שו"ת מבי"ט/ג/יב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן ושמעון שהיה ביניהם ערעור על שדה אחת זה אומר שדה זו שלי הוא וזה אומר שדה זו שלי וכל אחד ואחד מהם הביא ראיות וחיזוקים לדבריו ושניהם עמדו בדין פה צובה והדיינים נתברר להם שהדין עם ראובן וכראות שמעון שנפסק הדין לזכות ראובן לא קבל עליו הדין והלך לו למדינת צפת והוציא שטרותיו וראיותיו לשני החכמים יצ"ו והחכמים יצ"ו פסקו הדין לזכותו על פי ראיותיו וטענותיו והביא פסק החכמים בידו ובא לצובה לערער על ראובן בעל דינו וכראות הדייני' אשר פה צוב' הפסק אשר ביד שמעון מחכמי צפת י"צו הסכימו לדעת' וזכו שמעון וחייבו ראובן אז אמר ראובן לשמעון איך חייבוני החכמים שלא בפני נלכה שנינו ביחד לפני החכמים י"צו ונסדר טענותינו לפניהם וכל מה שיגזרו עלי אני אקיים ושמעון כאשר ראה הזכות בידו לא רצה לטרוח פעם אחר' ללכת לצפת אז ראובן שנס את מתניו והלך אצל חכמי צפת יצ"ו וסדר להם טענותיו והביא לפניהם ראיותיו וכאשר היה ראובן בעיר צפת בא שמעון אצל חכמי צובה ואמר להם ראו מה עשה לי ראובן שכשראה שהדין עמי ברח והלך לו ולכן בבקשה מכם עיינו בדיני והוציאו לאור משפטי אז הסכימו לזכותו שלחו עמו שני יהודים שיעידו לפני הערכאות איך השדה היא של שמעון ואין לראובן בה שום דבר ומלבד השדה חייב ראובן לשמעון י"ז פרחים וכן היה שהלכו והעיד בגז' וכתב חג"ה אחת מהערכאו' מזה הענין אחר כל זה בא ראובן ובידו כתב מחכמי צפת יצ"ו כתוב בו שילכו ראובן ושמעון לעירם ויעמדו לדין בפני טובי חשובי קהלם ויסדרו טענותיה' בפניה' וחשובי הקהל הנ' יכתבו כל טענותיהם מראובן ושמעון בפרטות אות באות וישלחו אותם אליהם ומה שיראה להם יעשו הן לזכות הן לחייב וראובן לקיום דברי חכמי צפת י"צו בא אצל שמעון ואמר לו דע כי הבאתי כתב מהחכמים יצ"ו שנעמוד שנינו בפני חשובי קהלינו ונסדר להם טענותינו ונוציא בפניהם ראיותינו ויכתבו כל טענותינו לחכמי צפת י"צו ושם יפסקו הדין או לזכות או לחיוב ושמעון בהיות כי היה בידו חזוק מהחכמים י"צו ומצורף לה חג"א מהערכאות לא הטה אזנו לדברי ראובן ולא לדברי החכמים אבל עשה דבר אחר שלא די שלא שמע לדברי החכמים אלא הלך וקבל על ראובן לערכאות כדי שיקיים החג"ה הנז' שכתב על ראובן פה צובה והערכאות שלחו אחרי ראובן ובא לפניה' והכחיש החג"ה הנז' ואמר מזוייפת היא ולעולם לא יעידו העדים עלי בדבר זה וכשמוע הערכאות כך תבעו משמעון שיביא העדים אשר הם מעידים על החג"ה ויעידו במה שהם יודעי ובעת ההיא מצא מהעדים לוי אשר העיד בצובה בחג"ה הנז' והוא בא לפני הערכאות ותבעו ממנו שיעיד האמת אמר מה עדות אוכל להעיד כי איני יודע שום עדות כלל ועיקר ולא נמצאתי בעת כתיבת החג"ה באופן שהכחיש מכל וכל וכראות הערכאו' כך החזקו החג"ה מזוייפת ובראו' שמעון כך אמר לערכאו' אני יש לי עדים שיבאו ויעידו על לוי העד שאמר בפניהם שהחג"ה הזאת נכתבה בפניו ונעשה הוא עד עליה ושמעון עשה כל זה לפי שהיה קרוב לשר המדינה ואוהבו כנפשו והיה עוזרו ומסייעו לעשות רע ובעת ההיא הביא שמעון שני עדים והעידו איך לוי אמר בפניהם שהחג"ה שביד שמעון נכתב' בפניו והוא היה אחד מעדיה בעת ההיא החזיקו לוי במזויף ומסרו אותו מערכאות לשר המדינה והוצרך להפסיד כל כך מעות יורנו רבינו אי זה דרך ישכון אור מי יתחייב לפרוע ההפסד אם ראובן אם שמעון הגורם או לוי העד ושכרך כפול מן השמי':
תשובה שמעון לא שמע למה שכתבו החכמים מצפת שיעמדו בפני חשובי קהלם ויכתבו טענותם וישלחו לחכמי צפת ולא רצה והלך לערכאות עם החוגיט ותבע מראובן וראובן אמר שהיה החוגיט מזוייפת ואמרו הערכאות לשמעון שיביא העדים הנז' בחוג"ט והביא את לוי ולוי כחש שלא היה עד ושמעון הביא עדים שהודה לוי שהוא היה עד בענין וע"ז הפסיד לוי מעו' שמעון חייב לפרוע ללוי כל מה שהפסיד כי לא היה חייב להעיד לוי בפני הערכאות והוא שהביא עדים עליו שכחש העדות חייב כל ההפסד אפילו שהיה אמת שכחש כיון ששמעון עבר על מה שצוו לו שיעמדו בפני חשובי קהלם וכו' וחרף וגדף לחכמים כמו שכתו' בכתב ומוסיף לחטוא ללכת בערכאות כי החוגט שכתב בפני הערכאות אפי' שהיה ברשות חכמי צובה היה על כי אמר שמעון כי ראובן ברח אח"כ נודע כי לא ברח אלא שבא לצפת והביא כתב החכמים שיעמדו בפני חשובי קהלם ואז חכמי צובה עצמם ראו שלא ברח אלא הלך להביא הכתב הנזכר ואחר שלא הטה שמעון אזנו לדברי החכמים וחזר והלך לערכאות שמעון חייב בכל מה שהפסיד לוי וחייב ללכת עם ראובן לחשובי קהלם לסדר טענותיהם ולחזור לעמוד בדין לפני חכמי צפת כמו שכתוב בכתב שביד ראובן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |