קרבן העדה/סנהדרין/ה/א

קרבן העדה סנהדרין ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היו בודקין אותו. אמתני' דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהן בדקו אותן בזה אחר זה:

בשבע חקירות. בגמרא יליף להו מקרא:

באיזה שבוע. של יובל:

באיזו שנה. של שבוע:

בכמה בחדש. בעשרים או בעשרים וחמשה:

באיזה יום. של שבת אע"פ שאמרו בכך וכך בחדש אפ"ה שואלין באיזה יום בשבת היה לפי שכל השבע חקירות הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חדש אם היו אלו עמהן אותו יום במקום אחר וכששואלין אותן באיזו יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עדי הזמה להזימם:

באיזה שעה. של יום שמא אין עדים להזימם לכל היום ויש עדים להזימם לאותה שעה:

באיזה מקום. מועילת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מתזמי:

רי"א. אין צריך אלא שלשה חקירות באיזה יום כו':

מכירים אתם. את ההרוג שמא עכו"ם הוא וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר כדברי חבירו והוא והן פטורים אבל מן החקירות של הזמה אי אתה מוצא יותר משבעה:

העובד עכו"ם. אם מעידין בכך שואלין את מי עבד פעור או מרקוליס:

ובמה עבד. בשחיטה או בהשתחויה:

גמ' ולא תנינו. במתני' שמנה חקירות הן שגם שואלין אותן באיזה יובל נעשית מעשה:

שאין הדבר מצוי. שימתינו עדותן מיובל לחבירו אחרי שכבר שאלו באיזה שבוע:

אשכח. מנא ברייתא דתני בשם רשב"י שמנה חקירות ואחת מהן באיזה יובל:

וקיימינה. ואיירי בשהיה סמוך לאחר שנת היובל ושואלין אותן אם היה ביובל. שיצא או ביובל שנכנס:

תנא שמואל הזקן. לפני ר' אתא מנין לתשע דרישות וחקירות מן התורה שנאמר ודרשת וגו':

א"ל. למה לך להקרות כל הפסוק דמשמע והנה אמת נכון ממנינא הוא ואינו כן אלא כתיב בעיר הנידחת ודרשת וחקרת ושאלת היטב הרי ארבעה וכתיב בע"א ושמעת ודרשת היטב הרי תלת ודרשינן היטב הטב לגז"ש ליתן שמועה ושאלה ודרישה וחקירה האמור בזה לזה הרי שבע:

ה"ג והוגד לך ושמעת ודרשת היטב היטב לגז"ש. אע"ג דהיטב איצטריך למניינא מ"מ ילפינן גז"ש אע"ג שאינו מופנה כלל:

ר"י. קשיא ליה אמתני' דמשמע לעולם בעינן דרישה וחקירה הרי אם העדים תופסין ברוצח שהיה מפורסם בטבריא ואמרו כך הרג לזה וכך הרג לזה ומה לי לחקור עדים כאלו הרי אין לך דבר ברור כזה:

ומשני איסי אמר. כל שאין העדים יכולין להזדמם אין מקבלין עדותן הלכך אם אין כאן דרישה וחקירה אנן יכולין לבוא לידי הזמה ואינו נהרג על פיהן:

ה"ג כל זמן שאין העדים כו':

מכירין אתם אותו. דתנן במתני' היינו ששואלין אותו אם יודע מה היה ההרוג עכו"ם אי ישראל:

ה"ג אמר איך יודע מה נשמעינה כו'. וה"פ אמר שאין מכיר אותו אם ממיתים אותו על החזקה או לא וקאמר ת"ש מהא דא"ר יוחנן מצאו הרוג בין טבריא לציפורי חזקה שהוא ישראל ה"נ ראו שהרג אדם אחד בין טבריא לציפורי חזקה שישראל הרג ומעיד על זה אע"פ שאינו מכירו:

מנין להתראה. מן התורה:

אית אחותו. בת אביו או בת אמו וראה את ערותה וכי משום דראה אותה חייב בתמיה אלא רואה טעמו של דבר שהיא ערוה לו אע"ג דהאי קרא גבי כרת כתיב אם אינו ענין לחיוב כרת דהא דין שמים הוא ולא בעי התראה דקמי שמיא גליא תנהו ענין להתראת מלקות דשייך באחותו:

חסד הוא. איידי דדריש רישא דקרא הכא דריש נמי סיפא דכתיב וראה את ערותה חסד הוא מאי חסד הוא:

א"ר בון. ה"ק ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו וראה את ערותה איסורא קעביד וכ"ת א"כ קין והבל איך נשאו אחותם חסד עשיתי עמהם להתיר להם אחותם כדי שיבנה העולם מהם והיינו דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה תחלתו של עולם נבנה בחסד:

המת מת. בתמיה המת משמע שכבר מת ואיך קאמר יומת אלא ה"ק ע"פ שני עדים יומת באותה מיתה שאמרו לו שימות ש"מ שצריך התראה:

בערמה. וכי תעלה על דעתך שאם לא היה שם ערמה לא ימות אלא בערמה הוא לשון חכמה שיערימוהו ויחכמו העדים באיזה מיתה הוא ראוי למות ולא יתרו אותו במיתה אחרת כדמסיק:

והתרה בו קלה. לא צריך קרא ולכ"ע לא הוי התראה שיכול לומר אלו ידע שחייב על עבירה זו מיתה חמורה לא היה עושה:

היתה מיתתו. במיתה קלה והתרו בו במיתה חמורה בהא פליג ר"י וסובר שאינה התראה ויליף מדכתיב בערמה שיערימוהו כו':

היו מתרין בו ושתק. שהראה בעצמו כמקבל התראה מיהו לא התיר עצמו למיתה אי שהיו מתרין בו והרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה ואפי' אמר יודע אני פטור עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר ע"מ כן אני עושה אז נהרג:

משום תולש כו'. תולש היינו שעוקר הדבר עם שרשו וקוצר היינו שגומם מעל הארץ ומקושש אינו עוקר כל השורש לכך מיבעיא ליה משום מאי חייב:

וימצאו. וירא מיבעיא ליה אלא ללמד שעבירתו היה ע"י מציאה דהיינו תולש עצים בשרשן מתתת הקרקע ואין מציאה אלא בדבר שהיה מכוסה ונתגלה:

במה היתה מיתתו בסקילה. כדכתיב רגום אותו באבנים כל העדה או דלמא מיתתו היתה בחנק כדכתיב מות יומת האיש וסתם מיתה בחנק ואחר מיתה ירגמו אותו באבנים לזכרון כדאשכחן בעכן:

במה היתה מיתתו. וכיון דעיקר השאלה היתה במה תהיה מיתתו מסתמא התשובה היתה מפורשת והכוונה שתהיה בסקילה:

הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השומעים את ידיהם ורגמו אותו. ש"מ שהיתה מיתתו בסקילה שהרי אמר להו כל דינו שיוציאו אותו והדר ירגמו ומקלל ומקושש מיתתן שוה:

את מה עבד. דתנן במתני' הכי אמרו להו אם לפעור עבד או למרקוליס:

בעבודתה עבדה. עבודה של אליל זה כגון פוער לפעור וזריקת אבן למרקוליס או באחת מארבע עבודות אבל לא שאלו בזביחה או בהשתחואה:

נשמעינה מן הדא. תא שמע מהא דתניא שכך שואלין אם בעבודתה כו':

היה דנין אותו. אם חייב בעבודה זו בפעור ובמרקוליס ובאותו שאפשר לפטרו אומרים זו עבד ופטר ומדלא שאלו באיזו עבודה עבד ש"מ מדאמרינן שאין יודעין אם בפעור או במרקוליס אין מקום לשאלה זו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף