מראה הפנים/שביעית/א/א

מראה הפנים שביעית א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית. כל זה הוא אליבא דר"ע דדריש בחריש ובקציר תשבות לאיסור תוספ' שביעית כדקאמר הכא בגמ' וכדגריס בהדיא בבבלי פ"ק דר"ה דר"ע הוא דדריש הכי וכן בריש מ"ק (דף ג) ולר' ישמעאל האי בחריש ובקציר תשבות בשבת הכתוב מדבר ולמעוטי קציר העומר שהיא מצווה ודוחה את השבת ואין תוספת שביעית אלא הל"מ ודוקא בזמן המקדש כמו שהבאתי בפנים ולפיכך נמנו על זה ר"ג וב"ד והתירו לתוספת שביעית בזמן הזה ויצא עוד לנו נ"מ בין דרשת ר"ע לדרשת ר' ישמעאל בשביעית גופה והיינו בחרישה ובשאר עבודת הארץ שאינן מפורשין בכתוב דלר"ע לוקין על החריש' בשביעית כדכתבו התוס' במו"ק שם וע"ש לפי תירוצם הב' שהוא העיקר ולר' ישמעאל אין לוקין וכבר ביארתי מזה לעיל בפ"ת דכלאים בהלכה א' וע"ש ד"ה בתר כל אלין קילוסייא וכו' שאמרתי דלפ"ז מבואר הוא מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' שמיטה כר' יוחנן דהאי תלמודא ולא כר' יוחנן דהבבלי דמ"ק כמבואר הכל שם וכן בפ"ז דסנהדרין בהלכה ה' ובסוף פ"ג דמכות בחיבורי שם. מיהו מה שכתבתי בפ"ז דסנהדרין בד"ה כלל בעשה ופרט בל"ת דמשמע מדברי הרמב"ם במ"ש שם בהלכה ד' דעל שאר עבודת הארץ מכין אותו מכת מרדות א"כ מדבריהם לגמרי הוא ואפי' עשה אין בו וכר' יוסי בהאי תלמודא שם וכן בפ"ח דכלאים וכן נראה עוד מדבריו במ"ש שם בהלכה י' ומפני מה התירו כל אלה וכו' והואיל ואיסור כל הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שבארנו וא"כ שאר עבודת הארץ חוץ מאותן ארבעה והן הזריעה והקצירה הזמירה והבצירה מדבריהם לגמרי הן אבל מ"מ כי דייקינן אשכחן דמוכח מדבריו דפסק כר' ירמיה שם דעל שאר עבודת הארץ עובר היא בעשה שהרי בריש פ"א שם כתב בזה הלשון מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת אילן בשנה שביעית שנא' ושבתה הארץ שבת לה' ונאמר בחריש ובקציר תשבות וכו' ולכאורה קשה הא דמייתי קרא דבחריש ובקציר דלא אתיא אלא כר"ע דקרא בשביעית משתעי וללמד על תוספת שביעית והא הוא פסק כר"ג וב"ד דס"ל כרבי ישמעאל דקרא בשבת בראשית משתעי כדמבואר מהא דפסק שם וכן מהא דפסק דאין לוקין על החריש' בשביעי' כדלעיל בהא בהא תליא ועוד דבהדיא פסק בפ"ז מהלכות תמידין ומוספין כר' ישמעאל שכת' שם בהלכ' ו' מצותו להקצר בלילה בליל ט"ז בין בחול בין בשבת וזה מבואר הוא דכל היכא דתנינן דקצירת העומר דוחה שבת אליבא דר' ישמעאל הוא דס"ל דכולי' קרא בשבת משתעי דאילו לר"ע אין לנו שתהא קצירתו דוחה שבת כ"א הקרבתו הואיל וזמנו קבוע וא"כ האיך הביא כאן קרא דבחריש ובקציר. אבל תוכן הדבר כך הוא דלא הביא האי קרא ללמוד ממנו העשה בשביעית אלא דהעשה נלמד מדכתיב ושבתה הארץ ומבחריש ובקציר דכתיב גבי שבת וכר' ישמעאל נלמד דכמו דשביתת שבת כל העבודות בכלל אף ושבתה דכתיב גבי שביעית כל העבודות בכלל ולעבור עליהן בעשה ומה שלמד שביעית משבת זהו לא מעצמו כ"א כך נדרש בת"כ פרשה בהר כשם שנאמר בשבת בראשית שבת לה' כך נאמר בשביעית שבת לה' שדך לא תזרע וגו' כל מלאכה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך נמצינו למדין דמה שעובר בעשה על החרישה ועל שאר עבודת הארץ בשביעית זהו נלמד משבת וכר' ירמיה דהאי תלמוד' בכלאים שם וכר' בא דס"ל התם כותיה ומה שאין לוקין כ"א על הזריעה והקצירה והזמירה והבצירה כדכתב שם אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה וכו' זה נלמד ממה שאמרו בגמ' דמ"ק שם כן וכמסקנא דאתיא כר' יוחנן דהכא דבשיטת ר' ישמעאל היא וכר"ג וב"ד כמבואר לעיל ומ"ש מכין אותו מכת מרדות משום דאין כאן לאו מן התורה מפורש על שאר עבודת הארץ ואין הלאו כ"א מדבריהם ולא שייך הכא לומר דהואיל ובעשה היא מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמרינן בפ' הכותב (דף פ"ו) דזהו דוקא בקום ועשה כמו דאמר התם שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה וכו' אבל הכא כיון שכבר עבר על העשה מה לעשות לו כ"א על לאו שהוא מדבריהם מכין אותו מכת מרדות לפי ראות עיני ב"ד וכמ"ש הריב"ש בתשובה סי' צ' וכן הוא בכל מקום שכבר עבר על העשה וביטלה ואין שם לאו מפורש בתורה ודבר זה מבואר הוא וכתבתי זה ג"כ בהשמטות דסנהדרין בחיבורי שם והשתא מ"ש בהלכה י' שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות וכו' היינו שאין בהן איסור לאו מן התורה כ"א מדבריהם אבל עשה דושבתה הארץ מיהת איכא על החרישה וכיוצא בה שהן מעבודות הארץ ותיקונה ולאפוקי דברים שאינן לתיקון עבודת הארץ או האילנות אלא שלא יפסידו והן הדברים דחשיב שם מהלכה ז' ואילך אותן התירו אפי' בשביעית וכן יש חילוק גם בדברים שאסורין באיסור לאו מדבריהם בשביעית לענין תוספת שביעית וכגון בחרישה דאסור בתוספת שביעית בזמן המקדש בין שאר דברים שהן לתיקון הארץ או האילנות כגון מסקל ומזבל וכיוצא בהן מה דמנה אותן שם בהלכה ה' דגם עליהם מכין מכת מרדות בלבד כמו החרישה ואפ"ה אינן אסורין בתוס' שביעית אפי' בזמן המקדש כדתנן לקמן בפ"ב במשנה ב' וכדכתב הוא ז"ל בפ"ג בהלכה ט' ועיין עוד מזה לקמן בפ"ב בהלכה ב':

מה ערב שבת בראשית את מותר לעשות מנאכה עד שתשקע החמה וכו'. זהו כר' יוחנן במ"ק אליבא דר"ג בדף ד' גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין וכו' וכתבו התוס' שם דמה דמפיק מקרא בפ' בתרא דיומא שצריך להוסיף מחול על הקדש בשבתות וביו"ט איכא למימר כיון דלא הוי אלא כל שהוא לא קחשיב וכ"כ פ"ק דר"ה (ד' ט) וכתבו עוד שם דלההיא דמו"ק ולהירושלמי דשביעית לית ליה לר"ג תוספת כלל וסיימו אלא דלא קאי במסקנא הכי במו"ק וכו' וזהו לענין טעמא דר"ג במה שהתיר תוספת שביעית מיהו בתוספת שבת פלוגתא דרבוותא היא דבעל הלכות ושאר מפרשים ס"ל דתוספת שבת מדאורייתא אבל הרמב"ם ז"ל לא הזכיר מתוספת שבת בפ"ה מהל' שבת כ"א כתב שם לזמן בין השמשות משתשקע חמה כו' ובפ"א מהל' שביתת עשור בהלכה ו' כתב לתוספ' יוה"כ שהוא מן התורה וכ"כ הה"מ שם דלדעתו ז"ל לית לי' תוס' שבת דבר תורה ומ"ש שם דפסק כר"ע לגבי ר' ישמעאל היינו בדרשא דקרא ועניתם אבל בדרשא דבחריש ובקציר פשוט הוא דפסק כר' ישמעאל בהא משום דר"ג ובית דינו ס"ל כוותיה כמבואר בדיבור דלעיל אלא דאם כדבריו דהה"מ דר' ישמעאל ור"ע פליגי בדרשא דתוספת יוה"כ ולר"ע דיליף לי' לתוס' שביעית מבחריש וכו' לית ליה תוספת שבת ד"ת דלא דריש לרבות שבת וי"ט אלא מדרבנן בעלמא היא א"כ אמאי הביא הרמב"ם לדרשת ר' ישמעאל בתוספת יוה"כ שכתב שם לתוספת כניסתו ילפינן מדכתיב בתשעה לחודש בערב וביציאתו מדכתיב מערב עד ערב וזהו דרשת ר' ישמעאל לכך נראה דצ"ל דלענין כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' מועניתם בתשעה דריש לה דהא לעיל כתיב בעשור לחודש ועניתם וגו' ומדכתיב בערב וכו' דרש לתוספת וכלומר דהשתא דכתיב בתשעה מאי בערב אלא לתוספת ולא היה גי' הרמב"ם בברייתא כמו שהיא לפנינו דמסיים אין לי אלא ביוה"כ שבתות וי"ט מנין וכו' ובת"כ גריס כמו כן בפ' אמור אבל בפסיקתא ראיתי שלא הביא הך ברייתא כ"א עד אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל מערב עד ערב וכך היתה הגי' בגמ' שלפנינו והשתא פסק בכולא מילתא כר' ישמעאל ר"ל לענין תוספת יוה"כ ולענין דרשא דבחריש ומהטעם שנתבאר לעיל ומפרש הוא ז"ל דר' חייא בר רב מדפתי לא פליג אר' ישמעאל וכן ר"י לא פליג עליה אלא תרוייהו נפקא לן מהאי קרא אלא דאליבא דר"ע היא דאמרינן דס"ל דכולא קרא להך דר"ח בר רב הוא דאתא:

מכאן ואילך הוא מתיש את כחו. כדפרישי' דמשו"ה אסור אחר עצרת דהשתא מיחזי דלצורך שדהו הוא מתקן וכ"פ התוס' בפ"ק דר"ה (דף ט ע"ב) ד"ה מרכיב וכו' וע"ש שכתבו על זה ולפי טעם זה ניחא וכו' ועוד טפי ניחא הוא דלפי טעם זה אתיא אליבא דהילכתא דאילו לטעם ר"ת שהביאו שם לעיל הא לא אתיא אלא אליבא דר"ע ואנן כותיה דר' ישמעאל קיי"ל בהא ועיין במה שנתבאר בריש פרקין ובדיבור שלאחריו ועיין עוד בפ' דלקמן בהלכה ו' ד"ה אין נוטעין וכו מה שית' שם בס"ד:

ולמה לא תניתה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכו'. התוס' בריש מו"ק (דף ג) כתבו ד"ה עד עצרת דהיינו יותר מדקאמרי ב"ש דבכל מקים ב"ש לחומרא וב"ה לקולא לבד מאותן דברים דקחשיב בעדיות והביא לזה התי"ט ובהדיא פריך הכא דאמאי לא קחשיב לה בעדיות אלמא דהש"ס מפרש דב"ש לקולא ומה דמשני משום שלפעמים בית שמאי לחומרא היינו כשאין הגשמים מצויין אבל מסתמא שיעורא דב"ש הוי טפי אלא דהואיל דמשכחת לה לפעמים דב"ש לחומרא הלכך לא קחשיב לה בעדיות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף