שו"ת מבי"ט/ג/פו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו יעקב שאמר קדשתי את לאה בפני ראובן ושמעון היום כך חדשי' וראובן העד האחד מת ושמעון בא בפני ב"ד והעיד שבפניו ובפני ראובן קדשה כמו שאמר יעקב ולאה מכחשת את יעקב ואת שמעון העד ואומרת שמעולם לא נתקדשה ליעקב הנז' מי אמרינן הואיל ומת ראובן ואין כאן בפנינו אלא עד א' דמיא להא דאמרינן המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו שפסקו רוב הפוסקים כמ"ד הכי ואעפ"י שיש חולקים או דילמא לא אמרו דאין חוששין אלא במקדש בעד א' בלבד שלא נמצא בשעת הקדושין אלא עד א' בלבד אבל בקדושין אלו שטוען יעקב שבפני שנים קדש כדת וכהלכה וכן מעיד שמעון העד האחד חוששין וחוששין וכן נראה מדברי הרב בעל תרומת הדשן שכתב בשאלה רי"ב וז"ל ואפילו לדברי הגאונים דפסקו אין חוששין היינו במקום דלא הוו רק חד סהדא אצל הקדושין ולא יותר כלל בכי האי גוונא אין חוששין משום גזרת הכתו' הוא דילפינן דבר דבר מממון דאין לך דבר שבערוה פחות משנים וכו' עד אבל עובדא דידן דהוו תרי סהדי אצל המעשה והאחד מעיד שנעש' קדושי' בפניו ובפני חבירו ואף על גב דחבירו מכחישו מכל מקום לפי דבריו של זה הרי הן קדושין גמורין אם האמת כדבריו שחבירו משקר וכה"ג כולי עלמא מודו דחוששין וראיה וכו' עכ"ל ואף על פי שהרב ז"ל שם חזר וצדד לסתור הראיה מ"מ במסקנא דמילתיה כתב וז"ל וא"כ בנ"ד נמי איכא למימ' נחמיר משום חומר' דאשת איש להאמין לע"א שהוא וחבירו ראו ושמעו בקדושין עכ"ל:
ובנדון זה איכא למימר דפשיטא דחוששין ואפי' לזה לפי מה שצדד הרב שהרי כל מה שסתר שם אינו מפני שחבירו העד היה מכחישו בפנינו אבל בנדון דידן שראובן העד האחד מת מוקמינן לשמעון העד השני אחזקתיה חזקת כשרות ואמרינן דאלו היה ראובן חי לא היה מכחישו אלא מעיד כמוהו ומעתה אף על פי שמהר"י קארו נר"ו הביא בטור אבן העזר סי' מ"ב דברי הרשב"א בתשובה שנראה חולק על בעל תרומת הדשן על עד א' שאמר בפני ובפני שנים אחרים נתקדשה ושניהם אומרים לא נתקדשה בפנינו דהרי זה כמקדש בעד אחד דאין חוששין לקדושיו אפשר לומר דדוקא התם שהכחושוהו העדי' הוא שכתב הרשב"א דהוה ליה כמקדש בעד א' אבל כאן דאין עד מכחיש את העד גם הרשב"א ז"ל יודה לדברי בעל תרומת הדשן דחוששין או דילמא לא שאני ליה להרשב"א ובכל גוונא אין חוששין כיון שאין בפנינו אלא עד א' ואת"ל דכיון שאין בפנינו אלא עד אחד אית ליה להרשב"א דאין חוששין היכא שנשמע מאותו זמן שאומר יעקב שקדש מאז ועד עתה נשמע קול הברה בעיר קלא דלא פסיק שיעקב קדש את לאה אבל לא הוחזק הקול בב"ד מי הויא אמתלאה לחוש לדברי העד הזה או לא דאין דבר שבערוה פחות משני' סתמא אמרו יורנו רבי' כי ממנו תצא תורה ודבר ה' להאיר אפל' מבוכתינו ושכרו כפול מן השמים:
תשובה סמ"ג לבדו הוא המפורסם בסברא שחוששין לקדושי עד א' כי כל הגאונים והפוסקים סוברין שאין חוששים למקדש בעד א' ומה שהביא השואל ראיה מתרומת הדשן אין לו ראיה משם שהרי סתר הוא עצמו הראיה שהביא ומה שכתב השואל כי במסקנא דמילתא כ' הרב שנחמי' להאמין לע"א לא צדק לומר כי במסקנ' (החמיר) [אחר] אותו לשון מיד כתב אמנם כי דייקי בתוספות בפרק ב' דכתובות לא צרכינן בעובדא דידן לכל הני טעמי וכו' ועובדא דידן ליתנהו הני צדדין ולכך מוקמי אחזק' פנויה ולא הארכתי אלא כדי לבאר חילוקים שיש בהם נפקותא במקום אחר ע"כ מסקנת תשובת השאלה של בעל תרומת הדשן ומה שכתוב בשאלה כי מה שסתר הרב הראיה שהביא קודם היה מפני שהעד האחר היה מכחישו בפנינו אבל בנ"ד שמת העד שאמר עליו שמעון שהיה עמו בקבלת הקדושין מוקמינן לשמעון העד החי בחזקת כשרות ונאמר שאלו היה ראובן חי היה מעיד כמוהו ואני אומר אדרבא כי יותר חומרא היה באות' עובד' מנ"ד מפני ששם היה ידוע ששניהם נמצאו שם באותן הקדושין אלא שהא' אמר שלא היו קדושין כלל אלא דרך שחוק כמו שכתוב שם באותה שאלה ובנ"ד לא נמצאו שם שנים אלא לפי דבור עד זה וכמו שהיה תולה הרב חומרא לשם במה שכתב ואם כן בנ"ד איכא למימר דנחמיר משום חומרא דאשת איש להאמין לעד א' שהוא וחבירו ראו ושמעו בקדושין ולא נחוש בהא אי חבירו שהוא תולה בו מכחיש כיון דלאו סברא ברורה זו ע"כ ובנ"ד ליכא למימר האי חומרא כי על פי עדות שמעון זה אנחנו שומעים שהיה ראובן שם ושהיה מודה בקידושין אם היה חי ובאותו נדון גם בלא עד זה ידענו כי היה עמו עד אחר אלא שמכחיש אופן נתינת הקדושין וכיון שהיו שם שנים נאמין לאמ' מה שאין כן בנ"ד שאין אנחנו יודעים שהיו שנים כי אם על פי זה העד ואם היה חי אולי היה מכחישו ולכן יש קולא בנ"ד יותר מאותה תשובה כל זה הוא למה שהיה רוצה להחמיר בעל תרומת הדשן שיש צד להחמיר בעדות עד א' ובנ"ד שמא לא היה מחמיר אבל כלל הגאונים והפוסקים כתבו סתם שאין חוששין לקדושי עד א' ולא חלקו והרשב"א ז"ל כתב בפי' כי אפי' שאומר העד הא' שהיו עמו אחרים אין חוששין לדבריו כיון שהם מכחישים דהוה ליה כמקדש בעד א' ואפילו אמר העד האח' שנתקדשה בפניו ובפני הא' אינו כלום דכל שאו' שלא בפני ב"ד מיקרי ואמר ויכול לחזור ולהעיד בב"ד שלא נתקדשה כמו שהביא תשובה זו בב"י סימן מ"ב וכ"ש בנדון דידן שאין כאן אלא עד א' וכתב אחר כך ואף על פי שחזר ואמר בפני ב"ד אם היה אמת שאמר כן והודה שאמר כן וכיון שהב"ד שאלוהו אם יראה הוא הקדושין והשיב הוא שלעולם לא יאמ' עדו' אחרת אין לנו לעגן את האשה אם מת אותו העד ולא העיד בבית דין שנתקדשה כיון שקראוהו ב"ד ולא העיד כלום אבל עכשיו שעדין חי יש לחוש שמא למחר יבא ויעיד ונוציא את האשה ונמצאו בניה ממזרים אלא שאחר כך חזרתי והתרתי מפני שהשלשה אמרו בפני ב"ד כשנחקרה עדותן בב"ד שלא ידעו בקדושין וכו' וכל עד שאמר בפני ב"ד איני יודע אינו יכול אחר כך לומר נזכרתי ויודע אני כמו שמבואר בפרק שבועת העדות ואם הדבר כן הרי היא מותרת בלא גט ע"כ הרי שאפי' אמר עד שני חוץ לב"ד שנתקדשה ואחר כך בב"ד אמר איני יודע אינו יכול עוד להעיד ואפי' אמר שלא בב"ד שנתקדשה ומת אין לחוש לעדות הראשון שהוא עד א' ואין חוששין לו כ"ש בנ"ד שמת העד שאמר עלי' שהיה עד עמו שאין חוששין לדבריו ואין כאן אלא עד א' ואלו היה רואה בעל תרומת הדשן תשובה לא היה כותב מה שכתב ומה שכתוב בשאלה ענין הקול שיצא לא ידע כי אינן חוששין לקול אלא כשהיא משני עדים שהעידו על ב' עדים שהלכו למ"ה שהם היו עדי הקדושין עוד אני אומר כי אפי' למי שחושש לקידושי א' היינו כשהיא פנויה עתה אבל אם נתקדשה קידושין גמורין אף על פי שהביא עד א' שקדשה הוא קודם אין חוששין לכ"ע כיון שעתה שאומר שהוא קדשה קודם על ידי א' נמצא' היא מקודש' בודאי לא יחושו לעד א' כיון שעתה היא אשת איש וראיה מהא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |