קרבן העדה/נזיר/ד/א

קרבן העדה נזיר ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שאמר כו' ושמע חבירו. כלומר שלשה שמעו להראשון שמקבל עליו נזירות ואמר האחד ואני וכן חבירו כולן נזירין:

הותר הראשון. על ידי שאלה הותרו גם האחרונים שתלו נדרם בנדרו:

האחרון מותר וכולן אסורים. שהרי הראשונים לא תלו נדרם בהאחרון:

פי כפיו כו'. והוא שיאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלהגיז:

ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר. שכבר קיים נדרה כשאמר ואני:

גמ' כן היא מתני' ואני ואני. שתים שמתפיסין בראשון ולא יותר כדמסיק טעמא ודלא כמתני' דתנן ג' פעמים ואני א"נ כן היא מתני' דגרס ואני בוי"ו והראשון נראה:

מאן תנא ווי"ם. דהאומר בוי"ו הוא דהוי כלל אבל בלא וי"ו הוי פרט ולא קאי אדיבורו של הראשון ר"י דסובר הכי אבל לר"מ דוקא באומר אני הוא דהוי כלל אבל באומר ואני הוי פרט ולא קאי אהראשון:

מתני' שהיו כולן כו'. וטעמא דמתני' לפי שתופסין כולן תוך כדי דיבורו של הראשון ותוך כדי דיבור הוה כדי שיאמר שלום עליך רבי הלכך דוקא שחמרו שנים ואני דכי שקלת חדא מקמא דאמר הריני נזיר ומצרפת ליה להנך דאמרי ואני ואני כולן נדרו תוך כדי דיבור:

ופריך תני. בברייתא הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר כו'. ש"מ דאיכא אמצעי וכיון דאיכא תלת השלישי אינו תוך כדי דיבור של הראשון ואפ"ה תופס נזירותו ה"ה מתני' אפי' אינו תכ"ד. דהראשון אלא תכ"ד של זה בזה הוי נזיר ולפי כך גרסינן במתני' תלתא זימני ואני:

בין אדם לחבירו. שהוא שלום עליך:

בין הרב לתלמיד. שאומר שלום עליך ר':

ה"ג אחד שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר ואמר ואני נעשה עיקר טפילה. וה"פ וחזר הראשון ואמר על דיבורו של השני ואני כלומר גם הוא יהיה נזיר מאה יום נעשה הראשון או נזירות הראשון טפילה ואם הותר השני הותר הראשון אבל אם הותר הראשון לא הותר השני:

ה"ג אחד שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני תוך כדי דיבורו של הראשון גם חבירו אמר ואני תוך כד"ד של הראשון הותר הראשון הותרו השני והשלישי הותר השני לא הותר השלישי. וה"פ שלישי הואיל ואמר תוך כדי דיבורו של הראשון בקמא מיתפיס ולא תלה עצמו בשני:

ושמעו שנים ואמרו ואנו. מיבעיא לן מי אמרינן כל אחד קיבל על עצמו חדא נזירות דה"ל יחד שתי נזירות או דלמא כל אחד קיבל על עצמו שתי נזירות כמו הראשון:

הוא הותר. אם הותר הראשון הותרו גם השנים שאמרו ואנו ממ"נ:

הותרו הן לא הותר הוא. והא ודאי לא איצטרך לאשמועינן דהא תנן הותר האחרון הוא מותר וכולן אסורים אלא איידי דסיפא נקטיה:

ושמע אחד ואמר ואני. מהו מי אמרינן תחת שניהן נזר וחייב בשתי נזירות או דלמא כפי אשר נדר אחד מהן נדר ואינו אלא נזיר אחת:

הותרו הן. השנים הותר הוא הותר אחד מהן לא הותר הוא. שעדיין הוא בספק של השני:

פי מן היין. אמר פי יהא נזיר מן היין וכן כולן הרי זה נזיר דקיימא לן כרבנן פרק קמא דאפילו לא נזר אלא מאחת מהן הרי זה נזיר בכולן:

ה"ג כבידה נזירה נזיר ידי נזיר רגלי נזיר לא אמר כלום. וכן הוא בתוספתא ובבבלי:

למה. בראשי וכבידי הוי נזיר ובידי וברגלי אינו נזיר:

שהתפיס את הנדר בדבר שהנשמה תלויה בה. ראשי וכבידי מה שאין כן ידי ורגלי:

נדר נדר. בקדשים כתיב נדר ובנזיר נמי כתיב נדר מה להלן במקדיש בהמה בעינן שידור בדבר שהנשמה תלויה בו ואם לאו אין כולה קדושה כדדרשינן בתמורה מקרא אף בנזיר כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף