שו"ת מבי"ט/ג/קכד

שו"ת מבי"ט ג קכד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קכד

שאלה לחכם לב יקרא נבון כבן לי שארי וקרובי ה"ר אברהם בכ"ר החכם הה"ר משה די בוטון זלה"ה קבלתי כתבך וראיתי קושיותיך ותשובותיך וספקותיך ובטרם אבא אליהן אכתוב ואפרש דברי הרב ז"ל ואחר כך אתרץ מה שהוקשה לך כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות יום טוב העושה אבות מלאכות בי"ט וכו' כגון שזרע ובנה וסתר וארג אינו לוקה אלא א' כו' ור"ל אפי' עשאן לצורך אכילה כגון שזרע לצור' אכיל' ואי אפשר לאכול היום ממה שזרע היום ובנין אפי' בנה תנור לאפות בו היום או סתר מקום לעשות בו דבר מאכל אפי' שלא היה לו מקום אחר פנוי או ארג נפה או כברה לרקד קמח או לברור זרעונים לאכילת י"ט לוק' שהרי נעשית המלאכה ועדין אין כאן אוכל ומה שכתב בסמוך כל מלאכה שחייבים עליה בשבת אם עשה אותה בי"ט שלא לצורך אכילה לוקה ר"ל אפי' אפייה ובישול שעשאן שלא לצורך אכילת אדם כגון אפה ובשל לכלבים מאכל שאין ראוי לרועים או אפה או בשל לעכו"ם דבר האסור שאין ראוי לישראל לוקה שהרי עושה מלאכה ואין כאן שום דבר מאכל וכתב אחר כך שאם בשל לעכו"ם או לבהמה אינו לוקה שאלו באו לו אורחים היה ראוי להם משמע שכשאינו ראוי לאכלן לוקה ובפ' אלו הן הלוקין המבשל גיד הנשה בי"ט לוקה כו' וכ"ש מתיך מיני מתכו' שהוא תולד' מבשל או מבשל כלי אדמה שחייב בשבת כמו שכתב הרב ז"ל פ"ט מהלכות שבת והכא נמי בי"ט לוקה דאין כאן אוכל כלל אפי' יבשל באותו כלי בי"ט עצמו שהרי נעשית בו מלאכה קודם שיגי' לעשות בו שום אוכל ומה שכתב הרב המגיד ושאר המלאכות שהן באכילה כגון שחיטה ואפייה אפי' עשאן שלא לאכילה אינו לוקה היינו כמו אם בשל או אפה לעכו"ם דבר הראוי לאכילת ישראל כמו שכתב מ"מ עצמו אבל כשאינו ראוי כי האי גונא לוקה כדפרי' ובהוצאה והבערה אפילו עשאן שלא לצורך אכילה אינו לוקה ומן הדין היה ראוי ללקות כפי מה שכתבתי למעלה באפייה ובשול אלא שהרב מ"מ נתן טעם לשניהם דאמרינן בהם מתוך שהותרה לצורך וכו' כב"ה וטעם ההוצאה כתב לפי שהיא באוכל ומשקה שמוציא האוכל עצמו ואעפ"י שהיא בדברים אחרים אמרינן מתוך ואינו מספיק טעם זה כי גם באפיה ובשול עיקרם הם באוכל ומשקה ואפילו הכי לא אמרי' בהם מתוך וכו' שיותרו שלא לצורך כדאמרינן אלא שצריך לומר שלא הותר מתוך בהוצאה וכו' אלא בקטן וס"ת וכיוצא בהם שהם צורך היום גם ההוצאה היא מלאכה גרועה כדאמרינן בשבת אלא שהתורה אסרה שההוצאה היא תדירה בכל הדברים מרשות לרשות וקל לעשותה ואינה מלאכת אומנות שהיא מסורה לכל אדם ולכן אמרו שהיא גרועה ואמרו בה מתוך בדברי' שהם צורך מצות או צורך היום קצת אבל הוצאת שלא לצורך כלל כמו טלטול אבנים והוצאתם אסור וכתב מגיד משנה איסור מדבריה' ומה שנר' שאינו לוקה הוא מפני שהיא מלאכה גרועה על הדרך שכתבתי אבל באפיה ובשול שאינו צורך אכילה כלל לוקה וההבער' גם כן נראה מירוש' כשאינה לצורך כלל שהוא אסור ומלקות פשיטא דליכא בה מגזרת הכתוב לא תבערו אש בכל וכו' ובמה שכתבתי יסולקו קצת מספקותיך על הרב מגיד משנה כתב' שנראה מדבריו שיותר יש להתיר בשטיטה ובשול מהוצאה והבערה שהרי שצריך לבקש להם טעם וא"כ איך אמרו בגמרא השוחט עולת נדבה בי"ט לוקה וכו' מני ב"ש היא דלא אמרינן מתוך הא אפי' כב"ש לא אתי דלא פליגי אב"ה אלא בהוצאה וכו' אבל בשחיטה ואפייה לא.

ואני אומר דאין כאן קושיא כלל דהא דאמרי ב"ש דלא אמרי' מתוך בהוצאה היינו אפי' בדבר שיש בו צורך היום או קצת מצוה אבל בשחיטה לא אמרינן מתוך למה שאין בה צורך כלל כמו בשחיטת עולת נדבה שאפשר לעשותה למחר ולכך לוקה אבל בשחיט' שיש בה קצת צורך כמו שחיטת מסוכנת כשיכול לאכול מעט מבית שחיטתה בי"ט אעפ"י שהוא קרוב לעריבת השמש אפי' לב"ש אמרינן מתוך הרי שיש יותר היתר בשחיטה מבהוצאה אפי' לב"ש ואינו צריך לדחוק לשון הגמרא דקאמר הא מני לתרץ קושיא זו במה שכתב':

ולקושיא השניה דאיך כתב דהבערה נפקא לן מיתורא דביום השבת דהא דרשינן להאי קרא ללאו או לחלק ע"כ הרי כתב המגיד דמיתורא דקרא דביום השבת דרשינן היתר הבער' די"ט דלחל' או ללאו מגופיה דקרא נפקא מלא תבערו וכו' דקאי אשבת דכת' לעיל ולא הוה צריך לומר ביום השבת אלא להיתר הבערה ביו"ט ולקושיא הג' דכיון דכתב מגיד משנה דדרשינן היתר הבערה מביום השבת דלאו מתוך הותרה ובגמרא התיר רבי יוחנן הבערה מטעם מתוך תירצת דדיוקא דביום השבת אסור הא בי"ט שרי הוא על אוכל נפש לבד אבל שלא לצורך אסור ולהכי אצטריך טעמא דמתוך ולא ראית הירושלמי שהביא בהגהה אבל אתה מבעיר בי"ט אין תימא בדברים שיש בהו אוכל אנן קיימין הא כתי' אך אשר יאכל לכל נפש אלא כי אנן קיימין בנר של אבטל' והרי שלצורך אוכל נפש לא בעינן דיוקא דביום השבת אבל בי"ט שרי אלא לא אתא דיוקא אלא לשלא צורך והדרא קושיתך לדוכתא דלא בעינן מתוך בהבער' ור' יוחנן בעי מתוך בגמרא כדאמרינן:

ונראה לי דאע"ג דנראה דהוצאה והבערה כי הדדי נינהו אפ"ה איכא היתר טפי בהבערה מבהוצאה דהוצאה אין בה הכשר אוכל נפש אלא שמוצי' האוכל מרשות לרשות לאכלו שם והבער' יש בה הכש' אוכל נפש בגוף האוכל שנאפה ומתבשל גוף האוכל בהבערה ולהכי הותר אפי' שלא לצורך כלל כמו בנר של אבטל' כמו שהוא מותר נר שמדליק בי"ט להאיר לאכיל' ולכל צרכי אוכל נפש אבל הוצאה שאינה הכשר באוכל נפש לא הותר שלא לצורך כלל אלא כשיש צורך מצוה או צורך היום וכמו שכתב הרב בהוצאה לפיכך מותר בי"ט להוציא קטן או ס"ת וכו' ובהבערה כתב וכן מותר להבעיר אעפ"י שאינו לצורך אכילה דמשמע אפי' נר של אבטלה שלא כתב כאן קטן או ס"ת וא"כ סמך אהתר דדיוק' דקרא ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בי"ט ולא בעינן מתוך:

ולדעת הרב המגיד ז"ל דמשמע דשרי הבערה מדיוקא דביום השבת ואפ"ה כתב לדעת רבינו דסמך אדר' יוחנן דגמרתינו שהשוה הבערה להוצאה דאמרינן בתרוייהו מתוך אפשר לומר דאע"ג דדרשינן היתר להבערה שלא לצורך מדיוקא דקרא ואפי' נר של אבטלה מותר אסרו מדבריהם נר של אבטלה כיון שאינה צורך כלל ומוקמינן דיוקא דקרא להיכא דאיכא צורך מצוה או קצת צורך היום כמו הבערה לפני ס"ת או בלילה מפני הקטן אעפ"י שאין צורך אוכל נפש כלל וכיון שהם שוים לגמרי הוצאה והבערה ולא שרינן טפי בהבערה מבהוצאה אמר רבי יוחנן כי היכי דאמרינן מתוך בהוצאה בצורך קצת אמרינן נמי בהבערה דלא תימא דנישרי טפי בהבערה ולא נקט מתוך בהבערה אלא אגב הוצאה משום דשוו בדיניהו אע"פ שההוצאה היא משום מתוך וההבערה מדיוקא דקרא:

ולקושיא הד' אמאי לא דרשי' גבי הוצאה מקרא דלא תוציאו משא ביום השבת אין בי"ט לא אני אומר דדרשינן לה ואפ"ה בעינן מתוך והיינו משום דהוצאה לא נכללה בכלל היתר אוכל נפש דקרא דאך אשר יאכל לכל נפש וכו' דאינה בהכשר אוכל נפש כתיקונו אלא שמוציאין אותו למה שרוצה האוכל כמו שכתבתי למעלה א"כ אי לאו קרא דבשבת אין בי"ט לא (לא) הוי שרי הוצאה מרשות לרשות כלל אפילו להוציא אוכל למי שרוצה לאוכלו ומקרא לא ממעט להתר אלא לצורך האוכל עצמו אבל שלא לצור' עצמו אפי' לצורך מצו' או צורך היום קצת לא הוה שרי הוצאה אלא דשרו ליה ב"ה מתוך שהותרה הוצאה לצורך מקרא דבשבת אין בי"ט לא כדא' הותר' נמי שלא לצורך אוכל אבל יש צורך מצו' (או) צורך היום מה שאין אנו יכולין לומר כן בהבערה אבל אתה מבעיר בי"ט דבכלל אשר יאכל לכל נפש היא כדאית' בירושלמי עוד הקשית לדעת מגיד משנה שכתב ושאר מלאכות שהם באכילה כגון בשחיטה ואפיה אפילו עשאן שלא לצורך אכילה אינו לוקה דמשמע דהותרו משום מתוך וזה תימ' שהרי כתב רבינו לקמן המבשל בי"ט לגוים או לבהמה אינו לוקה וכו' שאלו באו אורחין כו' ואין כאן קושי ולא תימה דמה שכתב ואפי' עשאן שלא לצורך אינו לוקה אינו משמע דהותרו משום מתוך אלא שאינו לוקה משום אי איתרמו ליה אורחים הרבה אבל אסור הוא מן התורה לבשל לגוי' וכשהו' בישול איסור שאינו ראוי לישראלים האורחים לוקה כמו שכתבתי למעלה ומה שהקשו התוספות קושיא זו על רש"י ז"ל היינו משום דקים ליה לרש"י ז"ל דב"ה סבירא להו הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן הוא דגזור בדבר שאינו צורך כלל וא"כ קשיא ליה הא דאמרינן דהאופה מי"ט לחול דלוקה אי סבירא ליה לב"ה מתוך שהותרה הותרה לגמרי עוד הקשית במה שכתב בדין ההוצא' שהיא מותרת לגמרי לדברי רבינו אפילו שלא לצורך כמו לצורך גוים דאמאי דהרי שחיטה ואפיה דיש לנו טעם דהתר יותר מההוצאה כמו שנרא' מדברי הרמב"ם ז"ל לגוים ולכלבים כמו שכתב רבינו לקמן מקרא דלכם ולא לגוים וכו' וכ"ש הוצאה שלא לצור' דהא התר הוצאה גופא לא נפקא לן אלא מקרא דאך אשר יאכל לכל נפש וכו' והרי שם מיעט הכתוב לכם דמשמע לגוים ולכלבי' אסור ואיך יש לנו להתיר הוצא' שלא לצורך ע"כ ואנכי לא ידעתי אנה כתב מגיד משנ' שההוצאה מותר' לגמרי לדברי רבינו אפי' לצורך כמו לצורך גוים וכו' אם מה שכתב חוץ מן ההוצאה והבער' שאעפ"י שאינן לצורך אכילה אינו לוקה משמע אינו לוקה אבל איסור איכא גם מה שכפל ואפי' עשאן שלא לצורך אכילה היינו כמו הוצאת קטן או ס"ת כמו שכתב הרב ז"ל לא שנאמ' שלא לצורך לגמרי גם מה שכתב בשם רש"י ז"ל דדברי תורה מותר' לגמרי בכל דבר הרי כתב מן התור' דמשמע דמדרבנן אסיר' וכמו שכתב הוא אלא שהוצאת אבנים וכיוצא בהן אסור מדבריהם ולא על רש"י ז"ל כתב הכותב שההוצאה מותרת לגמרי אלא על מגיד משנה לדברי רבינו והרי שמגיד משנ' לא כתב כן ורבינו לא כתב אלא מתוך שהותרה הוצאה וכו' ופירש מיד לפיכ' מות' בי"ט להוציא קטן או ס"ת או מפתח וכיוצא בזה הרי שלא התיר לגמרי ואם מה שכתב לדברי רבינו על כי כתב מגיד משנה על פי' רש"י ז"ל וכן נראה מן ההלכות וזה דעת רבינו שנרא' שמן התורה סובר רבינו שההוצא' מותרת לגמרי יש מקום להקשו' מה שהקשה דאם בשחיטה ואפיה שלא לצורך אסור מן התורה כל שכן בהוצא' שאינה כל כך בעצמות האוכל ונר' לי כי ההוצא' מפני שהוא מלאכה גרועה הותרה לגמרי מדכתיב אל תוציאו משא וכו' ביום השבת אין אבל בי"ט מותר לגמרי מן התורה מפני שהיא צורך הרבה דשחיט' ואפיה ובשול שהתיר' תור' בי"ט אי איפשר לעשותם במקום א' ואעפ"י שאינה בעצמו' האוכל צריכה היא למלאכות שבאוכל נפש שאי אפשר לעשותן במקום א' ולאנשים הרבה שאין עומדין במקום א' ואם לא היו מוציאים מרשות לרשות לצורכי האוכל נפש היו כמי שידיו אסורות אם לא היה מוליך ומביא כל מה שירצה להשלים חפצי האוכל נפש כמו שכתב הרב ז"ל ואפ"ה שלא לצורך כלל אסרו חכמים אבל שחיטה ואפייה ובשול והבערה שהם באוכל נפש ממש מה שאינו מהם לאוכל נפש לישראל אסרו התורה בפי' לכם ולא לגוים ולא לכלבי' והבער' היא בכלל איסור זה שלא הותר מלא תבערו וכו' אבל אתה מבעיר בי"ט אלא כגון נר של אבטלה כמו שכתוב בירו' אבל הבערה לצורך גוים הויא כאפייה ובשול שנמעטו מדכתיב לכם ולא לגוים מה שאין כן בהוצאה שאינה נכללת בכלל עצמות אוכל נפש ולא ממעטינן לה מדכתיב לכם ולא לגוים אלא לאוכל נפש עצמו שחיטה ובישול ואפיה והבערה ולא להוצאה ומה שכתבת דהתר הוצאה גופא לא נפקא לן אלא מקרא דאך (אשר) יאכל וכו' והרי שם מיעט לכם ולא לגוים וכו' הוא טעות דאין בכתוב זה זכר הוצא' לא בהתר הוצאה לישראל ולא במיעוט לגוי אלא כדפי' ונתרצו קושיותיך גם מה שהנחת בתי"קו שצ"ע אין אנו צריכין לתשבי אלא לקושיו' והויות חמורות ולביאתו עם משיח בן דוד הן כל זה ראתה עיני לתירוץ קושיותי' וספקותיך שמעה אזני דבריך ובינת אדם לך לפלפל בדברי הרמב"ם ז"ל ולשאת ולתת בהלכות ומתוך שהותרו קושיותיך שהיה צורך להתירן הותרו ג"כ ספקותיך שלא היה בהן כל כך צורך להתרן ואם ישאר בלבך עדיין איזה ספק "תשבי "יתרץ "יתיר "קושיותיך והויותיך והמבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >