אבקת רוכל/קנד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:54, 9 ביוני 2023 מאת הר יונה (שיחה | תרומות) (גירסא ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבקת רוכל TriangleArrow-Left.png קנד

סימן קנד

כג באו לפני הר' דוד והח' הר' מנחם בכה"ר שבתי לבית רופא ותבע הר' דוד להחכם הנזכר שחייב לו מהיום י"ו שנה ת"ק לבנ' שנתחייב לו בכתב ידו שהוציא עליו וזה נסחו מודה אני מנחם בכמה"ר שבתי לבית רופא איך נתחייבתי לתת ליקר ונכבד כה"ר דוד יצ"ו ת"ק לבנים בעד הר' אברהם ישר' בתנאי זה שיעשה הר' דוד כל השתדלותו מערעור מרדכי הנאמן של ארטא ממאתים פרחים שטען כנגדו של הר' אברהם ישראל והפרעון של ת"ק לבני' הנז' יהיה עד ט"ו ימים לחדש סיון הקודם עלינו הטרוד מנחם בכמה"ר שבתי לבית רופא עכ"ל הפתקא והחכם הר' מנחם השיב שאינו חייב לו כלום:

וראיתי שהדין עם החכם הר' מנחם מחמש טענות. הא' שלא נתחייב לו אלא בתנאי שיעשה הר' דוד כל השתדלותו להבטיח להר' אברהם ישראל מערעור מרדכי הנאמן של ארטא ממאתים פרחים שטען בעדו של הר' אברהם ישראל והר' דוד לא עשה השתדלותו וא"כ לא נתחייב לו כלום הר' מנחם והר' דוד טוען לא כי אלא עשיתי כל השתדלותי באופן שלא נתפרש הב' שהר' מנחם אינו אלא ערב שכך הוא לשון הפתקא נתחייבתי לתת להר' דוד ת"ק לבנים בעד הר' אברהם ישראל שלשון זה הוא מבואר שהוא לשון ערבות והר' דוד לא נתן הת"ק לבנים וא"כ הוי ערב שלא בשעת מתן מעות ובעי קנין וכיון שלא נתחייב בקנין אינו חיוב כלום ואפי' לדברי הר' דוד שטוען שע"י נתנם לגוי עכ"ז הוא פטור מפני שלא נתחייב אלא בתנאי שיעשה כל השתדלותו כו' והיינו אסמכתא וערב באסמכתא אינו מתחייב ואע"פ שהר' דוד אומר שהוא הלוה המעות לחכם כדי לתיתם לחאב"אלה הכתב מכחישו שכתב נתחייבתי בעד פ' ואם כדברי הר' דוד הוה ליה לכתו' לויתי מהר' דוד:

הג' שאפילו אם היה ערב גמור מאחר שה' אברהם ישראל אינו נמצא פה א"י לתבוע את הערב כי שמא הר' אברהם ישראל פרעו וכ"ש אחר כמה שנים שבלי ספ' אם היה לו זכות עליו לא היה מניח מלתובעו בכ"ז הזמן:

הד' שאפי' אם היה ערב גמור ואפי' היתה מלוה בשטר שלא פרעו אם היה נמצא בו הר' אברהם ישראל ומודה אינו יכול לתבוע מהערב עד שיתבע לחייב תחלה ולא יוכל לגבות ממנו מכל אילין טעמי אינו יכול לתובעו אפילו אם היה ערב גמור כ"ש שלפי האמת אינו ערב כמו שנתבאר וע"פ הטענות האלה הוא פטור אפילו משבועה:

הה' שאפי' אם היה חוב גמור ובשטר מקויים היה פטור מפני שעברו עליו שמטה ושמטות ושביעית משמטת בין ממון בין שבועה. ואחר ששמענו כל הטענות הנז' עייננו ונשאנו ונתננו בדבר ונרא' לנו שטענות החכם הר' מנחם הם טענות צודקות כמו שנבאר אם הטענה הראשונה היא טענת האמיתית שאפי' אם היה ביד הר' דוד שטר מקויים אם הוא על תנאי צריך המוציאו להביא ראיה בעדים שקיים התנאי וכל שלא הביא עדים אינו גובה כלום והדבר פשוט שמאחר שהחיוב אינו אלא על תנאי היאך יוכל לחייבו אם לא יביא הלה עדים שקיים התנאי הא איכא למיחש שמא לא קיימו ומספיקא לא נחייב את זה לא ממון ולא שבועה וכ"כ הר"ן האומר לחבירו הרי אני נותן לך כו"כ ע"מ שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו והטענה השנית שהיה ערב שלא בשעת מתן מעות דבעי קנין וכיון שלא היה קנין אינו חייב כלום גם זה דבר פשוט ואע"פ שהר' דוד טוען שהיה בשעת מתן מעות והשיב שאפי' היה כדבריו הוא פטור מפני שלא נתערב אלא על תנאי והוי אסמכתא וערב דאסמכתא אינו מתחייב טענה טובה היא זו שכ"כ הרמב"ם בפכ"ה מה' מלוה ולוה וז"ל הערב או הקבלן שחייבו עצמם על תנאי אע"פי שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא כיצד כגון שאמר לו תן לו ואני אתן לך אם יהיה כו"כ או אם לא יהיה שכל התולה שעבוד שאינו חייב בו דאם יהיה ואם לא יהיה לא גמר והקנה קנין שלם ולפיכך לא נשתעבד וע"מ שטען הר' דוד שהוא נתן המעות לחכם לתיתם להחאב"אלה והשיב החכם שהכתב מכחישו דברים נכונים ופשוטים הם והטענה הג' שאפילו אם היה ערב גמור מאחר שהר' אברהם ישראל אינו נמצא פה א"י לתבוע את הערב גם טענה זו פשוטה שהרי כתב הרמב"ם בפכ"ו מה' מלוה מי שהיה ערב לחבירו במלוה ע"פ ובא המלוה לתבוע את הערב והרי הלוה במדינ' הים אומר לו הערב הבא ראיה שלא פרעך הלוה ואני אשלם לך עכ"ל והדבר ידוע שכתב ידו דין מלוה יש לו לדעת הפוסקים שאנו סומכים עליהם ובנ"ד אפילו החולקים עמהם יודו דשאני הכא שהמלוה שחייב הר' אברהם ישראל אינ' בכתב כלל והטענה הרביעית שאפי' אם היה ערב גמור והיתה בשטר מקויום והיה נמצא פה הר' אברהם ישראל והיה מודה שלא פרעו אינו יכול לתבוע מהערב עד שיתבע מהלוה ולא יוכל לגבות ממנו משנה שלמה היא בסוף בתרא ופסקוה הפוסקים והטענה החמשית שאפ' אם היה חוב גמור ובשטר מקויים היה פטור מפני שעברה עליו שמטה ושמטות דבר פשוט הוא ואע"פ שבאותם הארצות לא נהגו להשמיט שמיטת כספי' כיון דמדינא שביעית משמטת מה לנו ולמנהגם ואינו נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מאחר שלא נהגו באותם המקומות בכך וכמבואר בדברי הפוסקים ז"ל:

כלל העולה שהחכם הר' מנחם פטור לגמרי ואפי' משבועה דחיובא אין כאן שבועה אין כאן. נאם הצעיר יוסף קארו

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף