מראה הפנים/כלאים/ט/ה

מראה הפנים כלאים ט ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ניתני שעז ולא ניתני טני וכו'. הר"ש ז"ל הביא לזה בקיצור ולא ביאר כלום ואומר א"י דאחר שמבואר הוא בפנים כוונת סוגיא זו והאמור בה ושמעינן מיהת דשיטתא דהאי ש"ס ס"ל דבדבר אחד הוי כלאים או שוע או טווי או נוז כדקאמר בהדיא אילו תנינן וכו' וכן בכולם וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בחיבורו בפ"י בהלכה ב' וכן בפי' המשנה בנסחא ערבית שהביא הב"י בסי' ש' וכן בכ"מ שם שכתב מה ששנינו דבר שהוא שוע טווי ונוז זהו כלאים של תורה ועד שיהו נחברים אלו הג' עניינים כולם וכל מה שאינו כך הוא כלאים מד"ס כך אמרו מקצת הגאונים וזה אצלי מאמר בלתי אמיתי אלא שכל אחד מהם כלאים של תורה ומה שנזכר בגמ' נדה אינו לשון הגמרא אבל הוא ל' איזה מפרש עכ"ל ומעתה אין לנו לה סוף בענין דבריו כ"א לחזקם ולהראות פנים ומקום לדבריו בקצרה מ"ש שאינו לשון הגמ' להא דאמרו בנדה (דף סא ע"ב) והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא דע דהוא לישנא דבה"ג ואביא לך איזה מדוגמ' זה בפ"ו דברכות (דף לו ע"ב) כתוב והלכתא כמר בר רב אשי וכו' ומדלענין ערלה לאו פירא וכו' כ"ז אינו מלשון הגמרא אלא נוסחת בה"ג היא כמ"ש הרא"ש ז"ל שם ואח"כ הושם זה בהעתקת הגמרא. ועיין לעיל פ"ו דברכות בהלכה א' ד"ה והאטד שבארתי לטעם דהרי"ף והרמב"ם ז"ל שפסקו כפי נוסחא זו. בפ"ק דפסחים (דף ח) גבי שתי שורות החיצונות שהן עליונות וכו' כתוב בגמרא שלפנינו והלכתא כוותיה דשמואל ואין זה מל' הגמרא אלא ל' בה"ג ויש מן הגאונים כמ"ש הרא"ש ז"ל שם ורוב גדולי הפוסקים הסכימו דהלכתא כרב וכן בפ"ח דבכורות (דף נט) ובי פלוגתא דרב ושמואל בפודה את בנו בתוך ל' יום כתוב בגמ' שלפנינו ואע"ג דקיי"ל הלכתא כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל אין זה ג"כ מל' הגמרא אלא מל' יש מהגאונים ואח"כ הועתק בגמרא וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם דה"נ רוב גדולי הפוסקים פסקו הלכתא כרב וכהנה תמצא הרבה בש"ס ולא יכיל הגליון לציינם וא"כ גם כאן דעת רב אשי דנדה היא העקרית דאו שוע או טווי או נוז. ושיטתא דהאי ש"ס מסייעא לדעת זה כדמוכרח וכמבואר הכל בפנים ומתורץ ג"כ דקדוק ר"ת בתוס' פ"ק דיבמות (דף ה ע"ב) ד"ה עד שיהא שוע וכו' להא דלא קאמר ברישא לכולהו על שוע טווי ואריג והביא התי"ט לזה ובמה שפירשתי בפנים יתבאר לך הכל נשאר עלינו לבאר בהא דדקדק הכ"מ למאי דכתב הרמב"ן טרפם וטווה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה ה"ז כלאים ונ"ל שם דלדעת הרמב"ם על טווי לחוד אינו חייב מן התורה ועל אריג לחוד מיחייב וע"ש ובב"י מה שהאריך בזה וזה דוחק גדול לחלק כן דמאי שנא אי לא בעינן לכולהו אם כן בחדא מינייהו מיחייב כלישנא דרב אשי וכשיטתא דהאי תלמודא ולא עלה זה על דעת הרמב"ם לומר כן אלא מ"ש וארג בגד מטווי זה סדר הנאת כלאים הוא שכתב כמ"ש לקמן תפר בגד צמר וכו' וכן להשמיענו דאף על גב שטרפן יחד קודם הטויה לא אמרינן דבטל אחד במיעוטו אם חבירו רבה עליו וכמו דאמרינן דיכול לבטל אחד מהן קודם הטויה ועיין לעיל בהלכה א' ד"ה כיצד הוא עושה בביאור ענין זה והיינו דקאמר הכא דאם לא נתבטל אחד מהן וטווה אותן כאחד שוב אין הביטול מחוטין שירבה על מין הא' מועיל בו ואם ארג בגד מטווי הזה הרי זה כלאים ודלא תימא כיון שעדיין לא ארג החוטין לא חשיבי ויתבטל מין אחד ברוב קמ"ל דכבר נאסרו בטווי זהו דעתו ז"ל ולא לאפוקי איסור טווי בלחודיה ומה ששייך עוד לעיין דבריו ודעתו ז"ל נתבאר הכל לעיל ובפנים כפי אשר תמצא ללמוד דבר מדבר ואין לנו להאריך ביותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף