מראה הפנים/שקלים/ד/ד

מראה הפנים שקלים ד ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה על גבי המזבח וכו'. משנה זו והסוגיא שעליה מבואר היטב הכל בפנים וכפי המסקנא לדינא דהלכה בכאן כר"א דס"ל דסתם הקדשות לבדק הבית וכדפסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות ערכין בהלכה ז' ומשום דר"ע אמר רואה אני את דברי ר"א. ומ"ש שם בין הקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם וכו' זהו כדברי ר' יוחנן בהסוגיא לא שנייה היא המקדיש נכסיו היא המקדיש עדרו היא המחלוקת. וכעין ההיא דר' יוחנן בבבלי תמורה דף לא דמוקי למתני' דהתם דלא כר' יהושע וכו' ופליגא דרב אדא בר אהבה וכו' אלא לר"א דס"ל סתם הקדש לבדק הבית אין חילוק ומיהו מידי דחזי למזבח לא נפיק מידי מזבח לעולם כמבואר שם וכן לעיל בפ"ג דתמורה דף כ' דמייתי לה נמי למתני' דהכא ע"ש וא"צ להאריך בזה. ולא באתי כאן אלא לבאר מ"ש שם הרמב"ם לעיל בהלכה ה' המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית אעפ"י שהוא עבר על עשה מה שעשה עשוי וכו' כמו שהבאתי בפנים והעשה נפקא לן בפ"ק דתמורה דכתיב נדבה תעשה אותו גבי בעל מום אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית ואין אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית ולאו הבא מכלל עשה כעשה הוא כדהביא שם בהלכה ו' וציין הכ"מ בפ"ק דתמורה עלה ז' ואמרינן התם דעובר אף בל"ת דכתיב לאמר לא נאמר בדברים ואיני יודע למה השמיטו רבינו עכ"ל ופשוט הוא דלא איתמר זה אלא לדברי ר' יהודה דהברייתא דהכי גריס התם נדבה תעשה אותו וכו' מכאן אמרו המקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה ומנין שאף בל"ת שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר לימד על הפרשה שהיא בלאו דברי ר' יהודה. וא"כ לחכמים אינו עובר אלא בעשה בלבד והכי תני בתוספתא דפ"ק דתמורה בהדיא המקדיש תמימה לבדק הביא חייב בעשה ולא תעשה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו חייב אלא משם אחד בלבד והכי תני לה נמי בת"כ פ' אמור דברי ר' יהודה וחכ"א אין בו בל"ת ומה דשקיל וטרי התם לעיל דף ו' לרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי מקדיש תמימין לבדק הבית וכו' ותנן המקדיש תמימין לבדק הבית אע"פ שהוא בל"ת מה שעשה עשוי וכו' היינו להגדיל הקושיא דלר' יהודה אפילו בל"ת הוא עובר ואפ"ה מהני ומשני ממקום שנתרבו בעלי מומין וכו' כדלעיל שם שאעפ"י שמקדיש בעלי מומין למזבח עובר בל"ת דרחמנא אמר כל אשר בו מום לא תקריבו ותנן מה שעשה עשוי משום דאמר קרא ולנדר לא ירצה ריצוי הוא דלא מרצי הא מיקדש קדשי נתרבו נמי תמימין לבדק הבית אבל באמת לחכמים במקדיש תמימים לבדק הבית אינו אלא בעשה. ובהאי דמקדיש בעלי מומין למזבח דהלאו הוא מלא תקריבו והיינו לא תקדישו כדפירש"י ז"ל ומשום דלהקרבה בהדיא כתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה' וכדדריש בת"כ ומייתי לה התם ומיהת משמע מהאי שינוייא אליבא דרבא דבדיעבד מיקדש קדשי בעלי מומין וצריך לפדותן ובסוף פ"ב דתמורה תנן במתני' ר' יוסי בר' יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ופי' שם הר"ב דגבי תמורה קדיש דלוקה דגלי ביה קרא יהיה קודש לרבות שוגג כמזיד אבל בכה"ג לקדשים אם בעל מום הוא למזבח לא קדיש ואינו לוקה דהקדש טעות אינו הקדש וזהו כדעת הראב"ד בהשגות בפ"א מהלכות איסורי מזבח שהשיג על מה שכתב שם הרמב"ם בהלכה ג' מי שדימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש ה"ז קדוש ואינו לוקה וכתב עליו טעה בזה כי מי שדימה וכו' אינו קדוש כלל שהוא הקדש טעות וכו' ולדעתו על כרחך דמפרש דהא דסוגיא דהש"ס אמרה בפשיטות בפ"ק דבדיעבד מיקדש קדשי היינו דווקא במזיד אבל בשוגג הקדש טעות הוא ולדעת הרמב"ם לענין קדושה בין בשוגג בין במזיד מיקדש קדוש ולא אמרו במוקדשין לא עשו בו שוגג כמזיד אלא לענין מלקות בלבד דבתמורה מילקא לקי אף בשוגג דאמר קרא יהיה וכו' ואין חילוק בשוגג זה בין אומר מותר והמיר או ששגג וכסבור שהיא תמימה ונמצאת בעלת מום וכדעתו ז"ל מוכח מהאי תלמודא כמו שביארתי לעיל:

קדשי בדק הבית שפדאן תמימין יוצאין לחולין וכו'. למאי דשקיל וטרי הכא עלה אי מצינן למיפרד או למיפשט מהאי מתני' דראשית הגז ודפ"ב דבכורות וכמבואר הכל בפנים א"כ למאי דמסיק ליידא מילא לגיזה ולעבודה וכלומר דבזה לא קאי מילתיה דהאי מ"ד שיוצאין לחולין לגמרי אלא שבגיזה ועבודה מיהת אסורין כדין קדשי המזבח שנפסלו. אבל בבבלי סוף תמורה מסיק המקדיש תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם וכדפסק הרמב"ם בפ"ה מערכין והובא לעיל ובפנים:

הפריש נקבה לעולתו ולפסחו וכו'. הכי גריס לה בתוספתא דתמורה ובתוספתא דפסחים סוף כ"ט ובסיפא אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח וכו' וכמו שביארתי הכל בפנים לפי גי' זו. ובבבלי הגי' בפ"ג דתמורה דף כ' דמייתי להאי תוספתא המפריש נקבה לעולתו וכו' אמר רבי אין אני רואה דבריו של ר"ש בפסח הואיל ומותר הפסח קרב שלמים וכו'. ואין כאן נ"מ בהאי שקלא וטריח אלא אליבא דר"ש והלכה כהת"ק וכדפסק הרמב"ם בסוף פ"א מהלכות תמורה. ובההיא תוספתא דזבחים דמייתי הכא אשם בן שנה וכו' חסרו גם כן דברי ר"ש בהגי' דהתוספתא שם והגי' הנכונה היא הוא בהעתקת דברי ר"ש כמו שהובאה בפ"ג דתמורה שם דף יט ע"ב ע"ש וה"ג בתוספתא דזבחים פ"ק אשם בן שנה שהביאו בן שתים ובן שתים שהביאו בן שנה או ששחטו מחוסר זמן בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה והכי מייתי לה בבבלי פ"ד דמנחות דף מח ע"ב ותפס הרמב"ם להאי גי' לעיקר הואיל וכך הובאה בש"ס הבבלי שכך פסק בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין בהל' כו וע"ש:

טעמא דר' יהושע דבר אל אהרן וכו'. ור' יצחק בר' אלעזר פריך על הא דרשב"ל ולא קמה טעמיה אליבא דר' יהושע ועיין בהלכה דלקמן ד"ה טעמא דר"א מה שיתבאר בס"ד:

מה ביניהן רב אמר שיבטא דכרכדא ביניהן. כדפרישית בשיבטא דכרכדא מה הוא והכוונה בכאן או דנימא דמפרש דליכא בין ר"ע ובין ר' פפייס לדינא ויש לפרש נמי לאידך גיסא דהא הוא דאיכא בינייהו. והוא העיקר דלר"ע ניחא ליה דברי ר"א משום דהשוה מידותיו ולר' פפייס ניחא ליה להשוות הדבר ולומר דלפעמים כך הוא כדברי ר"א ובמקדיש בפירוש. ולפעמים כדברי ר' יהושע ובמקדיש סתם והרי זה דומה לשנים השובטין בכרכר להשוות חוטי האריגה ושניהם כוונתן להשוות אלא שזה אומר להשוות כן וזה אומר להשוות כן ואם ששניהן לדבר אחד מתכוונין בענין השיווי מ"מ להאי ניחא ליה בהכי ולהאי ניחא ליה בהכי. וכך הן דברי ר"ע ודברי ר' פפייס ממש. והאי ברייתא מענין שובטין בכרכר הובאה ג"כ כבבלי פ' המצניע דף צב אלא דבת"כ גריס אוחזין בכרכר ושובטין ובבבלי גריס בכרכר וכגי' המתני' דפ' המוציא כדי לגרור בו ראש הכרכר והיינו הך. ולא יכולתי להתאפק כאן מה שראיתי בהירושלמי מס' שקלים הנדפס ומחובר בש"ס הבבלי שיש שם כמה וכמה גרסאות ונוסחאות מתחלפות במסכת זו והמה משובשים כולן ומלאים טעיות ואינם מהעומד על היסוד מהש"ס הזה ומהש"ס הבבלי אלא כאיש חולם חלום ואין לו פתרון וכאן כתוב שם דבר פדא ביניהן. ואלו היה יודע המגיה הזה דאין שום בר פדא בזה הענין לא בהש"ס הזה ולא בכל הש"ס הבבלי שמוזכר הוא בר פדא בכמה וכמה מסכתות בהש"ס ובפרטות בסדר קדשים בהרבה מקומות והוא על הרוב בר פלוגתיה דר' יוחנן ולא תמצא באיזה ענין הדומה להאי עניינא דהמתני' ובתמורה דף י' גריס בר פדא אומר אין קדושה חלה על העוברין וכו'. האם על בר פדא זה היה כוונת המגיה הזה. ומה נאריך בזה כבר גליתי דעתי במה שנדמה לי המגיה הלז וכמו שנמצא לאחד שרצה לכנות שמו בשם מפורש על מקצת הירושלמי ובכל מקום שלא היתה ידו מגעת וקצר שכלו מלהשיג מצד חומר המושג המציא לעצמו גרסאות משונות ומשובשות וכפי שהיו נראין לו וכתב וה"ג וחלילה לנו לעשות כן הלא ידוע הוא מה שגזר ר"ת וקילל על כך שלא להגיה שום תיבה ואפילו אות אחת מעצמו בספרים הישנים הביאו המרדכי בכמה מקומות אלא א"כ הטעות דמוכח הוא או אם תמצא גי' הנכונה במקום אחר וזה דרכי ת"ל בכל חיבוריי על כל הש"ס הזה בס"ד:

טעמא דר' אלעזר דבר אל אהרן וכו'. האי ר' אלעזר הוא ר"א בן שמוע ור"ל לטעמיה דדריש בהלכה דלעיל אליבא דר' יהושע בבקר לרבות את הנקבות והכל קרב עולה והלכך מפרש נמי טעמיה דר' אלעזר בן שמוע דהאי מתני' משום דס"ל כעין דרשי' דר' יהושע דהכל קרב עולה אלא דעופות אימעיט מבבקר ומיהו האי דרשא דר"ל כבר מיפרכא היא לעיל וכדאתקיף לי' ר' יצחק בר' אלעזר בן פדת כתיב זכר וכו' הא חדא ועוד דהכא נמי מיפרכה דרשיה אליבא דר' אלעזר בן שמוע במתני' כדאקשו עליה ר' ירמי' ור' בון וכמבואר בפנים דהרי מיהת עולת העוף יכול הוא להביא וזה לכ"ע וא"כ מ"ט דקאמר האי תנא במתני' למעט עופות והא דקאמר טעמא דר"ש וכו' לאו דאליבא דר"ש בלחוד הוא דפריך אלא כלומר הא ר"ש בפשיטות קאמר לטעמיה דמילתיה שכן נקיבה בעוף כשירה לעולה והלכך ס"ל במקדיש נקבה לעוף דתימכר שלא במום ומיהו הא דנקבה בעוף כשרה לעולה זה ודאי אליבא דכ"ע הוא דאין תמות וזכרות בעוף. וא"כ קשיא מאי שנא דינא דמתני' דלעיל מהך דר"א בן שמוע דהכא לימא הכא נמי דלמ"ד לעיל זכרים עצמן יקרבו עולות ליקרבו עופות כאן נמי בעצמן לעולות וא"ת דר"א בן שמוע כר"א דמתני' דלעיל ס"ל א"כ קשה מאי שנא דלעיל הדמים לבדק הבית והכא הדמים לעולות על המזבח דווקא השתא ממ"נ קשיא על דר"א בן שמוע דהכא לפי טעמא דמפרש ר"ל אליביה או דס"ל כר"א דמתני' דלעיל ואי דס"ל כר' יהושע דלעיל. ור' יוסי דמשני וקאמר קיימתיה כהאי דאמר ר' שמואל וכו' לא משני מידי על עיקר הקושיא אלא דקא' לר' ירמיה ואמרת יאות וכו'. וכלומר אתה בעצמך היית מודה להאי סברא דרשב"ל ומ"מ אכתי עיקר הקושיא במקומה עומדת ואינה מתורצת אלא בדוחק וכמבואר בפנים ועל כרחך דאתינן להך טעמת דחברייא בשם ר' יוחנן וכן אמר ר' אייבו בשמיה דדרשי' ואם כל בהמה טמאה וכו' דבבעלת מום משתעי קרא וכדקאמר נמי בבבלי תמורה דף לב ע"ב תניא כוותיה דר' יוחנן ואם כל בהמה טמאה בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר וכו' והשתא שפיר מתורצת הקושיא מרומיא דהני מתני' דלעולם ר' אלעור בן שמוע דהכא כר' אליעזר דמתני' דלעיל ס"ל ולא כר' יהושע והא דמתני' דלעיל אליבא דר"א דהדמים נופלין לעולם לבדק הבית משום דהתם בבהמה איירינן ויש לה פדיון כשיפול בה מום והדמים הן לבדק הבית הלכך נמי בגוונא דהקדיש סתם דלעיל דימכרו וכו' והדמים לבדק הבית אבל במתני' דהכא דאיירי במנחות ונסכים ועופות שאין להם פדיון הלכך קאמר האי תנא דימכרו והדמים הכל לעולות. ומעתה אומר אני דהמתבונן בכולא הך סוגיא ובמה שפירשתי בה בפנים ובמה שהוספת' לבאר כאן עין בעין יראה כמה נכונים ומדוייקים הן דברי הרמב"ם בהל' ח' וט' בפ"ה מהל' ערכין שכתב ממש להטעם מלה במלה כהאי דחברייא בשם ר' יוחנן ולא צריך יותר ביאור ממה שיראה המעיין לפניו והראב"ד השיגו לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו וכו' עד והכי איתא בשקלים ירושלמי. ודאי איתא הכא כן אבל ההיא אליבא דר"ל לר' אלעזר בן שמוע ומיפרכא לטעמיה ולמלתיה. ואם שרציתי בפנים להסביר פנים ולפרש לתרץ גם אליבא דר"ל מ"מ דוחק גדול הוא והעיקר כהך דחברייא בשם ר' יוחנן וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל בלי ספק. ומה שכתב הכ"מ כאן דהראב"ד סובר דגרסינן בהאי מתני' ר' אלעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע. ודאי דכך הוא לכ"ע בין להרמב"ם ובין להראב"ד אבל ביאור הדברים הן כדאמרן. ודע מה שהקשו הכא בדא כתיב והעמיד והעריך ל"ק אליבא דסוגית הבבלי דלעיל בתמורה לר' יוחנן דאין ה"נ בגוונא דאין אתה מקיים והעמיד והעריך אין כאן פדיון כדאמר התם לר' יוחנן למעוטי בעל מום מעיקרו ובזה הכל ניחא בס"ד:

הדרן עלך פרק התרומה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף