פני משה/הוריות/ג/ד

פני משה הוריות ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. דאמר קרא מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד מכדי כתיב מלבד עולת הבקר העשויה כבר משמע ושמעינן דתמידין קודמין למוספין אשר לעולת התמיד למה לי פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד היא אלא תלה לך טעם הקדמתו בתדירו' כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדמו:

וכל המקודש מחבירו. שיש בו צד רבוי קדושה ממנו:

פר המשיח קודם. כדאמרינן בגמרא הואיל ומשיח מכפר ועדה מכפרת בדין הוא שיקדים מכפר למתכפר:

האיש קודם. לאשה שהוא מקודש ממנה שהאיש חייב בכל המצות והאשה אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא:

לכסות. וה"ה להאכיל לפי שבושתה מרובה משל איש:

לקלקלה. לביאה ולמשכב זכור:

האיש קודם לאשה. שזו דרכה בכך ואין האיש דרכו בכך:

גמ' לפי שזה מכפר וזה מתכפר. כצ"ל וכדפרישית במתני' והכי הוא בתוספתא פ"ב:

נדבת משיח קודמת. כיון שזה יחיד וזה יחיד ויש למשיח קדימה בחובה שהוא מכפר לפיכך בדין הוא שתהא גם נדבתו קודמת:

נדבת ציבור ונדבת נשיא נדבת נשיא קודמת. לפי שהוא מלך ונדבת ציבור קרי לה לעולת קיץ המזבח שבאה מן הנדבה:

נדבת משיח ונדבת ציבור מי קודם. מי נימא דדוקא פרו תנן דקודם לפי שהוא מכפר אבל בנדבה הציבור קודמין או לא:

נישמעינה מן הדא. ברייתא דתנינן נדבת משיח ושעירי עבודה זרה. של ציבור עומדין שעירי עבודה זרה קודמין לפי שדמן נכנס לפנים אבל נדבת משיח הרי הוא כשאר נדבה ואין דמו נכנס לפנים ולא אמר טעמא אלא מפני שדמן נכנס לפנים הא לאו הכי לעולם של משיח קודמת הדא אמרה וכו':

היו שם פר ע"ז ושעיר הבא עמו. עומדין ועוד חטאת אחרת מהו:

פר קודם לשעיר. כלומר הרי מן הדין שהפר של ע"ז קודם לשעיר הבא עמו כדאמר לקמן שקדמו במקרא ושעיר של ע"ז קודם להחטאת אחרת מפני שדמו נכנס לפנים והחטאת אחרת בדין שתהא קודמת לפר ע"ז שהוא עולה ואחטאת קודמת בכל מקום לעולה והשתא היך עבידה:

אמר רבי יוסי מכיון שהשעיר מחוסר זמן לפר. כלומר שא"א להקריבו קודם הפר שקדמו במקרא:

כמי שקדמו פר. א"כ הפר דוחה אותו והשתא הדין עם הפר וחטאת אחרת וא"כ החטאת אחרת קודמת לפר שהוא עולה:

פר של ע"ז. אע"פ שהוא עולה קודם לשעיר הבא עמו מפני שקדמו הכתוב במקרא:

מעתה של ר"ח. פרים של ר"ח שהן ג"כ כתובים קודם במקרא יקדמו נמי לשעיר החטאת וה"ה בכל שעירי הרגלים שהן מאוחרין במקרא אלא דר"ח קמא הוא נקטיה והא אנן קי"ל דחטאת קודמת לעולה כדתנן בפ"י דזבחים:

לית יכיל. אין אתה יכול ללמוד מכאן לפרים ושעיר של ר"ח דלא דמי דחטאת דידיה חסר. חטאת של ע"ז חסר כתיב בתורה ושעיר עזים אחד לחטת חסר אלף ללמד דאין דינו כשאר חטאת להקדימו להעולה הבאה עמה:

על עולת. אבל בשל ר"ח כתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עולת התמיד יעשה ונסכו סמכו הכתוב לעולת התמיד שיעשה אחריו קודם לעולות הפרים עמו למוספין:

הדא דתימר כשהיו שניהן שוין. שניהן פרים או שניהן כבשים אבל אם היה קרבן אשה חשוב שזה פר וקרבן האיש גדי שלה קודם:

כהאי דאמר ר' פנחס אם עבד מביא פר ורבו מביא שעיר. כצ"ל. של עבד קודם הוא לרבו:

דתנינן תמן. כלומר דלא תנינן במתני' אלא פר משיח ופר עדה עומדים ששניהן שוין הן ובהא אמרו פר המשיח קודם:

מעשה וכו'. איידי דאיירי במתני' בענין גבייה לכסות ולהוציא מבית השבי נקט להני עובדי:

מגבת חכמים. לצורך גבייה בשביל פרנסת החכמים:

ונתייאש. הטמין עצמו מהן מפני הבושה:

ובהדורת רבותינו. כשחזרו ושאלו עליו מה עסק של אבא יהודה והשיבו מי הוא יכול להקביל פניו מחמת כבוד עשרו שנתגדל בכל ובשוורים ובחמורים ובגמלים:

ראש טימוס. ראש בשטר זכרון הנותנים ולפי שהיו יודעים שנתן בלב שלם ונפש חפיצה:

עביד פסיקא. פסיקת צדקה שיפסקו בשביל זה בית המדרש בטבריא:

חד רבהון רמייא. רב של רמאים וחס ליה שלא היה רמאי לרמות העולם אלא שהיה מתחכם ומרומה במצות ולא רצה לפסוק עד שראה כמה פסקו הציבור והיה פוסק כנגד כולם:

עד כדון וכו'. עד כאן שמענו ממתני' בשהיה כאן לזה ולזה להחיות דהאיש קודם ובששניהם צריכין לכסות האשה קודמת:

הרי שהיה זה. האיש צריך להחיות והאשה צריכה לכסות איזה מהן קודם:

נישמעינה מהדא דאמר ריב"ל וכו' לא אמר אלא כסות של אשת חבר. קודמת אלא מפני כבודו של חבר ובחיי החבר אבל בעלמא אם היה לזה להחיות ולאשה לכסות אותו שהוא להחיות קודם:

של רבו קודמת. כדתנן בסוף אלו מציאות וכדמפרש ברבו שלמדו משנה ולא שלמדו מקרא:

ומה הועיל. לו זה שאביו שקול כנגד רבו עכ"פ רבו שלמדו הביאו לחיי העולם הבא ומשני ר' יוסי בר' בון דה"נ קאמר בשחצי תלמודו מרבו וחצי תלמודו מאביו והיינו שקול כנגד רבו לענין תלמודו והלכך אביו קודם דהשתא יש לאביו מעלה אחת יותר שהביאו לחיי העולם הזה:

אבידת אביו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם. דאם לא היתה גרושה האב קודם לאם בכל מקום כדתנן בסוף כריתות מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו ואפי' לא למד ממנו כלום אבל עכשיו שגירשה ואינה חייבת בכבוד בעלה ושקולין הן למי שירצה יקדים אלא אם חצי תלמודו ממנו מהו שיהא חובה עליו להקדים לאביו או דילמא עד שיהא כל תלמודו ממנו דאז הוא דהוי חובה עליו להקדימו:

אבידת רבו שחצי תלמודו ממנו ואבידת אמו גרושה מאביו מי קודם. דאם לא היתה גרושה פשיטא דשל רבו קודמת דאם הוא קודם לאביו מכ"ש שקודם לאמו אבל עכשיו שהיא גרושה ושקולה היא עם אביו ועם רבו שחצי תלמודו ממנו מיבעיא לן מי קודם רבו הוא שקודם לנגד אמו או דילמא השתא דין אמו עם רבו כדין אביו עם רבו ועד שיהא כל תלמודו ממנו דאז הוא קודם ולא איפשיטו הני בעיי:

אבידתו וכו'. כל אלו הם לפניו שלו קודמת לאביו דהוא קודם לכל ושל אביו קודם לאמו ובאביו ורבו שלמדו שניהן עמו מיירי דאביו קודמו והלכך אחר אבידתו שלו של אביו קודם והוא קודם לאמו ואמו קודמת לרבו וקמ"ל דמכיון דאין קדימה לרבו נגד אביו אין לו קדימה ג"כ נגד אמו:

ולא מתניתא היא. מאי קמ"ל הא תנינא האיש קודם וכו' ולהשיב את האבידה וא"כ פשיטא שאבידת אביו קודם לאבידת אמו:

סברין מימר בשאין רבו שם. כלומר עיקר הרבותא דקמ"ל בשביל אמו ורבו הוא דמהו דתימא בשאין כאן אבידת רבו ג"כ עמהן אבל יש שם גם אבידת רבו נהי דאבידת אביו ודאי קודם לעולם לשל אמו מיהו הוי אמינא דאבדת רבו ג"כ קודמת לאמו קמ"ל דאפי' אבידת רבו שם הואיל דאין לו קדימה על אביו אין לו קדימה ג"כ על אמו:

הוא ואמו וכו'. וברבו המובהק מיירי שהוא קודם לאביו ופריך ולא מתני' היא וכו' ופשיטא שאמו קודמת:

סברין מימר. מהו דתימא בשאין רבו שם אבל אם רבו שם כיון שהוא קודם לאביו קודם נמי לאמו הלכך קמ"ל דלעולם מבית שבי אמו היא קודמת:

איזהו רבו וכו'. תוספתא היא בפ"ב דב"מ וכן גרסינן להא שם בסוף הפרק:

ולמה לא פתר לה כר' יהודה. ולימא סתם הלכה כר' יהודה ומשני משום דאית מחליף דר' יוסי לדר' יהודה והלכך נקט ליה בהדיא כן:

קרע. על רבו שפתח בתחילה דס"ל כר"מ:

שמואל חלץ. בכתף על אחד שהאיר עיניו במשנתו אפי' אחת כדמפרש שפירש לו משנה דתמיד שתי מפתחות היו לו אחת וכו' דס"ל כר' יוסי והכי אמר בהדיא שם:

פריי. שהיו הכל רצין ואמרו לו שרוצים לשמוע דרשה דר' יוחנן שיושב ודורש בביהמ"ד של ר' בנאה ואמר ברוך המקום שזכיתי לראות בחיי מה שעשיתי פירות עם תלמודי ומייתי לה משום דקאמר באלו מציאות שר' יוחנן קרע כל בגדי שבת שלו על ר' חנינא כשנפטר ור' יוחנן נמי ס"ל דלא בעינן רוב תלמודו ממנו כדאמר דלא פשיט ליה אלא כל אגדתא והכי אמר בהדיא שם:

שניהן וכו'. טעמא דמתני' מפרש דבכה"ג לעולם האיש קודם שאין דרכו לכך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף