קרבן העדה/יומא/ג/ג

קרבן העדה יומא ג ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לעבודה. לאו דוקא דאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול כדמפרש בגמרא:

בקדש. לשכת בית הפרוה:

חוץ מזו. הראשונה שאינה באה חובה ליה"כ דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליה"כ כתוב בהן במקום קדוש בעניינא דאחרי מות:

גמ' כיני מתני'. כן היא פשטא מתני' דאין אדם נכנס לעזרה ולעבודה אבל האמת:

לא סוף דבר. לאו דוקא לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה רק שנכנס לעזרה טעון טבילה ל"א שלא לעבודה גמורה כגון למתן בהונות ולסמיכה:

מה מקום לטבילה זו. שטובל הטהור קודם שנכנס לעזרה:

מה אם בשעה שהוא נכנס מקדש לקדש. פי' שהכהן גדול פושט בגדי זהב ולובש בגדי לבן:

טעון טבילה. כדתנן חמש טבילות וכו':

מחול לקדש. זה שהוא ופושט בגדי חול ולובש בגדי קדש כ"ש שטעון טבילה:

ופריך לא צורכה אלא וכו' מחול לקדש יהא טעון טבילה. בתמיה וכי שמעינן כן מהאי ק"ו אדרבא נידוק איפכא דוקא מקדש לקדש טעון טבילה כדי שיהא היכר בדבר א"נ כיון דשניהם קדושים חמירא קדושתייהו ובעי טבילה משא"כ המשנה מבגדי חול לקדש:

א"ר שמי וכיני. וכן הוא הק"ו:

מה אם מקדש לקדש שאינו ענוש כרת. אם נטמא בפנים ויצא דרך ההיכל אינו ענוש כרת:

מחול לקדש שענוש כרת. אם נכנס מחול לקדש בטומאה אינו דין שטעון טבילה:

ופריך אפי' מקדש לקדש נמי יהא ענוש כרת. אם נטמא בהיכל ונכנס לפנים נמי חייב כרת אע"ג שכבר עמד במקום שענוש כרת:

כיי. כי האי:

דתנינן תמן. בפ"ב דשבועות:

השתחוה. לאחר שנטמא במקדש או ששהה בכדי השתחוייה חייב קרבן טומאה כ"ש אם נכנס מהיכל לפנים בטומאה דענוש כרת:

עד כדי. שיאמר המקרא הזה ויכרעו וגו':

מוסיף עד והודו לה' כי טוב. דכתיב בסיפים דהך קרא ויכרעו וגו':

עד כי לעולם חסדו. שהוא סוף הפסוק:

אלא מפני טבילת סרך. אין כאן חובה מן התורה אלא לסרך ולתפוש בשם טבילה כדי לעלות על לב שאין טבילה אלא לטמאים ויזכור אם יש טומאה ישנה עליו ושכחה ויפריש מלבא לעזרה היום עד שיערב שמשו אחר הטבילה:

תמן תנינן. ברכות פ"ג:

המשמשת. המטה שראתה נדה לאחר ששימשה צריכה טבילה אם באת להתפלל כדין בעל קרי:

ר"י פוטר. אע"ג דמעיקרא בת טבילה היתה:

מה חלק ר"י. דהכי תנן התם זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ור"י פוטר קס"ד כי פליג ר"י ארישא דוקא פליג דת"ק מצריך טבילה משום סרך טומאה דלמא שכח שהיה בעל קרי קודם הזיבה ואז ודאי צריך טבילה ומיבעיא ליה מאי טעמו דר"י אי משום דלא חייש לסרך טבילה או דלמר טעמא דר"י דאין טבילה זו מועלת שהרי עדיין טומאה חמורה עליה:

מה נפק מינה. כלומר מאי בינייהו:

ראה קרי. קודם הזיבה איכא בינייהו וה"ה דהוה מצי למימר המשמשת שראתה נדה איכא בינייהו אלא דניחא ליה לפלוגי ברישא:

דבר תורה היא. בטבילה זו חייב שהרי אינה משום סרך שכבר נתחייב בה מקודם זיבה:

מועיל הוא שהוא טובל. בתמיה הא ודאי אינו מועיל ואינו צריך טבילה:

ומשני כהדא דתני וכו':

הדא אמרה. זאת אומרת דטעמו דר"י לאו משום דלא ס"ל חששא דסרך טבילה אלא משום דטבילה אינה מועלת ובסיפא נמי פליג ר"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף