בניזק וכו' אבל לכולהו תנאי דהתם לא דרשי כר"א אית להו דבדניזק שמין א"כ כמוכר עצמו הוא דשמין וה"ט דרש"י שפי' במתני' שהיה מוכר עצמו כעבד עברי. ומה שהקשה הרא"ש ז"ל דבע"ע אין לו שומא לימכר לעולם וכו'. וכלומר שהרי אם ישומו אותו שימכור עצמו לשש ויחזור וימכור עצמו אחר שש וכן כל ימיו א"כ השומא הזאת עולה הרבה ואנן קי"ל דשמין להקל וכעין שכתב לקמן בענין דאין שמין היד בפני עצמה ולפיכך פירש הוא ז"ל דרואין אותו כאלו הוא עבד כנעני. יש לומר לדעת רש"י דאה"נ דאין שמין אותו אלא כפי שהוא שוה עתה להמכר בשעה זו ולא בשומת מכירה אחר מכירה ומה"ט גופיה דכל שומא בענין זה רואין אותו להקל וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"א הל' ב' ע"ש. נחזור להענין שלפנינו דבדין קטע ידו ורגלו והשבת שלו גרסי' לעיל דף פ"ה ע"ב ת"ר שבת רואין אותו כאלו הוא שומר קישואין וא"ת לקתה מדת הדין וכו' אלא דלי דוולא וכו'. כבר נודע זה דבמה שפי' רש"י ז"ל בדלי דוולא שנקטעה רגלו ובאזל בשליחותא שנקטעה ידו רצה מהרש"ל להגיה ולהפוך הדברים ומטעמא שהוקשה לו דהא אכתי אפי' נותן לו דמי ידו ורגלו ושבת כשומר קישואין לקתה מדת הדין שהרי בנקטע רגלו יכול הוא לכשיתרפא לדלות דוולא ובנקטע ידו למיזל בשליחותא. וכתב שם לפרש דברי רש"י כפירוש התוס' דכי מיתפח האי גברא בתחלה שהיה בריא קודם שנקטע ידו ורגלו וכלומר דהשתא הכל נכלל בדמי ידו ורגלו שנותן לו. וכתב שט"ס הוא ברש"י ומי שטעה ולא הבין שמיתפח וכו' כמו שפי' התוס' וכו' ע"ש. ובמחילת כ"ת אפשר שבא לידו פי' ישן אבל לא מפי' רש"י והרבה פי ישנים ראיתי ונדפסו עכשיו בשיטה של מב"א ז"ל ורובם ככולם הם כפירוש התוס' ואין לנו לערב פירוש רש"י והתוס' זע"ז ולפי הגהתו היה צריך להגיה גם זה בדברי רש"י בענין כי מיתפח מחולי זה דאינו סובל בשום פנים כפי' התוס' ובגמרא לשון דכי מיתפח האי גברא יותר סובל פי' רש"י מפי' התוס' וכן פי' רש"י ז"ל בהדיא בפ"ק דגיטין דף י"ב ע"ב בדין הקוטע יד עבדו וע"ש ועיקרן של הדברים הוא כפי' רש"י כפי' הגי' שהיא לפנינו ברישא רגלו ובסיפא ידו וכבר עמדו על ענין זה הבעל המאור והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות ע"ש. ובענין הקושיא דלקתה מדת הדין דברי הרשב"א ז"ל הם עיקר אחר שעיינתי בכל הפירושים והובא ג"כ בשיטה הנזכרת שפי' בשם הראב"ד ז"ל שאע"פ שבנשברה רגלו יכול הוא לדלות דוולא ובנקטעה ידו למיזל בשליחות לא לקתה מדת הדין שכבר נתן לו דמי ידו ורגלו וכלומר שהרי אמדוהו כמה היה שוה ביד וכמה הוא שוה עכשיו בלא יד וכל הלוקח אותו בלא יד אינו לוקח אותו אלא כשומר קישואין מפני כי הוא רוב מלאכתו ופוחת מדמיו עד דמי שומר קישואין וכל מה שפוחת זה מדמיו מוסיף זה בתשלומין ומש"ה אין לנו לשום את שבתו עכשיו אלא כשומר קישואין עכ"ל. ובסברא זו נוח לנו לפרש גם דברי רש"י והיינו דכתב מדת הדין לא לקתה וכו' ולכשיתרפא אינו ראוי לדלות ולילך בשליחות ולכאורה אלו הדברים צריכין פירוש דהרי ראוי וראוי הוא זה לדלות וזה לילך בשליחות אלא כוונתו דאינו ראוי לימכר בכך. לפי שרוב מלאכתו אינו עכשיו אלא לשמור קישואין ועל זה אמרו רואין אותו כאלו שומר קישואין שלזה ראוי הוא מסתמא ולזה רואין אותו לכשיתרפא ועכשיו מחמת חליו הוא מתבטל מזה ונותנין לו דמי שבת בכך ומדת הדין לא לקתה עכשיו שהרי כבר נתן לו דמי ידו ודמי רגליו ושבתו כפי מה שהוא ראוי להמכר אח"כ לכך ועכשיו פי' רש"י וכפי הגי' שלפנינו מתיישב ביותר דלפי' התוס' קשה האי לישנא דכי מתפח כמו שהקשו על זה וכן דחה הרשב"א ז"ל פירושם ועוד קשה דאכתי לדידן הוי האי. מילתא כמו שלקתה מדת הדין שהרי עכ"פ ראוי הוא לדלות בנקטעה רגלו וכו' וכמו שהקשה מהרש"א ואמר ליישב בדוחק. ולפי פי' רש"י והמבואר בכוונת דבריו לפי האי סברא ניחא והרמב"ן ז"ל שם לא גריס כלל בגמרא דכי מיתפח וכו' ובמה שנראה מדבריו שם דרצה לומר דבאמת נותנין לו בשבת דמי דוולא או מלאכתו שיהיה ראוי לעשות לכשיבריא וכתב על זה ומצינו בירושלמי דאמרי הכי הכא את אמר וכו' ובריש דבריו שם בהעתקת האי סוגיא ודאי ט"ס הוא וצ"ל רואין אותו כאלו הוא חגר וכו' אלא מה שמסיים בגי' אחר תיבת חייב לרפותו והשבת רואין אותו אם היה עושה מנה ביום וכו' וכלשון הזה שנוייה בתוספתא עכ"ל. לא ידעתי אפשר היתה הגי' זו לפניו והגי' שלפנינו הכא וגם בתוספתא היא נכונה ומתפרשת בלי שום דוחק ואין לפקפק בפירוש זה שהוא עולה כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ודעתי נוטה בדברי הרמב"ן ז"ל שגם הוא לא רצה לפרש שהשבת של אם היה עושה מנה וכו' קאי אקטעה יד אלא אצמחה ידו וכן הוא האמת ולא הביא הירושלמי והתוספתא לראיה לדבריו שכתב לפניו אלא ענין אחר הוא מה שהתחיל ומצינו וכו' ולראיה למה שסיים אח"כ בדבריו שכתב ולמדנו מכאן ששמירת הקישואין לאחר שהוא חגר הוא. יהיה מה שיהיה כבר נוח לנו הגירסא שלפנינו ופירושה לפי דעת גדולי הפוסקים האלה. אלא שבענין שבת בנשברה רגלו כבר נתבאר שפסקו ז"ל כשומר על הפתח וכדברי רבא בגמרא דילן ואין להאריך יותר:

ולא אשת שליח ב"ד. ובבבלי ריש פ' המניח דף כ"ח ע"א דרשו בהאי דינא פרט לשליח ב"ד ולפי פי' רש"י על השליח ב"ד גופיה קאי דפטור על הבושת וי"ל כדרשת הברייתא בספרי דעל אשת שליח ב"ד קאי דבה מיירי ובדברי הרמב"ם ז"ל אינו מבואר מדין בושת בשליח ב"ד אבל נלמד במכ"ש מדבריו פ"ה מהל' רוצח דהוא ז"ל פסק דאפילו הרגו לבעל הדין בשוגג פטור מגלות כפי פירושו דיצא שליח ב"ד שאמרו אם הכה הבעל הדין. שנמנע לבא לדין ויתבאר מזה במקומו אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף