מראה הפנים/יומא/ב/ב

מראה הפנים יומא ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפייס השני מי שוחט מי זורק. הר"ב פי' בכאן מי שעלה בו החשבון זכה והוא הזורק והסומך לו שוחט וכו' וזה ראה להרמב"ם כאן בפי' המשנה ונראה שחזר בו בריש פ"ג דתמיד ולא פי' כן והעיקר הוא כדעתו ז"ל בחיבורו בפ"ד מהל' תמידין בהלכה ו' שביאר הפייס השני וכתב וזה שיצא בפייס ראשון הוא שוחט תמיד של שחר והשני שהוא עומד בצדו הוא מקבל את דם התמיד וזורקו וכו' כמו שביארתי בפנים ודע שתמצא כאן תשעה כהנים מהחמישי המתחיל להעלות איברי התמיד להכבש ואילך וזהו ששנינו לקמן תמיד קרב בתשעה וכו' והרמב"ם בחיבורו בפ' ששי מהל' מעשה הקרבנות דקחשיב שם כהאי מתני' דלקמן לתמיד ולאיל ולפר כתב בהל' יז נמצאת למד שהכבש או העז מוליכין אותו שמנה למזבח וכו' ומשום דהתם לא מיירי אלא במעשה שאר הקרבנות ולא בתמיד ולפיכך לא קחשיב שם חביתין שלא היו כ"א עם התמיד בכל יום. והיו קריבין בין הסלת לבין הנסכים כדשנינן בברייתא דסדר המערכה וכ"כ בפרק ששי מהל' תמידין כהאי ברייתא מלבד דבהפסקה בין הטבת חמש נרות לבין הטבת שתי נרות לא פסק כהאי ברייתא דהאי אליבא דאבא שאול מיתניא כדקאמר אביי מסדר וכו' ואליבא דאבא שאול דס"ל בדם התמיד מפסיק להו ולאחר הטבת כל הנרות מקטיר קטורת וכדמפרש טעמיה בפ"ק דף טו דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות והדר יקטירנה והוא ז"ל פסק כרבנן בזה כדכתב בפ"ו שם בהל' ג' וד' דבקטורת מפסיק להו וכדדרשי רבנן שם דה"ק רחמנא בעידן הטבה תהא מקטר קטורת ועיין בדבור דלקמן:

מנין לדישון מזבח הפנימי ר' פדת וכו'. בפ"ג דמעילה תנן דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין והאי לא נהנין מדאורייתא היא דיליף לה מקרא וכן התם בדף יב מפיק לה מקרא וטעמא דלא מועלין דלא כתיב ושמו כדכתיב אצל דישון מזבח החיצון:

אל מקום טהור שיהא מקומו טהור מהאי קרא דכתיב אצל הוצאת הדשן נלמד ששאר הדשן כולו אסור בהנאה ומקרא דשמו אצל המזבח נלמד דתרומת הדשן אסור בהנאה כדאמרינן במעילה שם ובכמה מקומות בש"ס והרי מכאן ראיה לדברי הרמב"ם בסוף פ"ב מהל' תמידין שכתב שאסור ליהנות בהונאת הדשן והשיג הראב"ד וכתב שאין מעילה אלא בתרומת הדשן. ועיין בכ"מ מה שהביא בשם הר"י קורקוס לתרץ שלמד מההיא דנהנה מאפר של תפוח וכו' ומשם יש לדחות דעדיין על המזבח הוא אלא דמכאן הוא נלמד וכדאמרן:

קטרת שכבת הוממה וכו'. הכי אמר נמי ר' ינאי במנחות פ' הקומץ רבה בדף כו ע"ב קטורת שפקעה מעל גבי המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תמידין בהל' כ. ודין פתילה ושמן מבואר הוא שם פ' שתי מדות דף פ"ח שצריך לדשן השמן והפתילה וג"כ הרמב"ם שם בהל' י"ב ובענין חצי לוג לכל נר הביא שם סתם כדקאמר בגמרא שם דף פט ושיערו רבנן חצי לוג מאורתא עד צפרא והתוס' שם ד"ה ושיערו וכו' מביאין להא דהכא שבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה כלומר דאף שלא היו חוששין לשמן המשתייר כלום וכדכתבו מתחלה מ"מ כל כמה דאפשר לתקוני מתקנינן שלא ילך השמן לאיבוד והרי הוא קודש:

תמיד דר"ש איש המצפה היא. הכי בעי נמי למימר התם מעיקרא בפ"ק דף יד ואקשי עלה כדפרישית בהא דקאמר ולא וכו' וקאמר שם ר' יוחנן מאן תנא סדר יומא ר"ש איש המצפה היא וכן בהא דקאמר מדות דר' אליעזר בן יעקב היא שקיל וטרי התם בדף טז ומאן דקאמר הכא ולא כולה וכו' ס"ל כהאי דבעי לאוקי האי דמדות כרבי יהודה א"נ כהאי דמשני רב אדא התם האי לשכה אקצויי מקצי וכו' ע"ש:

תיפתר שהיתה השבת וכו'. הכי נמי מפרק לה רב שמואל בר יצחק בבבלי פרקין דף כו הב"ע בשבת הואיל ומשמרות מתחדשות וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' תמידין בהל' ט' בשבת שיש שם תמידין ומוספין ושני בזיכי לבונה וכו' וכל שזכה בעבודה מעבודות התמיד של שחר הוא זוכה בה בשני כבשי מוסף והמשמר האחר שנכנס בשבת מפיסין פייסות אחרות לתמיד של בין הערבים ואם שלא ביאר בכאן מי הוא המקטיר בזיכי לבונה והרי לא היה זה בפייס של שחרית אלא דממילא נשמע שמי שמקריב הסלת ממנחת מוספין אומר לזה שבצידו להקטיר הבזיכין שקרב בין הסלת לבין נסכי היין כמה שכתב לקמן בפ' ששי בהל' יא בשבת מקטירין שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם נסכי היין של המוספין וכסדר הנשנה בסידור המערכה בדף לג מנחה קודם לחביתין וחביתין לנסכים ונסכין למוספין ומוספין לבזיכין ובענין מה שדקדק הכ"מ בזה עי' לקמן ד"ה בזיכין ויין מי קודם:

לא גזרו על שר גזירין בשחרית. היינו שלא צריך שני כהנים מיוחדים לאותן שני ליין והיין קודם לשמן שמן קודם למלח וכו'. ואם הגי' היתה לפניהם לבונה קודם ליין היין הברייתא דמייתי הכא ובודאי במנחת יחיד מיירי כמשמעות הברייתא וכדמפרש לה הכא א"כ אין גזירין אלא בתמיד של בין הערבים ובשחרית המסדר המערכה הוא המעלה שני גיזרי עצים וזה עשה הכל מי שזכה בתרומת הדשן בפייס ראשון כמו שהבאתי לעיל בהלכה ב' ד"ה מן מה דתני מי שזכה וכו' והכא לא מסיק טעמא ומקשי עלה ר' שמי למה גזרו על שני גזירין בין הערבים ולא גזרו בשחרית ובבבלי פרקין דף כו ע"ב יליף לה רשב"י מקרא דשל בין הערבים טעון שני גזירין בשני כהנים דכתיב וערכו עצים אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב ובער עליה הכהן עצים בברר בבקר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וכו' ומהאי ברייתא גופה למד הרמב"ם לומר שאותו כהן המסדר המערכה שחרית הוא המעלה שני גיזרין כדכתב בפ"ד מתמידין ומ"ש שם שהוא הזוכה ג"כ במחתה של קטורת כבר בארתי לעיל שם מהיכן למד לומר כן וע' בדבור דלקמן:

שלשה עשר זוכין בו ותני עלה וכו'. והיינו תני ר' חייא בבבלי שם פעמים בי"ד וכו' ומסיים התם והתניא שבעה עשר ההוא דלא כר"א בן יעקב אלא כר' יהודה כך היא גי' רש"י ז"ל ועל גי' הספרים הישנים דלא כר"א בן יעקב ודלא כר' יהודה הקשה רש"י דאי שמעינן ליה לר' יהודה דלא היה פייס למחתה לא שמעינן ליה דאמר לא היה כהן למחתה אלא הרי הוא אומר כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעומד אצלו זכה עמי במחתה וכו' והתוס' שם רצו לתרץ קושיא זו דפשיטא ליה להש"ס די"ז דקאמר היינו אותן שזוכין ע"י פייס קאמר וכו' ומיישבין שם הגי' ודלא כר' יהודה דהא דתניא י"ז פי' בכל בקר היה י"ז לכל הפחות ולא משכחת לה אא"כ חשבת כל הכהנים הזוכין בכל הפייסות דהיינו י"ג הזוכין בתמיד וחד בתרומת הדשן וחד המעלה איברים מכבש למזבח ותרי דקטורת ודמחתה הרי י"ז והיינו דלא כראב"י ודלא כר' יהודה דלר"א בן יעקב בציר להו חד דמעלה אברים מכבש למזבח ולר' יהודה בציר להו חד דמחתה עכ"ד ליישב הגי' הישנה ולמאי שנתבאר והוזכר בדיבור דלעיל דלדעת האומר דאותו שזכה בתרומת הדשן הוא הזוכה במחתה א"כ אף אם נימא דלא כר' יהודה אכתי בציר להו חד דמחתה. וע"כ לומר דגי' הרמב"ם כגי' רש"י וכפירושו דלא משכחת לה י"ז אלא כר' יהודה:

מאן דאמר קודם לנסכים קודם לנסכי יין וכו'. ולא פליגי וכך הוא נשנה בסדר המערכה של כל יום וכן ביום שיש בו מוסף מנחת סלת של תמיד קודם לחביתין וחביתין קודם לנסך יין של תמיד ונסכין למוספין ומוספין לבזיכין וכפי שהוזכר לעיל בד"ה תפתר שהיתה שבת ומפרש ואזיל דטעמא דסולת קודם לחביתין אעפ"י ששניהם לאשים זה קרבן יחיד וזה קרבן צבור וכו':

בזיכין ויין מי קודם ולא מתניתא היא וכו'. בברייתא דסידור המערכה לא נשנה מי הקודם ועוד דסידור המערכה הכל בקרבן צבור מיירי והברייתא על כרחך בקרבן יחיד מיירי וכדדחי להא דבעי למיפשט מברייתא דלבונה קודם ליין דהתם בקרבן יחיד הוא דמיירי ובעיא דילן בבזיכי לבונה של שבת וניסוך היין של מוסף מי קודם דתרווייהו קרבן צבור אלא שזה תדיר וזה לאשים והי מינייהו עדיף וכדפרישית בפנים ולכאורה מדמינן להא לבעיא דבעיא בזבחים דף פט ע"ב תדיר ומקודש איזה מהן קודם וכפי' רש"י ז"ל בפי' הב' עולת מוספי ר"ח ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש דתרווייהו ג"כ קרבן צבור הם אלא שפר העדה מקודש שמכפר ועולת מוספין תדיר והי מינייהו קדים וה"ה הכא נסך יין תדיר ובזיכי לבונה מקודש שהן לאשים והיין לספלים והי מינייהו קדים וכמו דהתם בעיא דלא אפשיעא היא וא"כ איזה מהן שירצה יקדים וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ט מהל' תמידין בהל' ב' היה לפניו תדיר ומקודש יקדים מהן איזו שירצה והשתא ה"ה הכא מכיון דבעיא דלא אפשיטא היא יקדים מהן איזו שירצה והוא ז"ל לא פסק כן בפ"ו בהל' יא והבאתי לעיל ד"ה תיפתר וכו' שכתב בשבת מקטירין את שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם ניסוך היין של מוספין והכ"מ כתב שם על זה דצריך לימוד מניין לו שהיה קודם לנסוך היין ולפי הנראה לכאורה דדמיא לבעיא דתדיר ומקודש כדאמרן קשיא טפי מאי שנא האי מהאי וה"נ בעיא דלא אפשיטא היא. וטרחתי אחר הברייתא דמייתי הכא לבונה קודם ליין ולא מצאתיה כלשון הזה אלא דבתוספתא דזבחים פ"י כד היא שנוייה מנחת האיש קודם למנחת האשה מנחת חטים קודם למנחת שעורין מנחה קודמת כאן ראיה לבזיכין וליין של שבת וכדדחי לה הכא ואפשר לומר דמהאי גופה למד הרמב"ם לדברים מדחזינן דבקרבן יחיד הלבונה קודם ליין ואע"ג דהיין לעולם הוא בא עם המנחה והלבונה לא בכל מנחה היא נוהגת וכדשנינו בפ"ה דמנחות יש טעונות שמן ולבונה שמן ולא לבונה לא שמן ולא לבונה וכו' וא"כ מסתברא דהיין נקרא תדיר לגבי לבונה ואפ"ה לבונה קודמת אלמא דטעמא דלאשים טפי עדיף מתדיר הוא ולא דמיא לתדיר ומקודש דהתם לא עדיף ענין ההקרבה טפי אלא דהקרבן הוא מקודש מכיון דמכפר ושאני הכא דההקרבה גופה חשיבא טפי דהיא לאשים והיין אינו אלא לספלים והשתא כמו בהיכא דשניהם קרבן יחיד הן הלבונה קודמת מטעמא דלאשים טפי עדיף ה"ה נמי הכא דתרווייהו קרבן צבור הן הבזיכין קודמין מהאי טעמא והא דלא פשיט לה הכא כן משום דקאמר בפשיטות ולא מתני' היא דחי לה דמאי קאמרת בפשיטות דמתני' היא דהתם בקרבן יחיד מיתניא אבל לפי האמת יש ללמוד כן מהאי ברייתא וכסברא שכתבנו וזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל כך נ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף