קרבן העדה/סוכה/ד/ג

קרבן העדה סוכה ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ונקרא מוצא. בגמ' מפרש טעמא:

מרביות. ענפים גדולים גבוהים י"א אמה:

אני והו. בגימטרי' אנא ה' ועוד הם שני שמות שבשם ע"ב א"נ מי שאני והוא בצרה על דרך עמו אנכי בצרה הושיעה נא:

ואותו היום. בשביעי:

גמ' ממצייא. היה יוצא מכלל:

מס המלך:

קלונייא. בן חורין ממס של מלך:

ה"ג וראשיהן כפופין ע"ג המזבח. ומזבח גבהו עשרה אמות כיצד יסוד אמה וסובב ה' אמות וג' למעלה מן הסובב ואמה קרנות וכשהן כפופין ע"ג המזבח ע"כ שגבהן י"א אמה:

טעונה ברכה אם ערבה בשביעי טעונה ברכה:

וניטלת בפני עצמה. שאין דבר אחר נאגד עמה דליהוי הוכחה שהיא מצוה:

ויש לה שיעור. לקמן מפרש לה:

ג' בדי. שיש בכל אחד עלין לחין:

וחורנא וכו'. ואידך אמר אפילו בד אחד ובו עלין וכי אמרי' לעיל בפ' לולב הגזול שתהא ערבה ג' טפחים היינו ללולב אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני עצמה בכל דהו סגי:

תני ובעלי מומין. נכנסין להקיף המזבח ברגליהם וערבה בידם וכשמקיף המזבח א"א שלא יכנוס בין האולם ולמזבח וכל השנה אסורים לכנוס לשם:

אמר ליה כשירים היו. הבעלי מומין לכך שלא הקיפו בערבה אלא בזקיפה סגי וכהן בעל מום מותר לקרב לגבי המזבח ל"א כשירים היו שזקפו הערבה ולא בעלי מומין והראשון עיקר:

כיני מתנית'. כן היא שנויה משנתינו אני והוא באל"ף בסופו דקאי על הקב"ה כדכתיב והוא אסור בזיקים כביכול הוא עצמו אסור:

ה"ג ולכה לישועתה לנו לך קרי. וה"פ אף מהאי קרא שמעינן שישועתו של הקב"ה היא ישועתן של ישראל ואע"ג דכתיב לכה בה"א לבסוף קרינן לך כדאיתא במסורה ושמעינן שאף לו נעשית התשועה:

והושע. כתיב כאילו כתיב והושע לה' ל"א מפרש את כמו עם:

ושכינתי בשדה. דטלטול או גלות מיבעיא ליה דלשון שכון לא שייך אלא על הדירה בשלוה והשקט לכך דריש שהשכינה גולה עמהם:

הוצאתך כתיב. חסר כאילו הוציא את עצמו וע"ג דבספרים שלנו הוא מלא מצינו כיוצא בזה שהש"ס חולק:

זו עד שלא נגאלו. דקשה קראי אהדדי דלבנת הספיר אינו כעצם השמים לכך מפרש דרישא כמעשה לבנת הספיר היינו בשעת הגלות כביכול כדי לצער בצרתן של ישראל מניח לבינה תחת רגליו אבל משנגאלו ניתנה הלבינה במקום הראוי לה ובמקום הלבינה היה כעצם השמים לטוהר:

היא וכל ארגלייא שלה. דברים המרגילים והשייכי' לה:

היא וכל פרקמטיא שלה. וכל הסחורות המונחים בה. כך היתה הלבינה שהיו ישראל רומסים במצרים מצויירים לפני הקדוש ברוך הוא היא וכל הצריך לעבודה הלבינה כגון הסלים והחמר ושאר דברים ומהכ"ף שבכמעשה מרבינן הכל:

היתה רשומה. הלבינה ברקיע:

מ"ע וכעצם השמים לטוהר. כלומר מהו כעצם השמים לטוהר וכן מצינו בכמה מקומות בש"ס זה דלשון מאי טעמא הוא במקום שאלת מהו:

שמיא וכו' השמים. כשהן טהורים מן העננים:

עכו"ם עברה עם ישראל בים. היינו פסל מיכה:

ה"ג גוים ואלקיו משמע שהיה להם אלוה אחר מבלעדו:

את הקדש חול. ואלקיו שהוא קודש ואינו נמחק ואתה עושה אותו חול ושרית למחקו:

כאילו עצמך. שהיית בגלות מצרים בצרתן של ישראל וכדבסמוך:

אמר רב אחא. לכך היו מקיפין שבע פעמים זכר ליריחו שהיו מקיפין אותה ביום הזה שבע פעמים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף