רידב"ז/פסחים/ב/ב

רידב"ז פסחים ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפקיר חמצו בי"ג לאחר הפסח מהו ר"י אמר אסור רשב"ל אמר מותר א"ל ר"י לרשב"ל אין את מודה לי בחמץ משש שעות ולמעלן שהוא אסור א"ל תמן איסורו גורם לו הכא מאי אית לך למימר ה"פ דהנה אליבא דר"ש דס"ל לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר בלא כלום ושוה לפני זמנו כלאחר זמנו ולאחר זמנו אסור מדרבנן מקנס דעבר בב"י ובל ימצא ולפני זמנו אסור מדאורייתא מטעם דתשביתו שלא כדרך הנאה כדאיתא בתוס' ז"ל דף כ"ח ע"ב א"כ בהפקיר החמץ קודם הפסח דלא חל עליו העשה דתשביתו וב"י א"כ מותר לאכלו לפני זמנו ולאחר זמנו וכן ס"ל להצל"ח ז"ל במס' פסחים דף י"ג ובמס' ביצה דף י"ט דלר"ש מותר לאכול לחמי תודה לפני זמנו עד שתחשך דהא בשל גבוה לא שייך עשה דתשביתו וכתב הצל"ח ז"ל מפורש דלר"ש אין בו איסור אכילת חמץ רק עשה דתשביתו מבטל. אבל באמת לפענ"ד ברור דז"א דא"כ לפ"ז בי"ד שחל להיות בשבת דקי"ל מבערין הכל מלפני השבת מלבד מה שצריך עד ד' שעות ולמה לי' לבער חנם הלא יש תקנה שיפקרנה בע"ש ויאכל בשבת כל היום עד שתחשך [ויתכוין שלא לזכות עיי' בתוס' ז"ל במס' פסחים דף כ"ט ורש"י ז"ל] ולפ"ז יש תקנה שיאכל חמץ בע"פ כל היום ולא מצינו תקנה זו בע"פ שחל בשבת לעולם. ואלא ע"כ ברור לפענ"ד דאפילו בחמץ של הפקר והקדש אסור לעולם בע"פ אפילו לר' שמעון והוא כמו שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות וז"ל ז"ל שאין לך בתורה דבר שצריך השבתה ומותר באכילה וכך אמרו בגמ' דכו"ע חמץ משש שעות ולמעלן אסור מדאורייתא ולא אמר דצריך ביעור מדאורייתא לפי שיש בכלל השבתה שבתורה איסור אכילה ולר"ש ולר"מ אחד איסור אכילה ואחד מצות ביעור מהכא נפקא עכ"ל ז"ל ומפירושו מובן עומק כונתו ז"ל דלא אמרינן דהאוכל חמץ בע"פ עובר על מ"ע דתשביתו אבל אין בו איסור אכילת חמץ לבד ז"א אלא דאמרינן ע"כ מדצותה התורה מ"ע מצות השבתה ע"כ דחמץ אסור באכילה מיום זה וע"כ שייך עליו המ"ע מצות השבתת מן העולם דע"כ בדבר המותר לא היתה התורה מצוה על ביעורו ולפ"ז ע"כ דמוכח ממילא דחמץ אסור מיום זה ואילך וע"כ צותה התורה מ"ע בחמץ שלו לבערו ובאינו שלו פטור כמו ב"י דמצות עשה דתשביתו והל"ת דב"י צריך עוד תנאי שיהא שלו ולא תלי באיסור אכילה. וא"כ לפ"ז לאו דאסור באכילה משום ביטול מ"ע דתשביתו אלא אדרבה לפיכך הוי המ"ע דתשביתו משום דכבר אסור חמץ ביום זה. ונמצא דאכילת חמץ בע"פ הוי איסור אכילת חמץ עליו וידעינן האיסור הזה מהאזהרת העשה דתשביתו ולא דאסור לאכול משום ביטול מ"ע דתשביתו ז"א אלא מהמ"ע דתשביתו שמעינן ממילא דיש איסור אכילת חמץ ביום זה וז"ב. וע"כ לפ"ז שפיר מובן הסוגיא הזאת דמיבעיא לן בהפקיר תמצו בי"ג לאחר הפסח מהו דר"י ס"ל דאסור דלא מועיל ההפקר כדאיתא במסקנא טעמא דר"י או דס"ל כר' יוסי עד דמטי לרשות זוכה או דחשש להערמה ע"ז פריך ר"י לרשב"ל דסבירא לך דמועיל ההפקר על לאחר הפסח דמותר לאכול לאחר הפסח לפי מה דקי"ל כר"ש הא אי את מודית לי דמשש שעות ולמעלן אסור ר"ל דע"כ מודית לי דההפקר הזה די"ג אינו מועיל על לפני זמנו משש ולמעלן דהא לא מצינו היתר אכילת חמץ בע"פ משש ולמעלן בשום אופן בעולם ואם דהיה מועיל הפקר אלאחר זמנו למה מודית לי דלא מהני על לפני זמנו הא כיון דהפקר הוא ואינו מחויב בהשבתה למה לא יאכלנו דס"ל דאין איסור בע"פ באכילת חמץ אלא רק ביטול מ"ע דתשביתו אלא ע"כ דהפקר אינו מועיל או כדר' יוסי או מחשש הערמה ע"ז משיב לו רשב"ל תמן איסורו גרם לו ר"ל דבע"פ איכא איסור אכילת חמץ ולא משום ביטול מ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף