שו"ת מבי"ט/ג/פז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה עד א' המעיד שנתקדשה פלוני' לפלו' בפניו ובפני אחר שמת הרי הוא כעד א' שאין חוששין לקדושיו ואפי' יש מי שאומר ששמע מאותו העד קודם שמת שנתקדשה בפניו כל שלא העיד בב"ד אינו כלום וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שהביא ב"י סי' מ"ב על עד שהעיד שבפנינו נתקדשה כיון שהאחרים אומרים שלא נתקדשה בפניהם אין חוששין לו דלא הוי אלא חד וקי"ל דאין חוששין לקדושיו ומה שאמר העד השני באותו מעמד האחר שבפניו ובפני חבירו נתקדשה אינו כלום דכל שאומר שלא בפני ב"ד מיקרי ואמר ויכול לחזור ולהעיד שלא נתקדשה שכל מה שאומר חוץ לב"ד אינו כלום כמו שמפורש בפ' שבועת העדות וכל שלא העיד בפני ב"ד שנתקדשה אינו כלום אלא שיש לחוש שמא למחר הוא בא ויאמר שנתקדש בפניו ונמצאו בניה ממזרים וכו' וכל עד שאמר בב"ד איני יודע אינו יכול לחזור ולומר נזכרתי ויודע אני כמו שאמרו בשבועות ואם הדבר כן הרי היא מותר' בלא גט ויתירוה ב"ד ויכתבו לה ב"ד לראיה וכתב אחר כך ואעפ"י שחזר ואמר בפני ב"ד כששאלוהו באותו מעמד האחר אם היה אמת שאמר כן והודה שאמר כן כיון שהב"ד שאלוהו אם ראה הוא הקדושין והשיב הוא ואמר שלעול' לא יאמר עדות אחרת אין לנו לעגן את האשה אם מת אותו עד ולא העיד כלום בב"ד שנתקדשה ואפי' קול בעלמא ליכא כיון שקראוהו ב"ד ולא העיד כלום שא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו אבל עכשיו שהוא עדיין חי יש לחוש שמא למחר יבא ויעיד את האשה ונמצאו בניה ממזרים ע"כ הרי בשאלה זו שהיה עד א' ואמר על עד אחר שבפניו גם כן קדשה וזה העד השני אמר במעמד אחר שבפניו ובפני חבירו נתקדשה אינו כלום כיון שלא היה בפני ב"ד ואפי' שהודה אחר כך בפני ב"ד שאמר כך וכששאלוהו אם היה אמת שראה הקידושין השיב שלעולם לא יאמ' עדות אחרת ואפי' שהעד הא' אמר עליו שהוא היה בקדושין עמו וגם הודה חוץ לב"ד וכשהביאוהו לב"ד הודה שאמר כך חוץ לב"ד וכששאלהו אם ראה הקדושין אמר כי לעולם לא יאמר עדות אחרת ועל כל זה כתב הרשב"א ז"ל שאין חשש בזה והאשה מותרת אם מת זה העד. וכל שכן בנ"ד שאין לפנינו אלא עד א' ועל העד השני יש רבים שאומרים משמ' שלא היה בקדושין וגם שאומר' אחרים שאמר שהיו קדושין (לא) אמר שהוא היה עד אלא שהיתה מקודשת ואולי ע"פ העד הראשון אמר כך ואפי' שהיה אומ' בפ' שראה הקדושין כל שלא העיד בב"ד ומת אינו כלום כמו שכתב הרשב"א וכמה שכתוב למעל' ואם היה רואה בעל תרומת הדשן ז"ל תשובה זו לא היה כותב בתשובת רי"ב שהיה מצדד להחמיר בכיוצא בזה שהעיד עד א' כי בפניו ובפני אחר נתקדשה אשה א' שהרי כתב מהרי"ק ז"ל כי מה שאנו אומרים הלכתא כבתראי היינו כשדברי קמאי כתובי' על ספר מפורסם אבל אם הם בתשוב' או כיוצא בזה אפשר שלא ראה האחרון דברי הראשון דאלו היה רואה לא היה חולק עליו כל שכן בהיות הרשב"א ז"ל רב קדוש ומפורסם ולא מצאנו מי שחלק עליו בדבר זה וסברתו נכונה בראיה מן הגמרא בשבועות גם יש אמתלאות על כי זה העד הוא מכזב כי אחר הקידושין שהוא מעיד עליהם הביאו לה מדמשק זיווג א' והוא היה הסרסור להשיאה וגם אחר שקבלה קדושין מאחר צעק הוא על כי זה האי' שמעיד עליה שקדשה אשר הוא שהפסיד ג' פרחי' שהיה נותן לו אם הית' נשאת לו ולא הזכיר שהיו ביניה' קידושין ואם היה יודע הוא שהיתה מקודשת לזה ויד' שנתקדש' עתה למה לא צעק לחכמי' לומ' שנתקדש' אח' שהיו לה קדושין מאחר ולא צעק אלא שהפסיד מה שהיה נותן לו אם היתה נשאת לזה וכיוצא באמתלאות כיוצא באלו בעדויותיו ועוד כי זה עד נודע שיש בו פסול להעיד על כמה שבועות שעבר וגם גזם לעשו' מסירה לאשה זאת וכתוב בהגהות אשירי פ' זה בורר דאיניש דסני לחברי' וא"ל בפני רבים אזילנא ומסרנא לך רשע הוא ופסול לעדות ואעפ"י שלא התרו בו ולא יהיה מוחז' לן דהוא סני ליה וגם אמר בפני רבים שהעיז פניו כל כך חזקתו שימסור והרי הוא פסול וכמו שהביא בב"י סי' ל"ד וכן בכל בו בשם רב פלט"י בסופו וכ"ש אם הוא מעיז נגד האיש דסני ליה דפשיט שהוא פסול לו מיהא כי נ"ד שהוא מעיד על האשה שנתקדשה קודם אחרי שהוא ידוע שהיא מקודשת עתה: נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |