שו"ת מבי"ט/א/קלו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־19:45, 31 במאי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מתוך דיקטה + התאמה ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת מבי"ט TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png קלו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

סימן קלו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה לוי היה חייב לראובן והיה דוחקו שיפרע לו ונכנ' שמעון אחי לוי ערב לפרוע לו במקו' אחר בסחורה ידועה אחר יום או ימים חזר ראובן לתבוע את לוי ובא לב"ד ולא נתרצה בערבות שמעון ונתבטל הערבות בפני ב"ד אחר זמן כשראה ראובן שלוי הרחיק נדוד חזר ותבע את שמעון מכח שנכנס לו ערב ושמעון הראה פסק דין שנתבטל הערבות וגזם עליו ראובן בערכאות ואנשים אחרים חזקו בידו גם כן עד שהוכרח שמעון לכתוב עליו ש"ח שיפרע החצי החוב ההוא שהיה חייב לוי לראובן וקודם שנתחייב בשטר עשה מודעה בפני עדים שידעו באנסו וכתב שאפילו שיכריחוהו לבטל מודעות שמסר ושיפסול כל עידי מודעא שהכל יהיה בטל ומודעא זו תהיה קיימת כי לא היה מתחייב אלא באונס שהיו מפחידים אותו והיו מעכבים נכסיו ביד מי שהיו בידם ואחר זה כתב עליו ש"ח בקנין ובשבועה לפרוע לו החצי כמו שנז' ובביטול כל מיני מודעות ופיסול עידיה' ונכתב השטר חוב על שם אחר שנתחייב זה שמעון לפרוע ליהודה הסך הנז' כדי שלא יזכר ראובן בחוב הנז' ולא יחשב כי על אותה התביעה נתחייב באותו חוב ובהגיע הזמן בא יהוד' לתבוע משמעון והראה שמעון המודעא ויהודה אומר כי אין תביעתו זאת מצד שמעון כי אם שהוא נתחייב לפרוע לו הסך הנז' לזמן הנז' יודיענו רבינו הדין עם מי:

תשובה אף על גב דמשמע בערכין מהא דרב ששת דכי בטל לה למודע' בשטר המכר לא איבטילא ואפילו בגט כמו שכתבו התוספות שם אפ"ה אי אמר לעידי המודעא כל קנין שאני לוקח לבטל המודע' הכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס המכר בטל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מה' מכירה וכתב עליו ה' המגיד זו סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל ונראה דאפי' לדעת הרמב"ם אם כתב בשטר המכר ביטול מודעות ושכל דבר שמסר שגורם כשיתקיים אותו דבר לבטל ש"ח זה שיהיה בטל הרי המודעא בטלה וכמו שכתב הרב ז"ל בה' גירושין פ"ו ולא יהיה ממון חמור מאיסור והרשב"א ז"ל כתב דשמא מסר מודעא גם כן אף לדברי' אלו וכתב דמסתברא דתיקון הביטול שיפסול עידי המודע' ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים וכמו שאמרו בנאמנו' ע"כ כמו שהביא הר' המגיד שם ובעל צרור הכסף דרך ד' שער אחד ואם כן בנ"ד אם פסל עידי מודעא בש"ח או אפילו לא פסל אלא שכתב כל דבר שמסר שגורם כשיתקיי' אותו דבר לבטל ש"ח זה שיהיה בטל המודעא בטלה אפילו לפי דעת הרמב"ם ז"ל:

ואומר אני כי אף לדעת הרשב"א ז"ל שתקנת הביטול הוא בפיסול עדי המודעא אם במסירת המודעא אמר כי אף שיפסול עדי מודעא שיהיה הפיסול בטל כמו שכתב במודעא זו שיודה הרשב"א ז"ל שהמודעא קיימא כיון שהקדים במודעא אפי' שיפסול לא שם אותם פסולים אחר כך לגבי נפשיה כמו שכתב הרשב"א ז"ל ומה שכתב הריב"ש ז"ל תשובה תפ"ב שהולכין אחר לשון האחרון היינו לסברת הרמב"ם ז"ל בלשון כולל אבל בפיסול עדים אם עשה מודע' גם על זה לא וכן מצאתי בנמוקי יוסף פ' חזק' בשם הרנב"ר ז"ל דף קפ"א וכל זה אפי' היינו מחשיבים ש"ח זה כמכר אבל לפי האמת אין שטר זה כשטר מכר דאמרי' ביה אגב זוזי גמר ומקני ושצריך שידעו העדים באנסו אלא הוי כמתנה או מחילה דאפילו לא ידעו באנסו המתנה בטלה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם דטעמא דבמכר בעינן ידיעת האונס ומסיר' המודעא היינו משום שמקבל מעות והוה אמינא אגב אונס' דזוזי גמר ומקנה וכן נ"ל לדעת הרב ז"ל שדמה פשרה למכר דהיינו שהיה תובע ראובן משמעון סך מעות ונתפשרו בקצ' מצד אונס ומסר מודעא דאיכא נמי הכא זוזי דיהיב ליה בפשרה זו ולהכי הוי כמכר אבל בנדון דידן הוי איפכא דאנס אותו להתחייב במה שאינו חייב ועושים פשרה על זה שיתן לו קצת דמי התביעה דאין האונס נותן לו דבר אדרבה הוא אונסו ליקח את שלו והוי כאונס אותו שיתן לו מתנה או שימחול לו מה שחייב לו דהויא כדין מתנה כמו שכתב הרב ז"ל ואם כן ש"ח זה הוא בטל כיון שהוא דוע שלא היה חייב כלל בדין במסירת מודע' לחוד הוה סגי ולא הוה בעי ידיעת האונס אלא שביטול המודעא מהני נמי במתנה אבל לא ידעינן באונסיה במתנה אפילו בטל המודע' לא מהני הביטול כיון דאנסו לתת וכמו שכתב בטור ח"מ סימן רמ"ב וכמו שנר' גם כן מתשובת הריב"ש ז"ל הנז' וכיון שש"ח זה הוי כמתנה באונס ומסר מודעא וידעו האונס לא מהני ביטול המודעות שבטל בש"ח ומה שנכתב הש"ח על שם יהודה ואמר שאינו מצד ראובן שהיה תובע את שמעון אם יש עדים שיודעים כי אותו החוב היה על תביעת ראובן לשמעון ונתפשרו שיכתו' אותו ע"ש יהודה הרי הוא כאלו נכתב על שם ראובן והרי מסר המודעא על מה שיתחייב אחר כך בש"ח ושיבטל מודעו' ומה לו שנתחייב לראובן או ליהודה כיון שהוא ידוע שעל זה שהיתה שלא כדין ובאונס הוא דנתחייב:

וגם השבועה שנשבע לפרוע אינו חייב לקיימה כיון שהיתה באונס דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכו' שבועות ואפילו כתב בשטר על דעת המב"ה אין דעתו ית' מסכמת זולתי בטובה וכמו שהביא בתשובה בהגהות בס' הפלא' וכמו שכתב ה"ר דוראן ז"ל בתשובה וכ"ש כשיש מודעא מעיקרא דמהני' נמי לשבועה להודיע שהוא נשבע באונס כנשבע או נדר לאנסין ולא בעי ביטול מפני האונס כיון שעשה מודעא קודם ובשטר המודע' ידעו האונס שהיו מגזמים עליו בהפסד ממון ותפיסה בידי גוים והיה ספק בידם לעשו' והבי' בנמוקי יוסף בש' ר"ח דקמ"ה דכיון דאמר עבידנ' ויכיל למעב' היינו אונסי' דמוכר וכתבי' מודע' נאם המבי"ט:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >